ים של שלמה על גיטין רסד

השטר. ומ"מ בדיעבד אם חתמו ע"פ הקוראי' אין לפסול השטר

טו תניא כוותיה דרב עדים שאין יודעים לחתום מקרעים להם נייר חלק וממלאים את הקרעים דיו ושאין יודעים לקרות קורים לפניהם וחותמים אמר רשב"ג בד"א בגיטי נשים פי' משום עיגונא אבל שאר שטרות ובשחרורי עבדים אם יודעים לקרות ולחתום חותמין ואם לאו אין חותמין אמר רבא הלכה כרשב"ג ורב גמדא משמיה דרבא אמר אין הלכה והא ההיא דעבד עובדא בשאר שטרות ונגדיה רב כהנא תרגמא אקריאה פי' תפרש רב גמדא שאמר אין הלכה כרשב"ג היינו בקריאה דכשר אפילו בשאר שטרות וכן פירש"י והרשב"א והרא"ש והוא עיקר וכן משמעות הלשון של תרגמא דקאי אדברי רב גמדא ולא ממעט דרב כהנא ומסיק רב סור' מצטער וקרי וכתב וחתם א"ל עולא לא צריכת דהא ר' אלעזר מרא דארעא ישראל וקאי קמיה וחתים ורב נחמן קאי קמיה ספרי דדייני וחתם ודוקא ר"נ וספרי דדייני דאית להוא אימת' אבל רב נחמן וספרי אחריני או ספרי דדייני ואינשי אחריני לא ופסק הרא"ש כרב גמדא דאין הלכה כרשב"ג בקריאה אלא אפילו בשאר שטרות מותר לקרות כהא דרבי אליעזר ודוקא שנים שקוראים לפניו ועובדא דרב נחמן איירי בחד ומשום אימת' וכן פסק הרשב"א והר"ן שפסק כסתמא דתלמודא בשם רבא דהלכה כרשב"ג בין בחתימה ובין בקריאה דבשאר שטרות לא ולא הביא הא דרב גמדא ורבי אלעזר אלא הביא דברי רבא ועובדא דר' נחמן ודעת הרא"ש שהיא היא שאף לדברי הרי"ף שרי בשנים שיקראו לפניו או בחד ומשום אימת' כרב נחמן וספרי דדייני רק שהוא מפורש דעובדא דר' אלעזר קאי אחד וכן הא דרב גמדא אבל בשנים שקוראים לפניו אפילו רשב"ג מודה דשרי אף בשאר שטרות כך הוא המובן מדעת הרא"ש למעיין בו ודוחק היא בעיני שהרי"ף יסתום דבריו ולא יפרש דבשניהם שרי אפילו בלא אימתא דהא כתב עובדא דר"נ דקרא קמי' וחתי' כו' בסתמא ולא פירש כלל דבחד איירי וגם דוחק בעיני דמנ"ל לתלמודא דעובדא דר"א ור"נ איירי בחד דלמא בשני' איירי דהא קרא קמיה קאמר לשון רבים ודלמא כמשמעו קאמר ששניהם היו קוראים לפניו ותו קשה לפי' הרא"ש שמפרש עובדא דר' אלעזר בשנים ועובדא דר"נ בחדא ומנ"ל כל זאת מאחר דבתרוויייהו איתא האי לישנא קרו קמיה וחתי' ע"כ נראה דתרווייהו איירי בחד גונא דקרו לפניהם שנים ועובדא דר' אלעזר הוא כעובדא דר"נ דר"א אית לי' נמי אימת רבה דהא מרא דארעא דישראל הוי ושכיחי ת"ח לפניו ואפשר שהיו, קוראים לפניו שני ת"ח ומוחזק' ותלמודא הוא דמפרש עובדא דרב נחמן וה"ה לעובדא דר' אלעזר אלא צריך התלמוד לפרש דלא תימא ספרי דדייני מהני אפילו בדלא רב נחמן אבל תרי ת"ח המעידים בודאי מהימני אפילו דלא כרב נחמן ואת"ל דפליגי הך תרי עובדא אהדדי הלכה כהאי עובדא דרב נחמן וכמו שמפרש התלמוד דוקא ר' נחמן וספרי דדייני ומ"מ נראה דלאו דוקא דבעי שניהם ואימתא אלא אפילו בחד סגי מטעם אימתא ועדיף מתרי אינך אף על גב דשני עדים כשרים בכל העדות הכא שאני דהוי כעד מפי עד ומ"ה החמירו חכמים דלא מהני כהאי גוונא דליכא שום צד ספיקא שלא יקרא לפניו בענין אחר והוה כאלו הי' קורא בעצמו ומשום עיגונא הקילו חכמים דמהני ששנים קוראים לפניהם וחותם דלא הוי עד מפי עד ממש כמו שתי' ר"י וכיון דלא מסהדי אעיקרא דמילתא אלא דאמרינן שכך כתוב בשטר ומ"ה נראה דבעינן שיהיו העדים החותמים מבינים לשון הגט ולא סגי במה שיקראו לפניו ויתרגמו לו דהוי כעד מפי עד ממש אף שהטור חולק מ"מ נראה דעת הרמב"ם עיקר וכן הסכים הרשב"א וכן דעת הא"ז וכל מה שכתבתי דשטרות אפילו שנים לא מהני אלא היכא דאיכא אימתא ואז אפילו חד סגי כגון ראש ב"ד וסופר שלו יראה כן דעת הרמב"ם להדיא וגם נראה בעיני דלא מהני קריאה אלא שכבר ידע ענין השטרות וכן לשון הרמב"ם דאם לא כן הוי עד מפי עד ממש ואפילו בתרי ואימתא לא מהני אבל מ"מ מה שרמב"ם כתב גבי שטרות עדים שאין יודעים לחתום וקרעו להם נייר חלק כו' דמכין אותו מכת מרדות והשטר פסול וה"ה בקראו לפניו היכא דליכא אימתא בזה לא ישרו דברי הרמב"ם בעיני מאחר דליכא עד מפי עד ממש אלא שהחמירו חכמים לעשות כן לכתחלה אבל לא לפסלו וכן כתב הרשב"א וז"ל מדאמרינן נגדיה רב כהנא ולא אמר נגדי' ופסל ליה השטר ש"מ דשטר כשר הוא כדאמרינן בעלמא רב מנגיד אמאן דקדיש בביאה נגודה מנגיד ליה וקדושיו קדושין וכן דעת נוטה דכיון דבגיטין שרינן להו בשאר שטרות אמאי פסלינן ליה לשטר עכ"ל וכתבו הגאונים איתנהו לסהדי קמן וקים לן בהו דלא ידעי למקרי אע"ג דאסהידו אחתימת ידייהו דייקינן אסהוד' ע"פ אי מכווני על שטרא מקיימו להו ואי אמרי אקרינן למאן דידעי למקרי סמכינן עלייהו פירש והשטר כשר

כתב הטור עדים שאינם יודעים לקרות אחד קורא בפניהם והם חותמים וכתב הרמב"ם והוא שיכירו לשון הגט ונראה דאפילו אם אינם מבינים לשונו אם הקורא לפניהם מתרגמיני' שפיר דמי ע"כ והקאר"ו תמה עליו מן הירושלמי דפ' המגרש דבעי להדיא שצריך העדים להכיר לשון הכתב והכתיבה ובודאי אשתמטתי' לההיא דירושלמי ול"נ דלא קשה מידי כאשר אפרשנו לשם

דין דכששני כותי' קוראים זה שלא בפני זה בשטר העשוי בערכאות סמכינן עלייהו ומגבינן אפילו ממשעבדי

טז רב פפא כי אתא לקמיה שטרא דפרסאה דעביד בערכאות של כותי' פי' וחתמו עליו ערכאות מקרי להן לשני כותי' זה שלא בפני זה במסיח לפי תומו ומגבי ביה ממשעבדי וחד לא הוי מסיח לפי תומו דשמא יחניף לאחד למלוה או ללוה למוכר או ללוקח ואמר אמימר האי שטרא פרסאה דחתם עליה סהדי מגבינן מני' ממשעבדי והוא דידעי למקרי והוא כתב שא"י להזדייף כדלעיל בפרק קמא סימן כ"ז וקמ"ל דבכל לשון כשר בין בגיטין בין בשאר שטרות: דין אם נתן לה נייר חלק וא"ל הרי זה גיטך א"ל בדקו הנייר במי רימן לראות אם היה שום דבר כתוב בו או אם בדקה ופלט' הכתיבה בכל ענין לא הוה אלא ספק מגורשת לפסול לכהונה ואם בדקה הנייר ולא פלט כלום או שנאבד או נשרף קודם בדיקה אפילו ריח הגט לא הוי וכשרה אף לכהונה

יז אמר שמואל נתן לה נייר חלק ואמר לה הרי זה גיטך מגורשת דחיישי' במי מילין כתבו מתיבי אם אמר הרי זה גיטיך ונטלתו וזרקתו לים או לדבר האבוד וחזר ואמר לה שטר פסול הוא שטר אמנה הוא מגורשת ולאו כל כמיני לאוסרה טעמא דאיכא כתב הא ליכא כתב לא כי קאמר שמואל נמי דבדקינן ליה במיא דנורא פי' ר"ח במי קליפת רימון וכן בערוך וחזינן אי פליט פליט וכי פליט מאי הוי השתא הוא דפליט שמואל נמי חיישינן קאמר ולחומרא וכתבו התוס' דהשתא לא צריכא לאוקמא בבדקוהו אלא אפילו לא בדק ליה כלל חיישינן לחומרא שמא כתבו במי מילין שאינה ניכרת פי' והוי ריח הגט לפוסלו לכהונה ומ"מ אי בדקינן ליה ולא פלט לאו כלום הוא ואפילו ריח הגט אין בו והרשב"א הקשה עליהם דא"כ הל"ל אלא חיישינן לחומרא קאמר ויראה דל"ק מידי דהא איירי אפילו בבדקנוהו ופליט אפ"ה לא הוי אלא חששא וחומרא בעלמא ואי הוה אמר אלא ה"א מאחר דהוי חששא אפילו לא פליט כלל א"כ בפליט שמא תאמר מגורשת ודאי ולא אמרינן השתא הוא דפליט מ"ה לא קאמר אלא כי איירי בין בבדקנוהו ופליט ובין בלא בדקנוהו כלל דלעולם חיישינן לחומרא ומ"מ יראה דוקא בדאיכא לפנינו דראוי לבודקו אבל באבד או נשרף קודם בדיקה דשוב אין בידינו לבודקו אוקמא אחזקתה שאינה מגורשת כלל ושריא אף לכהונ' וכן פסק הרמ"ה וכן דעת הטור נוטה

דין צריך לקרות הגט קודם הנתינה ולאחר נתינה ואם קראו קודם נתינה ולא קראו אחר נתינה מגורשת ואם לא קראו קודם נתינה ונאבד אפילו אמר הבעל שהיה הגט כשר לא הוי גט כלל ואם נשאת תצא והבנים ממזרים ואם קראו אחר נתינה ולא קראו קודם נתינה הוי גט בדיעבד דוקא

יח אמר רבינא א"ל אמימר הכי אמר רב מרי משום דרב דימי מנהרדעא הני תרי דיהבי גיטא קמייהו צריכי למקריי פירש קודם נתינה ואי לא קראוהו לא הוי גט להתיר לאחר אלא לחומרא ופריך מהא דלעיל חזר ואמר שטר פסול הוא מגורשת בו ומשני בתר דקראוהו עייליה הוא לבי ידיה ואפקיה מ"ד ליחוש דלמא חלפי' קמל"ן דמגורשת ומ"מ לכתחלה צריכים לקרות לאחר הנתינה אף היכא דלא עייליה לבי ידיה דשמא עייליה לבי ידיה ולאו אדעתיה וכן הי' רגיל ר"י לקרותו קודם נתינה ולאחר נתינה ומ"מ לא יסמוך על הקריאה דלאחר הנתינה ולומר שלא יקראנו בתחלה אלא צריך לקרות קודם הנתינה כהלכתא אבל אם קראו אחר הנתינה ולא קודם נתינה פסק ר"י דמגורשת אפילו לכתחלה והיכא דלא קראו קודם נתינה ונאבד והוא אמר שלא הי' גט כתב הטור לא תנשא ופסולה לכהונה ואם נישאת לא תצא והוא מדעת התוס' והרא"ש כתב שהקשה אהא דבעי קריאה לפני הנתינה ואי לא קראוהו לא הוי גט מהא דתנן בהזורק כתב גט לאיש ושובר לאשה כו' ולאחר זמן יוצא הגט מתחת יד האיש והשובר מתחת יד האשה תצא מזה ומזה ודייק בהאשה רבה מאי ה"ל למיעבד ומשני איבעי ליה לאקרוי והשתא אי לא קרי' אפילו לא הוחלפו נמי אינה מגורשת וי"ל נהי דאינה מגורשת להינשא אבל מ"מ אם נישאת לא תצא מ"מ אין ראוי לאכשורי אלא בדשתק הבעל ולא אמר מידי אבל אי אמר שלא הי' גט פשיטא בעיני דספק מגורשת ואם נישאת תצא והבנים ספק ממזרים וכן דעת הרמב"ם רק שהחמיר וכתב אפילו אמר הבעל גט כשר הוה הרי זו ספק מגורשת וזה הוא כנגד הסברא דלמה לן לספוקי ביה מאחר שהוא אמר שהגט הי' כראוי ולא חזיא ריעותא בהאי גיטא מסתמא גט מעליתא נתן לה דאינו חשוד לקלקלה בידי שמים ונהי שהחמירו חכמים ותקנו שיקראוהו העדים לפני הנתינה ואם לא קראו לא תנשא מ"מ לא החמירו כ"כ ואם נשאת לא תצא וכל זאת לפי סברת הרי"ף והרמב"ם דסברי עידי החתימה כרתי כמו עידי מסירה אלא לכתחלה בעינן עידי מסירה אבל לפי דעת הצרפתים דק"ל דעידי חתימה לא מהני כלל בלא