ים של שלמה על גיטין רעא

דין היכא שגירש בגט שלא נכתב בו שמו ושם אשתו אפילו איכא עדי מסירה לפנינו הוי בנים ממזרים. אם נשאת באותו גט ואינה פוסלה לכהונה

ב פסק כתב ר' יואל הלוי אי לאו דמסתפינא מחברי אמינא אפילו לא הזכיר שם אשה ואיש בגט כשר. מאחר דק"ל כר' אליעזר דאמר עדי מסירה כרתי. וכיון דקיימי עדי קמן ואמרי שנמסר הגט זה שיש בידה מיד בעלה. מה לנו להזכרת שמותיהן. וראיי' מפ' כל הגט כתב לגרש את הגדולה לא יגרש בו הקטנה. וקאמר קטנה הוא דלא מצי לגרש בו. הא גדולה מצי לגרש בו ומוקי לה כר' אליעזר דאמר עדי מסירה כרתי ויש עדי מסירה שנמסר לגדולה. והא הכא מה שהוזכר בגט שם הגדולה אינו מועיל והוי כמי שלא כתב שום שם של אחת מהן. מ"מ כיון דידעי' לגדולה נמסר הוי כשר ה"נ ל"ש. ותו דאמרינן בפ' בתר' כתב חניכתו וחניכתה כשר ומפרשי רבוות' דאע"ג שלא הזכירו שמותיהן כ"א ראש משפחה של שניהם. ובעל כרחנו אית לן למימר דעידי מסירה מכשירי דאל"כ מה אנו יודעים איזה מן המשפחה גיכש הואיל ולא הזכיר שמותן. ומיהו לכתחלה צריך לכתוב כדתנן הכותב טופסי גיטין צריך שיניח מקום האיש והאשה. והזמן. ומוקי למתניתין כר"א והתם מיירי לכתחלה דבדיעבד כשר בלא זמן כדאיתא תא בפ' שני גזי' לזמן ויהיבא כהלי' כול' עכ"ל והא"ז כתב שהיכא שלא כתב שם האיש והאשה. דהוי בנים ממזרים. וכ"ל דברי הא"ז ואפילו וווזר דאורייתא הוי. דכ"ז שלא כתב השמות כלל לא הוי ספר כריתות כלל בשלמא היכא דכתב בו שמות רק שאינם מוכיחים אתיכו. מספיק עידי מסיכה. אבל בלא שם כלל לא מידי דכרת בינו לבינה הוי. וממה שהביא ראיי' שלכתחלה בעי. איכא ראיי' דאף דיעבד כמי בעי דאי לא בעי אלא לכתחילה א"כ לא הוי עיקר הגט וממילא הוי כטופס דלא בעי לשמה. וממאי צריך להניח. ובגמרא משמע דדוקא תורף ועיקר הגט צריך להניח כמו הרי את מותרת ומזמן אין ראיי' דהאי דצריך להניחו לאו משום לשמה אלא שלא יהא מוקדם ועוד מוכח להדיא בפ' ב' סי' כ' דלאו גיטה הוא מההוא גברא דשקל לס"ת ויהיבא לדביתהו כו' עד אי משום (עידי) כריתות דאית ואקדים זוזי לספרא מעיקרא וכתב לשמו. והא בעינן שומו ושמה וליכא. משמע דאפילו למיסרה לכהונה לא חיישינן היכא דליכא שמו ושמה כאשר פירשנו לעיל בפ' המביא שני

דין אש כותב טופסי גיטין כדי שיהיו מצוין אצלו. וכשיבאו להתגרש כותב התורף לשמו לא יגרש בו מ"מ אם כבר נתן הגט ואין הבעל לפנינו כשר ומותרת להינשא

ג מתני' הכותב טופסי גיטין צריך שיניח מקום האיש והאשה ומקום הזמן. שטרי הלואה צריך שיניח מקום הלוה ומקום המלוה ומקום המעות והזמן שטרי מקח וממכר צריך שיניח מקום להלוקח ומקום המוכר ומקום השדה ומקום המעות ומקום הזמין מפני התקנה. ורבי יהודה פוסל בכולן חוץ מגיטי נשים, שנאמר וכתב לה לשמה. ומפרש תלמודא ומה מפני התקנה אמר רבי יוכתן מעני תקנות הסופרים ורבי אליעזר היא דאמר עידי מסיכה כרתי ובדין הוא דאפי' טופס נמי לא ליכתוב ומשום תקנות הסופרים שרו ליה רבנן. והכי פליגי רבי יודא פוסל בכולן גזר טופס אטו תורף וגזר שטרות אטו גיטין. רבי אליעזר מכשיר בכולן וכו' טופס אטו תורף גזר. שטרות אטו גיטין לא גזר פי' לא גזר כלל ואפילו תוכף משום דלמיחזי כשיקרא לא חיישינן. אבל טופס גזרינן וכן הלכה כדמסיק בסוגיא אמר רב הלכה, כר"א קרי רב עליה דר' אליעזר טוביכא דחכימי וכתב הרמב"ן אפילו בדיעבד פסול דלא דני למחובר דלעיל בפ' ב' דלא גזרינן טופס אלא לכתחלה. היינו משום דלא שכיח כולי האי כתיבת מחובר. אבל כתיבת טופס שלא לשמה גזירה מצוי' ואם יתירו לסופרים לכתוב לטופס שלא לשמה. אגב טרדייהו יכתבו כמי תורף ומ"ה ראוי לפוסלו אף בדיעבד וכן פסק הרמ"ה מדקאמר רבי אליעזר מכשיר בכולן חוץ מגיטי נשים משמע דפוסל בגיטי נשים מה שמכשיר בכולן. ולכאורה יראה שכן דעת הרי"ף שהוא השמיט הא דא"ר יודא אמור שמואל וצריך שיניח והרי את מותרת לכל אדם. בשלמא אי סבר הילכתא כר' אליעזר דפוסל בתופס אפילו בדיעבד מ"ה השמיט שפיר דלא גרע מתופס אבל אי טופס אינו פוסל אלא לכתחל' הוי ליה לאתויי הא דהרי את מותרת הוא עיקר הגט ובודאי בעי לשמה ופוסל אפילו דיעבד. ומיהו י"ל דסבר הרי"ן כמו שכתב ר"ת שבטופסי גיטין הראשונים לא היה כתוב ואין שש לעז עליהם שהכי מאריכים לכתוב בגט כמה לשונות. דחשיב כונו הרי את מותרת והרשב"א הוסיף בביאור שהרי כותבין בגט לווהך להתנסבא לכל גבר די תיצביין כו'. וא"כ לפ"ז אפשר דאף הרי את מותרת אינו פסול בדיעבד. והרא"ש כתב דאדרבא מדקאמר מכשיר בכולן חוץ ווגיטי נשים משמע דפסל בגיטי נשים מה שמכשיר בכולן והיינו לכתחל' וכן רבי יהודא שכולל שטרות וגיטין כאחד ואמר פסול בכולן וע"כ בשטרות אינו פסול בדיעבד אם כתב הטופס ומ"מ טוב להחמיר ולגרשה בגט אחר אם הבעל לפנינו ע"כ. ותימה לי ווה עלה בדעתו של הרמב"ם שכתב ומפני תקנת סופר התירו חכמי' לסופר ש שיכתוב טופסי גיטין ויניח מקום האיש ומקום האשה ומקום הזמן ומקום הרי את מותרת. ע"כ והלא פסקינן להדיא הילכתא כר' אליעזר וכתב הר"ן נראה שהוא סובר דאע"ג דרב פסק הכא כר' אליעזר לא ק"ל הכי דדחינן לה מקמי דרב יהודא אמר שמואל ורב הונא משמיה דעולא דאוקמו למתניתין דהכל כשרים לכתוב הגט ואפי' חש"ו וכו' בשייר מקום התורף כדאיתא בפ' המביא תניין אלמא סבירא ליה דלא גזרינן טופס אטו תורף. ופשיטא דלא דמי כלל להא דחש"ו חדא דגדול עומד ע"ג ומתהיכו וא"כ נזהר המזרז ולא יטעה בין טופס לתורף. ועוד חש"ו רובן א"י לכתוב אפילו טופס ק"ו שלא יכתוב תורף. וגם מילתא דלא שכיחא טובא הוא. ופשיטא דלא גזרינן. אלא נראה בעיני שהרמב"ם סובר דלא פסק רב הילכתא כר"א אלא בשטרות ולא בגיטין. והא דקאמר תלמודא אפי' בשטרו' והא אמ' רב פפא כו' ה"ק נהי דפסקינן כר"א בשאר מילתא משים שהוא טובינא דחכימי וכי פסקינן נמי בשטרות כוותיה דאיכא מיחזי כשיקרא והאמר רב פפא כו'. ואדרבא אמינא דע"כ דוקא בשטרות קאמר וכדפרישית. דאי אף בגיטין קאוור. מנ"ל דאפילו בשטרות קאמר דילמא מודה רב דחיישינן למיחזי כשיקרא ולא פסק כוותיה ונראה בעיני דיפה כתב הרמב"ם כת"ק. ותלמודא לא פסק כר"א אלא בשטרו' מאחר דמפרשינן בהדיא דת"ק דמתניתין נמי רבי אליעזר הוא ותרי תנאי אליבא דר' אליעזר, וא"כ מאחר דרב לא פסק כר"א אלא משום מעלתו משום טובינא דחכימי וא"כ מאי חזית למיפסק בהאי כר"א לפסוק כת"ק שהוא ג"כ ר"א. ובכל דוכתא ת"ק עדיף והילכתא כוותיה. ואף שפסק כר"א בשטרות דאפילו תורף מכשיר ולא כת"ק. היינו משום דמילתא דשטרות בדברי ת"ק אינו תלוי במילתא דר"א. אלא שת"ק אינו מכשיר התורף משום דמיחזי כשיקרא. ואתיא אפילו כרבי אליעזר וא"ל דטעמא דת"ק משום דגזר תורף דשטרות אטו תורף דגיטין. א"כ ק"ו לגזור טופס דגיטין אטו תורף שהרי ב' אליעזר דגזר טופס אטו תורף בגיטין אפילו הכי מכשיר בשטרות אפילו תורף ולא גזר אטו גיטין ומ"ה פסקינן שפיר כר"א לגבי ת"ק בשטרות אבל בטופס שתלוי דוקא בדברי ר"א ואיכא תרי תנאי אליבא דר"א. מסתברא דהלכה כר"א דת"ק שהוא עיקר. ומאחר שהוא תקנות הסופרים. א"כ לא גזרינן אטו תורף. דכל סופרי' רגילים להקדים טופס וא"כ כשבא התורף אז הוא עיקר הגט ומתחיל לכתוב לשמה ומ"מ לא מלאני לבי להתיר לכתחיל'. מאחר שעעודי העולם פוסלין אפי' בדיעבד. אבל היכא שכבר נתן הגט ואין הבעל לענינו פשיטא דכשר ומותר להינשא ואפילו לכתחלה

דין דבגט ארוסה צריך לכתוב ארוסתי ואם כתב אנתתי פסול אפי' בדיעבד ובגט נשואה שכתב ארוסתי נמי פסול

ד פסק כתב מהרמא"י דאין לכתוב בגט ארוסה אלא ארוסתי ואע"ג דמוכח כמה קראי בהדיא דארוסה קרו ליה אשתו. ותרגומו דאשתי איתת דהיינו אנתתי וה"נ אשכחן כמה דוכתי בתלמודא דתני אשתו על ארוסתו. מ"מ נראה דיש להוכיח דלכל הפחות לכתחלה צריך לכתוב ארוסתי דבפ' כל הגט אמרינן דצריך להניח הסופר מקום הזמן בגט של ארוסה משום גזירה שמא יאמרו גיטה קודם לבנה. ומקשו שם התו' דמה קפידא איכא אי יכתוב הסופר הזמן דהא ליכא למיחש בגט זה אחר נישואין שהעדים לא יחתמו לו מפני שהן רואי' שהוא מוקדם ואחר הנישואין פסול המוקדם משום פירי. ומתרצינן משום ר"מ. דכיון דרואים העדים שכתוב בגט ארוסתי יחתמו אחר הנישואין דיסברו שעודה ארוסה היא. ע"כ מהכא מוכח דפשיטא דרגילות בעולם לכתוב ארוסתי. מדנקטו להו התוס' בפשיטות ואכתי איכא למימר דנהי נמי דרגילות הוא הכי. מ"מ נוכל לומר אי כתב אינתתי נמי שפיר דמי. והתם גזרינן משום דשמא יכתוב כמו שרגילין לכתוב אמנם נראה דע"כ יש קפידא לכתוב אנתתי. דהספר מדקדק התם, מכח קפסיק ותני דאיירי כמו בגט ארוסה. וא"כ אית ליה נמי לדקדק דאמאי פסיק ותני דצריך להניח מקום הזמן. הא היכא זמנין דלא צריך כגון אם כתב אנתתי בגט דלא צריך להניח מקום הזמן ותו ממאי תקנו חכמים מידי דאית לי' טרחא לסופר שיניח עתה מקו' הזמן ולכותבו פעם אחרת. הא אפשר בלי שום טירחא שיכתוב אנתתי. אלא ע"כ יש קפידא לכתוב הכי לכל הפחות לכתחל'. ע"כ. וא"כ בדיעבד כשר. וכן פסק ר' ירוחם במעשה שבא לפניו בנידון זה להכשיר אכן לבי נוטה להחמיר ולומר דאפילו דיעבד ראוי לפוסלו מאחר דקפדו אזמן משום פירות לר"ל ואף רבי יוחנן סבר דיש להקפיד משום פירות, אי לאו דסבר דיש לבעל פירות עד שעת נתינה. וכל היכא דאיכא להקפיד קפדינן. והכא ק"ו דאיכא למיחש שמא תטרוף תוס' כתוב' מלקוחות ולא אסקי אדעתא דארוסה הואי ותגבה שלא כדין שהרי אפילו כתב לה תוס' ונתגרשה או נתארמלה מן האירוסין אין לה דק"ל כר"א בפ' אעפ"י שאמר לא כתב לה אלא ע"מ לכונסה. ואפי' תאמר שהלקוחו' אסקי אדעתייהו ולומר שמא, ארוסה, אתה. מ"מ נראה דודאי אוקמה אחזקת נישואין. שהרי אין דרך לכתוב כתובה לארוסה ק"ו תוס' כתובה שהוא מחמת חיבה כניסת חופה. ועוד שהרי משמעות הגט מסייעא לה מאחר שכתב בגט אנתתי ובארוסה הוא הדרך לכתוב ארוסתי א"כ על הלקוחות להביא ראיי' שארוסה