ים של שלמה על גיטין רפד

מ"מ א"צ לכתוב אלא אחד מהם. כי לא שנינו היה לו שני שמות ביהודה או שני שמות סתם שיגרש בשתיהן. אלא דוקא אחד ביהודה ואחד בגליל וכדפריש'. וכן איתא בירושלמי להדיא. והא דאמרינן לקמן רובא מרים ומיעוטא שרה כו' דבעינן תרווייהו. דמשמע אפילו בחד מקום צריך שניהן היינו לכתחלה וכן מפרש בירושלמי דלכתחל' צריך למיכתב שניהם וכן דעת הרמב"ן ואף שהרשב"א נוטה להקל בטלה דעתו אצל כל אדם. וכן פשט המנהג. והא דאמרינן לקמן בפרק בתרא כתב חניכתו כשר וכך היו נקיי הדעת שבירושלים עושין יש לומר דאיירי התם בחניכות שדומות לשם המובהק או אנשי ירושלים שמותיהן שהלע"ז היו יודעין והכל מכירין אותם. רק כשהיה חותם בשטר או קורא בתורה קורין אותו בשם המובהק והכי סגי בשם חניכתו לחוד. וככל הדברים האלו כתוב בתוס' והרא"ש וכן דעת רוב האחרונים ועיקר. ולפ"ז כ"ש דשם המובהק שהו' חותם בשטר וקורא בתורה והכל מכירין אותו בו אלא שמקצת העם מכנים אותו בשם לע"ז דסגי בשם העיקר אלא שנהגו העם לכתוב אף הכינו ולכתוב המכונה כך. אכן בגט משומד אין נוהגין להזכיר שם של גיות בספר הנכתב בו כדת משה וישראל, וכן השיב ר"ת דלא גרע שם של יהדות מכתב חניכותו דכשר. וגדולה מזו שנינו גר ששינה שמו לשם גוי כשר. וכן אתה אומר בגיורת. וכ"ש משומד ששינה לשם ישראל דכשר אפילו לכתחלה. אכן המנהג לכתוב גבי משומד וכל שום וחניכה דאית לי'. ואפילו במקומות שאין רגילין לכתוב וכל שום וחניכה ועדיף ממה שכתב הרשב"א להחמיר ולכתוב תרווייהו. כי חילול להזכיר שם של גיות בספר. וכן דעת רוב האחרונים. ואין חילוק בין נשתקע שם יהדות ממנו ללא נשתקע לעול' אין כותבין אלא שם יהדות ולא של עכו"ם. וכן כתב מהרר"א אף שמהרר"י כתב שצ"ע שהרי לפי התוס' והרא"ש שכתבו טעמא של ר"ת דשם של יהדות לא גרע משם חניכתו דכשר והתם משמע שאם אין מכירין בחניכתו כלל דפסול, ואומר אני שאינו דומה לנדון דגבי חניכתו בודאי כשאין מכירין אותו יאמרו איש אחר שיש לו זה השם בפרט מאחר שלא נכתב שם המובהק שהכל יודעין בו. אבל הכא מה יעל' על דעתם מאחר שנעל' ממנו שם יהדות והכל יודעין שאין כותבין בגט אלא שם יהדו'. א"כ כך הוא שמו. שהרי אין אנו יודעין משם אחר ושם של עכו"ם שהכל יודעין בו הוא כלול בוכל שום וחניכא כו'. מ"מ גבי גר יש לחלק שנעתק ממנו לגמרי שם של עכו' כדלקמן סי' י"ז

דין דאין לכתוב בגט וכל שום שיש לו היכא דלא ידעינן אלא משום אחד. אבל היכא שיש לו שני שמות. אחד במקום הכתיבה ואחד במקום הנתינה. צריך לכתוב וכל שום וכו' כמו שנתבאר לעיל והיכא דיש לו שני שמות במקום אחד כותב שניהם בהדיא בלשון דמתקריא ונוהגין בארצות האלו דלא לכתוב וכל שום וחניכא אלא היכא דיש לו שני שמות כותבין שניהם בלשון דמתקריא. ואם יש לו כינוי כותבין המכונה כך וכך. חוץ ממשומד או היכא דנפל ספיקא בכינוי אז כותבין וכל שום וחניכא. והיכא דכותב וכל שום וחניכא אז כותבין קודם העומד היום כו' ואם הוא במקום שכותבין למקום. למקומי ולמקום אבותי. כותבין אחד מי מעינות

טו ההיא דהוי קרו לה מרים. ופורתא שרה, אמרי נהרדעי מרים וכל שום שיש לה. ולא שרה וכל שום שיש לה. מלשון זה משמע שלא היו כותבין שם השני בגט. אלא וכל שום שיש לו לחוד. וכן משמע לשנא דהתקין ר"ג הזקן שיהא כותב איש פלוני וכל שום שיש לו. וכן בטופסי גיטין של ה"ג כתב שצריך לכתוב בגט וכל שום וחניכא שיש לו ולא שתיהן. ואין נראה לר"ת דזימנין דאתי לידי תקלה כשאין לו אלא אותו השם הכתוב בגט ואין לו חניכה. וכשכותב בגט וכל שום וחניכא. נראה שהוא אדם אחר שיש לו שם וחניכה אלא נראה לר"ת וכל שום שיש לו דקתני במתניתין היינו כל שמותיהן בפירוש ותיקן. לכתוב בגט אני פלוני דמתקריא כך וכך. וכן גבי מרים ופורתא שרה נמי הכי פי' שיכתוב מרים דמתקריא שרה ולא שרה דמתקריא מרים. ויש שכתוב בהן בפירוש כדאשכחינן לקמן בגמרא אחא בר הדיא דמתקריא אייא מרי. וכן משמע מהא דקתני בשמו שביהוד' ושם דגליל עמו. משמע שכותב להדיא שניהן. ומ"מ לישנא דמתניתין לא משמע הכי דא"כ ה"ל למיתני התקין ר"ג הזקן שיהא כותב כל שם שיש לו. אבל מדקאמר איש פלוני וכל שם שיש לו. משמע שכך הוא נוסח הגט. וכן הקשה הר"ן. ומ"ה כתב וז"ל אבל מדברי הראב"ד נרא' דהכי פי' התקין ר"ג שיהא כותב איש פלוני כלומ' שני שמות שיש לו בפי' של מקו' כתיבה ושל מקום הנתינה. ומפני שחשש ג"כ לשם לויי וחניכא. התקין שיהא כותב כל שם שיש לו כו'. ואני אומר דכ"ש לישנא דמתניתין לא משמע הכי. ונראה דבודאי ר"ת יפה כתב שאין לכתוב בגט וכל שום שיש לו היכא דלא ידעינן אלא משם אחד. אבל מתניתין דאיירי שיש לו שני שמות אחד במקום הכתיבה ואחד במקום הנתינה על כה"ג התקין ר"ג לכתוב בגט וכל שום שיש לו ועדיף מאילו כותבין שני השמות שהרי במקום הנתינה שהיא עיקר אין מכירין שם השני כדפרישית וא"כ יטעו לומר שהוא אדם אחר שיש לו אותן שני שמו' כי לא יעלה על דעתם לומר שיש לו שם אחר במקום אחר. אבל כשכותבין בנתינה וכל שום וכו' לא יטעו כי יאמרו אולי יש לו כינוי ולוי ממקום אחר. מ"מ היכא דיש לו שמות במקו' אחר בעינן לכתחלה למיכתב תרווייהו כה"ג כותבין שניהן להדיא בלשון דמתקריא. מאחר שיודעין משניהם כמו אתא בר הדיא דמתקריא אייא מרי וכן מרים דמתקריא שרה. וכן משמע בירושלמי שאם יש לו שלשה שמות שצריך להזכיר שלשתן. אלמא דלא כיילינן בוכל שום וחניכא. ועל פי' ר"ת נהגו בארצות הללו שלא לכתוב וחניכא כו' ומי שיש לו כינוי כותבין המכונה. ואם יש לו שני שמות כותבין דמתקריא חוץ ממשומד או היכא שנפל ספיקא באותו כינוי שאז כותבין וכל שום וחניכא כו'. ובאשכנז ובשאר ארצות נהגו ע"פ ה"ג לכתו' וכל שום וחניכא אפי' אין לו שום כינוי וגם אפי' היכ' דיש לו שני שמו' וכתובין בגט או יש לו כינוי וכתב בגט המכונה אפ"ה מוסיפי' וכל שום וחניכ' כדברי הראב"ד וכתב הרא"ש טעם למנהג לפי שנתנו העכו' באשכנז שקורין ליהודי' בחניכא הקרוב בלשון עברי. ואין ראוי לכתוב על אותה חניכא דמתקריא. ואפשר דה"ה המכונה. לכך נהגו לכתוב וכל שום וחניכא שמלה זאת כוללת את הכל. ע"כ. והוא מדברי הרמב"ן. לאותן שנהגו לכתוב וכל שום וחניכא אם כתוב קודם העומד היום כו' או אח"כ. הנה מהררא"י בכתבים כתב שיש לכתבו מקודם העומד היום וזהו המכוון יותר. דלמה לנו להפסיק בין שם המובהק לבין וכל שום וחניכא. אכן בכל הפוסקים כגון בנוסח הרמב"ם והרא"ש ורבינו ירוחם וכן בדברי ראבי"ה כולם כתבו וכל שום וחניכא אחר שם עירו. וכתב מהרר"י קאר"ו שהמנהג כדבריהם. ואמת שכן מצאתי בסדרי הגיטין של אשכנזי. אכן כתוב לשם בשם הג"ה וז"ל ראיתי בגט על ידי שליח שסידר מה"רר איסרלן ז"ל וכתוב בז"ל באותו הגט. וכל שום וחניכ' על האיש ולא על מקומו. והכי כתוב. אנא יוסף בר משה וכל שום וחניכא דאית לי ולאבהתי העומד היום בניי' שטט מתא דיתבא כו'. וכן מנהג איי' שטרך שהם אינם כותבים וכל שום וחניכה דאית לי ולאבהתי ולמקומי ולמקום אבתי, וכותבים מיד אחר מי מעינות צביתי ברעות נפשי. ולהכי כתבו וכל שום וחניכה על האיש מקודם העומד היום אבל אנן דכותבים ולמקומי ולמקום אבהתי. אז כותבין וכל שום וחניכה אחר מי מעינו' דקאי חניכה נמי אמקום. ע"כ. וזהו המחוור מכולן כי כך חילק מהרר"י גופא. והאידנא שלא נהגו לכתוב במקומנו וכל שם וחניכא כי אם במשומד מאחר שאין לו, שום כינוי אין כותבין אלא וכל שום וחניכה דאית לי ותו לא. אם לא שאביו ג"כ משומד שאז כותבין לי ולאבהתי. ואם האב משומד והמגרש אינו משומד אז כותבין פלוני בן פלוני וכל שום וחניכה דאית ליה. ועיקר לקמן בסוף סימן כ'

מצאתי כתוב בתיקוני גיטין וז"ל זוטכא שם המשפחה וכה"ג שמעתי בשם מהר"ר זלמן כץ וז"ל בא' שכתב חיי' המכונה גני"ש והיתה שם משפחה גבי"ש. ואמר שאינו כשר שאם רצה לכתוב יכתוב חיים החינוך גני"ש כי חניכה שם השמית והמשפחה והוא כולל והמכונה הוא שם היחיד ואנו לא נהגינן כלל לכתוב שם כינוי המשפחה כי לא נקרא בשם הכינוי לבד אלא בצירוף שם המובהק וכן קבלתי שאין לכותבו אפילו במקומות שאין כותבין וכל שום וחניכה וז"ל מוהרי"ו ואין כותבין שום כינוי בגט אלא א"כ קורין אותו בזה הכינוי כגון פי"לטו שכל העולם קורין אותו כך ועיקר שמו אלימלך וכגון גומופריכט ועיקר שמו מרדכי אבל כינוי משפחה שלא על איש לבד כגון אברה"ם לוקע"ר אין כותבין בגיטין עכ"ל וכן דעת מהררא"י בת"ה אלא שחילק קצת היכא שרוב הגוים קוראי' אותו בשם חינוך לבד שצריך לכתוב וכל שום וחניכה וז"ל אפס בהא מספקא לי דהרבה פעמי' מצוי בחניכה כי האי גוונא דהיהודים מזכירין שם המובהק עם החניכה אבל רוב הגוים מזכירי' לקרותו בחניכה לבדו. ובאשר"י פר' השול' משמע בהדיא דתליא מילתא נמי בקריאת העכו"ם דכתב וז"ל והעולם נהגו כה"ג לפי שנהגו הגוים באשכנ"ז שקוראין ליהודים בחניכה הקרובים ללשון העברי ואין ראוי לכתוב על אות' חניכה דמתקריא לכך נהגו לכתוב וכל שום וחניכה דאית לי שמלה זאת כוללת הכל עכ"ל. לכך נראה דכל כהאי גוונא או חניכה המשפחה כגוין שטוי"ס גאצו"ז אפילו במקומות שלא נהגו לכתוב וכל שום וחניכ' בכהאי גוונא יכתבו וכל שום וחניכה כדכתב האשיר"י לעיל כי מלה זאת כוללת הכל וכן כתב בסמ"ק על גט המשומד שטוב הדבר לכתוב וכל שום וחניכה כדי לכתוב שם דגיות עם שם דיהדות ואע"ג דמסיק התם דבגט של ישראל אין כשר לכתוב וכל שום וחניכ' כפר"ת ה"ה נידון דידן. ומכ"ש דבגט משומד כתבו כל החיבורי' בפשיטות דחלילה להזכיר שם דגיות עם כדת משה וישראל. ואפ"ה טוב הדבר לכללו. וכינוי שהוא לשם גנאי כגון מן איר והדומה לזה. נראה דכלל וכלל אין כותבין בגט כי אין זה ראוי לכתוב בספר דת משה וישראל. לכנות שם לחבירו הוא היפך דת משה וישראל ואין לו חלק לעולם הבא אפילו דש ביה ואינו מתבייש ממנו כמו שאמרו חכמינו ז"ל על המכנה שם לחבירו מכנה היינו מלבין לא צריכא דדש ביה ומ"מ אם רגיל לקרות באותו שם לבד נכון לכתוב כל שום וחניכה אפילו במקומות שאין כותבין וכל שכן נידון דידן. ע"כ: