ים של שלמה על גיטין רפא

עבדו שלא מדעתו שמא אינו מכור המגרש אשתו שלח מדעתו שמא מגורש' היא. וכתבו התוס' פירוש ע"י אחר העבד נמכר בע"כ. ואין האש' מתגרש' ע"י אחר בע"כ עכ"ל. פירוש לפירושם העבד מאחר שנמכר ע"י אחר בע"כ. א"כ לעולם אמרינן זכות הוא לו שיצא מעבדות לחירות. ולא שנצטרך לידיעת דעתו אם ניחא ליה שהרי הוא נמכר אף שלא לרצונו ע"י אחר שלא בידעתו. אבל האשה מאחר שאינה מתגרשת בע"כ ע"י אחר אלא שיגיע גט לידה דהיינו בידיעתה. א"כ לעולם אינה מתגרשת שלא בפניה ע"י אחר אלא בידיעת' מקודם. ס"ס שמעינן מן הירושלמי דאפילו אשת מוכה שחין חוב הוא לה וכן פסק בנימוקי יוסף בסוף פרק האשה שלום גבי זיכה גט לאשתו במקו' יבם וכתב עוד שחולצות או מתייבמות. ומחזיקינן אות' כזקוקה ליבם ולא אמרינן שחולצות ולא מתייבמת. ועוד שהוסיף לשם שאפילו, כבר צווחה להתגרש ממנו והביא ראיי' מהירושלמי בריש פרק התקבל בכל אחד אמרינן התקבל כזכה והכא אמרינן התקבל כהולך שנייה היא שזכין לו לאדם שלא בפניו ואין חבין לאדם שלא בפניו התיב ר' שמאי הגע עצמך שהיתה צווחת להתגרש. ומשני אני אומר שמא חזרה בה. ונ"ל דאין ראיי' משם. דבודאי גבי סתם אשה הוא דאמרי' הכי אפי' הית' קטטה ביניה' דשמא חזרה ונתפייסה בדעתה. אבל מוכה שחין שהו' מן אותן שכופין להוציא בודאי אם צווחה להתגרש זכות הוא לה שהרי גילתה דעתה דלא ניחה לה ביה. ומ"ה נרא' דה"ה אפי' היכא דנשתמד דאמרינן חוב הוא לה דמצפה שמא יחזור בתשובה. ובכל דהו ניחא לה. ועדיף לה ממוכה שחין אם יחזור לדת ישראל ומ"מ נראה דוקא חיישינן אבל להיותה זקוקה ועומדת ליבום לא שרינן דסתמא דמילת' לא ניחה לה למשומ' דשמא לא יחזור אלא חיישי' ומה שכתב בתשובה בשם רש"י שהורה לאחר לקבל הגט שלא מדעתה. אפשר דאותו מעשה הי' במשומד לעכו"ם בלי אונס או להכעיס דפקר טובא דניכר מחשבתו להרע. אבל משומד מחמת שטות ומחלוקת או מחמת ניאוף או לתיאבון דיש לצפות כשימצא מקו' לברוח אולי ישוב מדעתו. איכא למימר דרחימה לי' וניחא לה ביה אפילו תצפה עליו כמה שנים. ואפילו על היבם שאינו בעלה ומספקא לן אי מרחמיה ליה או סניא ליה. אפ"ה כתב המרדכי בשם אביאסף בסוף פרק האשה שלום סימן י"ט שאפילו הוא קטן איכא למיחש דשמא מרחמי לה ומצפה עליו. וא"כ גבי בעל פשיטא דלכ"ע חוששין. ומה שכתוב בתשובת אהא דאמרינן שליח מתנה כשליח הגט להוליך לאו כזכי. משמע דזכי מהני. ומכאן דן המורה במשומד ששלח גט לאשתו ואמר זכי גט זה לאשתי ששוב לא מצי הדר בי'. וכן איתא בספר אגודה. ע"כ אני אומר אפי' תאמר דאיירי בסתם משומדים מ"מ לא משגחינן בהו להקל. מאחר דעיקר ראייתו מגמרא דילן דמשמע דזכי מהני בגט. וראייה דחוי' היא מנלן דבכה"ג איירי דילמא איירי באשה הנאסרת על בעלה או במשומד להכעיס ולעכו' כדפרישי'. וא"כ מאחר שכשל עוזר נפל עזור. וכן מהר"ם פקפק עליהם וכתב שנוהגים להחמיר. ונראה דאפילו בדיעבד יראה להחמיר היכא שאמר זכי ולא בא הגט לידה (וכן פסק מורשד"ם בתשובתיו השייכים לאה"ע סימן פ"ג יעויין שם) או שביטל השליחות קודם שבא לידה דלא מהני אפילו במקום עיגונא ולא להקל בספק א"א שהוא דאורייתא. אבל היכא שבא הגט לידה רק שיש לחוש שמא ביטול השליחות וחזר בו. כה"ג יראה במקום עיגונא להקל ולסמוך. על אלו גאונים מאחר דאיכא בזה כמה ספיקות. חדא שמא לא ביטל וחזר בו וכן הדרך במשומדים שאינם חוזרים בהם. ועוד דשמא זכות הוא לה מתחלה ומ"מ לכתחל' יעשה כמו שכתב מהרא"י שיאמר הרב אל המשומד צריך אתה לתת הגט על שני דרכים הראשון עיקר והשני לרווחא דמילתא. וככה תעשה תמסור הגט ליד פלוני שיקבל אותו ויזכה בו לאשתך ותתגרש בו מיד בקבלתו של זה. ואולי יש קצת גמגום בדבר אם תועיל קבלתו זאת ולכך תחזו' ותקח הגט ותמסרנו לשליח לידו להולכה בהליכתו. ובדרך זה מתוקנים כמעט כל הספיקות. דממה נפשך אם בקבלה יש די כמו שסוברים הרב' גאונים דלעיל תו לא צריכנן מידי. אפילו אם אינו די מ"מ המשומד הסיח דעתו מלבטל השליח כי יאמר שנסמוך על הקבל' לחודה בשעת הדחק. אבל מיהו למיעבד איפכא שימסור להולכה תחל' ואח"כ בקבלה ודאי לא שפיר דמי שאם אין הקבל' כלום גם ההולכ' לא הית' כלום בדרך זה שהרי בטל לפנינו את השליחות במסירתו לקבל' עכ"ל. ובכתבי' שלו מצאתי שכתב תלמידו של מהרא"י וז"ל שמעתי בשם מהר"יל ז"ל דאסור לעשות גט להולכ' כשמגרש משומד משום דודאי מבטל שליח כשישמע שצריך לקבל עליו שלא לבטל. ואפילו לאותן דיעות דלא צריך השבע' לגמרי הרי מילי בישראל דמקיים מילי דרבנן דרב מנגיד אמאן דמבטל כו'. וכן אומר שהי' נוהג כן מהרי"ל ז"ל אמנם מורי הגאון ז"ל עשה שליח להולכ' והיה משביע את המשומד בקללות האמורות בתור' שיבאו על ראשו אם יבטל הגט וקודם שעשה השליח להולכ' היה מזכה לה לאשה אותו הגט ע"י אותו השליח ואמר המשומד לשליח זכה גט זה לאשתי פלונית ואח"כ עשה אותו שליח להולכה. ודוקא שליח לקבלה מקודם אבל אלו עשה השליח להולכ' קודם ואח"כ לקבל' נמצא שהיה מבטל כח השליחות. וכן כתב מורי בחידושיו עכ"ל. ואומר אני דיש לנהוג כמהרא"י כמו שכתב בספרו שהוא באחרונה ועיקר. ושם לא כתב שהשביע המשומד בקללות. ואפשר בתחלת ימיו עשה כן. ובסוף ימיו חזר בו. וסברת מהרי"ל מסייעו לזה כשישמע שמאיימים עליו בעונשים שלא לבטל. א"כ תקנתו קלקלתו דאז ירגיש שיכול לבטל והכל תלוי בבטלה והוא לא יחוש לעונשים כאשר ידוע שרוב משומדים אין חוששין בעונשי ישראל. אלא אדרבה יראה לו פנים כאילו ביטולו אינו מעלה ולא מוריד. וכן עיקר

דין אשת משומד שבקשה מאחד שיפתה את המשומד ליתן לה גט והלך אדם אחר וקבל את הגט מעצמו כדי לזכות לה. הוי גט. מאחר שגילתה בדעתה שחפצה בגט. ודוקא במשומד הוי גט. אבל באינש דעלמא אפילו גילתה דעתה ובקשה מכמה בני אדם שישתדלו לה גט מבעלה. והלך אדם אחר וקבל ממנו גט. לא אמרינן דנתנרשה בקבלתו

ח פסק נראה אם אשת משומד בקשה מכמה בני אדם מי שיכול לפתות את המשומד או לשחדו שיתן לה גט זה עושה לה טובה ורצון. ואח"כ אירע שאחד מאותם ששמעו בקשתה נזדמן אל המשומד. ופיתה אותו לתת גט לאשתו. כה"ג מצינו למסמך אהנהו גאונים דסברי דדי בקבלה לחודה. דהא חזינן הכא דודאי זכות הוא לה להתגרש. וכעין זה כתב האשר"י בפרק קמא דקדושין. שאם גילה אדם דעתו לשדכן שחפץ באשה פלונית ובקש מהשדכן לשדכה לו. יכול השדכן לקדשה לו שלא מדעתו דכיון דגילה דעתו שהוא חפץ בה. א"כ זכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו דזכיה מטעם שליחות אתרבאי. צ"ע בא"ז פ"ק דקידושין מתשובת רש"י לענין הגט. ונראה דלדעת האשר"י לאו דוקא שדכן אלא ה"ה אינש אחרינא ששמע שגילה דעתו שהוא חפץ בה. וכ"כ בהדיא בא"ז בתשובת משום ר' שמחה ומשום א"ז אביו דאפילו אינש דעלמא מהני עכ"ל מהרא"י ונראה לאו דוקא קאמר שאחד מאותן ששמעו בקשת האשה נעשה שליח לקבלה אלא אפי' לא שמע ממנה כלום והוא קבל הגט מעצמו כדי לזכות לה דהוי גט מאחר שגילתה בדעתה שחפצה בגט וגם הא לאו דוק' שבק' מכמ' בני אדם כו'. אלא אפי' בקש' מאדם אחד שישתדל גט ממנו והלך אדם אחר וקבל גט דהוי גט בקבלתו דעדיף מצווחה לגירושין שהרי גילתה דעתה להדיא שחפיצה בקבלת הגט ומ"מ נראה דדוקא במשומד דינא הכי אבל באינש אחריני אפי' הפצירה בכמה בני אדם להשתדל לה גטו מבעלי ושמע אינש אחר וקבל הגט לא אמרינן דנתגרשה בקבלתו דשמא חזר' בה מאחר דאינו מוכה שחין ולא משומד שזכו' הוא לה. וא"כ לא הוי שליח עד שעשאוהו בפירוש. וכן ירא' מתשובת רש"י לעיל בפ"ק סימן ל' שכתב גבי אשה שמינתה שליח לקבל' שבמקום אחר והודיעוהו את השליח ששליח הוגנת הוא. משמע אי לאו דהוי שלוחה לא מהני גילה דעתה אע"פ שהיתה מפצה בו שיקבל גיטה ק"ו בשליח אחר וזהו מה שכתב מהרא"י וצ"ע בא"ז בתשוב' רש"י בפ"ק דגיטין דלשם משמע דלגילוי דעת להדיא אפ"ה לא מהני אלא שעשא' שלי' אבל לפי מה שחלקתי מיושב הכל שפי'

דין היכא דביטל את השליח. יכול לחזור ולגרש באותו הגט. והיכא דביטל את הגט בפירוש. לכתחלה אין לחזור ולגרש בו ומ"מ אם נשאת בו לא תצא היכא שחזר בו מביטולו

ט מסקינן בסוגיא איבעיא להו חוזר ומגרש בו או אינו חוזר ומגרש בו כו'. פי' היכא דביטלו. רב נחמן אמר חוזר ומגרש בו ורב ששת אמר אינו חוזר ומגרש בו והלכתא כותי' דר' נחמן והא ק"ל הלכתא כותיה דר' יוחנן דאמר חוזר פי' היכא שקדשה וא"ל לאחר שלשים יום יחולו הקידושין אמר ר' יוחנן שיכול' לחזור מאחר שלא חלו ויכולה לבטל אף המעשה. וא"כ הכא מ"ש ומשני הכי השתא. התם דיבור ודיבור הוא שהרי בדיבור מתקדשה אתי דיבור ומבטל דיבור. הכא נהי דבטלה לשליחותא דשליח. גיטא גופא לא בטיל. וכתבו התוס' והרא"ש אחריה' כו' דהאי לישנא משמע דאפי' אם ביטל הגט בפירוש אין לו כח לבטלו מדקאמר תלמודא. גיטא גופא לא בטיל וכן מדקאמר התם דיבור ודיבור הוא. משמע אבל כתיבת הגט שם האשה חשיב מעשה ואין לו ביטול אבל בקידושין בריש האומר לא גרסינן התם כל אריכות לשון זה אלא כך כתוב בספרים נהי דבטלה מתורת שליחות, מתורת גט מי בטלה. משמע דאם בטלה בפירוש הוי בטלה. ויש להשוות פי' שתי הגרסות. והכי קאמר. מתורת גט מי בטל' כלומר אין לו כח לבטלו מתורת הגט דכתיב' הגט לשמה חשיב מעשה. וכתב הרא"ש ומיהו אין לסמוך על זה לעשות הלכ' למעשה אלא אזלינן ביה לחומרא ולפי דעתו אינו אלא חומרא בעלמא דמצרכינן לגט אחר היכא דביטל הגט אבל אי מינסבא בהאי גיטא אפשר שלא תצא וכ"ש שהבני' כשרי' והרמב"ם פסק שיכול לבטל את הגט בעצמו היכא שביטל בפי' או אפי' בטלו בסתמא היכא שהגט בידו ואז שוב לא יכול לגרש בו. ולפ"ז אם נשאת בזה הגט הוי בנים ממזרים ול"נ דבודאי שתי הגרסאות אמת שיכול לבטלו ושאינו יכול לבטלו יכול לבטלו היינו אם לא חזר מביטולו הו' ביטול ולא גרע ממסירת מודעא ודלא כדעת הס"ת דס"ל כל גט שנכתוב ונחתום כהלכתו ששוב לא יכול לבטלו כלל שלא בפניהם. וראי' לדברינו מהא דאמרינן בפרק כל הגט וליחוש שמא פייס דהיינו