ים של שלמה על גיטין רפו

על שם היחוס ולא על שם השירות כדכתיב לבני ברזילי הכהנים ואותם נשמדו כו'. והמחוור מה שחילק מהר"ר משה מה"לא. היכא שהבעל משומד דאין קפידא שהרי כותבין על אביו כהן. אבל כשאביו משומד ראוי לשנות ולכתו' פלו' הכהן בן פלוני וכל שום וחניכ' דאי' ליה כו' והיכא דלא כתב כהן או לוי לגמרי נראה דכשר בדיעבד היכא דאיכא חשש עיגון ואף שמהרא"י כתב להחמיר ולפסול אפילו בדיעבד וז"ל מהרר"י קאר"ו אם המגרש כהן ולא כתב בגט הכהן. בכתבי והר"ר ישראל בסימן ז' שאמר מה"רר אליעזר בשם הר"ר יעקב מווינא שיש לפוסלו אפילו בימי האמוראים כדאיתא בפרק ב' דכתובות אין מעלין משטרות ליוחסין משמע שכותבין בשטרות כהן. עכ"ל. ול"נ דאין משם ראייה אעפ"י שהיו נוהגין לכתוב בשטרות כהן מהיכי תיתי שאם לא כתב כהן בגט שיפסל מפני כך. ועוד דהא בחניכתו לחוד כשר דיעבד. והא ודאי שמו בלא כהן לא גרע מחניכתו לחוד אפילו יש שני יוסף בן שמעון בעיר אחד והאחד כהן וגירש את אשתו שלא בפני חבירו ולא כתב בגט הכהן נ"ל דבידעבד כשר. וכן נראה שהוא דעת מהר"ר ישראל להכשיר היכא דלא כתב הכהן שכתב בסימן ו'. ועוד אומר הגאון אם המגרש ישראל והשני כהן או לוי אין צריך לכתוב שום הפרש. ע"כ. ולא הבנתי דבריו איך נראה מדעת מהרר"אי להכשיר היכא דלא כתב הכהן ממה שכתב שאם המגרש ישראל וכו' שאין צריך לכתוב שום הפרש כו'. ואדרבא משמע מזה דאיכא קפידא למיכתב כהן דאי לאו הכי מה היה מוכח שהוא ישראל דלמא הוא הכהן ולא כתב הכהן. אלא ש"מ דבעי למיכתב הכהן. מ"מ אין ראיי' מזה לפסול היכא דלא כתב כהן. ומה שסגי במגרש ישראל בלי הפרש. היינו מאחר דאיכא קפידא לכתחלה לכתוב הכהן. א"כ ראוי לתלות בישראל ולומר שכתבו כדין וכהלכה. מלומר שהוא כהן ושגג או עבר אלכתחלה וכתב שלא כדין אבל מ"מ אין ראיי' כלל מדבריו להכשיר. ומ"מ יש לישבו דה"ק מדקאמר אעפ"י שמתוך הגט לא ניכר שום הפרש. א"כ ש"מ היכא דלא כתב כהן דכשר בדיעבד. דאי פסול א"כ אין הפרש גדול מזה והוא ניכר בתוך הגט שאם היה כהן בע"כ היה כותב כהן. אלא ש"מ שיכול להיות שהוא כהן ולא נכתב כהן. מ"מ סגי בהפרש מועט כזה מאחר שהדרך לכתוב כהן לכתחלה בגט אנו תולין בישראל וכדפרישית. ול"נ להביא ראיי' מדבריו להכשי' ממה שכתוב למעלה באותה התשוב' שבימי האמוראים לא היו רגילין לכתוב כהן אם לא להפריש מדאמר בב"ב בפרק גט פשוט בשני יוסף בן שמעון כו' שאם הם שניהם מכונים יכתבו כהן ומדקאמר יכתבו ולא אמר אם אחד כהן יש כאן היכר אלמא דלא בעי למיכתב אי לאו משום היכר ולכתחלה. וממילא האידנא שנוהגין לכתוב כהן ולוי כדי לברר הדבר יפה שאינה אלא מנהג לכתחלה ולא לקפידא. והיינו ממש להיפך ממה שכתב בסימן ז' שאפילו בימי האמוראים היה ראוי לפוסלו ג"כ מצאתי בסדורי גיטין שמעשה היה לפני מהרי"ל שדילג הסופר לכתוב הלוי וצוה לכתוב גט אחר ואמר מהר"יל לא צויתי לכתוב גט אחר אלא מאחר שעדיין לא ניתן. אבל אם היה הגט ניתן היה כשר וכתב עליו הכותב. ונראה להביא ראיי' מהא דפרק גט פשוט גבי שני יוסף בן שמעון ממש כמו שכתבתי וכן עיקר

דין שאם לא הזכיר שם אבי המגרש או אבי האשה כשר. ושתוקי ובדוקי כותבין שמו לחוד ואין כותבין שם אבי אמו. והיכא שכתב שם אביו ולא כתב הכינוי צריך לכתוב גט אחר ואם קבלה הגט בדיעבד כשר אם לא נכתב הכינוי בין בבעל ובין באביו

יט פסק כתב הטור בתשובה שאם לא הזכיר שם אבי האשה אלא כינויו. או אפילו לא הזכירו כלל שהוא כשר ע"כ. וה"ה שם אבי הבעל. וכ"כ הרשב"א דכל שלא מכירין שם אביו אין כותבין אלא שמו לחוד וכשר וכן הדין בשתוקי ואסופי וכן פסק מהררי"ב משום שחשיב כדיעבד. ואין לטעות ולכתוב בגט ברדלא כו' דשמא יאמרו שהוא איש אחר ששם אביו. דלא. ואינו זה. כדאשכחן בדברי התלמוד רב כהנא ברדלא אבל שתוקי ראוי היה לכתוב אלא שלא לביישו. וגם יש חילוק בין שתוקי בין בדוקי ואבא שאול היה קורא לשתוקי בדוקי. ויש כאן מקום למצוא לע"ז ולשדות ביה נרגא. לכן אין כותבין אלא שמו וכדי בזיון וקצף בזה שלא נזכר שם אביו. מאחר שכל העולם נכתבים ונזכרים בגט בשם אבותיהם והכל יודעין שהוא שתוקי אבל אין לכתוב אותו לכתחלה כמו שקורין לס"ת בשם אבי אמו שזהו כדי שלא לביישו אבל בגט איכא למיחש ללעז דמחזי כשיקרא. ומשום הכי היכא שאביו משומד שקוראין אותו לס"ת בשם זקינו וראוי כך לעשות כדאשכחן גבי רבה בר בר חנה וכן עושין בשטרות. אפילו הכי בגיטין אין כותבין אלא שם אבי ישראל וכל שום וחניכה דאית ליה כדי דלא למחזי למהוי כשיקרא. כמו שנפרש לקמן. והא דמקילינן לגבי שם אביו ואביה דוקא היכא דלא ידעינן. אבל היכא דידעינן צרי' לכתוב השם וחניכא כמו על המגרש גופא. וכן עשה מהרי"ל הלכ' למעש' שהחזיר הגט לאחוריו לפי שלא היה כתוב שם כינוי של אבי המגרש. וכן פסק מהר"ריי. ודוקא שקבלה הגט אז הוא כשר בדיעבד אם לא נכתב הכינוי וה"ה אף במגרש עצמו כך הדין ואפילו היכא דכתבינן וכל שום וחניכא. מ"מ כתבינן נמי להדיא הכינוי משום שופרא דמילתא בין במגרש בין באבי המגרש. והיכא דיש לאבי המגרש שם אחד במקום הנתינה ושם אחד במקום הכתיבה ולא נכתבו שניהם פסול. שמו גבי מגרש עצמו משום תקנת רבן גמליאל:

דין כששם א' בלשון עברי. דהיינו כל שמות הנזכרים בתורה ובתלמוד כותבין דמתקרי, וכששם השני בלשון לעז כותבין המכונה. לזכר כותבין דמתקרי. ולנקיבה כותבין דמתקריא באל"ף ואם הוא ביאור לשם המובהק כותבין דמתקרי ואם דומה קצת לשם המובהק כותבין המכונה. וכשכותבין המכונה אין חילוק בין זכר לנקיבה והיכא שיש לבעל כינוי וגם לא לאביו כינוי יכתבו פלוני המכונה פלוני בן פלוני המכונה פלוני. ואם כתב כינוי הבעל אחר שם אביו פסול. ומ"מ אם כבר ניתן הגט כשר. והיכא שכינוי הבעל והאב שוים. כותבין כינוי אחר שם אביו וביארנו דגבי משומד נוהגין לכתוב וכל שום וחניכה, אפילו בארצות שאין כותבין בלא משומד והיכא דיש כינוי למשומד כותבין פלוני המכונה פלוני וכל שום וחניכה והיכא שהאב משומד כותבין פלוני בן פלוני וכל שום וכו'. ואם שניהם משומדים כותבין פלוני כן פלוני וכל שום וחניכ' דאית לי ולאכהתי. ואם האשה משומדת. כותב פלונית וכל שום וחניכה כ'. ואם היא בת משומד. כותבין פלונית, בת פלוני וכל שום וכו'. ואם שניהם משומדים כותבין פלונית בת פלוני וכל שום וחניכה דאית ליך ולאבהתיך וכו':

כ פסק כתוב בהג"ה סמ"ק רגילין לכתוב דמתקרי כששם השני בלשון עברי וכששם השני בלשון לעז כותבין המכונה ע"כ ועברי דקאמר לאו דוקא לשון קודש אלא כל שמות המוזכרים בתורה או אפילו בתלמוד בכולן כותבין דמתקרי. חוץ משמות הבאין מלשון לועז דכותבין המכונה וכל השמו' הנשתנות על ידי חולי. לעולם כותבין דמתקרי ובלא חולי קשה להמצא שיהא לו שני שמות בלשון עברי אם לא בשתי שמות מדינות ועל ידי איזה סיבה, והנה מהררי"ק כתב, בתשובותיו דאף יהודא המכונה ליאו"ן דהיינו אריה ע"ש יהודה גור אריה. כמו שמנהג פשוט דכל ליב הוא נקרא יהודא. מ"ה אין כותבין המכונה ליאו"ן. אלא דמתקרי כי כל כינוי שבתלמוד משמע שאינו שם כלל כמו המכנה שם לחבירו וכו' דפרק הזהב. וכן הוא בע"ז ואבדתם את שמם לכנות לו שם. וכן הכינויין של שם וכו'. והאריך. ואני מצאתי בסדרי גיטין שיש לכתוב יהודא המכונה ליווא דהיינו ליב. ועיין לקמן בסימן ל"א באות הלמ"ד איך כותבין ליווא. אכן מאחר שהב"י להדיא מסבר סבר כוותיה, א"כ מי הוא זה שיחלוק עליהם בלי ראיי' לכתוב המכונה. ונ"ל דוקא בעניין זה שאינו משום קיצור השם או להחליף השם אלא הוא עניין ביאור על תועלת השם לד"א אבל אם הוא דומה קצת לשם המובהק כגון אשה ששמה שרה. בעריסה. וקורין אותה שעריל. וכן רחל ורעכיל. כמו שנכתוב לקמן בסימן כ"ו לאותם שכותבין שני שמות אין כותבין שרה דמתקרי שעריל. אלא המכונה והמכונה רעכיל או רעכלין וכן שלמן המכונה זלמן. אף שדומה קצת לעברי. ומה שכתב מהררי"ק מדכתב הסמ"ק. אבל אין צריך לכתוב יצחק דמתקרי חקין. וכן ציפורה דמתקריא פורה משמע דאי הוי צריך לכתוב הוה כתבינן דמתקרי אלמא משום שדומה לשם העברי כותבין דמתקרי לא נהירא כלל דאין לך כינוי גדול מזה כשמקצרין השם ומוציאין אותו מתיקונו ומכנין אותו בענין אחר וזהו גימגום השם וכינויו כעין כינוי נדרים שהוא קונם קונח קונס אלמא דכל כה"ג איקרי שפיר כינוי. ומהררי"ק לא דיקדק בזה. ומשמעות הסמ"ק אין ראיי' דשמא חקין ופורה היה ראוי להיות כל אחד שם בפני עצמו דחקין הוא כמו חקים. ופורה הוא מלה מלשון המקרא. ובכה"ג היה ראוי לכתוב דמתקרי. אלו אי לאו דברור להם דחקין ופורה אינם משמות אלא מקצורי השם הן. אבל לעולם. בשאר כיכוי' אפילו דומים קצת לשם העברי כותבין המכונה. והנה לזכר כותבין דמתקרי ולנקיבה כותבין דאתקריא באל"ף. וכ"כ מהררא"ו בכתביו בשם הסמ"ק. אכן מצאתי בליקוטים שיש לכתוב דאתקריה בה"י כי כן מצינו בתרגום של מגילה ונקראה בשם. וכמדומה שהוא תרגום ירושלמי. אכן במקום אחר מצאתי כתוב על הגה' זו. ואני המעתיק לא ראיתי כתוב בגיטין אלא דאתקריא באל"ף. ע"כ וכן עיקר מאחר שכותבין דיתבא באלף דקאי על עיר שהוא לשון נקיבה ה"נ כותבין דאתקריא באל"ף וכשכותבין המכונה אין חילוק בין זכר לנקיבה אלא בקריאותו של זכר קורין המכונה בסגול ולנקיבה המכונה בקמץ כמו שוטה שוטה. וכל היכא שיש כינוי לבעל. כותבין המכונה על הבעל אנא פלוני המכונה בן פלוני. ואם יש כינוי לאביו. יכתוב אנא פלוני בן פלוני המכונה פלוני. ואם יש לכל א' וא' כינוי. יכתוב אנא פלוני המכונה פלוני בן פלוני המכונה פלוני. והיכא שכתב כינוי הבעל אחר שם האב פוסלו מהרי"ל ובתשובת מוהר"ר מאיר פדאו"ה הביאו וכן בדברי מהר"ר יוסף קאר"ו ואף שמצינו שאול בן קיש מלך ישראל היינו היכא דליכא למיטעי שהרי הכל יודעין שקיש לא היה מלך על ישראל. אבל בשם כינוי איכא למיטעי. ומ"מ נראה דלא פסלינן אלא כל זמן שלא ניתן הגט עדיין ולענין זה שצריך ליתן גט אחר כמעשה