ים של שלמה על גיטין רצב

כך נקראת בעריסה וא"כ קוראים אותה בילטא לא קפדינן בהכי וחשבינן לקיצור השם כמו חנה חנינא צפורה פורה כך פסק מהרר"יב וכתב עוד אעפ"י שכל בילא נגזר מבלהה לא קפדינן בהכי כמו שכותבין בגט רעכלין ולא רחל. כל זאת מדברי מהררי"ב ועיין לעיל בסימן כ"ה: בריבא מצאתי צפורה המכונה בריבא ובודאי שם העריסה היא צפורה דא"לכ היו כותבין בריבא לחוד. ונראה במדינות פולין שמדברין לשון אשכנז גסה ראוי לכתוב פריבא

גד כותבין המכונה געדיל לפי שהוא נמי כינוי לגדליה ומ"ה כותבין נמי גדליה המכונה געדיל או גדיל:

גדליה כן פסק מהררי"ב אעפ"י שנמצא נמי גדליהו בקרא מ"מ אינו בנמצא אם לא שיש בקבלה מאבותיו בשם גדליה:

גרשון או גרשם שניהם במקרא וכתב מהרא"י בת"ה וז"ל אם יש ספק לאחד בשם מן השמות שלא יוכל לברר בדעתו האיך יכתוב אפשר לו לצאת ידי חובתו כגון לכתוב שני גיטין אחד בצורת שם זה ואחד בצורת שם זה כגון אם מסופק אם שמו גרשון או גרשם עשה אדם גדול בזמנינו ונתן שני גיטין ביד האשה בבת אחת או בזה אחר זה ואז היא מגורשת ממנו כו' וכתב עוד לעיל מיני' כל הדקדוקין אינן צריכין אלא היכא דלא ידעינן האיך חתם הוא או עלה לקרות בתורה כגון באבי האיש או באבי האשה או שהוא עצמו מסופק בשמו ע"כ ומצאתי נמי בליקוטין שמעתי ממהרז"ך ז"ל בנורבער"ג שמה"רר הילל הצריך ליתן שני גיטין לחד גברא שהיה מסופק אם שמו גרשון או גרשם ע"כ מכל הלין משמע דוקא בספק גמורה אבל אי אמר לו הבעל שכך שמו. א"צ. וכן מצאתי בשם מהרי"ב וז"ל גם ראיתי שכתיב בו גרשם חסר ולא נתן שני גיטין בשביל ספיקא דגרשון יען כי הבעל הגיד לי ששמו גרשם וכתב עוד בכתב אחרת על ספיקא גרשון גרשם אינו יודע לפרש כי לא ראיתי ליתן שני גיטין בימי והאמת ספיקא גדולה היא והבאים עם האשה אם היא סמיכה בכל שהוא בענין הראוי אפש' הייתי סומך עליהן אך כדאי את לילך אחר דעתך ושמעתי שהיא קרובה לר' ליווא לימג"א אי בדידי תליא הייתי שואל אותי ולא הייתי נותן שני גיטין. ע"כ. ומ"מ אין להקל בהן כי אם בחקירה ובדרישה ולא דרך ארעי כלל כי שני שמות ממש והוי שינוי השם ממש והא לך מה שמצאתי כתוב וז"ל ועל דבר הגט שסידר ה"רל להך גברא דמסופק ליה בשמיה אי גרשם אי גרשון ואתא עימי' מהר"ט כבר סדרתי שני גיטין להאי גברא שגירש אשתו הראשונה חד בשם גרשם וחד בשם גרשון כאשר כתבתי שאחיו מסופקים בשמי' אי גרשם אי גרשון והר"ל הנ"ל לא חש להאי ספיקא וכתב לההוא גברא גט כשגירש אשתו שניי' רק בשם גרשון לבד ואומרים עתה שהגידו לו קרובי אם המגרש שידוע להן ששמו גרשון שאם אותן קרובים קרובים למקומייכו דנשיילינהו ותשמע דבריהם האיך יודעים בודאי ששמו גרשון אחרי שהוא עצמו ואחיו מסופקים בדבר. אם תמצאו דברי נכונים יפה ונכרים דברי אמת אמאי לא נסמוך על דבריהם אחרי שהן מעידים בודאי אבל אם לא נתכוונו דבריהם או דליתנהו למוקומיינו לא מיהו הר"ל לא מהימן שכך העידו או הגידו לו הואיל ואחר מעשה אומר אין שומעין לו כדאיתא פרק הערל גבי יתר הישראלי שכל ת"ח שמורה ובא אם לאחר מעשה אמר אין שומעין לו וצריכה האשה הזאת גט אחר בשם גרשם וכשר הדבר. וכן שמעתי לפני מ' שנה מפי גברא חד דמהימן שהי' במעמד באירפורט שסידר מהר"ה ז"ל שני גיטין לחד גברא משום האי ספיקא דשם גרשון או גרשם בין כך ובין כך נראה שזה הר"ל ראוי להעבירו מלהתעסק בכל דיני גיטין וקידושין וחליצות הואיל וחזינא בו דרגיל הוא להקל ולהתיר אשת איש לעלמא בלי דקדוק יפה גוטקינד חד תיבה ולא כותבין גוטא קינד. ואם שמה גועיל בשורק יש לכותבו כך כך גוטיל ואם שם האשה גויט יש לכתוב גוטא. ואם שמה גוטל לא יכתוב גוטלין אלא גוטל ולא יכתוב גיטיל ביו"ד וכן איפכ' אם שמה בעריסה גוטלין לא יכתוב גוטל וכן יוטא יוטל יוטלין ואשה ששמה גיטיל ונקרא' ונקרא' בעריסא גימא כותבין גימא והארכתי בזה לעיל בסימן כ"ו:

גומפריכט הוא כינוי למרדכי ומצאתי יעקב הכהן המכונ' גומפריכט גוצלק הוא כינוי לאליקים וכן מצאתי ודוקא לשם בארץ אשכנז אבל בארצות שמדברים בלשון גס וקוראין געטשליק כך כותבין בגט:

דוד כותבין בלא יו"ד דאזלינן בתר רובא. וז"ל מהרא"י ובשם דוד אין נראה לי כלל שום ספיקא אם כותבין מלא או חסר כיון שהוא כתוב בכל ספר תהילים בכל מקום דוד בלא יו"ד ואע"ג דבספר דברי הימים יותר משלשה פעמים דויד מלא. מ"מ כיון דס"ת לא נכתב פעם אחת מלא אלא כולן בלא יו"ד ואמרינן בפ"ק דבבא בתרא דוד כתב ספרו. פירוש הוא עצמו כתב ספרו וכיון שהוא עצמו כתוב שמו כך היאך נכתוב אנו בענין אחר. והנהו דדברי הימי' אפשר לשום דרשה נכתבו כך:

דוד המכונה דווטקי אין כותבין אבל כותבין דוד המכונה דנקי. בארץ רוסיא:

מצאתי דוד המכונה שעפטיל:

דן אין כותבין המכונה דעניל אע"פ שהיא אריכת השם הוי כמו קיצור השם דבורה כותבין מלא בוי"ו ואין כותבין דאברושא אכן אם היה שם עריסה כך כותבין דאברושא

הילל מצאתי כתוב בליקוטי' הילל מלא. ומצאתי כתוב בהגה הלל בלא יו"ד. וכן הוא בספר שופטים ולא להכריע ממה שנאמר בגמר' בלא יו"ד אין לסמוך על זה כ' לא דקדקו בזה ועקיבא שנכתב בתלמוד באל"ף ומורין לכתוב בה"א כאשר נכתוב לקמן גבי עקיבא עד שמצאתי כתוב בליקוטי גיטין וז"ל שמעתי ממהר"ר בעלח ז"ל שאומר בשם מהרי"ל ז"ל שכתוב לו אם לכתוב הילל ביו"ד או לכתוב הלל בלא יו"ד והשיב שבספר שופטים מצינו הלל בלא יו"ד דכתיב וישפוט אחריו עבדון בן הלל הפרעתוני והמסורת כתב על הלל לית כלומר לית עוד הלל בלא יוד אלא כל הלל יהיה מלא יו"ד הילל וכן רמז הילל בסוף החומש משה' לעיני' כל' ישראל' ס"ת הילל ביו"ד וכן א"ל מו"ל פנ"י המנור"ה יאירו שבעת הנרות כלומ' הלכ' כב"ה דמכאן ואילך מוסיף והולך דמעלין בקודש ואין מורידין בקודש ולהכי כותבין הילל מלא ביו"ד. ומכל מקום אם קבלה מאבותיו בכיון ידוע שלא יחתמו כן בשטרות כי אם בשם הלל חסר יוד או יעשו כקבלותיו הונא מצאתי כתוב וז"ל שמעתי הונא בה"א ונ"ל באל"ף ולפ"ז צריך שני גיטין ע"כ ולא נהירא דרוב שמות האמוראים סופם באל"ף והא לך אשר מצאתי הגה' אחת שכתב על דברי מהר"ר הילל שאמר כל היכא דמסתפק לך בשם אם א' או ה"א בסופו דאז יש לכתו' בה"א כו' משום דכל שמות שבמקרא יש ה' בסופו והבאתי לעיל באות אל"ף וכתב בהגה' ז"ל ודוקא שהשם בלשון עברי אז כותבין ה' לבסוף אבל אם השם בלשון לעז ולא מקודש כתבינן א' בסופה ולא בה"א כן מצאתי בתשובו' מהר"ר איסרלן ז"ל ה"ה ע"כ וידוע שכל שמות התנאים נחצבים מלשון הקודש ובלשון זה היו משתמשים ומשום הכי כל המשניות נעתקו בלשון צח הקודש כאלו הוא לשון המקרא ממש והאמוראים שכל שיחתם והווייתם בלשון ארמי ע"כ רוב שמות נחלבו מלשון ארמי שאינו מצח לשון הקוד' רב פפא רב הונא רבא אביי וכל עשר' בני רב פפא המוזכרי' בסדר הסתום כולהון לשון ארמי שסופו בא"לף ולא בה"א ע"כ נראה דליכא כלל ספיקא שיצטרך שני גיטין ועוד כי מצאתי כתוב ששאלו למהרי"ל על עקיבא והשיב ראיתי רבותי שכתבו בה"א ואם היה בא לידי היה כותב בא"לף כמו בה"א אלמא אפילו על שמות התנאים אמר כך א"כ בשמות האמוראים פשיטא דליכא קפידא אם כותבין בא"לף: הושע הוא שם המקרא ובארץ רוסיא כל הושקא קורין לס"ת יהושע וכן חותמין ואפשר שכך קבלה בידם כי מן הסברא היה להם לקרות הושע ואפשר שסמכו בקריאת השם על שם הפסוק ויקרא משה להושע יהושע: ואין כותבין יהושע המכונה הושקא כי קצור השם ממש הוא להושע וכבר כתבתי שהושע הוא יהושע ואף להושע הוא נמי דומה דלא גרע מיצחק חקין: הוצקא הוא בלשון רוסיא כינוי להודה וכותבין יהודה דמתקרי הוצקא

ואלק הוא כינוי ליהושע וכותבין א' באמצע אבל אין כותבין א' בסוף כקבלת מהרר"ז עוד מצאתי ואמר מהרי"ל ז"ל אם שם האיש ואלק א"צ א' בסוף רק אותם שהם דגושים כגון יוטא או בילא וכן במקצת סמ"ק כתב המכונה טריכא בא"לף לבסוף אבל ואלק והדומה שאינם דגושים אין צריכים אלפי"ן בסופם ולפעמי' נקרא ועלקיל אם רגיל באותו שם לכל העולם כותבין המכונה ועלקיל ואם אינו רגיל לקרותו כך אלא ואלק אלא שאביו ואמו קוראין אותו ועלקיל על שם ילדותו מרוב חיבה או איפכ' שמקצת בני אדם קוראין אותו כך כך לקילותא בעלמא בשם ילדות אזלינן בתר רוב בני אדם ודומה לזה כינוי לאם ולעמיל וכל זאת לכתחילה ולא לעיכוב ואלף הוא כינוי לזאב שאז כותבין דמתקרי ואלף ואם הוא לבנימין כותבין המכונה וואלף וכדפרישית לעיל בסימן ב' מצאתי שכתב מהרר"יב לכתוב ב' ווי"ן וואלף ולא בב' כגון בא"לף ותימא מ"ש מואלק שכותבין בחד וי"ו ונראה דואלק דומה לפ"א כדפרי' ולולא דמסתפינא מחבראי היה נראה בעיני לכתוב במדינת פולין ורוסיא פאלק אף שיש לטעות ולקרות בדגש מ"מ הברת לשון אשכנז בארץ פולין ורוסיא היא גסה ואינה נחה כלל בוי"ו אלא שאומרים שוי"ו מסתם היא כמו פ"א רפויה ושתי ווי"ן הוא הברת וי"ו ממש ומ"ה אפי' באשכנז אינו אלא וי"ו אחת. אבל וואלף עיקר הברתו בוי"ו אפילו במדינת פולין ורוסיא ע"כ עושין אותה לגמרי רפויה בשתי ווי"ן: מצאתי בנימין המכונה ואלבלין מהר"ם מינץ: ואיירי בודאי שכך רגיל לקרותו לרובא דעלמא וכדפרי' לעיל ומה שכתבו בחד וי"ו היינו מפני שאינו פתוחה בקריאתה כמו וואלף: ויבש מצאתי ונ"ל בארץ אשכנז אבל בפולין פותחין המלות וקורין ווייבש: ורידון הוא כינוי לשלום ועיין לקמן באות השין וישל הוא בוי"ו אחת והוא כינוי למשה או לאפרים וכותבין המכונה אבל ויש הוא כינוי לאפרים לחוד. דוק ותשכח מצאתי ראובן המכונה ורידל: וריידא מצאתי כתוב וז"ל האשכנזים כותבין ורוודא בשני ווי"ן מעשה ששלח מהר"ר ליפמן מפראגא ז"ל גט לאיגרא ושם האשה ורויידא וכתב בגט וורוודא בשני ווי"ן וכן שפת לשונם במדינת מהרי"ל והקפיד מהר"ן וכתב לו שפת לשונינו לכתוב כך דורויידא ומ"מ אם יחפוץ יתנהו כרצונו והשיב לו מהרי"ל שפת לשונם כך ורוודא וכתב בגט שני הכי ע"כ. מצאתי בקובץ ובמדינת פולין שפותחין המלות הוריתי לכתוב וריידא בלא וי"ו אחר הרי"ש וכן מצאתי בתקון הגט של מהר"י מינץ בתשובות מהר"ם מפאדוא: