ים של שלמה על גיטין רפה

דין שיש לו שני שמות כגון רובא מרים ופורתא שרה ויש לכתוב לכתחלה מרים דמתקריא שרה. מ"מ אם כתב שרה דמתקריא מרים גט כשר מי שהיה לו שם בילדותו ונשתקע ממנו לגמרי אם כותב אח"כ שם המובהק בלשון דמתקריא כשר. והיכא דלא היה לו כלל שם זה אפילו בילדותו. אלא שבא להחזיק עצמו בשם אחד אפי' כותב אח"כ שם מובהק בלשון דמתקריא. אינו גט דהוי שעה שמו כ' ומשומד שכתבו שם דגיות אע"פ שאינו נכון מ"מ בדיעבד כשר. ואע"פ שעדיין לא ניתן הגט אם יש חשש עיגון נותנים אותו. ובגר שכתבו שם דגיותו כשר. ואם נשתקע ממנו לגמרי. אם כתבו אח"כ שם של יהדות להדיא בלשון דמתקריא כשר בדיעבד. אבל אם כוללו רק בוכל שום וחניכה פסול:

טז פסק כתב הטור בשם הרמ"ה כשמגרש במקומו כותב שם העיקר בפירוש והטפל כולל בוכל שום וחניכה כו'. ואם כתב שם הטפל בפירוש וכולל שם העיקר הוי ספק מגורשת ואם גירש בשם שלא הוחזק כלל אע"ג דכתב וכל שום וחניכה. לא הוי גט כלל. וכששולח גט זה למקום אחר. צריך לפרט שני השמות בפרט שם המקום הכתיבה ומשומד אין לו לגרש אלא בשם ישראל. ואם גירש בשם הגוי. אע"ג דכתב וכל שום שיש לו פסול. וגר ששינה שמו וכתב בשמו של גיותו כשר. ע"כ. ועתה אשיב על דבריו. מה שכתב כשמגרש במקומו שכותב שם העיקר בפרט והטפל כולל כו'. אין המנהג כן אלא כר"ת לכתוב לעולם בפירוש. ואדרבה כששולח גט למקום אחר ויש לו שם במקום הנתינה שאינם מכירין במקום הכתיבה. וכן שם מקום הכתיבה אינם מכירין אז כותבין שם הנתינה שהוא עיקר, וכותב כל שום וחניכה וכולל בו שם מקום הכתיבה כדפרישית לעיל סימן ט"ו ומ"מ פשיטא דבדיעבד אינה קפידא. אם בשניהן כולל או בשניהן כותב שני השמות בפרט. ומה שכתב שאם כותב שם הטפל בפרטי וכולל בשם העיקר דהוי ספק מגורשת לא ידענא למה נהי דאמרינן לעיל סימן י' מרים וכל שום שיש לה ולא שרה וכל שום שיש לה. אין הלשון הזה לכאורה אלא לכתחלה, ומניין לנו לפוסלו בדיעבד ולכל היותר אינו אלא פסול בדיעבד כמו שכתב הרמב"ם והיינו שלא תינשא כן ואם נישאת לא תצא אבל להיות ספק מגורשת לא נהירא כלל. ואף הא דפסלינן נראה דוקא לפי פירושם שאפילו במקום אחד כותבין שם העיקר בפרט והטפל בכלל בוכל שום וחניכה כדמשמע לישנא מרי' וכל שום וחניכה סי'. אבל לפי ד דעתנו דבמקום אחד כשיש שני שמות כותבים שניהם בפירוש וכותבין שם העיקר קודם וכותבין מרים דמתקריא שרה ולא שרה דמתקריא מרים כדפרישית לעיל אין זה קפידא אלא לכתחלה. אבל אם כתב שרה דמתקריא מרים פשיטא דכשר, וכן פסק ריב"ש בתשובותיו, ומ"ש שגירש בשם שלא הוחזק כלל כו' נראה דוקא שלא הוחזק בו כלל והוא בא להחזיק לו שם לעצמו, כהאי גוונא הוא דלא הוי גט כלל. אבל אם היה שם זה בילדותו אלא שנעתק ממנו לגמרי בין בחתימת שטר ובין בקריאתו לס"ת. הוי כשינה שמו. ונהי דאין ראוי לכותבו ואפשר דפסול. אבל להיות הגט בטל ולומר שאינה מגורשת כלל לא נהירא דלא הוי שינה שמו ממש דאמרינן בהזורק שאינו גט. ודוקא בכה"ג שכולל שם המובהק. אבל אם כתבו בפירוש אפילו אם כתבו אח"כ בלשון דמתקריא כשר בדיעבד. אבל היכא דלא הוי ליה האי שם בילדותו. אלא שהוא בא להחזיק עצמו בשם אחד שאינו מובהק אפי' כותב שם המובהק אח"כ בלשון דמתקריא הוי שינה שמו ממש ואינו גט ומה שכתב משומד שגירש בשם של עכו"ם דפסול לא ידענו מאי שנא מגר דכותב שם של גיות דכשר. אף שיש לחלק דגר כותב שם דילדותו. אבל זה שבא לשנות שמו של ילדותו וכותב שם אחר שאינו ראוי לכתוב בספר דגרע יותר. מ"מ איכא למימר נמי איפכא דאפילו גר שכתב שם הנעתק ממנו כבר דכשר. וכל שכן זה שכתב לו שם שיש לו עתה דכשר. ועוד הר"ן ומגיד משנה כתבו דאף במשומד עדיף למיכתב תרווייהו בפירוש ונהי דקיי"ל כר"ת דלא עדיף מכח חלילה להזכיר שם של גיות בספר אצל כדת משה וישראל. מ"מ מניין לנו לפוסלו אפילו בדיעבד. וכן השיב הגאון מהרר"י קאר"ו. ויותר מזה אני אומר דאפילו עדיין לא ניתן הגט ויש קצת חשש עיגון. שיכולין ליתנו אפילו לכתחלה דעיקר קפידא של ר"ת אסופר ומשום חשש עבירה הוא אבל אין בו שינוי כלל בשם ועדיף מחניכתו דלעיל דכשר אפילו לכתחלה. ומה שכתב גבי גר כו' דכשר. משמע בכל ענין אפילו נעתק ממנו לא נהירא דדוקא במשומד הוא דכשר ומטמא דפרישית לעיל סימן י"ד. אבל בגר שכתב שם דגיות שאין דרך לכתבו ואין העולם יודעין בו. נראה בעיני דלא הוי אלא כשם שלא הוחזק בו אלא בילדותו שאם כותב אח"כ שם של יהדות להדיא בלשון דמתקריא דכשר בדיעבד. ואם כוללו בוכל שום וחניכה נראה דפסול

דין דנוהגין עתה שלא לכתוב ולזכור בגט לא שם של רבי ולא לכתוב. בר. רק. בן. ולא לכתוב בן הקדוש מי שנהרג. אלא פלוני ובדיעבד אינו פסול. אלא אם כן כתב רבי. או לשון גדולה למי שאינו ראוי ואינו נקרא כן. ובמקום שהמנהג שהעדים חותמין בר אין קפידה אם האחד חותם בר פלוני והאחד חותם בן ר' פלוני

יז פסק עוד כתב הטור בשם הרמ"ה וז"ל והני ספרא דפלוגי יקרא לבעלי זרועות וכתבו פלוני החכם או הרב או הנשיא. אע"ג דלא קרו ליה אינשי הכי ואיהו נמי לאו בר הכי הוא. אין זה שינה שמו וכשר. דכיון דקרי ליה בשמיה בפירוש אע"ג דפליג ליה יקרא דלא חזי ליה לאו שינוי השם הוא. ע"כ ונראה דוקא בכי האיגונא שהמנהג לפלוגי יקרא ולכתוב או לקרות אפילו מי שאינו חכם שהוא חכם ונבון וכן לומר עליו נשיא אלקים כמו שאנו נוהגים ומפליגים יקרא בכתבים ובאיגרת שלומים. אבל אם אינו בנמצא המנהג לקרות למי, שאינו נשיא. נשיא. א"כ הוי שינה שמו ממש אפילו ראוי להיות נשיא. ומ"ה האידנא בארץ אשכנז שמקבלים הסמיכות חבר ומורינו מן הזקנים והגדולים המסכימים. וזולת זה לא יקרא בשם זה. א"כ אם כתב מורינו על החבר או החבר על מורינו הוי כשינה שמו ממש דבודאי יאמרו שאיש אחר הוא. ומ"מ נראה שאינו אלא פסול ולא הוי אלא כשינה שמו ולא שינה ממש דהא ראוי הוא לאותו השם באם יסמכנו החכם ויפליגו ליה יקרא ואף שאינו ראוי מצד עצמו. והאידנא נהגו שלא להזכיר שם הבעל ולא שם העדים אפילו בלשון רבי. אלא ראובן בן יעקב ואין כותבין בר פלוני וראיתי כתוב בתיקוני הגט של ר' שמשון מגיטין שאנו נוהגין אחריו משום דאיכא למטעי ולומר שהוא לשון ברותא כמו בר בר חנה. ומה שכותבין בן פלוני ולא בן הרב. אפילו היה אביו רב. משום דהרב אינו שם שלו אלא משום כבודו קורין אותו רבי או רב. ולא דמי להיכא דיש לו שני שמות דכותבין שניהם. דהתם כל חד שם בפני עצמו הוא בלא שם אחר. אבל הכא בלא שם האחר אינו שם כלל. ולפ"ז ה"ה דאין כותבין בן הקדוש אם נהרג אביו על קידוש השם. ע"כ. ואני אומר ואשיב על ראשון ראשון מה שכתב דאיכא למיטעי ולומר לשון ברותא הוא דבר נפלא בעיני. הלא מעולם הורגלו לכתוב בו ולחתום ולהעלותו לקרות בתורה מימות התלמוד ועד עתה ולא באו לטעות גם אין לנו לחוש לטעות כי אם מה שחשש התלמוד. גם מה שכתב דאין כותבין שם רבי ורב משום דאינו שם בפני עצמו. אם כן ניזל לאידך גיסא ונאמר מאחר שהוא מורגל שנקרא בשם הרב ר' יעקב. אם כן יעקב אינו שם בפני עצמו שהרי לא נקרא כך אלא ר' יעקב ומה בכך שאינו שם בפני עצמו מ"מ נכתוב כמו שנקרא וכמו שעולה בתורה. בשלמא שם של הבעל אינו שייך לכתוב ר' ראובן מאחר שנכתב בגט אלא פלוני כו' ואין הדרך שיזכיר שם של גדולה על עצמו. אכן על שם אביו ראוי היה לכותבו. אלא בודאי עיקר הטעם כדפרישית לעיל משום דאיכא למיחש שמא יפליגו יקרא למי שאינו ראוי לשמו ושמו אינו נאה לו ופעמי' יבא להפלי' במה שאין דרך להפליגו ואין קוראין אותו כלל בשם זה כדפרישית. ומ"ה אין כותבין בר. דבר הוא בראשי תיבות הוא בן ר' ומ"ה כשאביו הוא מוסמך בשם חבר או מורינו קוראין אותו בן החבר או בן מורינו וכן בן הקדוש דקדוש הוא במקום רבי. וכן קבלתי א"כ בדורות האחרונים חשו שאם יכתוב בר אז יבא לכתוב בן החבר או בן מורינו או בן נשיא נדיב וכה"ג ואתו לידי תקלה ומ"ה בדיעבד אין קפידא אלא לפלוג יקרא במה שאינו ראוי כלל כדפרישי' ובמקו' שהמנהג שהעדים או בן חותמין בר פלוני כתב מהרר"יק דאין קפיד' אם האחד כותב בר יכרא פלוני ואחד בן ר' פלוני. ופשוט הוא

דין היכא שהבעל כהן או לוי יכתוב פלוני בן פלוני הכהן או הלוי וכן אם היא בת כהן יכתבו פלונית בת פלוני הכהן וכן בלוי ואם יש לאביו או לאביה הכהן כינוי אז יש לכתוב מלת הכהן קודם המכונה כו'. ואם המגרש הכהן יש לו כינוי. יכתבו פלוני המכונה כך וכך בן פלוני הכהן ובמשומד שהוא כהן והוא מגרש יכתבו הכהן על אביו. וכשאכי המגרש משומד יכתבו פלוני הכהן בן פלוני ולא יכתבו כהן על אביו. ואם ניתן הגט ולא כתבו כהן או לוי כשר. אבל אם עדיין לא ניתן הגט יש לכתוב גט אחר

יח פסק כתיב בתיקוני גיטין שהזכרתי וז"ל שאין כותבין בן הרב' אכן אם הוא כהן או לוי יכתוב פלוני בן פלוני הכהן או בן פלוני הלוי וכן אם היא בת כהן או בת לוי יכתוב פלוני' בת פלוני הכהן או בת פלוני הלוי. ואם יש לאביו או לאביה שם כינוי יכתוב בן פלוני הכהן המכונה כו' או בת פלוני הלוי המכינה כו' ע"כ. וזו היא העיקר ועדיף טפי מלכתוב המכונה קודם הכהן או הלוי ואומרים מה שמרחיק הכהן משם המובהק אין חשש וראי' מויקחו את לוט ואת רכושו בן אחי אברהם ולא כתב את לוט בן אחי אברהם כו' וכן ראיתי במקצת נוסחי גיטין מ"מ נראה דעדיף טפי לכתוב הכהן קודם שלא יאמרו אף הכהן הוא מן הכינוי וכן המנהג לכתוב הכהן קודם המכונה. ואם יש כינוי לבעל יכתוב פלוני המכונה כך בן פלוני הכהן. וזה הוא ברור. ואם הוא או אביו משומד יש מונעים מלכתוב כהן עליו כי אינו ראוי עוד לעבודת קשה אך במסקנא הסכימו גדולי האחרונים לכתוב הכהן. והוכיחו מן הכתובים של דברי הימים שאפילו כשהקטירו לבעלים קרוין כהנים