ים של שלמה על גיטין רסה

עידי מסירה א"כ היכא דלא קראו כלל לפני הנתינה במה מתגרשת הא אינהו לא ידעו מאי קיהיב לה דליהוי כרתי כדלקמן בפרק בתרא גבי שנים ששלחו שני גיטין ושמותיהן שוות נותן שתיהן לזו ושתיהן לזו וקאמר התם דלא כר"א משום דלא ידעו, עידי מסירה בהי מינייהו מתגרשת ואין זו נתיכה מבוררת ק"ו היכא דלא קראו שאין כאן שום נתינה בבירור ואפילו לאביי דמסיק התם נהי דכתיבה לשמה בעי נתינה לשמה לא בעי היינו התם משום דמ"מ יש לה גט אחד בתוך אלו השנים וקצת נתינה בבירור יש כאן שהרי. עידי מסירה רואים שמתגרשת בודאי אבל היכא דאין כאן בירור כלל ולא ידעי עידי מסירה כלל שנתגרשה בודאי א"כ איך יכרתו כריתות ובודאי אינה מגורשת כלל אפילו אמר הבעל אחר כך שהי' גט כשר והבנים ממזרים ודאי ומהא דכתב גט לאיש ושובר, לאשה כו' אינה ראיה דאיכא למימר כאידך שנוייא דר"י ורא"ש דאיירי התם בדקרי אלא דעייליה לבי ידיה ומ"ה אי לא הוחלפו הוה שפיר מגורשת אבל היכא דהוחלפו קנסינן לה דאיבעי לה למיהדר למקרי מאחר שבא לידי קלקול ומ"ה נראה בעיני מה שכותבים התוס' והרא"ש א"כ י"ל דאיירי בעייליה לבי ידיה לפי שס"ל דאין התירוץ הראשון מספיק כמו שכתבתי גם הר"ן כתב בפרק הזורק דמתני' דכתב גט לאיש ושובר לאשה איירי בקוראים תחלה אבל לא קראוהו אפילו לא הוחלפו תצא מזה ומזה אבל תמה אני עליו מאחר שהוא פסק להדיא בסוף המגרש דעידי חתימה לחוד מהני כדעת הרי"ף וסיעתו א"כ גיטא מעליא לכ"ה בדיעבד היכא שנשאת מאחר שהבעל אינו מערער על הגט כו' כמו שפי' אבל לדידן ליכא צד ספיקא ואינה מגורשת כל עיקר ולולי מסתפינא מחבריי אמינא דאפילו קרא אחר הנתינה לא מהני אלא קודם נתינה או אחר נתינה בתוך כדי דבור כי היכי דידעי עידי מסירה בשעת נתינה דהוי גט וכן מצאתי שכתב המרדכי בשם הר"מ ומ"מ מאחר דכתבו התוס' והרא"ש ורוב המחברים בפשיטות דמהני לכתחלה מוכרח אני לומר דמהני לכ"ה בדיעבד והיינו טעמא מאחר שקראו עידי מסירה אפילו לאחר זמן הגט היוצא מתחת ידה הרי נודע להם שנמסר לה גט בפניהם כהלכתא ושפיר כרתי אבל היכא דלא קראו אף אחר הנתינה כגון שמתו עידי מסירה אפילו שהגט בידה ולא נאבד שוב אין מועיל קריאה בפני אחרים אלא שיחזור ויגרשנה בפני עדים כשרים והיכא שנשאת שוב אין לה תקנה ותצא מזה ומזה ואי מתו עידי מסירה ונישאת לא ידענא מאי אידון ביה הנראה בעיני כתבתי

דין היכא דלא קראו קודם נתינה ונאבד אע"פ שאינו גט כלל מ"מ ריח הגט לפוסלה לכהונה הוי

יט ההוא גברא דזריק לה גט לדביתהו לביני דני אשתכחי מזוזתא אמר רב נחמן מזוזתא ביני דני לא שכיח ובודאי מזוזה זרק לה וה"מ דאשתכח חדא אבל היכא דאשתכח תרי אמרי' מדהא איתא הא נמי איתא וגט אימא עכברא שקלוה והיכא דאיירי בקריאה ועייליה לבי ידה הוה גירושין ודאי וגבי חדא מזוזה הוה ספק גירושין והיכא דאיירי בלא קריאה אז פיר' הכי בדאשתכח חדא מזוזה אפילו ריח הגט אין בו והיכא דאשתכח תרתי מזוזה הוי מגורשת לאסר' לכהונה דנהי שכתבו כל היכ' דלא קראו עידי מסירה דלא הוי גט כלל היינו משום דלא כרתי שפיר להתירה להינשא אבל לא גרע מלא נתגרשה אלא מאישה דג"כ לא כרתי הגירושין ואסורה לכהן ה"נ אסוכה לכהן והוי ספק גירושין לחומר' ודעת הרשב"א והר"ן דאפילו בקריוהו ועייליה לבי ידיה ואשתכח חדא מזוזה דאפי' ריח הגט אין בו דמזוזת דבי דני לא שכיח ולא נהירא דנהי דגרע מנאבד ונשרף דלא חיישינן לאחלופי והכא חיישינן לאחלופי מאחר דאיכא ריעותא דמוכח שהרי מזוזת' ביני דני לא שכיחי אבל דעת רחוקה הוא לומר דבודאי אחלופי הוא דאחליף משום דלא שכיח דמ"ש האי ל"ש דמזוזות מהאי לא שכיח דאחליף שהרי בעלמא לא חיישינן לאחלופי כלל אלמא דהא נמי לא שכיחי וא"כ בספק גירושין עומדת וכן פסק הטור

דין דשמו ושמה הם תורף ועיקר הגט ושם עירו ועירה מדרבנן להיכרא בעלמא אבל אם שינה שם מקומה פסול מדאורייתא

כ ההוא גברא דאעל לבי כנישתא שקל ס"ת ויהיב לה לדביתהו וא"ל הרי זה גיטך אמר רב יוסף, למאי נחיש לאוסרה על הכהונה אי משום מי מילין פי' מאחר שראוי לבדוק אי פלוט א"כ בספק איסור עומדת אין מי מילין ע"ג מי מילין שס"ת שלהן היתה מעובדת במי מילין ואי משום כריתות דאית בה הא בעינן וכתב לה לשמה וכ"ת דלמא אקדים ויהיב זוזי לספרא שיכתוב פרשת גירושין לשמו ולשמה הא בעינ' שינ' שמו ושמה שם עירו ושם עיר' וליכא פי' רש"י האי שינה לא גרסי' אלא הא בעינן שמו ושמה כו' וכן בתו' לא גרסו וא"כ משמע דבעינן שם עירו ושם עירה כמו שמו ושמה וליתא דבודאי שמו ושמה הוא תורף הגט וזולתו אין כאן סיפור דברים של כריתות אבל שם עירו ועירה מדרבנן להיכרא בעלמא הוא ותדע דהא לקמן בפ' כל הגט במתני' דהכותב טופסי גיטין צריך שיניח מקום האיש והאשה ואלו עירה ועירו לא קתני אלא ודאי לאו דוקא קאמר וכ"ש לפי פי' שני דגרסינן דבעינן שמו ושמה כו' ונקט אגב גררא לישנא דמתני' שינה שמו ושמה כו' דכה"ג אפי' שם עירו הוא פסול מדאורייתא ואינו גט כלל דהא מזויף מתוכו וכמו שפסק ר"י והמרדכי הביאו בפ' השולח אף בשם הנהר אפי' שינה פסול עיין לקמן בפ' השולח סימן ל"ג אבל לא מצינו דנבעי שם עירו ועירה כו' כי אם שמו ושמה ועיין בפ' כל הגט סימן ב' ומה שכתב המרדכי שאנו מדמינן וכי אנו עושין מעשה נכתב אי"ה לקמן בפ' המגרש סימן י"ג

דין גט שנכתב שלא לשמה והעביר עליו קולמוס לשמה אינה מגורשת ומ"מ ריח הגט הוי לפוסלה מן הכהונה

כא אמר רב חסדא גט שכתבו שלא לשמה והעביר עליו קולמוס לשמה באנו למחלוקת ר' יהודא ורבנן דתנן הרי שהיה צרי' לכתוב השם וביקש לכתוב יהודא וטעה ולא הטיל בה דלית מעביר עליו קולמוס ומקדשו דברי, ר' יהודה, וחכמים אומרים אין השם מן המובחר והלכה כחכמים דלא הוי גיטא אע"ג דר' יעקב בר אחא דחי לה בגמ' לא סמכינן אהאי דיחוי ולעיל אמרינן בסוגי' דיו ע"ג דיו בשבת פטורן (ועיין בפ"ג מה"ש ה"ג שהרב המגיד לא כ"כ) משום דהכתב שני' לא הוי כתב וכן דעת כל המחברים רק שהרמב"ם כתב שאינו גט שמשמע מדבריו דאפי' לפוסלה לכהונה לא מהני וכן יראה מדברי הטור דאינו גט כלל וליתא מאחר דר"י מכשיר האי גיטא ור' יעקב בר אחא דחי לה דאפילו רבנן מכשרי להאי גיטא נהי דלא ק"ל כותיה להקל אבל להחמיר ליכא מאן דפליג דהוי מגורשת מספק וכן פסק ר"ח וכן דעת הרשב"א נוטה ועוד אומר אני דאף לרב חסדא הוי ריח הגט ופוסלה לכהונה דהא חכמים אומרים אין השם מן המובחר משמע דכתב מיהא הוי והאמת שהירושלמי הקשה זאת בפ' הבונה ואמר שלדבריו של ר' יהודא קאמ' שאתה אומר כתב הוא אפ"ה אינו מן המובחר מ"מ אשינוי' דחיקא לא סמכינן ואף התם ר' יעקב בר זבדי לא בעי למימר כו' ולתרוצי בכה"ג

דין שצריך הסופר להקנות הקלף והדיו לבעל ואין צריך להקנות לו הקולמוס ואם אמר לעדים כתבו גט ותנו לאשתי אין צריכין לזכות לו הנייר

כב אמר רב חסדא יכילנא למיפסל כולה גיטא דעלמא א"ל רבא מ"ט אלימא משום דכתיב וכתב והכא איהי קא כתיב פירש שהיא נתנה שכר הסופר משום תקנת עיגונא כדאיתא בפ' גט פשוט ודלמא אקנויי אקנה ליה רבנן ואי משום דכתב ונתן והא לא קיהיב לה מידי פי' דלפעמים אין הגט שוה פרוטה דלמא נתינת הגט היא תדע דשלחו מתם כתבו על איסורי הנאה כשר ומן הסברא יראה לכאורה כי היכי דתקנו רבנן שא"צ שיתן שכר הסופר שה"ה נמי שלא יצטרך ליתן הקלף משלו אלא אפילו הקלף שלה או שהיא שכרה להסופר שיתן הקלף ויכתוב דאמרינן אקנויי אקנ' רבנן לבעל ומ"מ נראה דאינו דומה כלל דלא שייך למימר אקנויי אקנו ליה מתורת הפקר ב"ד הפקר עד דמטי לידיה הלכך כל זמן שלא הקנה הסופר את הקלף לבעל מקודם וכתב עליו את הגט נמצא שנכתב הגט על דבר שאינו שלו והוי כלא לשמו שהרי אינו ראוי לו מאחר שעדיין לא זכה בקלף בשלמא שכר הסופר' אפילו נכתב מדיו אחר שאינו שלו מאחר שהקלף שלו א"כ נכתב כדין עליו אלא שיש על הבעל שכר הסופר ולא שייך לומר וכתב ונתן שיהא משלו בכה"ג אמרינן אקנויי אקנו ליה רבנן מיד כשיבא הגט לבעל תקנו רבנן שכירת הסופר שיש לה על הגט לבעל והוא זכה בה והוי כאלו הכל נתן משלו והיכא שהוא שכר הסופר שיתן לו הקלף משלו כל זמן שלא נתן השכירות מקודם צריך להקנות לו מקודם אבל אם נתן לו השכירות א"כ קנה לו כספו דדבר תורה מטלטלין נקנה בכסף (וכ"כ הטור בח"מ סי' קצ"ח דיכול לקדש המוכר במעות זה שקיבל ע"ש) אלא דתקנו חכמי' שאינו קנין ממש לענין אונסין וחזרה אבל מ"מ כשיבא הגט לידו אשתכח דכבר נכתב הגט על שלו אלא שנהגו העול' שיקנה הסופר הקלף והדיו לבעל וכן איתא בתיקוני גיטין וכן כתב הס"ת והטור ולא ידענא למה מאחר שהקלף שלו כבר זכה בדיו שעליו אלא שיש עליו דמי דיו וא"כ כשבא הגט לידו הוא ממש שלו אפי' היא משלמת שכר הסופר וגם הדיו בפני עצמו מ"מ אקנויי אקנו ליה רבנן כדפרישי' אבל מה שנהגו עכשיו להקנות לו הקולמוס והסרגול דבר שיבוש הוא ואף הס"ת כתב דלא בעי והיכא שאמר לעדים כתבו גט ותנו לאשתי כתב הרמ"ה שאין צריכין לזכות לו הנייר קודם הכתיבה אלא אע"ג דכתבו מדידהו ויהבו ליה כיון דבשליחות קעבדו מכי יהיבו לה בשליחות דבעל כמאן דיהבו הבעל והדר בעל ויהב לאיתתא דמי דכיון דמזכי לאיתתא בשליחות' אקנויי אקנו לבעל לגרושי ביה ונמצא זכיות הבעל וגירושי האשה באין כאחד ואי גזל הנייר וכתב ביה גיטא ויהיב לה כשר אפילו כתבו לה קודם יאוש שהרי אינו חייב להחזיר' לבעלים שיש כאן שינוי השם ושינוי מעשה

דין אם חקק הגט על הטבלא וחקק ירך האותיות שנמצא הכתב שוקע כשר. אבל אם חקק תוכו וסביבותיו