ים של שלמה על גיטין רנט

הולך כזכי ול"ק כאן בבריא כאן בש"מ פי' בבריא לאו כזכי הלכך יחזיר למשלח בש"מ יחר ליורשי מי שנשתלחו לו ולא למשלח דהולך דידיה כזכי דמי וזכה לו השליח למקבל כנ"ל אבל רש"י פי' הולך כזכי כל זמן שלא חזר בו ואין כ"ל דא"כ אפילו בריא כמי כל זמן שלא חזר אמאי יחזיר למשלח אלא ע"כ כשחזר מיירי ה"כ בש"מ ואפ"ה קתני יחזיר ליורשי מי שנשתלחו לו עכ"ל מרדכי. ולא יכולתי לירד לסוף דעתו דתחלת דבריו מיירי באומר לשליח זכה לפלוני ואח"כ דייק דאפילו בהולך הוי דינא הכי וע"ק לי מהיכא דייק הכי דנהי דאיירי בחזר מנ"ל דק"ל הכי דא"ל מדדחי בסוגיא דבבריא כ"ע לא פליגי דהולך לאו כזכי ואוקי בש"מ ש"מ דהילכתא הכי דלמא אדרבא ה"ק בברי כ"ע לא פליגי דפשיטא דלאו כזכי ובש"מ פליגי והלכה כת"ק דלא אמרינן אף בש"מ הולך כזכי אלא שמת ומשום דברי ש"ו ככתובים וכמסורים דמי או משום מצוה לקיים דברי המת וע"ק הלא לפי האמת אליבא דר' יוסף לא איירי כלל בש"מ וא"כ מאי איכא למידק מש"מ מאחר דלא קיימי האי סוגיא ויש לי ליישב דבריו דה"ק מאחר דגבי הולך פליגי בש"מ אי הוה כזכי משמע היכא דאמר זכה ממש לכ"ע דבריו ככתובים וכמסורים דמי זכה בה מיד בקבלתו של שליח אבל לישנא דר' יואל הלוי משמע דאף בהולך פסק כן שזכה לו השליח למקבל ומ"מ יש לפרש דשפיר דייקינן דאף בש"מ ואמר הולך לפלוני זיכה לו השליח מדפריך בסוגיא על הא דאמר רב יוסף הלכה כר"ש הנשיא שאמר יחזרו לאל משלח והא ק"ל דברי ש"מ ככתובים וכמסורים דומי ונמשני רב יוסף מוקי בבריא ופריך והא ק"ל מצוה לקיים דברי העת תני יחזרו להמשלח ומדלא קאמר אלא תני וכו' משמע דקיימא שינויא קמא דרב יוסף דמוקי בברי ולא בש"מ דאי בש"מ הא ק"ל דבכי ש"ע ככתובים וכמסורים דמי אפילו היכא שלא את אלמא דהכי הלכתא ומ"מ קשה על עיקר ראייתו וונ"ל דלא כר"ש דאיירי בלא חזר משום דק"ל אפילו בבריא נמי נ"ל דק"ל מידי דש"מ כל זמן שלא חזר דברין ככתובים וכמסורים אבל בבכי מאחר דק"ל הולך לאו כזכי ומ"ה כל זמן שהמקבל חי יתן לו השליח ויקיים שליחותו מאחר שלא חזר המשלח אבל מאחר שמת שנשתנה הענין והולך לאו כזכי שיאמר שזכה קודם מיתתו א"כ מאחר שלא יכול לקיים שליחותו מאחר שיות יחזור למשלח משא"כ בש"מ דדבריו ככתובים וכמסורים דומי כל זמן שלא חזר וזכה בהן אותו שנשתלחה לו ועוד נראה בעיני שאין הסברא נותנת שלא יכול הש"מ לחזור גבי הולך מאחר דהולך דעלמא גבי מתנה לאו כזכי אלא משום דברי ש"ע באת לחזק דבריו ולומר כזכי ומאחר דכל דבכי ש"ט אינה אלא בתנאי שאם יעמוד יחזור ה"ב לענין הולך דיליה דאלא אמר הש"מ שיולך ויזכה אלא בתנאי שאם לא יחזור כשעמד ומ"מ היכא שלא עמד לא יכול לחזור קודם שיות מאחר שהוציא הממון מידו ומ"ה קאמר יחזור ליורשי מי שנשתלחו סתמא וא"צ להמתין ולראות שאם חזר בו אם לאו אלא כ"ז שלא עמוד אינו חוזר אף ששאר ש"מ חוזר הכא שהוציא המעות מידו וזכה בהן זה אינו חוזר אלא כשיעמוד וכן כתב הטור בשם ר' משה הכהן ומ"מ נ"ל היכא דאמר זכה דאף בש"מ אינו חוזר דלא גרע ממתנת בריא וואחר שזכה בה השליח בקבלתו מידו הוה כאלו בא לידו מיד והשליח לא יכול להחזיר לו ואף רש"י מודה בזה וזו א"ל ראיי'

הדרן עלך המכיא קמא

דין אם השליח אמר בפנ"כ ולא אמר בפ"נ. או בפנ"ח ולא אמר בפני נכתב. בפנ"כ חציו האחרון ובפנ"ח כולו או שאמר בפנ"כ כולו ונחתם חציו פסול ואפילו אם הוא בעצמו העד השני, אבל אם הוא ואחד מעידים על החתימות העד השני שלא חתם בפניו כשר. וכ"ש אם ב' אחרים מעידים עליו

א המביא גט ממדינת הים ואמר בפנ"כ אבל לא בפנ"ח. בפנ"ח אבל לא בפנ"כ. בפנ"כ חציו בפנ"ח כולו בפנ"כ כולו בפנ"ח חציו פסול: ומסיק הי חציו אילימא חציו ראשון והאמר ר"א אפילו לא נכתב בו אלא שיטה אחת לשמה שוב אינו צריך. אלא אמר רב אשי חציו האחרון ורש"י פי' דלא שיטה ראשונה ממש אלא שיטה ראשונה שיש בהם שם האיש ושם האשה והזמן. ולישנא לא משמע הכי. ועוד לא גרע מקן קולמסות וקו מגילתא דמהני ואפילו שיטה ראשונה לחומרא בעלמא הוא דנהיגי כך כאשר כתבתי בפ"ק סימן ח'. ומסיק הא דאמר בפנ"ח חציו פסול אמר רב אשי אפילו אומר אני הוא עד השני פסול. מאי טעמא או כולו בקיום הגו או כולו כתקנת חכמים אבל אם העידו שנים על חתימות יד עד השני. או אפילו הוא ואחר מקיימים חתימת ידי עד השני כשר דליכא מידי דאי אמר חד בפנ"כ ובפנ"ח דלהוי כשר וכי מקיימי תרי דהוה פסול. דליכא מידי דאי אסיק איהו לכולה מילתא ואמר בפנ"ח כשר וכי איכא חד בהדי' דמסייע לקיומא דלהוי פסול. והאי סוגיא דבעי אילפא כו' אפרשנו אי"ה בפרק כל הבשר גבי הלכות נטילת ידים

דין אחד אומר בפנ"כ ואחד, אומר בפניה פסול והוא שאין שניהם שלוחים. ואם שניהם שלוחים והגט יוצא מתחת ידי שניהם כשר. וא"צ שיהיו שניהם אדוקים אלא אפילו אם הוא ביד אחד מהן אלא אומר שהבעל עשה את שניהם שלוחים להוליך גט לאשתו והאחד נתנו במעמד הכירו מני. ואפילו אם האחד שליח והשני מעדי שבפניו נעשה שליח כשר וכן אם שניהם אומרים בפנינו נחתם כשר אפילו ליכא חד שיאמר בפנ"כ

כ מתניתין אחד אמר בפנ"כ ואחד אמר בפנ"ח פסול. שניהם אומרים בפנינו נכתב ואחד אומר בפנ"ח פסול ור"י מכשיר. ואין הלכה כר' יהודה. אחד אומר בפנ"כ ושנים אומרים בפנינו נחתם כשר והא דאמר אחד אומר בפנ"ח ואחד אומר בפנ"כ פסול אמר ר' שמואל בר יהודה אמר ר' יוחנן לא שנו אלא שאין הגט יוצא מתחת ידי שניהם אבל גט יוצא מתחת ידי שניהם כשר. דשנים שהביאו גט ממדינת הים אין צריכין שיאמרו בפנינו נכתב בפנינו כחתם כלל כדאמרינן לעיל בפ"ק ואפילו היכא דאיכא קצת ריעותא שאחד אמור להדיא על הכתיבה ולא על החתימה ואידך אמר על החתימה ולא על הכתיבה מ"מ אין חשש בזה מאחר דלא צ"ל בפנ"כ כו'. הא דגט יוצא מתחת יד שניהם פי' רש"י אדוקים כו' וכתבו התוס' וכל האחרונים דלאו דוקא שניהם אדוקים אלא אפילו הוא ביד אחד מהן אלא שאומר שהבעל עשה את שניהם שלוחים להוליך גט לאשתו והאחד נתנו במעמד חבירו דמהני כדאית' לקמן בסוף פרק התקבל כולכם הוליכו. אחד מוליכו במעמד כולם ואפילו אם האחד שליח והשני מעיד שבפניו נעשה שליח כשר לרבא דאמר ופני שאין עדים מצוי' לקיימו מטעמא דאמרינן מה אם יאמרו אלו בפנינו גירשה נוי לא מהימן דכל היכא שיש כאן שנים לא יוכל לטעון או לומר לא שלחתי או לומר מזויף הוא כמו שפרשתי לעיל פ"ק סימן ד'. וכן להא דשנים אומרים בפנינו כחתם כו' כשר אפילו היכא דלא אומר אחד בפנ"כ דהא איכא שנים שקיימו הגט ותו לא בני לרבא אפילו לכתחיל' אלא דלא תימא מאחר דאיכא שנים שאומרים בפנינו נחתם ואחד מהם אווור בפנ"כ והשני לא אמר הוי קצת ריעותא וסד"א דהוי מחזי כאלו אמר להדיא שלא נכתב לשמה כתקונו. דהא אף לרבא מאחר דצריך לומר בפנ"כ משום אחלופי צ"ל שנכתב לשמה דאל"כ מאי קמסהיד ביה שנכתב בעניו כדפרי' בב"ק סימן ח'. קמ"ל דליכא חששא ביה

דין שצריך לכתוב זמן בגט וכיארנו דיש לבעל פירות עד שעת נתינה ומ"מ היכא שיש בו זמן ולא ידעינן יום המסירה גובה מזמן הכתוב כנ מאחר דליכא ריעותא

ג מתניתין נכתב ביום ונחתם ביום בלילה ונחתם בלילה בלילה ונחתם ביום כשר ביום ונחתם בלילה פסול וכ"ש מכשיר שהיה ר"ש אומר כל הגיטין שנכתבו ביום ונחתמו בלילה פסולין חוץ מגיטי נשים ומסיק מזיו תקנו זמן בגיטין ר' יוחנן אומר משום בת אחותו פי' שמא יחפה עליו שלא תחנק בב"ד כשזינתה ומ"ה יכתוב לה גט בלא זון ואז תוכל להוציא גיטה ותאמר שמקודם גרשה ואפי' האידנא דליכא ד"כ איכא למיחש שמא יחוס על בני' שתלד בזנות ולא יוציא עליהם קול שהם ממזרים ויאמר שמקודם גירשה והם בני' הפנויה ויתערבו ממזרים בישראל ומ"ה לא אמר ר"י שמא יחפה עליה אלא משום בת אחותו והכל במשמע ומ"ה מוקדם פסול שלא יחפה עליהן כשתזכה בין כתיבה לחתימה ויאמר שמיום הכתיבה גירשה אעפ"י כשנכתב בלילה ונחתם ביום נמי איכא למיחש כה"ג מ"מ מה שנוכל לתקן נתקן ונכתב ביום ונחתם בלילה יומא אחרינא הוא ואפשר לתקן הוא אבל משום פירות לא תקנו דקסבר יש לבעל פירות עד שעת נתינה וא"כ כל העירות שאכל אפי' אחר החתימה עד הנתינה בדין הוא אוכל ומשעת נתינה ואילך אין לחוש להפסד של אשה ולתקן זמן שהרי תוכל לברר בעידי המסירה שיעידו לפני ב"ד באיזה יום שנתגרשה ומשום הכי לא תקנו זמן אלא משום בת אחותו ומ"מ השתא דכתב זמן בגט אע"פי שיש לבעל פירות עד שעת נתינ' מ"ו היא גובה פירות מזמן הכתוב בגט ולא חיישינן שמא כתב וחתם בניסן ולא כתן עד תשרי אלא היכא שנמצא גט אשה בשוק דאיכא ריעותא אבל היכא דאיכא בידה אין צריכ' להביא עדי מסירה אלא גובה מזמן הכתוב בגט כן פירשו התו' וכן האחרוני' ולא כרש"י ור"ל אמר משום פירות דקסבר יש לבעל עירות עד שעת חתימת הגטותו לאומ"ה בעי זמן שלא תפסיד הפירות משעת חתימה עד שעת נתינה ומ"ה מוקדם במתניתין פסול דמפסיד הבעל הפירות משעת כתיבה עד שעת חתימה שלא כדין וכ"ש מכשיר דקסבר כיון שנתן עיניו לגרשה שוב אין לו פירות ובדין הוא דמפסיד משעת כתיב' ור' יוחנן אמר בודאי ר"ש סבר משום פירות תקנו זמן ומ"ה מכשיר דקסבר כיון שנתן עיניו לגרשה כו' אבל לרבנן דפסלי סברי משום בת אחותו ומשום פירות לא תקנו זמן דיש לבעל פירות עד שעת כתינה אבל קשה מנלן לר' יוחכן דסברי לרבנן יש לבעל פירות עד שעת נתינ' דלמא עד שעת חתימה ותקנו זמן משום פירות כמו שסבר ר"ש א"כ סבר כר"ש ממש וכיון שכתן עיניו לגרשה שוב אין לו פירות ותקנו זמון משום בת אחותו ומכין לר' יוחנן דרבכן חלוקי' על