ים של שלמה על גיטין רפז

שהיה אצל מהרי"ל אבל בדיעבד אין קפידא ואפילו לכתחלה היכא דאיכא למיחש לעיגונא מאחר שאשכחן בקרא בכה"ג לא קפדינן. והיכא שכינוי של בעל שייך ג"כ אאביו. כותבין לכתחלה כינוי באחרונה אחר אביו וכן מצאתי בסידורי גיטין וכתב שיש לדמותו לשאול בן קיש מלך ישראל. ובמקום אחד מצאתי. היכא ששם הבעל אליקם בן אליקם שיש לכתוב אליקם המכונה גוצלק בן אליקם המכונה גוצלק ולא דמי לשאול בין קיש. דהתם בע"כ על שאול קאי ולא אקיש ע"כ מ"מ נ"ל כדעת הראשון והוא דעת רוב האחרונים ועיקר וטעם לדבר מאחר דאשכחן בקרא שהריחוק אינו מזיק וחוזר שפיר על הבן אף שכתוב אחרי האב, וכ"ש היכא דשפיר נופל על האב ועל הבן דקאי על תרווייהו. ולא נאמר דקאי על האב לחודי'. ועוד מאחר דיש להן כינוי אחד דומה לכהן או לוי שכותבין באחרונה וקאי אתרווייהו. וא"ל דשאני גבי כהן שמוכח שקאי עליו שהרי כשאביו כהן הוא נמי כהן. זה אינו דשמא חלל הוא. ואף שיש להשיב ע"ז לא אאריך כי עיקר ההלכה ומנהג כתבתי. וגם משומד שנהגו לכתוב וכל שום וחניכה אפילו במקום שאין רגילין לכתוב בלא זה היכא שנשתמד ויש לו כינוי. כותבין אנא פלוני המכונה פלוני וכל שום וחניכה דאית לי פלוני בן פלוני. ואם אביו משומד כותבין אנא פלוני וכו' בן פלוני וכל שום וחניכא דאית ליה. אם שניהם משומדים כותבין אנא פלוני בן פלוני וכל שום וחניכה דאית לי ולאבהתי העומד וכו' למשומד' אנת אנתי פלונית וכל שום וחניכה דאית ליך בת פלוני ואם אביה משומד פלונית בת פלוני וכל שום וחניכה דאית ליה. שניהם משומדים פלונית בת פלוני וכל שום וחניכה דאית ליך ולאבהתיך כו' ואם יש כינוי כות' בין הכינוי מוקדם ואח"כ וכל שום וחניכ' כדפרישית רבי בעל. ואף שחכם אחד מן האחרונים כתב שאין לכתוב המכונה גבי משומד כי גדול אחד נתן גט למשומד והיה שמו שמעון ולא כתב המכונה זימלין. אף שגדול אחד שסידר גט למהר"ר טעביל שגירש אשתו בת מהר"ר זימלין כתב בת שמעון המכונה זימולין. ודוחק לומר דפליגי. אלא בודאי גבי משומד שאני מאחר דלא נכתב כינוי שלו המכונה הנוס מ"ה אין מזכירין שום ניכוי וכוללין הכל בוכל שום וחניכה וכו' אבל כל האחרונים מסדרי גיטין תפסו לכתוב המכונה היכא שיש לו כינוי וכן נראה עיקר. כי כ"ע ידעי שאין להזכיר שם גיות להדיא בגט. ואין כאן שום לעז בגיטין שלא הזכירו שם המומר

דין משומד שכתוב בגט שם אבי אביו, היכא דאיכא למיחש לעיגונא כשר. אפילו לא ניתן עדיין. וכ"ש היכא דמוחזק לקרותו לס"ת בשם אבי אביו

כא כתב מהרר"יב וז"ל שמעתי ממהר"י מרבורק שנשאל שאלה זו בימי חכמי אושטרייך אם יש לכתוב במשומד בן פלוני ע"ש זקינו או לא. והשיבו לענין קריאת התורה יש לקרותו אחר זקינו כמו בר בר חנה אבל בגט יש לכתוב שם היהדות וכל שום וחניכה. ושוב כתב נ"ל ישראל ברונא דאם כתבו שם אבי אביו דהוי בדיעבד גט כדאשכחן גבי רבה בר בר חנא וכן יראה לשון חכמי אושטרייך שהשיבו אבל בגט יש לכתוב שם היהדות וכו'. ולא כתבו אבל בגט צריך לכתוב שם היהדות כו' אבל הטור כתב וז"ל א"א הרא"ש בתשובה על א' ששמו יוסף בן שמעון ונשתמד אביו והבן היה לו לגרש ולא רצה להזכיר שם אביו וכתב יוסף בן שמואל שהגט פסול. שהרואה אומר אחר מגרשה כי שם בעלה יוסף בן שמעון וזה היה יוסף בן שמואל. ומסתמא איירי בכה"ג ששמואל היה אבי אמו או אבי אביו. דאם לא כן איך בא לשמואל וא"ת מפני שדומה קצת לשם אביו בהתחלתו. א"כ ה"ל למקרי שמעי' דיותר קרוב לשמעון ודומה לו בשלש אותיות וכ"כ מהרא"י בכתביו דבהכי איירי שהיה אבי אביו ומשום דבני בנים הרי הן כבנים היה שפיר קרא שמו כך ואפילו הכי פסול מפני הטעות אכן בתשובה עיינתי ולא מצאתי שפסלו הרא"ש אלא ששלחו אליו שחכמים התירו מעשה כזה. והוא כתב וז"ל ותמה אני על המתירין נהי דיכול לשנות שמו ולקרות לו שם אחר כדאמרינן שלשה דברי' מבטלין הגזירה וי"א אף שינוי השם כמו שמצינו גבי אברהם ושרה, אבל שם אביו האיך יכול לשנות וכו' א"כ מאחר שאינו חולק להדיא עליהם אלא שתמה דברי המכשירים עיקר. כי אינו משנה שמו כלל אלא שקאי אאבי אביו והרי ראוי היא שיקרא את עצמו כך לס"ת. אלא שבגיטין צריך לברר יותר אבל בדיעבד למה לא נכשיר כה"ג. ועוד מצאתי תשובות ישינות בשם רש"י ז"ל שבא מעשה לידו באחד שהיה שמו יוסף בן יעקב. ושינה שם אביו וכתב בגט יוסף בן שמואל לפי שאביו נשתמד והשיב רש"י מאחר שהחזיק עצמו במדינות לקרות לו יוסף בן שמואל והעלה שם אביו כך לפי דבריו הוי מוחזק שמו במדינה כך ומתקנות רבן גמליאל שנהג לכתוב בגיטין פלוני בן פלוני וכל שום דאית, לי ולאהבתי הרי הגט כשר. שלא מצינו שהצריכו חכמים לחקור אחר עדים לחזק שמו ושם אביו אלא על פי עצמו והרי הוא מוחזק מ"מ כתב אי לא מפני שנישאת וכדי שלא להוציא לעז הייתי מסכים להכריח הרשע עד שיתן לה גט אחר אבל עתה אין השבון בדבר. אלא נסמוך על הדין כדת משה וישראל שהגט כשר. אלמא דרש"י הכשיר בדיעבד ואף שהיה מעשה זו אחר שנישאת וא"כ אפילו הוי גט פסול לא תצא כמו שכתב הרמב"ם ז"ל. אכן לשון רש"י משמע דהגט כשר שהרי לא כתב לא תצא. אלא כתב שהגט כשר. ומה שהשיב אם לא שנישאת כו' היינו משום שהם היו מחמירים ורצו לפסול הגט. על זה השיב להם לולי שנישאת הייתי מסכים עמכם לכופו מפני הלעז שלא יוציאו על הגט וכן משמע הלשון שהרי לא כתב לולי שנישאת לא תצא הייתי אומר שהגט כשר כו'. אלא שהיה מסכים עמהם לכוף אותו לרווחא דמילת' אף שלא מן הדין כמו שכתב בסוף. ועתה אין השבון בדבר אלא נסמוך על הדין כו'. אלמא דהכי דינא. ואם היה מעשה בא לידי הייתי מכשיר בדיעבד אף אם לא ניתן הגט היכא דאיכא למיחש לעיגונא. ועוד אומר אני דכל זו מיירי שלא קראו אותו כך לס"ת. אבל היכא שקראו כך לס"ת בשם אבי אביו וחותם כך בשטרות אפשר אף הרא"ש מודה לזה שהרי הוחזק ממש והוי שמו ממש. וא"ל כמו שכתב הרא"ש שאין יכול לשנות שם אביו. אינו משנה שמו אלא שקורא את את עצמו בשם אבי אביו. ומאחר שראוי והגון כך לס"ת. א"כ פשיטא דכשר. ועיין לקמן פרק המגרש סימן כ"ו

דין אפילו יש למשומד בשמדותו שם המצוי בישראל. אם לא נקרא כן בין היהודים אין להזכירו בגט. ואם נקרא כן גם ביהודים אפילו היה לו ביהודים שם אחר. כותבין השם הראשון דמתקרי פלוני וכו'

כב פסק כתב מהררי"ב היכא דקרו ליה בשמדותו גבריאל. אמרינן האיך יש לכתוב יעקב המכונה גבריאל או לא. מי דווקא היכא דקרו ליה לוקוס או הנוס דשמות מובהקים ומוכח מילתא לא כתבינן לר"ת אבל כיון דשם של נכרי הוא והוא נמי שם המצוי בישראל הוא ולא קפדינן וכתבינן או דילמא כיון דאיקרי בגיות לא מזכירין בתורת משה. ונ"ל דלא כתבינן בפירוש כלל כיון דבתוך היהודים לא קרו ליה באותו השם אין לכתבו כלל בפירוש. אבל אם קרו ליה ג"כ בין היהודים אחר שמד באותו שם כתבינן ליה וה"ה היכא שכבר היה שמו אברה' ונשתמד וקרו ליה יעקב ושוב נשאר שמו יעקב כותבין בגט יעקב דהא אחזיק ליה שלשים יום בזה השם. וכותבין אנא אברהם דמתקרי יעקב. נאם ישראל מברונא. ודבריו ברורים ואין צריכים הכרע

דין להכרת שם איש ואשה סגי אפילו בעד אחד או על פי אשה וקרוב סומכין. וה"ה אם מראה כתבים או שטרות מהני ואם לא בעינן שלשים יום ולשם אביו לא בעי שום עדות ולא חזקה אלא סומכין על פיו

כג שנינו בפרק גט פשוט. כותבין גט לאיש אעפ"י שאין אשתו עמו וכו'. ומפרש בגמ' שאין כותבין גט עד שיכירו שם האיש והאשה. ופריך וליחוש דלמא אזיל למתא אחריתי ומחזיק לשמיה כיוסף בן שמעון. וכו'. ופי' רשב"ם לתנא דמתני' דבעי מכירין למה כותבין גט לשום אדם. אעפ"י שאנו מכירים שמו והלא שמא ראובן בן יעקב זה מעיר אחת בא לכאן והיה שמו שמעון ועתה הרגיל והחזיקו שם שיקראו לו כאן ראובן לפי שרצ' לגרש אשת ראובן בן יעקב שבמקום פלוני. ומשני רב אחאי בר חנינא הכי א"ר כל שהוחזק שמו בעיר ל' יום אין חוששין לו פי' הרשב"ם דכל כך לא היה מחליף שמו זמן מרובה פן יודע הדבר ואמרינן תו בגמרא לא אתחזיק מאי. אמר אביי דקרי ליה ועני רב זביד אמר רמאי ברמיותיה זהיר. ופי' רשב"ם ברמיותיה ידע ויזהיר לענות. הילכך אין תקנה עד דלתחזיק. והרי"ף והרא"ש השמיטו הא דלא אתחזיק מאי. משום דסבירא להו כרב זביד דאין תקנה אלא אם כן הוחזק. וכן דעת הרמב"ם בפרק כ"ד מ"ה מלוה. ומ"מ כתב לשם המגיד משנה בשם הרשב"א דלהכרת שם איש ואשה ואפילו עד א' ואפילו על פי אשה וקרוב סומכין דמילתא דעבידא לאגלויי היא וכן כתב בנימוקי יוסף בפרק גט פשוט בשם הרשב"א והרי"טבא. וכן מצאתי בשם אחרונים דאין צריכין שלשים יום אלא נאמנים אעדות כל דהוא. וה"ה אם מראה כתב שכתבו לו שטרות דמהני בפרט האידנא שמועט העם. ראוי להקל מאוד. שוב מצאתי. וכן כתב גדול אח' שנקרא מהר"ם וולד"א. ולענין שם אביו נהגו שיטו' להאמינו ע"פ

דין מי שנשתנה שמו ע"י חולי כותבין שם השני קודם ועל שם הראשון כותבין דמתקרי. ואם כתב שניהם זה אחר זה בלא מתקרי כשר, ודוקא בשינוי שע"י חולי אבל אדם שיש לו שני שמות בלא חולי וכתב שניהם בלא מתקרי פסול ולעולם שם השני עיקר אפילו קורים אותו בשם הראשון ולא בשם השני. והיכא דנשתנ' שמו מחמ' חולי ונשלח גט למקום אחר טוב לכתוב שם השני ואח"כ שם הראשון בלא מתקרי, ואם כתבו שם השני קודם ובשם הראשון דמתקרי. ולא היו יודעים במקום הנתינה משם השני כלל פסול. אם לא שהחכם המסדר כתב לנותני הגט להודיע שנשתנה שמו ע"י חולי, ואם בדיעבד הקדימו שם הראשון ועל שם השני כתבו דמתקרי ונשלח הגט. אין לפוסלו. והיכא שלא כתבו שם השני כלל כשר ואם כתבו שם השני ולא כתבו שם הראשון כלל והעולם