ים של שלמה על גיטין רסא

בעצמו להביא גט לאשתו מה שאינו בנמצא שהי' לו לכתוב הגט במקום שהוא א"ל שחושש שמא לא ימצא סופרים דבקיאים וגמירי בהלכות גיטין או טעמים אחרים והיינו מילתא דלא שכיחא וק"ו האידנא שמסדרי' הגט ע"י רב העיר וברוב קביצת עם ק"ו דאיכא קלא ומ"ה אמרינן אפי' לא היה כלל ע"י שליחות אלא שלא נתן לה ביום הכתיבה ונתן לה הוא בעצמו אח"כ היכא דאיכא למיחש לעיגונא דכשר חדא דכדאי הוא הרמב"ם דמכשיר אפי' לכתחלה לסמוך עליו בשעת הדחק ועוד לפי שינויא קמא של הרא"ש כל גט שלא ניתן ביום הכתיבה אית ליה קלא ואין חילוק בין אם בא ממדינת הים או לא ובפרט האידנא דמסדרי' הגט בקביצת עירו וע"י לומדים פשיטא דקלא אית ליה ואין להחמיר ביה וק"ו לפי מה שמסיק תלמודא להקל לקמן אפי' במוקדה גמור כשר ע"י הדחק כר"ש בסי' י"א

דין גט שזמנו מאוחר כשר לגרש בו מיד אלא שאין הגירושין חלין עד זמן הכתוב בו

ו פסק כתב הרמב"ם גט שיש עליו עדים ואין בו זמן או שהי' בו זמן מוקדם או מאוחר או שנכתב ביום ונחתם בלילה אעפ"י שהיו עסוקים באותו ענין כו' פסולי' והנה מה שכתב שגט מאוחר פסול השיב הראב"ד וכתב כשר לגרש בו מיד בשעת הכתיבה אלא שהבעל אוכל פירות עד זמן הכתיבה וצ"ל לפי דבריו דוקא כשהבעל צוה לכתוב את הגט מדעתה א"כ אמרינן שנתרצה בכך אבל שלא מדעתה פשיטא דלא כל כמינ' לגרשה בע"כ והיא תפסיד פירות מעתה ומ"מ נראה יותר דברי ר"ת ור"י שכתבו דגט מאוחר כשר לגרש בו מיד אלא שאין הגירושין חלין עד זמן הכתוב בו וכן מסתבר שהרי כאלו מתנה שלא תתגרש בו אלא עד זמן פלוני וא"כ בדין אוכל הבעל פירות עד זמן הכתוב בו ואינו מפסיד פירות לא בשעת חתימה ולא בשעת נתינ' עד שיגיע זמנו וכן הסכים הרא"ש ועיקר ומה שכתב דמוקדם פסול אפי' עסוקים באותו ענין נראה דליתא כמו שנפרש לקמן סי' כ': דין דצריכה להמתין ג' חדשים משעת הנתינה ולא משעת הכתיבה

ז איתמר מאימתי מונין ג' חדשים לגיטין רב אמר משעת נתינה ושמואל אמר משעת כתיבה ומייתי בגמרא ברייתא כוותיה דרב וברייתא כוותיה דשמואל ויש ספרים שכתב בהם והלכתא משעת כתיבה וליתא להאי גירסא עיקר וגם הרי"ף לא הביאו אלא שפסק כשמואל וטעמא דיליה משום דרב כהנא ורב פפא ורב אשי עבדו כוותיה דשמואל לקולא משעת כתיבה ואף דרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע עבדו משעת נתינה מ"מ הני בתראי עדיפי דהוי תלת לגבי תרי ועוד דהוי בינייהו רב אשי דהוא בתראי מכולן והלכתא כוותיה ברוב התלמוד ומ"מ בכל ארץ אשכנז וצרפת נהגו לחומרא כרב משעת נתינה וגם הלכתא כוותיה באיסורי לגבי שמואל ולקמן בסוף מכילתין החמיר ר"י שאפילו יצא על הגט קול פסול שהוכרחו ליתן גט אחר אפ"ה צריכ' להמתין עוד ג' חדשים מנתינת גט השני דין אם פגמה כתובתה אע"פ שלא זקפה עליו במלוה או זקפה אע"פ שלא פגמה משמטת ואם זקפה או פגמה הכתובה הוי כאלו זקפה או פגמה גם התוספת אבל אינם קנס ופיתוי היכא שפגם או זקף מקצתו' אינו משתמט רק מה שזקף או פגם

ח אתמר מאימתי משמטת רב אמר משעה שתפגום ותזקוף ושמואל אמר פגמה אף שלא זקפה וזקפה עליו במלוה אף שלא פגמה משמטת ותניא כוותיה דרב וכוותיה דשמואל כו' ונראה דהלכה כשמואל בדיני לגבי דרב וכן פסק הרמב"ם והר"אש ולאו דוקא כתוב' אלא אפילו אונס קנס ופיתוי היכא שפגם או זקף עליו במלוה משמט מה שזקף ודוקא מה שזקפ' אבל אם זקף מקצתו פשיטא שאינו משמט כולו כ"א מה שזקף חוץ תוס' כתובה דהוי ככתובה שאם זקפה הכתובה במלוה הוי כאלו זקפה אף התוספת אף שכתב בשטר א' וה"ה לעניין פגימה שאם פגמה ליה כתובה במקצ' הוי כאלו פגמה אף התוספת וזהו מה שאומרים בפ' אעפ"י ולשבועה תנאי כתובה ככתוב' ופי' זקפה במלוה עיין לקמן בפ' השולח סימן מ"ה

דין דגבי כתובה אין לסמוך אעידי קנין אפי' בשעת הדחק א"ל שנכתב הכתובה ונמצא בה טעות

ט אמר שמואל כתובה כמעשה ב"ד דמי מה מעשה ב"ד נכתבים ביום ונחתמים בלילה אף כתובה נכתבה ביום ונחתמה בלילה כתובה דרב חייא בר רב איכתבה ביממא ואיחתמה בלילה היה רב התם ולא א"ל ולא מידי לימא כשמואל ס"ל לא עסוקים באותו ענין הוה כדתניא א"ר אליעזר בר' צדוק לא שנו אלא שאין עסוקים באותו ענין אבל עסוקי' באותו ענין כשר וכתב הרא"ש מצאתי כתוב שבתשוב' שאלה פסק הרי"ף דלא כשמואל ומברייתא דר' אליעזר בר' צדוק אין ראיה דלאו אכתובה איתמר דמסתמ' אמתניתין דנכתב ביום ונחתם בלילה מתני ונראה דה"ט מדמותיב תלמודא לימא כשמואל ס"ל ומאי מקשה ליה אי סבר כשמואל אלא ידע תלמודא דסוגיא בעלמא דלא כשמואל ולהכי הוה תמוה אם רב יסבור כשמואל בזה ומשני רב פליג נמי אשמואל ולית הלכת' כוותי' דשמואל והרמב"ם ז"ל כתב דגט שנכתב ביום ונחתם בלילה פסול אפי' עסוקי' באותו ענין ואין לסמו' על זה והא דפסלינן שטרו' שנכתבו ביו' ונחתמו בליל' היינו בדלא קנו מני' אבל אי קנו מני' ליכא למיחש כדאי' בב"ב אי ידעיתו יומא דאקניתו ביה כתיבו יומא דאקניתו כו' ע"כ והנ' מה שכתב הרי"ף פסק דלא כשמואל נ"ל דבריו כך משמעו' התלמוד וכן פסק העיטור וכן דעת הרב רבינו משה בר מיימון שלא חלק בין כתובה לשאר שטרות ומה שכתב אח"כ שאין לסמוך על דברי הרמב"ם כו' יפה כתב כי דעת הרמב"ם הא דתני' ר"א בר' צדוק לא שנו כו' קאי על כתוב' ומדהכשיר כתובה בעסוקים בא"ע ש"מ דגט אפי' עסוקי' באותו ענין פסול וכן פירש המגיד משנה להדיא שזו היא ראייתו ותמה אני עליו איך עלה על דעתו שהברייתא תהא קאי על הכתוב' מה שלא הוזכר שם במשנה ועוד דאי קאי על הכתובה ה"ל לאקשויי מברייתא על שמואל דמכשיר אפילו בלא עסוקים באותו ענין ואין לפרשו דקאי על שאר שטרות וקאי אמתניתין דשביעית שטרות המוקדמין פסולין לא שנו אלא שאין עסוקים באותו עניין כו' כמו שפירש הר"ן זה אינו דא"כ מה מביא ראי' משטרות דהלואה היתה ביום א"כ זוזי הוא דמקני לשעבודי' ומאחר שמוכנים הווה עדים לחתום א"כ אית ליה קלא כמו שחילק הר"ן אבל גבי כתובה מנ"ל דלמא אפי' עסוקי' באותו ענין לא מהני אלא מה אית לך למימר בקירוב חתנות הוא דחייל שעבודא ואית ליה קלא א"כ אפילו אין עסוקים באותו ענין נמי כמו שפסק שמואל או אפילו עסוקי' באותו ענין לא מהני כי אין כאן ראי' מברייתא כר' אליעזר בר' שמעון בשלמא אי קאי על גיטין דמתני' אייתי שפיר ראי' שהרי ביום לא התחילו הגירושין כלל ואפ"ה נחתמו בלילה ולא חשבינן במוקדם מאחר שעסוקים בא"ע כ"ש לכתובה דאיכא קירוב חתנות וה"ה כל שאר שטרות שהן באים על דרך חיוב שמקנה אדם דבר אפילו בלא הלואה שנכתבים ביום ונחתמים בלילה ויותר מזה פסק הרמב"ם גבי שטרות שאם עסוקים באותו ענין עד הלילה וחתמוהו אעפ"י שקנו מידו בלילה כשר ואף שיש לתמוה על הרמב"ם מנ"ל הא מ"מ לפי מה שפירשתי שברייתא דר' אליעזר קאי על גיטין א"כ ה"ה בכל שטרות ואין לחלק בשום ענין וברשב"א מצאתי שכתוב להדיא תניא א"ר אליעזר בר' צדוק לא שנו שכל גט שנכתב ביום ונחתם בלילה פסול כו' משמע שכך היתה הגירס' בספרים ומה שכתב הרא"ש והא דפסלינן שטרות כו' נ"ל דה"ה כתובה כשרה כה"ג אפילו בלא עסוקים באותו ענין היכא דהוי בקנין כמו שאנו נוהגי' לעשות קנין מקודם ומכל מקום לכתחילה אין לסמוך אעידי קנין אלא יום או יומים בשעת הדחק וק"ו לפי מה שכתבתי בפ"ק דכתובות סי' י"א שאין לסמוך אעידי קנין אפילו בשעת הדחק א"ל שנכתבה הכתיבה ונמצא בה טעות אבל לא בענין אחר ועכ"פ המנהג שנוהגים במקצת מלכות שכותבים הכתובה בע"ש וחותמים אותה במ"ש אינו מנהג יפה

דין האומר לעשרה כולכם כתבו גט ותנו לאשתי שנים מהם הוי משום עדים וצריכים לחתום ביום אחד זב"ז א"ל שיש לחוש לעיגון דאז בדיעבד כשר אפילו זה שלא בפני זה כשהחתימו ביום אחד ואינך משום תנאי ואפילו לא חתמו עד עשר' יומי וגם זה שלא בפני זה כשר בדיעבד ולכתחילה צריכים כולם לחתום ביום אחד זה בפני זה והיכא דלא אמר כולכם אפילו לכתחילה אין צריכים לחתום זה בפני זה אלא שנים הראשוני' והיכא דאמר כולכם ואשתכח חד קרוב או פסול באמצע או בסוף פסול בכל ענין ובתחלה אם לאחר שחתמו האחרים למשה חתם הקרוב למעלה כשר ואם קודם לכן חתם למעלה פסול

יוד אתמר אמר לעשרה כולכם כתבו גט ותנו לאשתי רבי יוחנן אמר שנים משום עדים וכולם משום תנאי ור"ל אמר כולם משום עדים ולפי מה שנפרש בסוף פרק התקבל דלא בעי לחתום כולם גבי כולכם כתובו א"ל שיאמר חתומו כולם ה"נ איירי דאמר חתומו כולכם ופריך מאי בינייהו דחתום בי תרי מינייהו ביומא ואינך מכאן עד יו"ד ימים לר' יוחנן דאמר משום תנאי כשר ולר"ל דאמר משום עדים פסול דהוה מוקדם א"נ כגון שנמצא אחד מהן קרוב או פסול למ"ד משום תנאי כשר ולמ"ד משום עדים פסול ואי חתום בתחלה קרוב או פסול אמרי לה כשר ואמרי לה פסול אמרי לה כשר משום דתנאי הוא ובכל עדים כשרים סגי ואמרי לה פסול משום דאתי לאחלופי בקיום שטרות דעלמא והא דאמרינן בפ' גט פשוט דכי הרחיק את העדים שני שיטין מן הכתב פסול שאם מלאוהו בקרובי' כשר אלמא אפילו בשאר שטרות כשר כה"ג ואומר ר"ת, דבתחלה דהכא היינו שחתם תחלה כלומר קודם הכשרים וא"כ הרואה שהקרוב או שהפסול חותם עצמו קודם שחתמו האחרים הכשרי' אומר שהוא מעיקר העדות אבל התם שחתמו הכשרים תחלה אפילו הוא חותם למעל' מהן הרואה ג"כ יודע שכבר חתמו הכשרים