ים של שלמה על גיטין רצה

דעזרי' הוא עזרא דעלה מבבל. וכן ר' אלעזר בן עזריה הוא מתיחס על שם עזרא שהיה עשירי לעזרא ונקרא עזריה ותוס' מביאין אותו בפ' שני דייני גזירו' מ"מ אין לחוש אע"ג דעיקר שמו עזרא אך נתוסף לו ה"א במקו' אלף לישוע ה' כמו להושע יהושע מ"מ אין לחוש דאשכחן בד"ה עזריה ואין עזרא בכלל דעזרא הוא מאנשי כנסת הגדולה וכו' עכ"ל: עמינדב חד תיבה וכן עמיהוד עמיאל: עקיבא אם לכתוב בה"א או באל"ף דע שמצאתי כתו' וז"ל עקיב' מסופק אם כותבין באל"ף בסוף או בה"א ושניהם יש להם ראיות ע"כ יש ליתן שני גיטין כמו שכתוב בספר עץ חיים ע"כ. מה שכתב יש פנים לכאן ולכאן היינו שכתב וז"ל שמעתי משם הר"ר שמואל מבענבערק זצ"ל מהא דאמרינן בקר' תחת הנחש' אביא כסף נדרש על ר' עקיב' וחביריו הרוגי מלחמה מנ"ל ואמר מורי ר"ת קודם האי קרא וגואלך אביר יעקב הם תיבות של ר' עקיבא נמצא לדידי' עקיב' באלף. אבל הר"ר יצחק א"ז מאושטריי"ך חולק עליו בזה דאמרי' במדרש אור' זרוע' לצדיק' ולישרי' לב' שמחה' זה הפסוק נאמר על ר' עקיבה דאסופי תיבות דהאי קרא רמוז ר"ע א"כ ש"מ דכתבינן ליה עקיבה בה"א ולא בא"לף. ומרוב חיבה שמצא אותו צדיק רמוז באותו פסוק קרא הרב ר' יצחק בר משה הספ' שחיבר אור זרוע העתקתי מקובץ ע"כ. שוב מצאתי כתוב וז"ל הר"ר בערא סג"ל אמר בשם מהרי"ל שנשאל לו היאך כותבין עקיבא בא"לף או בה"א והשיב מהרי"ל שראה מרבותיו שכתב בה"א ואפשר אם היה בא לידו היה כותב אותו בא"לף כמו בה"ה ע"כ. ובתיקון גט נמי מצאתי שמעתי שמהר"י אמר בשם מהר"ה ז"ל שהוא מוהר"ר הילל שכל שמות שיש ספק אם יש לכותבו סופו אל"ף או ה"א שיש לכתוב ה"א כגון אושעיה עקיבה שמריה סעדיה וכיוצא בזה שבמקרא לא תמצא שום שם אלא שסופו ה"א ע"כ: וכן נראה לכתוב לכתחילה בה"א מאחר שיש פנים לכאן ולכאן והקדמונים הכריעו לכתוב בה"א למה לא ניזול בתרייהו ודוקא לכתחלה אבל בדיעבד פשיטא דכשר אף בא"לף מאחר שהוא נח מה חילוק יש במבטא בין הוא א"לף או ה"א כי אין דין ס"ת בכאן שיהא שייך בו פסול בתיבה ולהצריך שני גיטין וזהו דע' מהרי"ל שאמר שאי' לחוש כלל שאפילו כתבו בא"לף כשר כמו בה"א אף לכתחיל' ובדיעבד פשיטא דאין קפידא כלל

פ פלטיאל פילטא הוא כינוי לאלימלך ומ"ה אי בא במקרה שיהא כינוי לפלטיאל כותבין נמי פלטיאל המכונה פילטא כמו לאלימלך: פדה צור יש לכתו' בחד תיבה פינחס במסורת כולו מלא ויש במסורת כלו מלא בר מחד ופשיטא שיש לכותבו מלא ומ"מ נ"ל בדיעבד כשר דרובא דרובא כותבין בכתבי' חסר ומסורת א' נמי מסייע לנו ובפרט לפי מה שכתב ר' הילל סתמא שאם כתב תיבה אחת מלאה או חסרה או איפכא שאין להקפיד: פערלא אם שם עריסה מרגליות וקוראין אותה פערלא כותבין מרגליות דמתקריא פערלא ומטעמא שפירשנו לעיל בסימן כ"ה: צ צורי שדי חד תיבה הוא: צביה הוא שם הכתוב בד"ה והמסורת ב' בה"א וחד בא"לף א"כ יש לילך אחר הרוב וגם הוא לשון הקודש ושמו' יקרא כולם בה"א ומ"מ אי כתב באל"ף כשר דהא מצינו חד בא' ואין חילוק במבטא כאשר כתבתי גבי עקיבא צחריי הוא כינוי לפתחיה כאשר כתב מהרא"י בכתבים וצריך לכתוב המכונה בפרט לפי מה שאין אנו כותבין וכל שום וחניכה והאידנא שאין זה מצוי אי בא במקרה יש לכתוב המכונה צחריי אפילו במקום שכותבין וכל שום וחניכה: צרינו בלא א"לף כאשר כתבתי לעיל בסימן כ"ו: ק קלונימוס המכונה קלמן כותבין אפילו גבי אבי המגרש כדלעיל בסי' כ"ח: קופמאן הוא כינוי למשלם ויש שכותבין קויף מאן והראשון הוא עיקר: קופל מן או קופא כינוי הוא ליעקב וכותבין המכונה: קישמן הוא כינוי למשה וכותבין המכונה אבל א"צ לכתוב משה המכונה מושמן קהיסל הוא כינוי ליחזקאל וכותבין המכונה כו' וכן קחריי לחייה: ר ראובן מלא וכן מוכח מן האפוד מצאתי: רחביה וחביה הוא כינוי שלו וקיצור השם הוא: רעכלין רחל כתבתי לעיל בסימן כ"ה: רחמה בלא וי"ו וכן הוא בקרא

ש שבתי מצאתי כתוב שבתי צ"ע אם כותבין בלא אל"ף או שבתאי ונ"ל מן התו' פ"ק דגיטין לכתוב בלא א"לף דאמרינן שיבתאי הוא רוח רע אבל שבתי הוא שם ישראל. וא"ת דילמא האי ענין שביניהם הוא הי"וד שבין שי"ן לבית הא בערוך תמצא בערך שבתא וכן בתו' בטאי שם גוי בטי שם ישראל וכן ר"פ כל הגט איתא בגמ' ר' שבתי ומהרי"ש השיב דבעזרא כתוב שבתי ע"כ. וכן העיקר ואי כתב שבתאי מן הסתם יש לחוש אפילו בדיעבד דהוי כשינה שמו ממש ואם כינוי שלו שעפס או שעפסל צריך לכתוב שבתי המכונה כי הכינוי מורה בלשון אשכנז על שם הכנוי ואינו דומה ממש לקיצור השם: שלום בוי"ו דמתקרי ורידמן לפי שהוא ביאור לשם המובהק וכמו שכתבתי לעיל בסימן וי"ו. וכן אם שמו המובהק שמחה והכינוי ורידמן וכן מצאתי לכתוב שחור והמכנה שוורצמן ובאופן זה: שלמה וכיניו זלמן או שלמן כותבין המכונה כדלעיל בסימן כ"ח ובסוף סימן כ"ו: שלומציל או שלומיצא כתבתי בסי' ל"ב ואם כינוי שלמן ליועץ כותבין יועץ דמתקרי שלמן: שמעיה בה"א ואף שנמצא שמעיהו לפעמים אזלינן בתר הרוב. שמאי כותבין האידנא ואזלינן בתר שמות הנמצאים לפנינו שמאי והילל ואף שנמצא בקרא שמי בלא אלף וכמו שכתבתי באות זיי"ן גבי זכי: שמשון מלא: שמריה בה"א מצאתי כתוב דלפעמים נקרא שמריהו וצריך שני גיטין. ולית מאן דמשגח ביה כי מן הסתם יש לכתוב שמריה כמו שמעיה וירמיה וחזקי' אם לא היכא שידוע שחותם שמו בוא"ו או כך עולה לס"ת שוב מצאתי כן בשם מהרי"ו: כתב מהררי"ב שאין צריך לכתוב שמריה המכונה שמעריל: שרי ושרה יש ליזהר בהן שלא לשנות דהוי שינה שמה ממש וכ"כ מהררי"ב דאת"ל דאברם ואברהם חד שמא הוא שרי ושרה בלי ספק שני שמות הן: ושרה ושערכין ושעריל עיין לעיל בסימן כ"ה וכן שארקא ושירקא. שינא שונלין. מצאתי: שפרינצא. שעפטיל הוא כינוי לדוד וכן ליעקב וכותבין בכל פעם המכונה: שרנץ או שרענציל אין לכתוב המכונה מאחר שלא נקרא בשם זה לבד כי עם בצרוף שם המובהק: ת תקוה שם בד"ה: תרצה קרא הוא: סליק: סליק

לב כתב הר"ן וז"ל משמע וודאי דר"ג כשם שעשה תיקון לשמותיהן כך עשה תיקון לעיירותיהן ובכלל איש פלוני הוא כך היה כותב בגליל מתא אנא ראובן שמארץ יהודא וכל שום שיש לו כדאמרינן ביבמות בקלוניא מתא אנא אדרולינא נהרדעא ואפשר שמתחילה מתוך שהיה מקלקל עליה בשמו ובשמה היה מקלקל אותה ג"כ בעירו ובעירה אבל כשתיקנו שיהא כותב וכל שום שיש לו מתוך שלא היה יכול להוציא לעז עליה בשמו ובשמה אף בעירו ועיכה לא היה יכול לקלקלה שהרי הגט מוכיח ששינה אותו מקומו. ומצאתי כתוב בתיקוני גיטין דשינה שם עירו ושם עירה לא איירי בשינוי ממש אלא שיש לאותה העיר שני שמות בשני מקומות ונ"ל טעמא דסוברין לשון אשכנז היא גוברת ומצוי ברוב המדינות ובפרט במלכות אדום ומ"ה הוא מנכר טפי וחשוב וקודם לשאר הלשונות ואף שבפראג הוא לשון ביה"ם שהוא כעין לשון כנען מ"מ רובא דרובא יודעי' בלשון אשכנז אבל באוב"ן שלשון הגר מצוי לשם ביותר ולשון אשכנז אין פשוט כ"כ ע"כ לשון הגרי חשוב קודם ואני אומר לאו משום חשיבות ל"א הוא אלא ששם בעי' פראג הוא עיקר השם שהרי קוראין הבהמ"יי בל' כנען פרה"י ובלשון אשכנז וחד שם הוא לשניה' מה שא"כ בשם השני מזיגרד שאינם אלא ללשונם הבהמיים לבד וראיתי בליקוטי שכתוב לשם וז"ל נראה כשיש לעיר או נהר ג' שמות שדי בשנים כמו פראג דמתקרי אזגרדי ולא כתבינן פרה"י אף שעיקר לשון כנען כן, ע"כ ולא נהירא כי מה חילוק יש בין ב' שמות לג' אלא העיקר דפראג ופרהי חד שם הוא כמו בוג ובוה דלקמן אלא שקשה לי למה לא כותבין פרהי כמו שכותבין בארץ רוסיא בזה אף שבלשון פולין נקרא בוג כדלקמן וכל זאת דוקא שנכתב בנימוסי העיר ששם העיר פראג ולא מזיגרדא או תרוויהו אבל אם עיקר השם נכתב בנימוסי מזיגרדי ולא פראג בוודאי אזלינן בתר עיקר השם ומהררי"ב גופא כתב וז"ל היכא דמסופקי' על שם העיר איך לכתוב בדיני' באתיותיה יש לילך לסופר מתא של העי' ולהעתי' ממנו אות באו' ואזי ידקדק ממנו ואז ישלח לשני' או שלש' רבני' אם יסכימו לדעתו כאשר מוסכם ביניהם כן יקום ע"כ עוד מצאתי בתיקוני גיטין וז"ל ואם אין ידוע בוודאי שם העיר יש לשאול איך כותבין הגוים בספריהם שם העיר אבל מה שכתבו נמי כשיש לעיר ב' שמות איזה לכתוב קדם היינו דווקא בששניהם כתובים בספריה'. ומהררי"ב כת' וז"ל בריש כל הגט מסיק אנא פלו' ממקו' פלו' מגרש אשתי פלונית ממקום פלוני. אלמא דכתבינן מקום במרדכי פרק השולח כתב אין צריך לכתוב המקום וע"ש ואנן פסלינן ליה ואף אם יש לעיר שני שמות צריך לכתוב תרווייהו ואם לאו פסול וכ"ש היכא דאיכא לעיר ב' שמות כגון פראגא דמתקרי מזיגרדי ובאובן כותבין ב"לא לבסוף בודן דמתקרי אובן ע"כ וכל זו לכתחילה אבל מ"מ אי לא כתב אלא שם אחד והכל מכירים אותה בשני השמות דכשר כמו שכתבתי לעיל בסימן י"ד גבי שמות האיש, ומה שכתב מהררי"ב דבפראג כותבין ל"א ובעיר אוב"ן להיפך כן מצאתי בתיקוני גיטין וז"ל והיכא שיש לעיר שני שמות אחד ל"א ואחד לשון אחר כותבין ל"א קודם כגון פראג דמתקרי מזיגרדי פי' בין שני כרכים יושבת וכן כל כה"ג ונראה דוקא כששני שמות אין ידועין בשני המקומות אלא שם אחד במקום הכתיבה ושם אחד במקום הנתינה אבל אם ידוע שני השמות כו' לא נקרא שינה שם עיר ואפילו לא כתב אלא שם אחד כשר אלא, דלכתחילה בעינן לכתוב כל השמות וכמו שפי' בשינה שמה ומ"מ נראה דלא דמי שינה שם עירו לשינה שמו דהתם כי לא כתב שמו ושמה פסול לגמרי' ואם לא כתב שם עירו ועירה כלל הגט כשר כאשר כתבתי בע"ב סימן ב':

גם אני קבלתי במקום שלא הורגל ליתן בה גיטיו ואין ידוע