ים של שלמה על גיטין רסב

והוא אינו עיקר וכן כתב הרא"ש בשם ר"ת א"כ לפירושו הא דקתני בתוספתא ומביאו בפ' גט פשוט היה לו ד' וה' עדים החתומים על השטר ונמצאו שנים הראשונים קרובים או פסולים תתקיים העדות בשאר לרבותא קאמר אפילו הראשונים כשרים מאחר שלא חתמו תחלה וכ"ש אמצעים או אחרונים והקשה עליו ר"י דאי כשר בשטרות שנים קרובים בין בתחלה בין באמצע בין בסוף ניחוש דלמא אתי לאקיומי בב' קרובים או בחד קרוב וחד כשר וליכא למימר דלעולם לא מקיי' עד שיכירו כל החתימות שבשטר הא אמרינן בפ' גט פשוט ל"ש אלא בין העדים לכתב אבל בין העדים לאשרתא אפילו הרחיק שטה אחת פסול ופריך בין העדים לכתב נמי ליחוש דלמא כתב הוא ועידיו בשטה אחת ואמר לרבות בעדים הוא דעבידי ומשני כל כה"ג אין מקיימין אותו מעידיו שלמטה אלא מעדים של מעלה משמע דבעלמא מכל תרי דאית ביה מקיימין דאי הוה צריך לקיים כל החתימ' לא הוה פריך מידי וחזר בו ר"ת ומפרש כמו שמפרש בה"ג דדוקא נקט בברייתא שנים הראשונים קרובים כו' דתלינן דחתמו לכבוד או למלויי לכך תתקיים העדות בשאר אבל נמצא מן האמצעים או מן האחרונים פסול או קרוב עדות בטלה דודאי לשם עדות חתמו וה"ק בגט פשוט כל כי ה"ג אין מקיימין אותו מעדים של מטה אלא מעדים של מעלה אבל בעלמא אדרבה הוה איפכא אין מקיימין עדים בשל מעלה אלא מעדים של מטה לפ"ז מאן דמכשיר הכא קרוב או פסול לא מכשיר אלא בתחילה אבל בסוף פסול לכ"ע ע"כ בתוס' ותימא על הרא"ש שלא הביא דברי התוס' שחזר בו ר"ת וכן כתב הטור ופסק כדברי ר"ת הראשוני' ותו לא דדוקא היכא שחתום קוד' שחתמו הכשרים פסול אבל חתמו תחלה האחרי' למטה ואח"כ חתם הוא למעלה כשר ומדבריו משמע כ"ש היכא שחתם לבסוף דכשר ולדברי האחרונים של ר"ת פסול והנה הרשב"א והר"ן כולם הביאו דברי ר"ת וחזרתו וכמו שפירש באחרונה הוא עיקר ולענין הלכתא כר"י או כר"ל, כתבו מקצת רבוותא דהלכה כר"ל דהא ריב"ל קאי כוותיה כדאיתא בסמוך ודעת רוב הקדמונים והאחרונים שהלכה כר"י לגבי ר"ל בפרט הכא דסוגיא דתלמודא קיימי כוותיה מדקאמר ואי חתום בתחלה קרוב או פסול אמרי לה כשר תנאי הוא כו' אלמא דהכי ק"ל ואני אומר מאחר דריב"ל לא פליג בהדיא על ר"י ואמר עדים הוי אלא שפסק לקמן אף לדברי ר"ל ונוכל לומר דלרווחא דמילתא פסק אפילו את"ל כר"ל דהוי עדים אפ"ה כשר בשעת הדחק א"נ דמספקא ליה אי עדים הוי אי תנאי ותלמודא הוא דקאמר הכי דס"ל כר"ל דהכי משמע לכאורה אבל מ"מ מאחר שאין כאן ראי' ברורה דס"ל הכי אין כאן מקום לסתור קבלתנו דהלכה לעולם כר"י לגבי ר"ל חוץ מתלת מילי ומ"מ איכא למירמא עלן מהא דאמרינן בפ"ק אין העדים חותמים אלא זה בפני זה גזרה משום כולכם והכא משמע דאף בכולכם לא בעי שיחתמו זה בפני זה וכאחד אלא תרי חתמו ביומא קמא ואינך מכאן עד עשרה ימים והראב"ד והרמב"ן כתבו דהכי פי' גזרה משום כולכם כלומר היכא דאמר הוו כולכם עדים להדיא דבעינן שיחתמו כולם ביומא קמא וזה בפני זה ודוחק הוא דהא לישנא דתלמודא לא משמע הכי דסתמא קאמר גזרה משום כולכם ועוד מילתא דלא שכיח' שיאמר להדיא הוו כולכם עדים ובודאי משום הא לא גזרינן ומדברי התו' יראה דאפילו מה שאמרו הכא מכאן עד עשרה יומי היינו שחתמו זה בפני זה והיינו דתרי קמאי חתמו ביומא ובפני כולהון ואינך חתמו עד עשר' יומי וכל אחד בפני כולהון גם זו דוחק דאל"כ למה לא חתמו כולהון בחד יומי עיין בב"י סי' ק"כ שהביא דברי הרא"ש דסוף פרק התקבל והר"ר משולם נתן, טעם לדבריו וכו' משמע מדבריו שדעתו כתוספת ע"ש וגם הרא"ש והטור לא חילקו בזה מידי וסתמא דתלמודא ג"כ לא משמע הכי אלא כפשוטו ששנים הראשונים חותמים ביומא קמא אפילו שלא בפני אחרים וכן האחרים חותמים מכאן עד עשרה יומי אפילו זה שלא בפני זה כדי לקיים תנאה ולכן נ"ל עיקר כדברי הר"ן מה שכתב בכ"ק וז"ל גזרה משום כולכם פי' רש"י ז"ל דאמרינן לקמן דהאומר לעשרה בני אדם כולכם כתבו גט לאשתי אחד כותב וכולן חותמין ואי לא חתמו כולן פסול לפיכך תקנו שלא יחתמו זה בלא זה כדי שלא יסמוך שליח על שנים מהם פי' לפירושו דאע"ג דק"ל כר"י דאמר לקמן בפ' המביא תנין דשנים משום עדים וכולן משום תנאי ואי חתום בי תרי מנייהו ביומא ואינך מכאן ועד עשרה ימים כשר וכיון דמשו' תנאי הם אפילו אחר שנשאת מצי חתמי בדיני תנאי כולם שכל שנתקיים, התנאי כשר ואע"ג שכל התנאי שהוא בקיום מעשה אין מתירין אותה להנשא עד שיתקיים התנאי כדאמרינן בפ' מי שאחזו הרי זה גיטך ע"מ שתתני לי ר' זוז אעפ"י שנתקרע הגט הרי זו מגורשת ולאחר לא תנשא עד שתתן ואפ"ה הוי לן לאכשורי האי גיטא כי היכא דמכשרי' כולי גיט' אע"ג שיש בהן תנאי שהוא תלוי בקיום מעשה ואפ"ה הכא שאני משום דכולכם לא משמע להו לאינשי שיהא צריך שיהא כולם חותמי' הלכך אם לא יחתמו לאלתר שמא לא יחתמו כלל לאחר זמן ונמצא גט בטל ובניה ממזרים ובפ' תניין דמכשירין אפילו חתמו אח"כ עד. עשרה יומי בדיעבד דוקא מכשירין והיינו לישנא דאמרינן זב"ז דאיכא דחתים בי תרי מנייהו ביומא ואינך מכאן ועד עשרה יומי מ"ד משום תנאי כשר ולא אמרינן לישנא דלכתחלה זה נ"ל פי' לפירושו של רש"י ז"ל ע"כ וכן נ"ל הא דקאמר לעיל אין חותמין אלא זה בפני זה דוקא לכתחלה הוא ולאו פסול דיעב' הוא חדא דלישנ' דאין חותמין משמע הכי מדלא קאמ' שחתמו זה שלא בפני זה פסול ועוד הלא זה כגזרה לגזר' דגזרינן משו' כולכ' וגבי כולכם נמי גזרינן דלמא לא יחתמו כולם ועוד מאחר דלא נאמר הך גזרה לא במשנה ולא בברייתא להדיא אלא רב אשי הוא דתירץ הכי בפ"ק איך שייך לומר שהוא שינוי מטבע חכמים אלא שעשה לכתחלה שלא כהוגן ובדיעבד כשר דהא לית בה ריעותא מצד עצמו ובפרט מאחר דק"ל כר"א דאמר עידי מסירה כרתי ואפילו לא חתמו כלל כשר מן התורה ואיך יעלה על דעתך לפסול זה שלא בפני זה מאחר דעיקר החתימה בגט אינה אלא מדבריהם ואין שייך כאן לומר מזוייף מתוכו דהא מצד עצמו לית ביה שום ריעותא ואף שהרמב"ם והטור פסלו מ"מ נ"ל מכח הראיו' דאינו פסול ואפילו אם נחמיר כדבריהם מ"מ היכא דאיכא חשש עיגון אין ראוי להחמיר מאחר דמשמעות התלמוד יראה להכשיר כמו שכתבתי עוד נראה בעיני היכ' דאמ' כולכם כו' דאפשר אף הרמב"ם והטור מודו דבדיעבד כשר אפילו לא חתמו הראשונים בפני כולם רק שחתמו העדים הראשונים זה בפני זה וס"ל כדברי הראב"ד דגזרה משום כולכם היינו היכא שאמר להדיא הוו עדים אבל בלא עדים ומשום תנאי אינם צריכים לחתום זה בפני זה ואף את"ל דלא ס"ל כוותיה מ"מ לא מחמרינן כולי האי לפסול בדיעבד אפילו לפי דבריהם אלא בעיקר העדים דהיינו שנים הראשונים שהם עיקר קיום הגט אבל האחרים שבאו משו' תנאי אפילו את"ל שצריכי' להיות כולם חתומים זה בפני זה לכתחלה אבל אי לא עבדי הכי אינם פוסלי' והיכא שבא לחתום עוד עדים בלא כולכם אפילו לכתחלה אין צריכים לחתום בפני הראשונים וכן הראשונים שלא בפניהם וכן כתב הטור בשם ר"ת. דין אם נכתב הגט היום ונחתם עד עשרה ימים. מתירין להנשא משום עיגונא בשאי אפשר, בגט אחר ואם נישאת כבר אינה צריכה לגט אחר אפילו אין לה בנים ואפילו כשאפשר ואם הקדים הזמן אפילו נישאת כבר ואי אפשר בגט אחר תצא ודוקא שאין לה בנים כדמוכח סימן י"א מפרק ראשון

יא ההוא דאמר להו לעשרה כולכם כתבו את הגט לאשתי חתום תרי מינייהו ביומי ואינך מכאן ועד עשרה יומי אתא לקמי' דריב"ל אמר כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק ופריך והא אמר ר"ל לא הכשיר ר"ש אלא לאלתר אבל מכאן ועד עשרה יומי לא דחיישינן שמא פייס בהאי כר"י דס"ל דלא חיישינן דאם איתא דפייס קלא אית ליה והאמר רבי יוחנן שנים משום עדות וכולהו משום תנאי פי' ואפילו בלא דחק יש להכשיר בהאי כר"ל ס"ל והלכתא כריב"ל דאפילו מכאן ועד עשרה יומי כשר ולא חיישינן לפיוס ובשעת הדחק מכשירין מוקדם ושעת הדחק פי' רש"י כגון שהלך זה לדרכו או נשאת כבר בגט זה ונ"ל דוקא בכה"ג שהלך לדרכו ואי אפשר בגט אחר כמו שכתב הטור אבל היכא דאפשר בגט אחר אלא דאיכא למיחש לעיגונא כולי האי לא מקילין ביה ומדברי הרמב"ם שכתב גט מוקדם פסול משמע דלא ס"ל כריב"ל להכשיר בשעת הדחק דכל גט פסול לא מכשירינן בשעת הדחק אלא לעולם לא תנשא בזה הגט אף נשאת אם אפשר לתקן גט אחר אזי כותבים לה גט אחר לפי דברי הרמב"ם ולפי דבריו צריכין אף לצאת כמו שכתבתי פ"ק סימן י"א מ"מ נראה לי הכא דדברי ריב"ל עיקר דהא אפילו לגבי ר"י ק"ל כוותיה ק"ו היכא דליכא מאן דפליג בהדי' בהאי דינא וכן פסק רב האי גאון בשם רבוותא וכן דעת הרא"ש והאחרונים ודוקא מוקדם מכתיבה לחתימה אבל אם הקדים הזמן אף ר"ש מודה שהוא פסול וכן כתב הטור רק שדבריו צריך עיון שכתב אם נתגרשה בגט שאין בו זמן לא תינשא ואם נשאת לא תצא אפילו אין לה בנים ואם הקדים הזמן פסול. לשונו מובן דהקדים הזמן חמור יותר מאין בו זמן כלל ומ"ש ואף שיש לחלק ביניהם דאין בו זמן אין בו חשש דפירו' דק"ל יש לבעל פירות עד שעת נתינה אלא טעם דשמא יחפה לחוד אבל הקדים הזמן דאיכא למיחש שמא יחפה וגם לפירות דהא כל היכא דאית ביה זמן ולית בה ריעותא לא אמרינן אייתי ראי' אימת בא לידך כדפרי' סימן ג' אבל מ"מ קשה מאחר דאין בו זמן פסול מ"מ משו' שמא יחפה ואפ"ה מיקל בו ואומר לא תצא מנ"ל לאחמורי גבי מוקדם ואת"ל דגבי מוקדם אינו מחמיר אלא פוסלו כשאר פסולים שכתב הרמב"ם שאם ניסת לא תצא אלא כותבים לה גט אחר והיא יושבת תחת בעלה וכן דעת הטור א"כ באין בו זמן נמי נימא הכי ומדבריו משמע דאם נישאת לא תצא אפילו בלא גט אחר דא"לכ מה חילוק יש ביניהם ומנל"ן להקל ונראה דשפיר דייק ממתני' דפרק בתרא ג' גיטין פסולין הם כו' ואוקמינן כר' מאיר ומאחר שר' מאיר דמחמיר בשאר פסולין שתצא מזה ומזה והולד ממזר אפ"ה מיקל כאן טובא וסבר לא תצא נהי דסבר שהוא פסול כשאר פסולים וצריך לתקנו היכא דאפשר מ"מ רבנן דסברי אפילו בשאר פסולין אין הולד ממזר אלא שצריך לתקן ויושבת תחת בעלה ק"ו גבי האי פסולה שמקילים קצת שאם נישאת לא תצא ולא צריכה גט אחר ומ"ה פסק גבי אין בו זמן אם נישאת לא תצא כלל ואפשר אף ר"מ סבר הכי שאם ניסת לא, תצא כלל