ים של שלמה על גיטין רצג

זכריה תמצא ג"כ בד"ה זכריהו ומ"מ מן הסת' אזלינן בתר הרוב אם לא שיש קבלה לבית אבות בשם זכריהו זכאי כך כותבין בגט אף שנמצא במקרא זכי מ"מ אזלינן בתר שמות הנמצאים בפנינו בפרט שמות הקדמונים בגמ' ר' זבאי : זנוול בשתי ווי"ן הוא כינוי לשמואל מצאתי מהרר"י לננהוט כתב זנוול חסר יו"ד ומהרר ז"ך כתב מלא יו"ד לכ"ע ב' ווין: וכן המסקכא לכתוב בשני ווי"ן והוא כיכוי לשמואל וכותבין שמואל המכונה זנוול אעפ"י שאין כותבין שמואל המכוני מואל או מואה דהוי קצור השם: זוסמן הוא כינוי ליואל וגם כך לאליעזר

זיסקינד מצאתי ונ"ל בסמך דומי' דזוסמן ואולי באותו מקום שהיו דוגשין השין אז יש לכתוב בשין על ב"פ ואפי' לא היו דוגשןן אלא שהיו קורין אותו קרוב לשי"ן מ"מ היו כותבין בשי"ן. ודומה לזה כתב מהרא"י בת"ה סימן רל"א אבל בארצו' שאין דוגשין יש לכתוב בסמ"ך שהוא מבורר במקומות שקורין אותו בחירי"ק יש לכתוב זיסקינד ביו"ד ולא בוי"ו וכן מצאתי:

זלמן הוא כינוי לכמה שמות ע"כ כותבין אותו בכל טעם אפילו לשלמה עיין לעיל בסימן כ"ז:

זעליק הוא כינוי ליעקב ראובן ולאביעזר ובכל פעם כותבין המכונה והכל לפי המקום שקוראין אותו זעליק או זעליקמן:

זעלדא היא שם האשה וכותבין בעי"ן אצל זיי"ן וכן פסק מהרא"י:

חזקיה וחזקיהו יחזקיהו כתב מהרא"י וז"ל ובשם חזקי' נראה דכל היכא דמספקא לא כתבינן חזקיהו אם לא שידוע לנו כגון מהרי"ח המוזכר בחיבורי' היה שמו חזקיהו וכן כל זרע לבני משפחתו שנקראו על שמו אבל בסתמא לא אע"ג דבכל ספר דברי הימים לא נכתב אלא חזקיהו ובספר מלכים ובספר ישעי' כתוב ברוב המקומות חזקיה וכן בספר משלי כתוב אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה ובספר תרי עשר ובספר עזרא נמצאאו ג"כ שמות אחרים חזקיה ובתלמוד נמי אשכחן יהוד' וחזקי' בני ר' חייא אמר אביי משמי' דר' חזקי' ומסתמא האחרונים נקראים על שם הראשונים כיון דתפשו האחרונים רק שם חזקי' אנו נמי נתפוש אותו בסתמא דמילתא ואף את"ל דהתלמוד קיצר הלשון יהא כן מ"מ ה"ל כחניכתו דכשר כדאיתא בתו' ואשיר"י פרק השולח דלכולי שינויא דהתם חניכה כה"ג שרי לכתחלה א"כ אפילו מי שנקרא יחזקיהו או חזקיהו אם כותבין אותו חזקיה לא הפסיד דהוי כחניכתו אבל איפכא הוי הפסד וק"ל. עכ"ל ובלקוטי מצאתי וז"ל חזקיהו הוא הרוב ע"כ היינו אפשר דקחשיב הנהו דדברי הימים אבל מהררא"י אזל בתר רוב הספרים דהיינו מלכים וישעי' ומשלי ודבריו עיקר בפרט מאחר שאין הפסד בדבר כמו שכתב ולאפוקי איפכא:

חיאל הוא שם במקרא ומן הסתם לא חיישינן להכי וא"ל א"כ צריך לכתוב יחיאל דמתקרי חיאל מאחר שהוא שם בפני עצמו משום דאין זה כינוי אלא כשאין מפיקין היו"ד נשמע נחיאל חננאל הוא שם בדברי הימים גם חנני' ע"כ יראה לדקדק היטב בחקיר' ובדרישה במשפחה שלא יטעה בין חנני' לחנניהו ובין חנניה לחננאל אזלינן בתר רוב השמות גם מצינו ר' חנני' בן עקשיא ומ"מ אם ידוע בקבלה ששמו חנניהו וקורין אותו חנניה יש לכתוב חנניהו דמתקרי חנני' ואין זה קיצור השם דהא שם בפני עצמו הוא ומ"ה אם עולה לתורה בשם חנניה או חננאל וקורין אותו חנן צריך לכתוב דמתקרי חנן לפי שהוא ג"כ שם בפני עצמו:

חנניא הוא שם המוזכר בתלמוד וכתוב בא"לף מ"מ יראה לכתבו לכתחילה בה"א כי השם הוא לשון הקודש ממש ולשון המקרא הוא ע"כ ראוי לכותבו בה"א ככל שאר השמות אבל חסדא הוא בא"לף ולא תמצא בכל המקרא לשון חסדא ושם של ארמי הוא כמו שאר שמות האמוראים ויש שנקראו חסדאי:

חייא בשני יודי"ן וא"לף בסוף כי הוא לשון ארמי דר' חייא עלה מבבל גם אי הוה בלשון הקודש היה ביו"ד אחד מלשון כעת חיה אלא מלשון ארמי והיינו בא"לף וכמו שכתוב בתלמוד:

שם האש' חנה ואם נקראת חנינ' ושם העריסה חנה א"ל לכתוב המכונה כי קיצור השם הוא נחשב כמו שרה שערכין רחל רעכלין:

טוביה טוביהו ג"כ נקרא ומן הסתם לכתוב טוביה וכן נמצא שם זה בין המחברים וכן יסד הפייט טוביה עלה למרום. אם ל בקבלה למשפחתו שנקראו טוביהו וכו' וכדפרי' לעיל:

טרוישטל מצאתי כינוי למנחם ומצאתי נמי טרויסטל בסמ"ך וכן נראה בעיני עיקר:

טרינא שם האשה וכותבין טריינא באל"ף וכן מצאתי ובארצינו קוראין טריינא בשני יודי"ן וכן כותבין טוקלין הוא שם האשה והוא כינוי לרחל אפילו זקנתה קוראין לה רחל וקוראין אותה טוקלין כותבין טוקלין ובודאי שהי' שם העריסה כך

ידידיה נפלה בו מחלוקת אם יש לכתוב תיבה אחת או שתי תיבות וזה לשון מהרא"י בכתבי' ושם ידידיה אם כותבין אותו תיבה אחת או שתים והבאת ראיי' מטופס דהררז"ך ז"ל שכתב פדהצור עמינדב וכה"ג תיבה אחת ואמת שכך נמצא במסורת לא דמי דאותן שמות לא אשכחן דמחלקין להו בתרי שינוי כמו ידידיה כדאיתא פרנך ערבי פסחי' אליבא דרב דנחלק לשנים ידיד חול יה ומסתמא נ"ל דומי' דהללויה בתהלים דר' חייא דהוי כתבי בתרי שינוי בדפני' רשב"ם שם. אמנם היה נראה דכיון דאמר תלמודא דפליג ריב"ל בהללויה ומצינו למימר דה"ה פליג ריב"ל אידידיה וכדריב"ל ק"ל אפוי' כנגד ר' יוחנן כמו שהוכיח ר"ת מההוא דמגילה בב"ה ובית המדרש ור' יוחנן הילכתא כותיה נגד רב ושמואל כדאיתא בפרק קמא די"ט אך לגבי ר' חייא לא ברירא לי כלל אי ס"ל כריב"ל ומ"מ נוכל לומר דקרי' דקאמר רב דידידיה נחלק לשנים ר"ל אם ירצה אבל ה"ה אם יכתוב תיבה אחת שפיר דמי וראי' מבת היענה כדקתני בתקון ס"ת ובס"ת עצמה דכותבין בחד שיטה ואע"ג דבפרק אלו טריפות מסיק בהדיא דבתרי שיטין כתבינן אלא ע"כ ר"ל אם ירצה. לכך נראה דהכותבין ידידיה וכה"ג תיבה אחד בגט לא הפסיד ע"כ. ולא הבנתי דבריו במה שכתב דשמא ריב"ל נמי פליג אהא דרב. דהא ריב"ל לא פליג אני חייא אלא משום שדורש הללויה הללוהו בהילולי' הרבה ולא שיהא יה קודש אבל בידידי' למה נחלק. ועוד אפילו בזה שפליג אין הלכה כריב"ל כדמסיק ופליג ריב"ל אי דידי' כו' דס"ל נמי יה הוא קודש כר' חייא וא"כ ממילא שכך הלכה. ועוד קשה אמאי לא פסק דלא כרב משום דר' יוחנן פליג ארב להדיא ואמר ידידיה אחת הוא וכך לשון הגמרא אמר רב חסדא א"ר יוחנן הללויה וכסיה וידידיה אחת הן והלכה כר"י לגבי רב. כל זאת קשה לי על דבריו אבל לפי האמ' נ"ל פשוט דהלכ' כרבא מדמסיק עלה רבא אמר כס יה ומכתב יה אחת הן פי' אבל לא הללוי' וידידיה והלכה כרבא דבתראי הוא אפילו פליג אר' יוחנן כ"ש אי פליג ארב חסדא ואמר שלא אמר ר' יוחנן אלא הני תרתי וא"ל דרבא לא פליג אהא דרב חסדא למעוטי אלא להוסיף מרחב יה דא"כ לא הל"ל אלא מרחב יה לחוד ועוד הא בתר הכי בעי מרחב יה לרב חסדא מאי ועמד בתיקו וא"כ מאחר דהלכה כרבא דשתי תיבות הן אפילו כתבו בשני שיטות כשר לפי סברת ועיין בפרק אלו טריפות בסוף סימן קי"ט ומהררי"ב כתב וז"ל עמינדב חד תיבה וכן עמיהוד עמיאל צורישדי חד תיבה אבל ידידי' איכא פלוגתא בפרק ערבי פסחים ומהר"י דוד שפרינץ אמר שמצא בסדר שלו משום רבינו שמחה דשתי תיבות הן אבל מהר"י מרפורק כתב הכותב חד תיבה בגט לא הפסיד. מ"מ משמע דשתי תיבות עדיף טפי. ואני אומר טוב ליתן שני גיטין עכ"ל ולי אין ספק בדבר דבוודאי אין נכון לכתוב שתי שיטות דשמא ק"ל כר' יוחנן דס"ל שהוא חד תיבה ואפילו את"ל דק"ל כרבא מ"מ למה לנו להכניס בספק פסול בכדי ועוד אומר אני דאפילו לרב דס"ל דידידי' שתי שמות אין ראוי לכותבו בשתי שיטות ואינו דומ' להללויה שהוא שתי מלות אבל הכא חד שם הוא ואין ראוי לחלקו ממש אלא לכותבו בחד שיטה ולהרחיב ביניה' כמלא או' קטנה כשיעור בין תיב' ומ"ה משני הת' כדרלעומר דשתי תיבות הוא אבל לא פסק ספרא בשתי שמי' היינו טעמא דחד שם הוא ומ"ה מאחר שמצינו שהסופר לפעמים פוסק בת היענה בשתי שיטות א"כ לאו חד שם הוא. ועוד אני אומר דשם ידידיה שנקרא על פי הנביא ברוח הקודש הוא דאפש' דכתבי אף בשני שיטות כי האחד חול והאחד הוא קודש אבל השמות שאנו קוראין דרך הדיוטות פשיטא ששם אחד הוא וחד תיבה בעינן וגדולה מזו נרא' אפילו אור שרגא מאחר שקראו שם לאדם א"כ נעשה כמלה מורכבת ואין לכותבה כלל בשתי תיבות. ועל דברי מהררי"ב אני תמה מה עלה על דעתו להצריך שני גיטין הלא היה יכול להיות יוצא ידי כל הדיעות כשיכתוב ידיד יה יעשה ריוח מעט כעין אות קטנה שזה אינו מזיק אפילו הוא תיבה אחת. ומ"מ הנראה בעיני כתבתי שהוא תיבה אחת:

יברכיהו יגדליהו שמעיהו מצינו במקרא ומ"מ בסתם לא חיישי' כלל להכי אם לא בידוע:

יום טוב המכונה ליפמן ואין לחלק יום טוב בשתי שיטות אעפ"י ששתי תיבות הן מ"מ שם אחד הוא יוסלין או יוסבין או יוסל אין צריך לכתוב יוסף המכונה כו' וה"ה יוזיפא וכן מצאתי אבל יוזל שאינו דומה לא בכתב, ולא במבטא לא ידענא אי צריך לכתוב המכונה או לא שוב מצאתי כתוב בשם מהרר"י טאושטט שהוא ראה מהררא"י הלכה למעשה שלא כתב יוסף המכונה יוזל ובוודאי ס"ל דסמ"ך וזיי"ן במבטן אחת הוא והוי קיצור השם וה"ה אין כותבין אותו וכתב עוד לשם דבתרי יוסף בן שמעון כותבין אותו וכדפרישית לעיל:

יחיאל אין כותבין המכונה חיאל כדפרישית לעיל באות ח' אבל כותבין המכונ' מיכל בכ"ף. כ"כ מהרא"י אבל אין כותבין המכונה איכל. ונראה אפי' במקום שכותבין המכונה איכל כגון היכא דאיכא תרי יוסף בן שמעון אזי כותבין איחל בחי"ת לפי שהוא נגזר מיחיאל. ומ"ה כותבין נמי יחיאל. דמתקרי איחל ואינו דומה למיכל כמו שכתב מהרא"י היינו דוקא כמו מיכל שהוא רחוק מקריאת השם כגון לבני ריינוס שקורין יחיאל ואיכל קורן כהלכתו ומ"ה כותבין המכונה דאין זה קיצו' השם אלא מן העכו"ם הוא בא. אבל איכל שאין צריך לכלול בכינוי שהוא קיצר השם אם כן איך שקוראין יחיאל קורין נמי איחל בין לבני אושטרוי"ך בא' בין לבני ריינו"ס בה' הנראה בעיני כתבתי:

יוחנן. יואש יואל. יקותיאל. המכונה קוסקו בארץ רוסיא:

יקר בלא יו"ד:

יעקב המכונה קופלמן או קיפא. אבל אין כותבין המכונה יעקיל אם לא במקימות שקוראין יעקיל לאליקים כמו שכתבתי לעיל סימן כ"ח וסימן למ"ד:

ירחמיאל כתב מהרא"י וז"ל