ים של שלמה על גיטין רפח

אין קורין אותו בשם השני ונשלח הגט למקום אחר פסול ואפילו במקום שהוא דר פסול אלא אם כן עולה לס"ת בשם השני' לחוד אז אין לפוסלו אם ניתן בגט כאן. וכל מה שכתבנו מעניין שם השני היינו שהוקכע שמו בכך או שעולם קורין אותו כך אפילו במקצתו או שעולה לס"ת או שהורגל לחתום בשטרות. אבל אם לא הוקבע לו עדיין שם זה כגון שכתב גט בחליו צריך לכתוב שני גיטין אחד בשם הראשון ואחד בשם השני. וליתנם יחד, ואשה שנשתנה שמה ע"י חולי ואין קוראין אותה אלא בשם הראשון יש לכתוב, שם הראשון וכל שום וכו' והיכא שנשתנה שמו ע"י חולי ב' פעמים וגם היה לו כינוי. יכתב אחרון אחרון קודם. ואחר ג' שמות יכתוב המכונה וכו'. והוא שעולה לס"ת או חותם בשטרות בשם כול' ועוד חילוקים אחרי' מעניין כינויים שנשתנו אחר חליו

כד פסק כתב מהרא"י בת"ה מי שנשתנה שמו מחמת חולי כמו יעקב אחר משה דכותבין בגט. יעקב דמתקרי משה וה"מ בסמ"ק שכת' ואדם שנשתכ' מחמת חולי אע"פ, שקורין אותו תדיר בשם הראשון. מ"מ שם השני עיקר וכותבין אותו קודם ע"כ האי כותבין אותו קוד' משמע לפום ריהט' דכותבין יעקב משה משו' דהכי נופל שפי' לשון קודם כלו' זה אחר זה אך כי דייקינן התם מוכח דקוד' ר"ל עיקר וממילא יהא הא כקוד' דלעיל מיניה דכתב אד' שיש לו שני שמות חלוקין ואחד מהם הוא עיקר יכתבו העיקר קודם. אנ' פלוני דמתקרי פלוני וכן אשה דמתקריא הא קמן דר"ל קודם עיקר והכי אשכחן נמי בגמרא פרק השולח אחא בר הדיא דמתקרי איא מרי. ובמרדכי מרים דמתקרי שרה. אמנם אם בא לחתום בגט ודאי די בזה שיחתום יעקב משה בן פלוני עד ואין צריך כלל לחתום דמתקרי. וכן ראיתי גדול אחד מן הזקנים חתם את עצמו ברייסקי חיים אליהו בן פלוני. וקרוב בעיני שראיתי גם בתשובת הקדמונים שיש מן הגאונים שהי' להם ב' שמות חתמו את עצמן בתשובה כיוצא בזה וטעם יפה לחלק בין כתיבת גט לחתימה. דבחתימה אם לא הזכיר שמו כלל אלא שחתם בן פלוני עד כשר. כדתנן בהדיא בהמגרש. וה"נ לא נהגו לחתום בשם כינוי אפי' אם יש לו חנינה ידועה ורגילה והיינו טעמא דפירוש שמות העדים בגיטין אינו אלא מפני תיקון העולם. אפי' לר' מאיר. דאמר עידי חתימה כרתי כדאיתא בהשולח בהדיא. והיינו טעמא משום דעדים ניכרים ע"י כתב ידן בלא פירוט משא"כ בהזכר' האיש בגט דכתב סופר הוא וק"ל וכדומה לי שנהגו באושטרייך אפילו בכתיבת שם האיש בגט היו כותבין יעקב משה ולא דאתקרי כלל ואפשר משום דמנהג במדינה ההוא שעולין כך לס"ת יעקב משה. עמוד יעקב משה בן פלוני כתבו ג"כ כדרך זה בגט. כדמשמע באשר"י פרק השולח דאזלינן בכתיבת גיטין בתר עלייתו לקרות בתורה. מ"מ נ"ל עיקר כדכתיבנן לעיל ע"כ ובכתבים כתב נמי להדיא הכותב יעקב משה בלא מתקרי דלא פסלינן ליה כלל. ובעדים חותמין לכתחלה שני שמות יחד בלא מתקרי. ודוקא בחולה שנעתק משם זה אל שם אחר ומ"מ שם הראשון לא נעק' לגמרי ואדרבה כל העולם קוראים אותו בשם הראשון א"כ אותן שני שמות הוין כשם אחד דשייכי אהדדי ששם אחד הוא המורגל בו והוא מילדותו. והשני שבא לו במקרה ע"י חולי שהי' צריך לשנות שמו אבל שאר שני שמות דלא שייכי אהדדי וכתב שניהם בלא מתקרי נראה דפסול שהוא כשינה שמו שהרי אין לו שניהם כאחד וקורין אותו בזה או בזה וא"כ יאמרו אדם אחר הוא שיש לו שני שמות כאחד. ומה שכתב מהרא"י שכשר בלא מתקרי היכא דנשתנה שמו ע"י חולי ולא חילק בין קורין אותו בשם השני או לאו קורין אותו כלל בשם השני כרוב שמות' הנשתנים ע"י חולי שאין קורין אותו כלל בשם ואפילו הכי עיקר דחשבינן שם השני בבא במקרה ע"י ינוקי כמו קרה לי פסוקיך שהוא סגולה כמו נבואה וקדמוני' סמכו ע"ז ואמרו ששינוי השם הו' מן המבטלין גזר דין של אדם וא"כ לעול' הוא עיקר. ואפילו היכא ששולחין הגט למרחוק ובמקו' הנתינ' לא יודעין מזה השם שניתן לו ע"י חולי שכתב במהררי"ק דבודאי שם הנתינה עיקר וכותבין אותו מקודם. ואומר מה שכתב מהרפ"א בהג"ה סמ"ק דשם השני שבא ע"י חולי קודם, לא דיבר בזה כלל לא נהירא לחלק גם לא נהירא כלל כמו שכתב הוא שיכתוב שם הנתינה מקודם ושם השני יכתוב דמתקרי' איכא למיחש ללעז שהרי לא נקרא בשום מקום ואינו דומה למי שיש לו שני שמות כו' שנקרא בשם הכתיבה כך וא"כ יאמרו שאיש, אחר הוא דמתקרי הכי ואם היה בא מעשה לפני הייתי מצוה לכתוב שם השני עיקר ואח"כ שם הראשון ולכתוב שניהם יחד בלא מתקרי כי אז ירגישו העולם ששם הראשון הוא במקרה לו ע"י חולי. דאל"כ אין דרך להיות לאדם ב' שמות כאחד ואף שדעת מהרי"ק רחוקה מזו. ובפרט שהרחיק סברא זו שיכתבו שני שמות בלא מתקרי וחשבו לפוסלו. דעת מהרא"י עיקר שאין לחוש בזה גם לעולם שם השני שבא ע"י חולי קודם ומדבריו אל תסור כי היה גדול ומופלג בימיו וראה מעשה וקבל הלכה. וידע לתוכן מאופני מנהיגי שלו לומדי אשכנז ואושטרייך שהיו חסידים ובעלי מעשה. ולענין דיעבד נ"ל אם היו כותבין שם השני קוד' ובשם הראשון דמתקרי ולא היו יודעין מזה השם כלל במקום הנתינה כגון שמזמן קרוב נשתנה שמו ע"י חולי נראה דפסול שהרי לא ידעינן משם הראשון אם לא שכתב החכם המסדר גט זה לנותני הגט להודיע להם שנשתנה שמו ע"י חולי. ואם כתבו בדיעבד כדעת מהרי"ק שהקדימו שם הראשון אין לפוסלו בכך דשם הראשון לא גרע מחניכה וכו'. וחניכה דכשר שהרי עדין קוראין אותו בזה השם ומה שכתב דמתקרי על שם השני ואינו נקרא כן אין לפוסלו בכך שהרי נקרא כן במקר' והוקרה לו שם מן השמים ועולה כך לתורה או חותם שמו בשטרות גם אינו כ"כ לעז שבמקום שנותנו יאמרו אולי הוא כן נקרא במקום אחר. והיכא שלא כתבו שם השני כלל נ"ל ג"כ דכשר דלא גרע מחניכה וכו' וכן כתבו כל האחרונים. אכן נראה שאם כתב שם השני ולא הזכיר שם הראשון כלל והעולם אין קוראין אותו בשם השני ונשלח הגט במקום אחר שהוא פסול ואפילו במקו' שהוא דר יש לפוסלו בדיעבד אף שהו' עיקר ועולה כך לס"ת וא"כ העול' יודעי' בו מ"מ איכא למימר מאחר שהוא עולה לס"ת בשם של שניהם וכאן לא נכתבו שניהם א"כ איש אחר הוא והוי שינה שמו ממש אלא אם כן שעולה לס"ת בשם השני שאז אין לפוסלו אם ניתן הגט כאן. וכל מה שכתבנו כשנשתנה שמו מחמת חולי היינו שהוקבע שמו בכך או שהעול' קוראין אותו כך אפי' במקצת או שעולה כך לס"ת או שהורגל לחתום בשטרות, אבל אם לא הוקבע לו עדיין שם זה ורצה לכתוב הגט בחליו נראה שיש ליתן שני גיטין א' בשם הראשון ואחד בשם השני וליתנם יחד וכן נמצא בס"פ עץ החיים בשם מרפ"א שהיה נותן שני גיטין לאחד שהיה חולה והחליפו שמו בחליו והיו קוראין אותו בשם הראשון לגמרי וכו' ובע"כ איירי בכה"ג שלא הוחזק עדיין בקריאת ס"ת ובחתימת שטרו' ומהשתא לא תקשה מדברי מרפ"א הנמצא בס"פ עץ חיים לדברי מרפ"א הנמצא בסמ"ק ששם השני הנשתנה בחליו שהוא קודם אלא כדפרי' וכ"כ מהרי"ק וכתב עוד שנמצא כתוב שאשה ששמה רבקה ונשתנה שמה מחמת חולי ונקרא' חנה וכל העולם קוראין אותה רבקה בשם הראשון שאין לכתוב שם חנה בגט כלל. ופשיטא דשם רבקה לא גרע מחניכה הנזכרת וידוע שכתבו הפוסקים דסגי באותה חניכה לבד ואפילו לכתחלה והיינו טעמא מאחר שלא הוחזק' בשם השני במידי מאחר שהיא אשה ובמה אפשר לה להחזיק בשמה השני אם לא שקוראין אותה כך. ומ"מ לבי אומר לי לכתוב רבקה וכל שום וחניכה דאית לה כו' שהוא דבר כולל כל הספיקות. והיכא שנשתנה שמו ע"י חולי שני פעמי' מצאתי כתוב בסידרי גיטין מעשה שהיה באיש המגרש שהי' לו שלש שמות כי נחלה שני פעמים וגם היה לו כינוי והי' כתב בגט כך אנא משה דמתקרי' יעקב דמתקרי' שמואל המכונה הנבון בן שמואל הכהן והיה שם מוהרר נתן ובנו מהר"ר אליעזר ומה"רר ז"ק ומהרר"יו ולי הקטן מסופק בודאי שם האחרון יכתוב קודם שהוא העיקר. מיהו באותן שני שמות הנכתבים בראשונה איזה מהן קודם. ע"כ. שוב מצאתי בהג"ה שכתוב ע"ז דלעולם שם האחרון אחרון קודם וכן עיק' ונר' דוקא שנקר' בשם כול' לס"ת או שהורגל בחיתו' שטרו' בשם כולן כדפרי':

כתב מהררי"ב הר"ר בנימן כ"ץ הראיני קבל' זו בנימוקיו משה המכונה ליוא דמתקרי' יצחק המכונ' לעבליג. ונ"ל ישראל דמשה הוא שם של חוליו ואח"כ קראו לו שם כינוי אח' וקראוהו ליווא מתחל' קראוהו יצחק וכינויו לעבליג. אבל לאחר חליו, לא קראוהו כלל לעבליג, דא"כ ה"ל שני כינויין וה"ל המכונ' ליוא והמכונה לעבליג. אבל נ"ל ישראל דא"צ לכתוב שני פעמים לעבליג אלא יכתוב כך משה המכונה ליווא דמתקרי יצחק והמכונה לעבליג וע"כ דכתב וי"ו בראש התיבה ע"כ קאי ג"כ אמשה דאי איצחק לישתוק מוי"ו וע"כ אמשה נמי קאי וג"כ איצחק דאי אמשה לחודא יכתוב משה המכונה ליוא והמכונה לעבליג' וכן דעת מהר"ר ישראלין משה דמתקרי יהודא והמכונה ורומן משום דאף לאחר חליו כשקורין לו משה היו מכנן לו ורומן דאי לאו וי"ו בראש התיבה הי' משה דוקא. מתחלה כשהיה נקרא יהודא היו מכנין לו ורומן ולא עתה. וכן בגט שסידר מה"ר אנשל היה כותב שלמה דמתקרי משלם המכונה זלמן בלא וי"ו בראש התיבה יען כי לאחר חוליו כשקראוהו שלמה לא מכנין לו זלמן ע"כ

דין נשים ששמן שערלין או שערכין וכל כיוצא בזה ונקראו כן מן העריסה ולא קראו אותה שרה אפילו בעריסה. אז אין לכתוב כלל שרה רק שעריל או שערכין ואם כתב שרה פסול. ואם נקראת בעריסה שרה ואח"כ קראוה שערלין או שערכין א"צ לכתוב רק שערכין או שערלין ומ"מ שרה נמי כשר לכתחלה מאחר שנקראת כן בעריסה

כה פסק כתב מהררי"ב בתשובתו וז"ל ברוך אתה לשמי' אהובי ידידי האלוף מוהר"ר זנוויל על דבר הגט שכתב וז"ל אתתא אחת ששמה שערכין ונקראת אחר זקינתה ששמה שערלין ושם אחת היא שערכין ושערלין דעתי לכתוב בגט שרה אע"פ שמעולם לא נקראת שרה ואפילו פורתא אין קוראין לה שרה גם זקינתה לא היו