ים של שלמה על גיטין רצו

איך נכתוב שם העיר ונהרותיה שיש לילך ולשאול מערכאות שלהן או מכומרי העיר שהם יודעים יסוד שם העיר ונהרותיה. ומעתה אני תמה על עיר לבוב שהי' בה זקן וחכם ונהג לכתוב שאנו מנין כאן בלעמבורג דמתקרי לבו"ב וזה אינו נכון העיקר שם העיר לבוב ויסד השם על הדוכס שיסד העיר והי' שמו לב שהוא לשון ארי והאשכנזים קראוה לעמבורג כלומר ליבן בורג אם כן ראוי לכתוב בלבוב דמתקרי לעמבורג ובקראקא כשנותנין גט בקאזמר מקום דירת היהודים כותבין בקאזמר דמתקריא קאזמירו אינו נכון בעיני דעיקר שם העיר קאזמירו והוסד על שם המלך מקדמת דנא שהיה שמו קאזמירו וא"כ יש להפך ולכתוב קאזמירו דמתקריא קאזמר ועוד נרא' בעיני לכתוב המכונ' מאחר שדומה במבטא לשם המובהק וכמו שכתבתי לעיל בסימן ב'. והעיקר היה נראה בעיני לכתוב קאזמירו ותו לא דקאזמר הוא קיצור השם בל"א וכן נראה בפוזנא ופאזנני וכל זאת לפי דמיוני שמקור שם העיר קאזמירו אבל אם חקרו בערכאות שלהם ששם העיר קאזמר א"כ אין לי עליהם אלא במה שכתבו דמתקריא אלא לכתוב המכונה כפי אשר הכרעתי לעיל בסי' ב' גם יש לי לקרא תגר על מה שכותבין כלל שם השני מאחר שדומה כמעט ממש לשם המובהק אולי סברו דקיצור השם אמרו ולא אריכת השם ומ"ה כותבין שרה המכונה שערכין וכן קבלתי מחמי הגאון מהרי"ק ירושלמי שמהר"ר משה יפה כתב שלמה המכונה שלומקא דקיצור, השם אמרו ולא אריכת השם ומצאתי נמי כתוב בהגה' וז"ל מצאתי גט שכתוב בו שלמה המכונה שלומכיל ע"כ. אכן נראה בעיני שלא לחלק ושרה שנקראת שערכין יוכיח שאין כותבין המכונ' כמו שכתבתי בסוף סימן כ"ו. גם מצאתי בתיקוני גיטין שאין כותבין חנה המכונה חנינא ולא בילא המכונה בילטא מרגליות מרגלות גם חמי ז"ל לא חש לדברי מהר"ם יפה ז"ל ולא כתב בגט המכונה שלומקא שוב דקדקתי ומצאתי שאף מהררי"ב כתב שלמה המכונה שלומכיל ואף שהוא כתב דלא בעינן שרה המכונה שערכין דהוי כמו יצחק חקין צריך אני לומר מ"מ שאותה כינוי שלומכיל שלא היה בא מכח שם המובהק אלא מסיבה אחרת ומ"ה כתבו או שהיה בעיר שני יוסף בן שמעון וכתבו זה להיכר ובארץ רוסיא דמכנים כל שם שלמה שלומקא או שלומיצא אין לכתוב המכונה כלל אם לא בשני יוסף ב"ש. וחלילה שאני קורא תגר כדי להוציא לעז על גיטין הראשונים דבודאי אין בו חשש פסול ואיני אלא כמתמיה ולכתחילה אחוה דעתי כי תורה היא וללמוד אני צריך ולא לשעבר כלל אלא להבא מכאן והלאה נחזור לראשונו' בבריסק דליטא כותבין נמי עיקר שם העיר בריסטי ולא כותבין דמתקריא בריסק. והיינו כמו שפי' לעיל אכן תמה אני שכותבין מתא דיתבא על נהר בוה דמתקרי בוג על לא דבר שידוע שבלשון רוסיא כל גימ"ל קורין אותו בה"א וכל מה שברוסיא הוא בה"א בפולין קוראין בג' ומ"ה אותו הנהר בפולין קוראין אותו בוג וברוסיא קורין אותו בוה ואין זה שתי שמות כלל לומר שאעפ"י שמכירין אותו בשתי השמות שמ"מ ראוי לכתוב כולן כדפי' לעיל גבי שמות האיש הת' ס"ס שתי שמות איכא אבל הכא שם אחד ממש איכא ולא דמי למה שכותבין נמי שם העיר בל"א אעפ"י שאין אלא לשון אחד מ"מ הוא ביאור לשם המובהק וחלוקים במבטא מה שא"כ הכא ממש שם אחד הוא ומ"מ אין בזה קריאת תגר אפילו לכתחיל' בפרט מאחר שכבר נהוג לכתוב כך והוא לבאר ביותר אעפ"י שאינה צריך מ"מ אין בזה חשש ונזק לגט

לג מדאמרינן שינה שם עירו כו' משמע שראוי לכתוב בגט לשון עיר. ואנו נוהגין לכתוב מתא ולא עיר. ויש שכותבין במדינ' ועתה אומר לך טעם ויסוד למנהגי' שנהגו בכל המקומו'. וזהו אשר העתקתי מתקוני גיטין וז"ל במדינת מגנ"צא בספרד ובאשכנ' ובהרבה מקומו' כשהעיר גדולה כותבין במדינת פלוני' ובגליל צרפת אינ' נוהגין כן משו' דמשמע מדינ' לשון ארץ א' כמו בצרפת ובקופיצא וטראדיא' קורין מדינ' על דרך לעז פייאס אמנ' אביא ראיי' לדבריה' שמצינו עיר גדול' נקראת מדינה וראיי' מפ' שני דנזיר שבמדינה ר"ל ירושלי' וקור' לירושלי' מדינ' ועוד ראיי' מקרא ואני בעילם המדינה ועוד ראיי' מפ"ב דתרומו' ר' יהוד' אומר תורמין בצלים מן המדינה על הכפרי' אבל לא מן הכפרים על המדינה ועוד פ"ק דמגילה ר' שמעון בשם ר' שמואל. משפחה ומשפחה אלו הכפרים מדינ' ומדינה אלו הכרכים עיר ועיר אלו העיירות. ואולם ע"כ לא נהגו בגליל צרפת דלא ידעי שיעור עיר הראוי' להקרא מדינה וכותבין מתא דמפקא מכרך ומפקא מכפר הן העיר גדולה הן העיר קטנה כותבין מתא פלונית דגרסינן פרק עושין פסין מתוותא דמבלען בשבעים אמה ושיריים ונרא' דכפרים קטנים היו מדלא ידעם וקרו להו מתוותא. ובפ"ק דגיטין קרי להו לעירות גדולות מתוותא וקינא ודימונא ועדעדא דקאמר מתוותא דא"י קחשיב. וסעד לדברי ההוא דגיטין קאמר שווירי מתא דעל רכיס נהרא. והתם בכתובות קאמר בגמרא כגון מתא מחסיא דמפקא מכרך ומפקא מכפר. ולפי נוסחות שלנו גיטין שכותבין בעיירות גדולות שעל שמם נקראה המדינה כותבים מדינת קלוניא על שמה נקראה מדינת קולין כותבין קלוניא וכן במעגנצא על שמה נקרא' מדינ' מגנצ' וכן בטריד' בורנקבורט כותבין וורנקבורט מתא אעפ"י שג"כ מקו' גדול הוא הואיל ולא נקרא המדינה על שמו כותבין ורנקבורט מתא ואם ישאל השואל כשכותבין הגט במעגנצא או בקלוניא בטרידא כותבין מדינ' מגענצא או במדינ' קלוניא דיתבא על נהר כו' וכשכותבין גט בורנקבורט כותבין בוורנקבורט מתא דיתבא כו' וכן בבינקא מתא דיתבא כו' ולמה אין כותבין ג"כ במתא וורנקבורט או במתא בינגא או למה אין כותבין במגנצא מדינה דיתבא וי"ל דאי כותבין במעגנ"צא מדינה דיתבא כו' טעיתי לומר המדינ' עצמה יתבא על נהר בינוס ולא מגנצא עצמ' קמ"ל דמגנצא עצמה יתבא על נהר בינוס. ואי נכתוב במתא וורנקבורט דיתבא על נהר מויי"ן כלומ' שמא יש כפר הנקרא שמו ג"כ וורנקבורט והוא סמוך קצת לאות' וורנקבורט. דוגמת זה פי' התו' במתני' פ"ק דגיטין מכפר לודים ללוד הנקרא כפר לודים מפני שבני לודי' מצויין שם תדיר. וא"כ ה"א אותו כפרי' הסמוך לוורנקבורט יתבא על נהר מויין אבל המתא וורנקבורט עצמה אינה יתבא על המויין עצמה כמו שתאמר קובלינצא מתא וכפר שלפניו ג"כ ליציל קובלשנ"א הילכך כותבין מתא דיתבא על נהר מויין כלומר המתא עצמה ואין להקשות תאמר עתה איפכא ניתן בכפר וורנקבורט ואנא דיתבא על נהר מויין. וי"ל זה לא הוי סימן דכפר נגרר אגב מתא ולא מתא אגב כפר. גם אין לתמוה כשעיר גדולה כגון מגגענצא כותבין לשון הקודש מדינ' וכשכותבין שאר מקום ורנקבורט כותבין מתא ולא כותבין עיר דהא עיר ועיר היינו עיירות או אמאי אין כותבין כרך כגון במעגנצא דהא מדינ' ומדינ' אלו הכרכים כדפרישי' לעיל וי"ל כמו שפירשתי לומר דלהכי כותבין מדינה במגנצא דעל שם מגנצא נקרא מדינת מגנצא להכי לא מצי למכתב כרך אלא הכל על שם המדינה אבל עיר אין לכתוב דפעמי' עיר קצת גדול' ופעמים עיר קטנה ולא ידעינן איזה מקום איקרי עיר לכך כותבין מתא דכל עיר נקראת מתא הן גדול הן קטן והכל כמו שפירשתי ומה שכותבין שם הנהרות אין בו חיוב כלל אלא הוא סימן לשני יוסף בן שמעון ושתי עיירות ששמותן ושם הנהרות אינן שווין וכ"כ המרדכי וז"ל נראה הטעם שכותבין שם הנהרות היינו משו' סימנא וכה"ג לא תיקנו לכתוב מו"מ לרווחא דמילתא טוב למיכתב. ע"כ. וכתב מהררי"ב וז"ל הרר"א כ"ץ כתב דאפילו שינה בה כשר וכ"ש אם לא כתב כלל שם הנהר או לא כתב כלל דיתבא על הנהר דכשר וכן נראה בעיני דאפילו לדעת ר"י שכתב שאם לא כתב כלל שם העיר דכשר ומ"מ אם שינה הוא פסול דהוי כמזוייף מתוכו ולא ס"ל סברת ר"ת דבכל דבר שא"צ לכתוב שאין פוסל בו השינוי. היינו דוקא בעיר שהיו נוהגין אף בימי חכמי המשנה לכתבו ומ"ה כתב נמי במרדכי אף שכתבנו שאם לא כתב שם העיר דכשר. וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה. אבל שם הנהרות שהוא טעם רחוק לסימנא ומשו' שלא יהיו שתי השמות של עיירות ולשופרא בעלמא בוודאי לא מחזי כמזוייף מתוכו כי הסופר לא דקדק בהן וכמו שכתב מהרר"יב בשם הרר"א כ"ץ. והמנהג עתה לכתוב כל הנהרות אפילו הן הרבה ולכתוב לכתחילה נמי כל השמות שיש כדפרי' לעיל וכותבין נמי נהר אפילו רחוק מן העיר יותר מתחום שבת אם ספוק העיר ממנו בין שמוליכין שם סוסים לשתות ממנו או לשרות בגדים ואם אין ספוק העיר כלל ממנו אפילו הוא בתוך העיר אין כותבין אותו. וכותבין נמי על מי מעיינות לכלול הכל ואין צריך לכתוב מי בארות ויש מקומו' שכותבין נמי מי בארות ויש מקומות שסמכו על ר"י מפרי"ש שנמנעו מלכתוב אף מי מעיינות. וכל מדינה ומדינה כמנהגה ולכתחילה ולא לעיכוב כלל

לד מתני' אין אלמנה נפרעת מנכסי יתומים אלא בשבועה ומפרש תלמודא דה"ה כ"ע נמי אלא דנקיט אלמנה לרבותא מ"ד משום חינא פי' שיהא חן האנשים בעיני הנשים להנשא להן אקילו ג"כ קמ"ל דאפ"ה בעי שבועה. נמנעו מלהשביע אותה ומפרש בגמרא משום מעשה שהיה באדם שהפקיד דינר זהב אצל אלמנה אחת והניחתו בכד הקמח ואפאה אותו בפת. לימים בא בעל דינר וא"ל הב לי דינרי אמרה לו יהיה סם המות לאחד מבנים של אותה אשה אם נהנית מדינרך כלום אמרו לא היו ימים מועטים עד שמת אחד מבניה דאשתרש לה מקום דינר ונשתכרה בעיסה כעובי הדינר וכששמעו חכמים בדבר אמרו ומה מי שנשבע באמת דהא שוגג היא כך. הנשבע על השקר עאכ"ו. ומפני שעונש שבועה מרובה כל כך אפילו על דבר מועט. נמנעו מלהשביע את האלמנ' דאף היא אתי לאורויי היתרא בדבר מועט בההיא הנאה דקא מיטרחא קמי יתמי' אין משביעין אותה כדאי' בסוגיא התקין ר"ג שתהא נודרת ליתומים כל מה שירצו פי' שיבחרו להם היתומים דבר קשה להדירה בו כגון קונם מיני מזונות עלי אם נהניתי מכתובתי כלום וגובה כתובתה. ואם נתקבלה תחילה הרי היא נאסרת בכל מזון הילכך לא הדרה ושקלה ולא חשידא לעבור על נדרה ואפילו תעבור אין עונשין של נדרים חמור כל כך כעונשן של שבועות שנפרעין ממנו ומכל העולם. וכתבו התו' דאין נודרת ואוסרת כל הפירות שבעולם עלי אע"פ שחל הנדר שהרי לא נדרה שלא לאכול אלא היכא שנהנית וקבלה מכתובתה ומיד עוברת אם קבלה מ"מ אינה חוששת כיון שאינה עומדת באיסור כל ימיה שהרי אנו מתירין לה כדאמרינן גבי שינה מכין וישן לאלתר. כתב הר"ן וז"ל מדאמרינן אם נהנתי מכתובתי כלומר משמע דבלשון זה נשבעה וסגי בהכי ומכאן מי שגזל את חבירו וחבירו חייב לו ממון ומשביעו אם נפרע. שאינו יכול להישבע שלא נפרע שאותו ממון שגזל עולה לפרעון פי'