ים של שלמה על גיטין רפב

עיקר פירושו שמא ביטל את הגט כמו שפי' התוס' וכן הסמ"ג בשם ר' שמשון וכן לקמן בפרקינן גבי אי לא אתינא מכאן עד תלתין יומין אטו לבטולי גיטא קבעי. משמע שאם היה מבטלו בפירוש שמועיל וג"כ אמת שאינו יכול לבטלו. היינו שאם חזר מביטולו שחוזר ומגרש בו ואינו צריך לגט אחר. וזהו מה שאומר כאן גיטא גופא לא בטיל וראיה לדברי דאם איתא דאפש' להתבטל הגט בעצמו. היכא דביטלו בפירוש היכא אמר רב נחמן דחוזר ומגרש בו משום דסתמא לא בטיל אלא השליחות. והא כשאמר יהא כחרס טפי משמע ביטול הגט מביטולי שליחות ואמאי חוזר ומגרש בו שמא בטל את הגט ואין לו תקנה ועל כולן אמר רב נחמן דחוזר ומגרש בו אלא בודאי משום דלא אפשר לבטולי הגט בעצמו ועל כל פנים יכול לחזור ומגרש בו. וכן כתב הר"ן על הרמב"ם דלא מחוור דעתו משום האי טעמא. אלא שלא ירד הר"ן לחלק כמו שחלקתי. ומכל מקום לכתחלה ראוי להחמיר היכא שבטלו בפירוש שאינו חוזר ומגרש בו. אבל אם נשאת לא תצא והיכא שבטלו לגט קודם שנגמר לכולי עלמא אינו חוזר ומגרש בו עיין לקמן בפרק המגרש סימן כ"א

דין לכתחלה אין לבטל הגט אלא בפני השליח ששלח. או בפני האשה. אבל בדיעבד אפילו ביטלו בפני שנים אחרים הוא בטל. וכשמבטל בפני השליח אין צריך שום עד

י מתניתין בראשונה היו עושין ב"ד במקום אחר ומבטלו פי' שלא בפני השליח והאשה התקין רבן גמליאל הזקן שלא יהא עושין כן מפני תיקון העולם ומסיק תלמודא בפני כמה הוא מבטלי. קודם התקנה וממילא אף אחר התקנה לדברי ר' דאמר לקמן ביטלו מבוטל אלא לכתחלה לא יבטלה אלא בפניו. רב נחמן אמר בפני שנים רב ששת אמר בפני שלשה. אף שמן הסתם הלכה כרב ששת באיסורא נגד רב נחמן הכא הלכתא כרב נחמן דפליגי נמי רבי יוחנן ור"ל בהכי וס"ל לר"י כרב נחמן והכי איתמר פלוגתייהו מפני תיקון העולם רבי יוחנן אמר מפני תקנת ממזרים ר"ל אמר מפני תקנת עיגונות. ר"י דאמר מפני תקנת ממזרים דס"ל כרב נחמן דאמר בפני שנים. ובי תרי לית להו קלא ולא ידעה ואזלא ומינסבא והוו בנים ממזרי' וריש לקיש דאמר מפני תקנת עיגונות ס"ל כרב ששת דאמר בפני שלשה ואית להו קלא ומסתמא שמעה ולא אזלא ומינסבא. אלא תקנת עיגון הוא. דאיכא למיחש דשמא יבטל הגט שלא בפניהם ויעגנה. ומשום הכי הטריחוהו לבטל בפני השליח או האשה. וא"כ לא יטריח כ"כ בשביל לעגנה וא"ל דלר"י דהלכתא כותיה דס"ל משום תקנת ממזרים אי הוי מבטל בפני ג' דשרי אפילו לכתחלה דהא אית להו קלא זה אינו דא"כ למה תקנו שלא לבטל אלא בפניהם יתקן שלא יבטל אלא בפני שלשה. אלא בודאי אף הוא ס"ל תקנת עיגונות ולא נקט מפני תקנת ממזרים אלא לפי דסבירא ליה דמבטלו בפני שנים וליכא נפקותא בהאי פלוגתא לעניין לכתחל'. והאידנא. שהתקין ר"ג, הזקן שלא יבטלנו שלא בפניהם אלא לענין דיעבד שאם בטלו מבוטל כרבי דלקמן. דאילו לרב ששת דוקא בשלשה אבל לא בשנים אפילו בדיעבד ולרב נחמן דוקא בשנים אבל לא באחד אפילו בדיעבד. ודוקא שלא בפני השליח. אבל בפני השליח יכול לבטלו אפי' בפניו לבדו דלא מצינו שבעי עדים אלא למינוי השליחות אבל לא בביטול השליחות מאחר שהוא בפניו. וכן פסק הטור

דין אמר לעשרה כתבו גט לאשתי יכול לבטל זה שלא בפני זה וכן אמר לעשרה עדים הולכה תנו גט לאשתי יכול לבטל זה שלא בפני זה. ועידות או שליחות שבטלה מקצתה לא בטלה כולה

יא ת"ר בטלו מבוטל דברי ר"י רשב"ג אומר א"כ מה כח ב"ד יפה. עוד תני אמר לעשרה כתבו גט לאשתי יכול לבטל זה שלא בפני זה רשב"ג אומר א"י לבטל זה שלא בפני זה אלא זה בפני זה. עוד תני אמר לשנים תנו גט לאשתי יכול לבטל זה שלא בפני זה דברי ר' רשב"ג אומר אינו יכול לבטל כו' ומפרש בסוגיא דאעידי הולכה קאמר דהיינו שלוחי הגט כדמוכח בסיפא דברייתא. אבל אם היו עדי כתיב' ליכא למיחש מידי ויכול לבטל האחד שלא בפני חבירו דאין כאן תקלה דהתם בעינן תרתי סהדי דחתימה ומה יעשה השני בלא זה. וה"ה גבי עשרה אם אמר כולכם שיכול לבטל זה שלא בפני זה דליכא למיחש דאזלי אינך וכתבו ויהבו לה דהא כולכם קאמר. ואמר רב נחמן הלכתא כר' בשתיהן פי' לענין בטלו מבוטל ולענין שיכול לבטל זה שלא בפני זה ומאחר דהלכתא כר'. א"כ בע"כ הלכתא דעדות שבטלה מקצתה לא בטלה כולה ומ"ה סבר רבי דליכא למיחש למידי ואפילו לכתחלה אי מבטל זה שלא בפני זה דאי אזלי אינך דלא במלי וכתבי ויהבי גט לאשתו שפיר קא יהבי דהא לא בטיל והרמב"ם כתב שלח גט ביד שנים יכול לבטל זה שלא בפני זה. ואפילו היו עשרה משבטלו בפני אחד מהם בטל הגט והשיגו הראב"ד שהרי ק"ל כר' דסבירא ליה עדות שבטלה מקצתה לא בטלה כולה. וכן השיגו הטור וכתב שמסקנת הרא"ש כסברא הראשונ' דל"ש גבי עדות ול"ש גבי שליחות אם נתבטלו מקצתן לא נתבטלו כלום ואף שהרר"ש לא כתב מידי בביטול שליחות. מ"מ הטור סבר דאין חילוק כלל בין בביטול עדות לשליחות לענין ביטול מקצתן ככולן. ועלה על דעתו שהרמב"ם סבר אפילו גבי עדות כן. ותמה אני הלא לעיל מיניה כתב הרמב"ם אמר לעשרה כתבו גט לאשתי יכול לבטל זה שלא בפני זה אלמא דפסק להדיא כר' ור' סבירא ליה דלא אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ועוד אמאי לא כתב גבי עדות משבטלו בפני אחד מהם שבטל כולה. אלא בודאי כמי שכתב הר"ן וז"ל ול"נ שהרמב"ם סבר כיון דלא איפסק הלכתא להדיא בשליחות אלא כר' בשתיהן. א"כ בפלוגתא דשליחות לא נקטינן כותיה דלא ק"ל כר' במקום רשב"ג היכא דלא איתמר להדיא. ובודאי איכא לחלוקי בינייהו שהרי הוצרכו ר' ורשב"ג לחלק בשתים בעדות ובשליחות ע"כ. ומ"מ נראה דאין לחלק ביניהם כלל. שהרי ר' אבהו שאמר חדא כר' וחדא כרבנן כו'. ממ"נ יקשה עליו. הלא ג' דינין הן ביטלו מבוטל ועדות שבטלה מקצתה ושליחות כו'. וא"כ ה"ל בע"כ חדא כר' ותרתי כרבנן או איפכא. אלא בודאי שאין חילוק ביניהם כלל וכן עיקר. ומ"ה אפילו הם עשרה שלוחי הגט יכול לבטל תשעה והעשירי אינו בטל

דין המוסר מודעא על הגט אפילו נתרצה אח"כ אם היה הריצוי ע"י כפי' לא נתבטלה המודעא. וביארנו דבגט ומתנות אפי' לא ידעי באונסא. וגם האונס האומר שקר הוא אפ"ה יכול למסור מודעא חוץ מאם נתפשרו קרובי האשה עם הבעל שיגרשנה אז לא מהני מסירת מו מודעא בלא ידיעת האונס. ואם מסר מודעא ואמר בפני העדים אף אם אבטליה אח"כ לא תבטל אז אם ביטל מודעי ומודעי דמודעי עד סוף כל המודעי הכל בטל. ונוסח ביטול מודעא הוא כך. וכל מודעי ומודעי דמודעי ומודעי דנפקו מגו מודעי עד סוף כל המודעי כולהין אני מבטל בפניכם העדים בכל לישנא דאמרי רבנן דמבטלי בהן מודעי וכל הדברים שדברתי מעולם שאם יתקיימו יהיו ביטול לגט זה כל אותן הדברים אני מבטל בפניכם העדים ואותם הביטולים יעשה קודם שיתחיל לכתוב את הגט. וגם צריך לחזור ולבטל קודם הנתינה. ומדינא היכא דמגרש מרצונו אפילו לא ביטול מודעא אין בו חשש. אלא שהמנהג לבטל אפילו במגרש מרצונו

יב כתב הרי"ף והרא"ש אחריו. גרסינן בערכין בסוף האומר משקלו עלי אמר רב ששת האי מאן דמוסר מודעא אגיטא. מודעא מודעא. פשיטא. לא צריכא דעשינהו וארצי. מהו דתימא בטלה למודעא קמ"לן ואימא ה"נ. א"כ ניתני במתניתין וכן אתה אומר בגיטי נשים כופין אותו עד שיתן. מאי עד שיאמר רוצה אני עד דמבטל ליה למודעא קמא ע"כ. וענין מסירת מודעא בגט כתבתי בפרק ח"ה סימן ס"ג. דבגט ומתנה אפילו לא ידעי באונסיה כלל ואף האונס שאומר שקר הוא. אפ"ה יכול למסור מודעא ולבטולי דאינה אלא גילוי מילתא בעלמא שאינו חפץ בגט זה או מתנה זו. חוץ היכא שמתפשרים קרובי האשה עם הבעל שיגרשנה דאז לא מהני מסירת מודעא בלא, ידיעת האונס. דהוי כמו תלויה וזבין כו' כדפרישית לשם. וכתב הרא"ש אם מסר מודעא ואמר בפני העדים אף אם אבטלנו לא תיבטל אם ביטל מודעי ומודעי דמודעי עד סו' כל מודעי הכל בטל שכשם שביטולו מועיל על מודעא אחת כדאיתא בערכין. גם מועיל על כמה מודעות ועל כל התנאים שהתנה. וכן עמא דבר. ודלא כמו שכתב הרמב"ם ז"ל אם אמר גט שאכתוב לפלונית אשתי בטל הוא וכל דבר שאבטל בו מודעא זו הרי זה בטל וכתב אח"כ הגט ונותנו לה. אע"פ שבטל מודעא קודם שיכתוב הגט הרי זה בטל א"כ מאי תקנות דבר זה שיאמרו לו העדים קודם כתיבת הגט אמור בפנינו שכל דברים שמסרת שגורמין כשיתקיימו אותן הדברים לבטל זה הגט הרי הן בטלין. והוא אומר הן. ואח"כ אומר להן לכתוב ולחתו' וליתן לה ולא יניחו לילך עד שיגיע הגט לידה כדי שלא יצא לבטלו. ואין המוסר מודעא ואין המבטל מודעא צריך קניין ע"כ ולדבריו לא הבנתי תקנתו שמא מתחלה מסר מודעא למודעא. ואולי שכך פירו' דבריו מתחלה כתב אע"פ שביטל המודעא שהגט בטל היינו שביטל המודעא בסתם או מודעא דמודעא קיימת. לפיכך אין ביטולו מועיל אבל, כשאומרים לו אמור לפנינו שכל הדברים שמסרת שגורמין כשיתקיימו אותן הדברים לבטל זה הגט הרי הן בטלין. ואמר הן. או ביטל כל מודעי דמודעי ומועיל הביטול עכ"ל. ולכאור' משמע מדבריו כמה שכתבתי ואולי שכך פי' דבריו. שחזר ממה שפי' מתחלה ודלא כהרמב"ם. כי אף הרמב"ם מודה בזה ולא פליג אלא בביטול מודעא סתם. אכן הטור לא הביא בסימן קל"ד סיום דברי הרא"ש שכתב ואולי שכך פי' לפי שהרמב"ם ודאי פליג על דברי הרא"ש. והיינו טעמא דאפילו תימא היכא שהביטול מודעא הוא בלשון כולל אפילו המודעא נמי בלשון כלל דבטל. ה"ה מודעא. דאזלינן בתר אחרון. מ"מ אם ביטל מודעי דמודעי כו') אף שהזכיר כמה עניני ביטול מודעי מ"מ כולם בטלם מאחר שביטל הכל