ים של שלמה על גיטין רסג

אפילו בלא תיקון דסתמא קתני ואם ניסת לא תצא אבל היכא שהוא מוקדם הוא בכלל שארי פסולי' והיכא דאפשר לתקן תצא אם לא יתקן לפי סברתו וה"ט דגרע טפי מאין בו זמן כדפרי' דאיכא למיחש שמא יחפה ומשום פירות ובפרט טעמא דפירות שכיחא יותר כדאיתא לעיל דזנות לא שכיח כולי האי וראי' מדתני ג' גיטין פסולין כו' ולא תני ד' וליתני נמי מוקדם ואין לומר שהוא בכלל אין בו זמן דחד טעמא הוא כמו ש שמצאתי כתוב בשם העיטור זה אינו דוקא נכתב ביום ונחתם בלילה הוא בכלל דחד טעמא הוא לתרווייהו משו' שמא יחפה לר"י ולר"ל משו' פירות אבל מוקדם כה"ג שהקדים הזמן אית ביה תרתי לריעותא כמו שפירשתי ואינו בכלל אין בו זמן א"כ בודאי הוא בכלל שארי פסולין לר"א בדיני' ולרבנן בדיני' וא"כ לפי מה שכתבתי לעיל דכל פסולי דרבנן תצא א"כ אם הקדים הזמן ממש תצא ומ"מ נכתב ביום ונחתם בלילה דומה לג' פסולים דלקמן דאם ניסת לא תצא ונראה דאפילו שום תיקון לא צריך מאחר דאקילו בהו רבנן ואמרו לא תצא כמו שפי' ולפ"ז לא יתכן מה שפי' רש"י כדאי הוא ר"ש וכו' דאין אנו צריכין להא דר"ש דאף ת"ק דר"ש ס"ל שפוסל מודה שאם ניסת לא תצא כו' כמו שפירשתי אלא דוקא שלא ניסת קאמר דמתירין אותה להנשא בו משום עיגונא וסמכינן אדר"ש וכגון שאי אפש' בגט אחר דהוי שעת הדחק ורשב"א כתב דאפילו גט מוקדם אם שלח ע"י שליח כשר דאית ליה קלא ולא נהירא דדוקא גיטין הבאין ממד"ה שבהכשר נכתבו כתיק' חכז"ל אלא שלא ניתנו ביום הכתיבה מכשירין משום דאית להו קלא אבל גט מוקדם שלא נעשה כתחז"ל והי' למיחש שמא יתננו לה בצנעה א"כ שינה ממטבע חכמי' שהגט פסול שוב אין תקנה כ"א בגט אחר דכל מה שפסלו חכמים לא חלקו דבריהם

דין אם גירש בגט מוקדם ונתקדשה לאחר ולא נודע פיסולו אלא עד אחר שנתקדשה מקודשת לשני וכופין הראשון לגרשה

יב פסק כתב הטור וז"ל וכתב א"א הרא"ש בתשובה אם נתגרשה בגט מוקדם ולא נודע פיסולו עד שקדשה אחר שלא תפסו בה קדושי שני ואין צריכה גט ממנו ומותרת לחזור לראשון ע"כ ותמה אני עליו מה ראה להתיר א"א ולהחזיר גרושתו ואם אתה אומר שקדושי טעות הוא שאם ידע שצריכה לגט מן הראשון לא היה מקדשה א"כ כל ספיקי גיטין שקבלה קידושין דאורייתא מאחר לא תהי' צריכה לגט מן השני וזה לא אשתמט בשום דוכתא ועוד מאי מקח טעות איכא הלא אהני ליה מעשיו שאגידה ביה ואסורה לעלמא וק"ו לראשון משום מחזיר גרושתו וא"כ ממילא כופין אותו לגרש משום מדת סדום והוא ישאנה וראיתי בתשובות שמשמע להדיא לאו משום דנודע ליה אח"כ הוא אלא משום שגט פסול א"כ הוי כא"א ולא תפסי בה קדושין וחלילה לומר כך דאפילו ר"מ דאמר כל המשנה ממטבע כו' שהולד ממזר היינו מדבריהם אבל לא עלה על דעתו שהוא ממזר דאורייתא או שיוצא מן השני בלא גט ויותר קשה לדברי הטור שכתב במסקנא כדברי הרמב"ם שכל גט הפסול מדבריהם אם נשאת לא תצא וכן הסכים הרא"ש ועל הרא"ש אינו תימה כ"כ דשמא בילדותו כתב התשובה ובספרו חזר בו כאשר הוא נמצא בספרו ואני אומר שגגה גדולה שגג הוא ובנו אלא היא מקודשת לשני וכופין הראשון לגרשה מאחר שלא נישאת ואם נישאת בגט מוקדם דמתניתי' לא תצא כמו שכתבתי לעיל ואם הוא מוקדם ממש שהקדים הזמן אז מתקנין לה גט אחר והיא יושבת תחת בעלה כמו שאר פסולי' כמו שפירשנו אבל להתיר לראשון לא תשמע ולא תאבה אפילו גירשה השני שהרי אסור להחזיר גרושתו אפילו מן הקדושין כרבנן דר' יוסי בן כיפר וכן העליתי בהסכמת הישיבה

דין דכותבין הגט בכל דבר שרישומו ניכר בדיו בסם בסיקרא ובקומוס ובקנקנתום בכל זה כותבין אפילו לכתחילה אבל בהיתוכת אבר מעורבים במים ובשיחור ובשחור ובמי טרי' ובאפצע כשר בדיעבד אבל אין כותבין בו לכתחלה ומי עפצים דכשר היינו על קלף שאינו מעופץ אבל אם הוא מעופץ לא. אין כותבין לא במשקים ולא במי פירות

יג מתניתין בכל כותבין בדיו בסיקרא בקומוס שהוא שרף אילן ובקנקנתום שהוא חרתא דאושכפי ופי' ר"ת ור"י שהיא קרקע ירוקה שקורים ויריאולה בלע"ז ובכל דבר שהוא של קיימא. אין כותבים לא במשקים ולא במי פירות ולא בכל דבר שאינו של קיימא על הכל כותבין על עלה של זית ועל הקרן של פרה ונותן לה את הפרה על יד של עבד ונותן לה את העבד ר"י הגלילי אומר אין כותבין לא על הדבר שיש בו רוח חיים ולא על האוכלים ומסקינן ובכל דבר שהוא של קיימא לאתויי מאי לאתויי הא דרב חיננא כתב במי טריא ואפצא כשר מי טריא הן גשמים הנשארים על הגגות ל"א מים ששורין בה פר' כעין אפצא ודוקא במגילתא דלא אפיצא אבל אפיצה לא דק"ל אין מי מילין ע"ג מי מילין תני ר' חייא כתבו באבר בשחור שהוא פחמי' ובשיחור שהוא אדרמ"נט כשר והוא סם שמשחירים בו הרצענים מנעליהם והא דקתני באבר פי' רש"י ששף העופרת במים ומשחירין משמע אבל כתב בעופר עצמו לא הוי כלל כתב וכן מוכח מדברי הטור והרמ"ה שמדמ' כתיבת האבר לרוק כמו שאכתוב לקמן ודעת הרמב"ם דבאבר ושיחור ושחור כשר בדיעבד כדמשמע לישנא דכשר אבל מי טריא ואפצא כותבים אפילו לכתחלה דמתני' בלכתחלה איירי דתני בכל כותבים ותניא כל דבר שהוא של קיימא לאתויי מי טריא ואפצא והטור כתב ואינו נראה כן מדברי הרא"ש ז"ל ולא ידענא ממה לקח זו כי אין לו שום ראי' אלא שהרא"ש לא חילוק ביניהן במידי ואני אומר שבודאי לישנא דכשר משמע דיעבד ואפילו הא דאמר רב חיננא נמי בדיעבד הוא והא תני כשר ואף דמייתי בכללא דמתני' אין זו ראיה דלא אייתי אלא לאכשורי בדיעבד שהוא בכלל דבר של קיימא לאפוקי מדבר שאינו של קיימא דאפילו בדיעבד אינו כשר ומ"ה אייתו התנא בכלל ולא תני להו במתני' בהדי אינך ומ"ה תני נמי ר' חיננא גבייהו כשר ולא פי' דכללא דמתני' אייתי מי טריא ואפצא אלא משום שאינם דומים ממש לכללא דמתני' דאיירי בלכתחלה והסברא נותנת דאפילו מי אפצא לחוד אינו כשר לכתחלה חדא דאינו כתוב כראוי להיות בספר וגם איכא למיגזר שמא יכתוב על קלף המעופץ דאינו כתב כלל ואין להקשות א"כ למה אמר התלמוד לאתויי הא דרב חיננא כו' ולא אמר לאתויי הא דר' חייא אין ה"נ ולאו דוקא דרב חיננא קאמר וה"ה דרב חייא. אלא דמתחלה קאמר דבר המסתבר יותר לאכשורי ובתר הכי תני ר' חייא שאף אלו כשרים והן בכלל דוכל דבר של קיימא וכן נראה דעת הרי"ף והרא"ש שלא חילקו ביניהן וכתבו כצורתן, בשניהן כשר כלישנא דגמרא דמשמע דיעבד אבל לכתחלה לא. הנראה בעיני כתבתי

דין עדים שאין יודעים לחתום מציירין להם ברוק וכיוצא בו אפילו לכתחלה אבל באבר לכתחלה לא ובדיעבד כשר

יד איתמר עדים שאין יודעים לחתום אמר רב מקרעין להם וממלאים את הקרעים דיו ושמואל אמר באבר פי' רושמין שמם בעופרת אבל במי דעופרת לא דהוי כתב לענין גט הלכך כתב העליון לא הוי כתב והא דמקרעין פי' רש"י מסרטין אע"ג דחקיקה חשוב כמו כתב ע"ג טבלא ופנקס ואפילו הכי לא פסלינן מכח כתב ע"ג כתב דהכא לא איירי ברישומו ממש אלא שרושמין קצת כדי לחתום עליו עדים מ"מ נראה בעיני דוחק דאיך אנו מתירין לעשות כן לכתחלה דאי אפשר לכוין כל כך שלא ישרטט מקצת אותיות ממש וגם לישנא דמקרעי' לא יראה כפירושו ע"כ נראה כפי' ר"ח והתו' שלוקחי' נייר חלק ומקרעים עליו שמות העדים מעבר לעבר ומשימין אותו על הקלף שהגט כתוב בו ובאין העדים וממלאים הקראים דיו ודוקא שמרחיבים להם הקרעים והעדים אין ממלאים לגמרי כל רוחב הקרע דאל"כ א"י הגט להתקיים בחותמיו אלא כתב ראשונים כדאיתא בירושלמי וכתב הרמ"ה דלא שרינן לכתחלה אלא לקרע להם נייר חלק אבל לצייר להם אפילו ברוק לא וכ"ש באבר או במי מילין אפילו ע"ג מי מילין דלא דכיון שרישומו ניכר לפי שעה גזרינן אטו סיקרא וכיוצא בו ודוקא לכתחלה אבל בדיעבד שציירו להם ברוק או באבר או במי מילין כשר ותגרש בו לכתחלה ציירו להם במי דאברא או באפצא ע"ג מגילתא וכל כיוצא בזה שהתחתון הוי כתב וחתמו עליו אע"פ שהעליון ניכר יותר אינו גט ואם נתגרשה בו פסולה לכהונה ע"כ וכן הביא הטור ותמה אני על הטור דדין זה לא יתכן לדידן דפסקינן כר' אליעזר דבעי עידי מסירה ועידי החתימה לא מהני לחוד וכן דעת הרא"ש א"כ לא תמצא בשום פנים שבכה"ג לא יהי' גט נהי דאינו כתב סמי עידי החתימה מכאן מכל מקום הוא כשר בעידי המסירה ואין שייך לומר כאן דהוי מזוייף מתוכו דבשלמא שלא לשמה איכא לדמויי למזוייף מתוכו מאחר שלא נכתב כתיקונו אבל הכא א"א דאינה כתב א"כ הוי כמאן דליתיה ולא שייך כאן מזויף מתוכו אלא שהראשון שכתב במיא דאברא הי' קרוב או פסול מ"מ נראה דאינו פסול אלא מדרבנן כמו שכתבתי בפ"ק סימן יו"ד ואם נישאת לא תצא והוי גט מעליא היכא דליכא אתרא לתקוני גט אחר או היכא שנשאת ויש לה בנים כשאר פסולים מדרבנן כמו שכתבנו פ"ק סימן י"ב ומה שפסק דלכתחלה אסור אפילו לצייר ברוק כ"א לקרוע להם נייר חלק והטור כתב בתחלת דבריו שאפילו לכתחלה שרי באבר ואני אומר דלא כשניהם דרוק בודאי שרי ורב ושמואל תרוויייהו מודו דשרי שאינו כתב כלל אלא שאין דרך לצייר ברוק וכן רב פפא דהוא בתראה אורי לרב פפא הוראה למיעבד הכי וכן ר' אבהו במי מילין אבל מ"מ באבר נראה דאסור לכתחלה דהלכתא כרב באיסורי ותניא כותיה לקמן ורב ושמואל פליגי בה כדמשמע לישנא ומ"ה לא מייתי הרי"ף אלא מילתא דרב לחודא וכן פסק הרמב"ם שמציירין ברוק וכיוצא בהן וכן עיקר

דין עדים שאין יודעים לקרות הגט שנים קוראים לפניהם והם חותמים והוא שיבינו העדים לשון הגט ובשאר שטרות אסור לחתום על סמך שקוראים לפניהם אפילו כששנים קוראים אם לא כשיש אימתן, על הקורא דאז אפילו בחד קורא סגי ולא מהני קריאה אלא שכבר ידע ענין