ים של שלמה על גיטין שא

את כל חוב שיש לי אצל פלוני שאגבנו כל זמן שארצה והדיינים יחתמו שלא ינעל דלת בפני לוין. והקשה הר"ן וז"ל וא"ת והא מדאורייתא הוא וכדתניא בספרי ואשר יהי' לך את אחיך תשמט ידיך ולא של אחיך בידך יצא המלוה על המשכון והמוסר שטרותיו לב"ד שאין משמיטין יש לומר דהיכא דמסר שטרותיו ממש דאורייתא היא. אלא אתא הילל ותיקן דאע"ג דלא מסר ואפילו אינן בידו נמי כי אמר מוסרני כמאן דמסר דמי. וכן אמרינן בירושלמי אפילו נתוניה ברומי והיינו דאמרינן בירושלמי בפרק בתרא דשביעית תשמש ידיך ולא המוסר שטרותיו לב"ד מכאן סמכו לפרוסבול מן התורה. כלומר וכיון דמסירת שטרות דאורייתא תקנו אף הם פרוסבול. והכי מוכח בסוף שביעית דמסירת שטרות דאורייתא ובפרוסבול דרבנן. דתנן הת' המלוה את חבירו על המשכון והמוסר שטרותיו לב"ד אין משמיטין פרוסבול אינו משמע וזה אחד מהדברים שהתקין הילל ומדלא ערבינהו בהדי הדדי ותנא בהדי מסירת שטרות ומלוה על המשכון בחד בבא משמע דאינהו דאורייתא. ובפרוסבול תקנת הילל. וכי תימא כיון דמדאורייתא במסירת שטרות סגי למה הוצרך לתקן פרוסבול. יש לומר מפני שאין הכל רוצין למסור שטרותיהן. ועוד שלפעמים אין השטרות בידם ועוד דבפרוסבול מהני אף למלוה על פה ואע"פ דכשמתנה בשעת הלואה ע"מ שלא תשמיטם בשביעית סגי זימנין דלא דכירי למעביד:

ע"כ, וכן פי' בתוספו' לחד פירושא אליבא דרש"י ואעפ"י שבאידך פירושא ס"ל דשניהם דאורייתא אכן הראיות שהביא הר"ן ברורות גם לשון התקין פרוסבול משמע שהוא מדרבנן ופריך תלמודא ומי איכא מידי דמדאורייתא משמטת שביעית והתקין הילל דלא תשמט אמר אביי בשביעית בזמן הזה ורבי היא דתניא ר' אומר וזה דבר השמטה שמוט בשתי שמיטות הכתוב מדבר אחת שמיטת קרקע ואחת שמיטת כספים בזמן שאתה משמט קרקע אתה משמט כספים ובזמן שאי אתה משמט קרקע אי אתה משמט כספים והתקינו רבנן דתשמט זכר לשביעית ראה הילל שנמנעו מלהלוות זה את זה עמד והתקין פרוסבול פי' המחוור הא דאמר רבי בשתי שמיטות הכתוב מדבר כו' ה"פ השמיטות קרקע היינו יובל שקרקע חוזרת לבעליה וה"ק בזמן שאתה משמט קרקע דהיינו באותה שעה שהיובל נוהג אתה משמט כספים וכספים לאו דוקא דה"ה לעבודת קרקע אלא משום דבהאי קרא כתיב כל בעל משה ידו דהיינו הלואת כספים נקט' בכספים וה"ה לכל דבר שמיטה וכן הוא בירושלמי וזה דבר השמטה שמוט רבי אומר שתי שמיטות שמטה ויובל בשעה שהיובל נוהגת דבר תורה שמטה נוהגת בזמן שאין היובל נוהג אי אתה משמט כספים וכן פי' התו' והר"ן ופריך מי איכא מידי דמדאורייתא לא משמטה ומתקני רבנן דמשמט אמר אביי שב ואל תעשה הוא רבא אומר הפקר ב"ד הפקר דאמר ר' יצחק מניין שהפקר ב"ד הפקר שנאמר וכל אשר לא יבא לשלשה ימים בעצת השרים והזקנים יחר' כל רכושו וגו' והנה מסוגיא דהכא משמע דהלכה כר' ואעפ"י דהלכה כר' מחבירו ולא מחביריו ורבנן פליגי עליה מ"מ הילל לא מיתוקמ' אלא כוותי' ואע"ג דרבא לא משני הכי לא מיבעי' לחד שינויא דתו' דרב' לא קאי אקושיא קימיתא וכדקאי קאי דאתי' כר' אלא אקושי' שניי' קאי איך תקנו רבנן שמטה כו' אלא אף לכדפי' רש"י דרבא אמר לעולם בין לרבנן דפליגי אדר' ואמרי שביעית להשמט' מלוה בזמן הזה דאורייתא והתקין הילל דלא תשמט ובין לר' דאמר לאו דאורייתא ואמור רבנן תשמט לא תקשה דבדבר שבממון אין כאן עקירת דבר מן התורה במקום סייג וגדר דהפקר ב"ד הפקר בממון ע"כ אפ"ה מוכח דלא פליג אשינוייא קמא לגמרי מדלא קאמר אפי' תימא דרבנן משמע דאף איהו ס"ל דהלכה כר' אלא שמ"מ לא צריכא להא דהוי מדרבנן דאפילו אי הוה מדאוריית' מ"מ הוי שפיר תקון פרוסבול וכן דעת הרמב"ם דהלכ' כר' וכן דעת הר"ן ומסיק איבעיא להו כי התקין הילל פרוזבול לדרי' תקון או דילמא לדרי עלמא תיקן למאי נ"מ לבטוליה כלומר להושיב ב"ד על זאת אי אכשיר דרא שלא יהיו נמנעים מלהלות נבטל תקנת הילל שאפילו כתב פרוזבול ישמט ומ"מ צריך ב"ד לבטלה משום דאפילו אי אמרינן לדרי' לאו לדרי' בלחוד תיקון הא אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אלא א"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין מאי ת"ש דאמר שמואל לא כתבי פרוזבול אלא בבי דינא דסורא או בבי דינא דנהרדעי פי' משום דאלימא לאפקועי ממונא בלא תקנת הילל מדין הפקר ב"ד הפקר ואי סבירא ליה לדרי עלמא תיקן בשאר בי דינא נמי ליכתבי דילמא כי תיקן הילל לדרי עלמא כגון בי דינא דר' אמי ורב אסי דאלימי לאפקועי ממונא אבל כ"ע לא ת"ש דאמר שמואל האי פרוזבול עולבנא דדיינו הוא כלומר חוצפת דדיינין היא שנוטלין ממון שלא כדין ואנא אי איישר חילי אבטליני' ואי ס"ד לדרי עלמא תיקן הא אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אא"כ הוא גדול ממנו בחכמה ובמנין ה"ק אי איישר חילי יותר מהילל אבטליני' ורב נחמן אמר אוקמינהי והא מקום וקאי ה"ק אימא ביה מילתא דאע"ג דלא כתוב ככתוב דמי כלומ' אי איישר חילי אושיב ב"ד ומתקי' דסתם מלוין יהיו כמוסרי' שטרותיהן לב"ד ואע"ג דלא כתב נהוי נמי כמו שכתוב וכתב הרמב"ן ובעיין לא איפשיטא אלא שהרי"ף כתב אי איישר חילי יותר מהלל משמע דס"ל דנקטינן דלדרי עלמא תיקן ואני אומר אביא לו סעד מן לשון הגמרא דמסיק באחרונה ה"ק אי איישר חילי יותר מהלל כו' ולא קאמר להאי שינויי' בל' דילמא כמו שאמר בדחוייא דשינוייא קמא דילמא כי תיקן הילל כו' אלא ה"ק דמשמע דהכיק"ל דלדרי עלמא נמי תיקן ככל סתם התקנו' שבתלמוד דבכולן לדרי עלמא נמי תיקן א"כ אין לבטלה אא"כ יהי' גדול בחכמה ובמנין יותר מהלל אף שקשה זה להיו' מ"מ כך אומרים העולם בבדיחות' כי היה מראה דעת שקשה בעיניו הפרוזבול גם מסתבר לדרי עלמא תיקן כי מסתמא לא אכשיר דרי כדפרי' בפ"ק וכי אכשיר דרי אבל הרמב"ן רצה לסעד דברי הרי"ף במה דמוכח בסוגי' דלא ק"ל כשמואל דלא כתבינן אלא בבי דינא דרב אמי ורב אסי דהא חזינן דרבנן דרב אשי מסרי מילי להדדי כו' ושאר ראיות וממיל' לדרי עלמא תיקן דאי לדריה לחוד פשיטא דלא הוי ראוי לכ"ע למכתב פרזבול דהא צריכא אפקעתא חדתא ובעינא להיות אלימא בי דינא וכדמשמע בסוגיא דלעיל דבעי לדייק מיניה דלדרי תיקן דמשמע דאי לדר' אין ספק דבעינא בבי דינא דרב אמי ורב אסי והאריך בראיות וכולן דחיות כאשר השיג עליו הר"ן וכתב שק' להוצי' מאמר דשמואל שהובא בסוגיא מידי הילכתא בלא ראיות ועיקר דעת הרמב"ם שפסק בהא דשמואל עוד אומר אני מה שעלה על דעת הרמב"ן דר"נ פליג אדשמואל שהרי אמר אי איישר חילי אקיימינה והקיל בה מאוד כו' אדרבא אני אומר לולי היה סבר כשמואל דבעי בי דינא רבה דאלימי לאפקועי ממונא מ"מ היה רוצה לתקן שיועיל אפי' בלא פרוזבול וכן עלה בידו אבל אי לא היה תולה בחשיבות בי דינא איך עלה בדעתו להוציא ממון בלא פרוזבול ואפשר אף הרי"ף מודה והא דלא הביא דברי שמואל משום דלא תימא דוקא בי דינא דרב אמי ורב אסי או דוגמתם קאמ' והאידנא לא נמצא אלא כל ב"ד חשוב בדורו קאמר וכולהו הנהו אמוראי ועובדאי שמזכי' התלמו' בענין פרוזבול כולן חשיב דדרייהו הוי ומ"ה הוי אלימי בי דינייהו כב"ד רב אמי ור"א בדרי' והא לך דברי הרא"ש וז"ל ר"נ אמר אקיימיני' הא מיקיי' וקאי ה"ק אימ' בי' מילתא דאע"פ שלא כתב בה כמו שכתב דמי כלומ' אע"פ שלא כתב פרוזבול אלא לשון הכתוב בפרוזבול אמרו בעל פה בפני הדיינים מועיל כאלו הוא כתוב ואהא סמכי אמוראי דלקמן רבנן דבי רב אשי דמסרו מילייהו להדדי רב נחמן אמר מילי לר' חייא בר אבא א"ל מר' צריכנא מידי אחרינא א"ל לא ור' חייא היה עמו אחד דשנים בעינן כדאמרינן זהו גופו של פרוזבול מוסרני לכם פלוני ופלוני הדיינין שכל חוב שיש לי אצל פלוני שאגבנו כל זמן שארצה והדיינין חותמין למטה או העדי' ור"ת ז"ל כתב בספר הישר דשביעי' נוהגת בזמן הזה והביא ראי' מדחזינן לכל הני אמוראי שמואל ורב נחמן רבא ואביי ורבנן דבי רב אשי שהיו נוהגים שמיטת כספים בבבל ואין לכתו' פרוזבול בזמן הזה שאין אנו מומחין כרב אסי ורבי אמי ושוב חזר ר"ת וכתב הוא בעצמו פרוזבול כי היה אומ' דלא בעינן אלא ב"ד חשוב שבדור וא ואשכחן נמי רבנן דבי רב אשי דמסרי מילייהו אהדדי ומשמע מתוך דבריו דחשיב כולהו רבנן דבי רב ב"ד מומחין משום דרב אשי היה גדול הדור ולא מיסתבר הכי אלא משמע דהני אמוראי בתראי לית להו הא דשמואל דאמר לא כתבינן פרוזבול אלא בבי דינא דסורא או בבי דינא דנהרדעי והכי אית ליה לרב אלפס ז"ל דלא הביא דברי שמואל אלא הא דרבנן דבי רב אשי מסרי מילייהו אהדדי ע"כ והיינו שדרך. כדרך הרמב"ן וכבר כתבתי דעת הר"ן שהו' עיקר דס"ל כהא דשמואל וכן דעת הרמב"ם והסמ"ג והיינו כדברי ר"ת ועיקר והא דמסרי מילי להדדי משמע אם הלוה למי שהלוה ולאפוקי מה שפי' הרמב"ם שני ת"ח שהלוה זה את זה ומסר דבריו לתלמידי' ואמר מוסרני לכם כל חוב שיש לי כו' וא"צ לכתוב פרוזבול מפני שהם יודעים שהשמטת כספים בזמן הזה מדבריהם ובדברים בלבד היא נדחית ופי' זר הוא. גם נראה ת"ח דהלוו זה את זה אין צריכים לשום פרוזבול שהרי צ"ל אע"פ כן וכאשר נכתוב לקמן בסוף סימן מ"ה והאידנא נרא' שאין לכתוב אלא גדול בדור ואלים בי דיני' בזמניה כרב אמי ורב אסי ולא מישתכח' ושאני ר"ת דרב גוברי' ויצא שמו וטבעו בכל העולם ותקיף, היה בהוראה משא"כ עתה וגם אם נאמר שגדול בדורו אפי' האידנא הרשות נתונה בידו לכתו' אעפ"כ הלומדים הרבה והיודעים בעו"ה מועטים ויש הרבה שלא הגיעו למעל' זו ויאמרו שהגיעו לכתר מלכות ויבאו נמי להתיר בכורות וכל שאר דברי' שאינם ראוים לכך ומ"ה נתבטל פרוזבול

מג פסק מי שבא לפנינו בזמן הזה וטעון שעברהו עליו שביעית איך לדון לפוטרו או לחייבו. דע שכתב הרא"ש בתשובה והטור הביאו וז"ל ששאלת שנוהגי' בארץ הזאת לגבות שטרות שעברה עליהן שביעית, הוי יודע שתמהתי ע"ז מיום בואי לארץ הזאת וצווחתי ככרוכיא ולית דמשגח בי ואמרו כי כבר נהגו בארץ הזאת ואין לשנות המנהג ואמרתי מנהג כזה שהוא לעבור על ד"ת ולהוציא ממון שלא כדין ואמרו לי כי הרבה יפוי לשון רגילין לכתוב בשטרות שמורין על זה שלא תהא שביעית משמטתו. ודקדקתי ולא מצאתי שום תנאי ויפוי לשון שיורה על דבר זו. ומה שאמרו שכתוב בשטרות שיוכל המלוה לגבות בכל צד שיוכל בין בדרכים הדתיים ובין בדרכים שאינם דתיים אם הוא מתנה לגבות בדרכים שאינם דתיים הרי מתנה על מה שכתוב בתורה. ואני מיום בואי לכאן איני דן שלא תשמט השביעי' וגם איני סותר מנהג' אלא אני מניחם לדון כמנהגם ע"כ. וי"מ על מה שכתב שאין לילך אחר המנהג שהוא נגד הדת והטור הביאו בסי' ק"ט גבי אגב שכתב בשטר לענין מטלטלין אם המנהג שאין גובין כו' אזלינן בתר המנהג אף שמן הדין גובין ולא