ים של שלמה על גיטין רצח

שהודר על דעת רבים משום דכל הנודר' על דעת בעל' היא נודרת ואין לה כח לעקור דעת בעל' ולתלות בדעת אחרי' ולא עדיף מכשאומר' אינה רוצה שיפר הבעל. ואפשר אפי' אם יבטל הבעל דעתו ויתן לה רשות לידור על דעת אחרים אינו מועיל כיון דסתם אשה על דעת בעלה היא נודרת ותולה הכתוב הפרתה בבעל יכול הבעל לחזור ממה שנתן לה רשות ואינו דומה לקיי' ליכי וא"ת ידירוה בה בפני הבעל ויאמר קיים ליכי שאז אינו יכול להפר כדמוכח בפרק נערה המאורסה. וי"ל דחיישינן שמא יפר לה בלחש קודם שיאמר קיים ליכי או שמא ישאל על ההקם ואח"כ יפר לה. וא"ת ידירוה בדברים שאין בהם עינוי נפש שאין הבעל יכול להפר. וי"ל כיון שאין בהן עינוי נפש לא תחוש אם תקיימם. וא"ת בין בעל בין חכם היאך יכולי' להתיר לה שלא בפני היתומי' הא אמרינן בנדרים פרק ר"א. במדין נדרת למדין לך והתר נדרך וי"ל דוודאי לכתחילה אין להתיר שלא בפני היתומים אבל אם התיר מותר. תדע מדסמיך צדקיה שהיה צדיק גמור שהתירו לו סנהדרין שלא בפני נבוכדנצר. ועוד היה אומר ר"ת דאין צריך בפניו היכא דהנודר נדר מדעתו ולא מחמת טובה שעשה לו אלא דוקא דומיא דמשה דמחמת הנדר נתן לו יתרו את בתו. וכן צדקיה היה מסור ביד נבוכדנצר להרגו וע"י שבועה הניחו כה"ג בעינן בפניו וכן מוכח בסוטה פרק ואלו נאמרין דא"ל יוסף לפרעה אבי השביעני א"ל פרעה זיל איתשיל אשבועתך אלמא היה יכול להתיר שלא בפני יעקב. ובירושלמי דבנדרים מפרש טעמא הא דאין מתיר את הנדר אלא בפניו היינו מפני החשד ומפני הבושה שלא יחשדנו אותו שנדר בפניו שחילל נדרו בלא התרה. ומפני הבושה שהנודר מתבייש מאותו שנדר בפניו כי הוא סבר שחילל נדרו ולהני טעמא אף לכתחילה מתירין את הנדר שלא בפניו רק שיודיעו לו ההתרה וטעמא דגמרא דידן עיקר ואין לו להתיר אלא בפניו פי' בידיעתו כמו אין חבין לאדם שלא בפניו פי' כיון דהכי אמרינן בנדרי' פרק ר"א תניא המודר הנאה מחבירו אין מתירין לו אלא בפניו מנא הני מילי אמר רב נחמן דכתיב ויאמר ה' לך שוב מצרימה כי מתו כל האנשים אמר לו במדין נדרת למדין לך והתר נדרך כו' דמשמע, עיקר הטעם מאחר שנדר לדעת חבירו אין לו להתיר בלי רשותו ואע"ג דהתם קאמר המודר הנאה מחבירו וסתם מודר הנאה אינו משמע לטובתו ולדעתו אלא אדרבה מדירו בע"כ שלא ליהנות. כבר הקשה הרא"ש ז"ל לשם בפירושו וסתר פי' זה אכן לשם בפסקיו חזר בו וכתב וז"ל ואע"ג דלישנא דהמודר הנאה מחבירו לא משמע כפירוש זה. מיהו צריך לפרש כן מדמייתי עלה דההוא דצדקיהו ע"כ. וא"כ מאחר דתלמודא דידן עיקר בטלו הני טעמא דירושלמי ולא יועיל כלל מה שיודיע לו אח"כ או מה שיתיר בפניו אפילו בע"כ אלא עיקר פירושו שלא יתירו לו אלא בידיעתו כלומר ברצונו שיתרצה המודר מקודם. ותמה אני על פירושו שפי' מפני הבושה כמעט דומה למפני החשד ואולי הכי פירושו שהנודר מתבייש בפני המודר אם יבא לעשות לו טובה והנאה מהם ימנע מלעשות לו שום טובה והנא' אף אחר ההתר' שהמודר יסבור שחילל את נדרו במה שהנהוהו עתה שהרי לא ידע מהתרתו. אכן בתו' שלנו אינו כן אלא מפני הבושה שנתבייש בפניו במה שנדר הנאה ממנו. וכ"כ הר"ן ועיקר וה"פ משום שהמודר נתבייש בפניו צריך ג"כ להתיר לו בפניו כדי שיחזור ויתבייש הנודר בפניו שלא כדין עשה לו כך וכן איתא להדיא בתו' בנדרים. ולפ"ז אף לפי הירושלמי צריך דעתו מקודם תו מסיק שסבר צריך לפרט הנדר ואם לא פירש הנדר אין, התרתו התרה ולכי פריט לא שרי ליה חכם. איבעי' להו צריך לפרט את הנדר או אין צריך לפרט רב נחמן אמר אינו צריך רב פפא אמר צריך משו' איסורא פי' שמא על דבר איסור נדרה כגון על גיבוי כתובה דהיינו שאמרה תאסור עלי כל פירות שבעולם אם נהניתי או שיאמר האדם יאסרו עלי כל הפירות שבעולם אם אעשה עבירה פלונית וכתבו התו' והרא"ש אחריהן דהלכה כרב פפא דבתראה הוא וגם רב הונא סבר כוותי' וכן משמע בירושלמי דנדרים פרק השותפין אית תנויי תניא צריך לפרט את הנדר ואית תנויי תניא אין צריך לפרט את הנדר חד בר נש נדר דלא מרווח' אתא לקמי' דרב יודין בר שלום א"ל מאי אשבעי' א"ל דלא מרווחנ' א"ל וכי בר נש עביד כדין א"ל בקוביוסטא קאמינא א"ל ברוך שבחר בדברי חכמי' שאמרו צריך לפרט הנדר ומסיק תנן התם הנושא נשים בעבירה פסול עד שיגרש ותניא עלה נודר ועובד יורד ומגרש ואי אמרת אינו צריך לפרט הנדר ליחוש דילמא אזיל לגבי חכם ושריא ליה דאדרינן ליה ברבים הניחא, למ"ד נדר שהודר ברבים אין לו הפרה אלא למ"ד יש לו הפר' מאי איכא למימ' דאדרינן ליה על דעת רבים דאמר אמימר הילכתא אפילו למ"ד נדר שהודר ברבים יש לו הפרה על דעת רבים אין לו הפרה וכתב הרא"ש מדברי התו' במכות גרסינן ברוב ספרי' הלכתא נדר שהודר ברבים יש לו הפרה על דעת רבים אין לו הפרה ולפי אותה גרסא יש לפסוק דברבים יש לו הפרה וגם למאי דגרסינן הכא אפילו למ"ד נדר שהודר ברבים דהשתא לא פסק אמימר בנדר שהודר ברבים מ"מ מדלא קאמר אמימר אפי' למ"ד נדר שהודר ברבים יש לו הפרה על דעת רבים כו' אלא אמר הילכתא אלמא בא לפסוק הלכה דעל דעת רבי' אין לו הפרה ומדהוצרך לפסוק על דעת רבים אין לו הפרה מכלל דברבי' יש לו הפרה דאי אין לו הפרה כ"ש על דעת רבים, ואע"ג, דאסיקנא לעיל אליבא דרב נחמן דמדרינן ליה ברבים ולעינן דינא איתמר וק"ל כוותי' בדיני' הא פריך בתר הכי הניחא למ"ד וכו' לאו אמתני' דבכורות לחודא קאי אלא קאי נמי אדרב נחמן ומדאדרי' נמי רב אחא לההוא מקרי דרדקי על דעת רבי' משמע דקסברי דברבי' יש לו הפר' ולא איסתבר למימר לפי שלא היו רבים מצוים הוצרך על דעת רבים ורב יוסף דאמר בערבי פסחים אידור ברבים דלא אישתי שיכרא משמע דקסבר דברבים אין לו הפרה לא ק"ל הכי ע"כ שיטת הרא"ש ודבריו תמוהים מאוד מאחר דס"ל כדברי התו' דהאי הניחא דקאמר קאי נמי אדברי רב נחמן דלעיל דאמר אפי' ניסת מדירין אות' ברבים ומוקי לה במדירין אותה על דעת רבים א"כ מנ"ל דהלכ' כרב הונא וגבי בעל לא מהני דעת רבים דילמא שפיר מהני וכמו שאנו מתרצי' אליבא דרב נחמן נהי דרב הונא לא ס"ל הא מ"מ ק"ל הלכה כרב נחמן בדיני וא"כ אפי' ניסת נמי מדירין אותה והוא פסק כרב הונא שלא הביא דברי רב נחמן כלל בשלמא לדעת התו' ל"ק מידי כי אפשר הם סוברי' הלכ' כרב נחמן דאפי' ניסת מדירין אות' על דעת רבי'. אבל הרא"ש ארכביה אתרי ריכשי בפלוגתא דרב הונא ורב נחמן פסק כרב הונא ותפס דברי הרי"ף ולקמן גבי מדירין על דעת רבים תפס דברי התו' דמוקי להא דרב נחמן במדירה על דעת רבים וא"כ הוא אליבא דהילכתא דהא רב נחמן לענין דינא דכתוב' איתמר וק"ל הלכ' כרב. נחמן בדיני ומ"מ לענין הלכה נ"ל כדברי הרא"ש אבל לא מטעמי' אלא אדרבה ס"ל מדלא קאמר לעיל אדברי רב נחמן הניחא כו' ומוקי' לה בהדירה על דעת רבים ש"מ דלא שייך דעת רבים גבי אשה כלל ואין מחלוקת בזה וא"כ רב נחמן בע"כ מוקי לדבריו בהדיר' לרבים וס"ל דלית ליה הפרה ואנו ק"ל דיש לו הפרה כדפסק אמימר א"כ ממילא הלכ' כרב הונא דניסת לא מדירין אותה כדעת הרי"ף וכל המוחברי' וא"ל מאחר דרב נחמן בע"כ ס"ל כמ"ד דאין לו הפר' בנדר שהודר ברבי' א"כ מאי פריך השתא במתני' דבכורו' הניחא הא אליבא דרב נחמן קאי ואיהו ס"ל הכי לא קשה מידי דהכי פריך לרב נחמן דאמר מסברת עצמו שא"צ לפרט הנדר וקשה עלי' מתניתי' דבכורות הנושא נשים בעבירה כו' וצריך לאוקמי דאיירי במדיר ברבי' כו' וקשה הניחא למ"ד כו' ובע"כ דמ"ד דיש לו הפרה צריך לומר אליבי' דצריך לפרט את הנדר דדוחק לומר דמתני' אתיא כחד תנא ומניין לפלוגי ולומר דא"צ לפרט את הנדר ע"כ מוכרח לשנויי אליבי' מתני' דבכורות במדירה על דעת רבים אבל לעיל שאמר אפילו ניסת בע"כ לא איירי אלא במדירה ברבים וס"ל דאין לו הפרה ולא ק"ל הכי אלא כאמימר דאמר הילכת' וא"ל ס"ס מנלן דק"ל כאמימ' דילמ' הלכ' כר"נ בדיני ואיהו ס"ל דאין לו הפר' לא חיישינן לקושיא מאחר דתלמודא במכו' מייתי דברי אמימ' בלשון הילכת' ש"מ דהכי ק"ל ועוד מאחר דרבנן ור' יהודא פליגי לקמן במתני' במוציא אשתו משום נדר דס"ל לרבנן דנדר שהודר ברבים יש לו הפרה והלכה כרבנן והיינו בפני שלשה כדלקמן

לו פסק כתב הטור כשב"ד או יורשין משביעין את האלמנה אין להשביע אלא חוץ לב"ד אבל מדירין אותה אפי' בב"ד וצריך שידירנה בדבר שיש בו עינוי נפש ושתהי' באיסור כל ימיה כגון שתאמר יאסר עלי דבר זה אם נהנתי שום דבר מכתובתי והוא דבר שיש בו עינוי נפש אבל אם אין בו עינוי נפש או אפי' יש בו עינוי נפש ואינה באיסור כל ימיה כגון שאומרי' לה משביעין אנו עליך שלא תאכל דבר זה אם גבית שום דבר מכתובתך והיא אוכלת אותו בפנינו לא מהני שאינה חוששת על העונש אלא בנדר של עינוי נפש שעומדת באיסו' כל ימיה ולא מהני נדרה אלא כל זמן שלא נשאת אבל אם נשאת אינה גובה בנדרה שהבעל יפר לה אפילו נדרה על דעת רבים ואפילו אם נתן לה רשות שתדור על דעת הב"ד יכול לחזור על מה שהרשה ויפר לה ע"כ משמע מדבריו דוקא להדירה אחר שנשאת הוא אבל מ"מ לא הפסידה כתובתה שיכולה לישבע חוץ לב"ד אף שהברירה ביד היתומי' להשביע חוץ לב"ד או להדירה. הכא דאי אפשר בהדרה א"כ נשבעת ולא כמו שכתב הרמב"ם בפי' המשנה שאבדה כתובתה אלא כמו שכתב אחר כך בשם רב האי שתשבע ותטול כתובתה וכן פסק הוא בספרו וכן פסק הרא"ש בתשובה עיין בפרק הנושא סימן י"ב. וזה לשון הרשב"א ומה ששאלת איזהו נוסח שבועת האלמנה אם באה לגבות כתובתה מדירין אותה בב"ד ותאסור עליה מקצת פירות בשר ויין וכיוצא בהם אם נטלה אלא כן וכן ולא תאסור עליה כל פירות שאם עשתה כן אין האיסור חל לפי שאי אפשר לחיות בלא שום פרי וכדאמרי' בר"פ אלו נדרים גבי קונם עיני בשינה: ושבועה בנקיטת חפץ בב"ד ליכא באלמנה שהרי שנינו בפרק השולח נמנעו מלהשביע. ויש מי שאומר דמדירין אותה בב"ד ועוד משביעין אותה חוץ לב"ד שלא בנקיטת חפץ. והיינו דא"ל רב יהודא לרב ירמיה ביראה אדרה בב"ד ואשבעה חוץ לב"ד. ואני סבור דא"צ אלא או זה או זה איזה שירצו היתומ' ורב יהודא ה"ק לר' ירמיה אדרה בב"ד אם ירצו היתומי' או אשבעה חוץ לב"ד ושלא בנקיטת חפץ אם ירצו יותר היתומים בכך עכ"ל וכבר כתבתי אע"פ שהברירה ביד היתומי' כו' היינו היכא דאפשר אבל לא להפסיד כתובתה היכא דלא אפשר גם יתכן מה שאמר אדרה בב"ד ואשבעה חוץ לב"ד דה"ק אדרה בב"ד היכא דאפשר דבוודאי זו חמיר' דהא תנא דמתני' לא קתני אלא מדירין אותה והיכא דלא אפשר כגון שנשאת אשבעה חוץ לב"ד ומ"ה היתומים יכולים לעכב שלא תנשא עד שידירו עליה ומה שכתב שלא בנקיטת חפץ דמשמע אבל כל שאר דברים שצריכי' בשבועת ב"ד ה"ה נמי דבעי חוץ לב"ד בפרט הזכרת