ים של שלמה על גיטין רס

ר"ש כולי האי ואפשר דברייתא אשכח כוותי' והלכתא כר"י לגבי ר"ל ויש לבעל פירות עד שעת נתינה ומ"מ היכא שכתוב בו זמן ולא ידעינן זמן המסירה גובה מזמן הכתוב בגט מאחר דליכא ריעותא ש כדפרי'

דין מי שמתה אשתו מתוך הקטט והיה בדעתו לגרשה אין צריך עליה לישב ז' ימי אבילות

ד פסק כתב רשב"ם בפ' מי שמת אשתו מתוך קטטה והיה בדעתו לגרשה אינו יורשה כיון שנתן עיניו לגרשה שוב אין לו פירות ע"כ ונראה אף דהכא איירי שנכתב הגט רק שלא נחתם אבל היכא דלא נכתב כלל לא מצינו להדיא דלית ליה פירות אף לר' שמעון מ"מ נ"ל דלאו דוקא קאמר משעת כתיבה לר"ש אלא אף בלא כתיב' כלישנא דתלמודא מכיון שנתן עיניו לגרשה כו' ומשמע היכא דברירא לן דנתן עיניו לגרשה שוב אין לו פירות לר"ש רק משעת כתיבה הוא מילתא דברירא לן שנתן כבר עיניו לגרשה רק שתמה אני על דבריו מה מביא ראי' מר"ש הא רבנן פליגי אפי' לר"ל וסברי משעת חתימת הגט והלכה כרבנן ור"ן דאמר שעת כתיבה לאו דוקא קאמר אלא פירושו משעת חתימה ועוד הלכה כר"י דיש לבעל פירות עד שעת נתינה ולא גרע אשה מתקנות פירות ובעלי התוספת והרא"ש נמי השיגו על דבריו וכתבו שאין ירושת הבעל שהיא דאורייתא נפקעת עד לאחר גירושין ומעשה בא לידי באחד שהיה בקטט עם אשתו והיה לו דעת ברור לגרשה ובתוך אותו הקטט מתה והוריתי לו שלא לישב ז' ימי אבילת ושלא להתאבל עליה והבאתי ראי' מדברי הרשב"ם שפסק כך אפי' לענין ירושת הבעל שהוא דאורייתא כגון לר' עקיבא בפ' ד' וה' ולרשב"ם בפ' הכותב וכן הלכה רק שרב פסק שהוא דרבנן והוי הפקעת ממון שלא כדין אפ"ה אמרינן כיון שנתן עיניו לגרשה חשבינן כאלו כבר גירשה ונילף מיני' ק"ו לענין אבילות שהוא לכ"ע מדרבנן דפטור מאבילות ואף שכתבתי שליתא לדברי רשב"ם היינו משום דס"ל דהלכה כרבנן דסברי אליבא דר"י שיש לבעל פירות עד שעת נתינה והיינו טעמא מאחר שתקנו לו חכמים לזכות בפירות לא נפקעת אותו זכות עד שעת גירושין דמ"נל להפקיע ממונו שלא כדין שיכול לומר כל זמן שלא גירשתי הרי היא אשתי וכל זכות שיש לי בה לא אמוחל בפרט מאחר שירושת הבעל דאורייתא אבל מניין לנו לחייבו באבילות דרבנן ועוד מאחר דלר"ש דסבר כיון שנתן עיניו לגרשה שוב אין לו פירות א"כ ק"ו לענין אבילות ונהי דחכמים חולקי' והלכה כוותייהו מ"מ הלכה כמיקל באבל א"כ הלכה כר"ש לענין אבילות ועוד איך יעלה על דעת האדם להאבילו מה שאין לבו אבל ואין יום מר לפניו ונהי דבאבל ממש לא חלקו רבותינו בין אוהב לשונא הכא יש ויש לחלק ועוד התם אחר דאית ליה קורבא בגביה אפי' הוא שונא' מ"מ בשרו הוא ונכמרו רחמיו ושייך ביה אבילות ומרירות הלב אבל כה"ג כ"ע מודו דחשיב לי' בלביה כאלו אזלה מני' ואין כאן אבילות ומרירות הלב והנה תמהו העם על ככה ושלחתי דברי לזקני ירושלים וכתב לי זקן אחד וחכם מופלא שחכמי ירושלים הסכימו לק"ו שדנתי מדברי הר"שבם

דין בעל המביא גט מעיר לעיר בלא שליח לאשתו כשר

ה אמר רבינא לרב אשי גיטין הבאים ממדינת הים דמיכתב בניסן ולא מטו עד תשרי מה הועילו חכמים בתקנתן אלא הנהו קלא אית להו פי' מאחר שרואים את הזמן הכתיבה קודם המסירה וכתבו הבעלי תוספת וא"ת נכתב ביום ונחתם בלילה אמאי פסול הא נמי אית ליה קלא וי"ל דלא שייך קלא אית להו אלא כשמגרש ע"י שליח אבל נכתב ביום ונחתם בלילה יש לחוש שמא ימסור לה בעצמו בצנעא ע"כ וכן כתב הרא"ש וז"ל גיטין הבאין ממדינת הים דאית להו קלא לפי שיש קול להליכות השליח וביאתו ומידע ידע זמן המסירה ולפי טעם זה אי איתרמי הכי שלא נמסר ביום שנכתב ותו לא מתכשר האי גיטא אם לא ע"י שליח להולכה דאית ליה קלא אם היה הבעל נותנו לאשה לית ליה קלא ואת' למטרף לקוחות שלא כדין מיום שנכתב ע"כ וכ"כ הטור וז"ל ופירש דכל גט שלא נמסר ביום הכתיב' אין תקנה להכשירו אלא ע"י השליח דבהכי אית ליה קלא דאמרינן גבי גיטין הבאים ממדינת הים אית להו קלא לפי שיש קול להליכות השליח ולביאתו ומידע ידעי אינשי יום המסירה ה"ה נמי בגט שנכתב קודם שנמסר אע"פ שאם היה מוסרו מידו לידה היה פסול משום דאתי למטרף לקוחות שלא כדין מיום שנכתב כשנתנו ליד השליח ליתנו לה אית ליה קלא ולא נפק מיניה חורבא ואין נראה כן מדברי הרמב"ם שכתב הרי שאמר לשנים לכתוב גט ולחתום וליתנו לאשתו ונתאחר הדבר ימי' או שנים או שנמצא הגט בטל והוצרך לכתוב לה גט אחר כשכותבי' הזמן והמקום אין כותבים לא הזמן שאמר הבעל להם לכתוב בו ולא אותו המקו' כיצד היה בירושלי' כשאמר להם הבעל לכתוב בו בתשרי ונתאחר עד ניסן והרי הן בלוד כותבים הזמן מניסן ובלוד וא"א הרא"ש ז"ל כתב דברי ר' יצחק לפסק הלכה עכ"ל ומ"מ נראה דוקא כשנתן הבעל הגט מידו לידה במקו' הכתיב' אבל הבעל עצמו שהוליך גט לאשתו נמי יש לו קול וכשר וכן מצאתי בתשובת מהר"ר משה מהל"א בשם הגאון מקרר"אי ועוד הוא האריך בראיות ורובם אין בהם ממש ומהר"רי ברונא ג"כ השיג עלי' ע"כ אקצר תשובתו. ואכתוב נמי בקיצור מה שכותב עליו מהרי"ב וז"ל התשובה של מהר"ם מה"לא ה"כ נודע לי אין כת"ר מתמי' עלי בסדרי הגט מעיר לעיר ע"י הבעל בלא שליח אחר האמת משמעות האש"רי בפ' ב' דגיטין לפי חד שנויא משמע שאין לעשו' כ"א ע"י שליח ולפי חד שנויא יש לעשות אך בסימני האשר"י מביא אותו שנויא בתרא בזה הלשון גט שלא נמסר ביום הכתיבה אין לו תקנה אלא ליתן לה ע"י שליח ואינו יכול לגרש בעצמו ליתנו מידו לידה ולע"ד משמעות הלשון האש"רי איירי כה"ג דשניה' בעיר אחת הבעל והאשה ולא נמסר ביום הכתיבה אז אין לו תקנה כ"א ע"י שליח והבעל ילך חוץ לעיר ואף שמשמעות קצת כתירץ האלפסי בפרק התקבל היכא שהי' הבעל בעיר בשעת הכתיבה אין לו ליתן ע"י שליח אף שילך חוץ לעיר היינו משום טעמא דרב הונא שהבעל יאמר לפקדון נתתי דאם איתא דלגירושין יהיב לדידה הוא יהיב וזה לא שייך הכא וגם משמעות לשון הטור והרא"ש כמו שפירשתי דאיירי דוקא כששניהם בעיר כו' אכן יש צדדים להתיר ולדחוק וליישב גם מנהג פשוט מקדמוני ובתראי ובתקון גט שבידי שתיקן מהר"ר ליפמן ע"פ קבלת מהר"ר מנחם ממירזברג ז"ל וממהר"ר מאיר מבילו"א ז"ל כתוב בפי' מבואר יפה שהבעל מוליך גט בלא שליח וכשבאתי הנה והתחלתי להתעסק ולסדר גיטין דברתי ג"כ עם חברי מזה והגידו לי איך שנהג מהר"ר יוחנן ז"ל במדינה זו ע"י בעל בלא שליח וכן מהר"ר שלמה מטרוסט הקדוש ז"ל נהג כן במדינה זו והר"ר משלם ז"ל הביא גט בעצמו לאשתו בלא שליח לכאן מבריוסלויא ואותו מהר"ם היה מקובל ממהר"ר שווידנין ז"ל והגידו לי חבירי שנהוג ג"כ הכי מהרר"י הגאון גם נראה שהאידנא מתי מעט ויצא הקול מעיר לעיר כמו במדינת הים בימיהם וכ"הג מצינו ג"כ מת בה"ה ג"כ מקובלני ממהר"יו ז"ל שהיה מקובל ממהר"ים ז"ל שהאידנא אין כותבין גט חליצה מטעם זה לפי שאנו מתי מעט ויצא קלא ואם נפשך לומר מאי איכפת לן נוציא כל הדיעות ז"ל א"כ אתה מוציא לעז על גיטין הראשונים ולא אמרינן אף להחמיר אח"כ דרשתי הגאון יצו' והשיב וז"ל ואשר שאלת היאך אנכי נוהג בבעל עצמו שהוליך את הגט ממקום למקום אם כשר הדבר דע כי נוהג אנכי הלכה למעשה להכשיר והכי תניא בהדיא בפ"ק דגיטין הבעל עצמו שהביא גיטו א"צ לומר בפני נכתב ובפנ"ח כו' ובס"ה מייתי הך ברייתא לפסק הלכה ואיני רואה שום משמעות בשום שינויי באשר"י בפ"ב דנגמור מיניה דלא כשר אי משום דכתב שאין לו תקנה אלא ע"י שליח אבל עצמו לא אין דעתו כלל לאפוקי בעל המוליך את גיטו דאיהו נמי בלשון ובכלל שליח מקרי הבעל שהבי' גיטו דאל"כ מה שייך לו' עלה שלא תחלק בשליחו' הא לאו שליחו' הוא ואדרב' מוכיח מדברי האש"רי בהאי שינויא כש' הדבר דא"לכ היאך מתור' אמאי כותבין גט אעפ"י שאין אשתו עמו ניחוש דלמא יטלנו ויוליכנו למד"ה ויתננו לה שם משום דבמקומות אין מצוי לא סופר ועדים הבקיאים בעניין וליכא לשנויי עלה דלא מקדים אינש פורענות לנפשי' דכה"ג צריך לאקדומי כמו שאר שליחות הבא ממד"ה גם בבעל עצמו שמוליך אית ליה קלא עכ"ל ואני ישראל מברונא ברעגינשבורג מתמי' על הקבלה דלעיל להתיר ע"י הבעל להיות שליח להולכה לעצמה בלא ראי' ברור' ולסתור דברי האש"רי בפ"ב כאשר ביאר הטור באבן העזר וכתב בהדיא שאין לו תקנה לאותו הגט אלא ליתן ע"י השליח ואין יכול לגרש בעצמו ליתן לו מידו לידה כו' ומאי דקאמר נמי דבעל נמי שליח הוא ובכלל שליחות הוא והוכיח מדפרי' א"ה בעלמא נמי אלמא תניא כו' עד ואי לא שליחות מקרי מאי שייך לומר עלה שלא תחלוק בשליחות הא לאו שליח תימא גדולה הרי בתו' יש גירסא ממש איפכא וז"ל נראה דהאי פירכא ובעל נמי לא קאי אמאי דמשני שלא תחלק בשליחות דבעל לאו שליח הוא ועוד דבלאו א"ה פריך שפיר אבל קצת תימה שהמתין עד כאן ועוד שחוזר ומקשה ליה בסמוך ע"כל אלמא דבעל לאו שליח הוא א"כ מהיכא תיתי לאפוקי לישנא דאש"רי וס"א ממשמעות' ועוד דההיא ברייתא דפ"ק לא אתי לאשמעינן אלא דא"צ לומר בפ"נ ובנ"ח וכגון היכא דליכא למיחש ללקוחת כגון דפרע כתובתה בפנינו וקרעו לגיטא וכתבינן ע"ג דגיטא דנן דקרעינין כדי שלא תגבה ביה כו' מיהו אינו חולק על הגאון וחלילה וחס לי להוציא שום לעז על הגיטין ועל קבלתו דפשיטא דבהתירא יצאו אפי' לכתחלה ע"כ תוכן דבריהם ואני אומר ישר כחו שלא חלק על הגאון מהר"אי דבודאי א"ל שהיה מקובל וברור לו לא היה מתי' לכתחל' כי אותו הגאון היה מאוד רגיל להחמיר היכא דאיכא צד איסור דאורייתא וק"ו בא"א א"ל שפשט לו היתר ובסדר גיטין שלא מצאתי נוסח מיוחד היכא שהבעל עצמו שליח איך יסדר לו הרב השליחות ע"י וכן נראה לי היתר פשוט דלא גרע משליח ומה שכתב מהר"יב מגליון תו' לאו מר בר רב אשי חתים עלה ואדרבא אמינא מדהמתין ע"כ ש"מ דבא לאלומי פירכא דיליה וה"ק אפי' את"ל דלא שייך בבעל כולי האי לומר בפ"נ כו' דבודאי מאחר שהוא מביאו א"כ בודאי הוא צוה לכתוב לשמו מ"מ יאמר בפ"נ כו' כדי שלא תחלוק בשליחות ומשני ליה אפי' את"ל דלא חילוק בשליחות מ"מ הכא דאין בו שום צד לומר בפ"נ כו' דטעמא מאי דתקינו לומר בפ"נ כו' משום דלמא אתי בעל ומערער ומאחר שהוא הביאו דלא שייך לומר שום ערעור וא"כ שורש התקנה בטלה לגבי הבעל מעיקרא ועוד אומר אני אפי' את"ל דלא שם שליח הוא מ"מ לענין גט קלא הוא בשליח ואדרבה טפי אוושא מילתא שהוא שליח