ים של שלמה על גיטין רנח

מאחר דבמתנה ק"ל דהולך לאו כזכי כדמוכח לקמן בסוגיא דכ"ע הולך לאו כזכי וכן איתא להדיא לקמן בפרק השולח בסימן ז' ואם איתא דבמתנה הוה תן כזכי כיון דתנן גבי מלוה ופקדון דהולך כזכי למה ליה תו למתני תן מנה לפלוני דהוי כזכי דהיינו זו וא"צ לומר זו דכיון דתנן דהולך כזכי במלוה ובפקדון אע"ג דבמתנה לא הוי' כזכי כ"ש תן דהוי כזכי אלא ש"מ דןת והולך במתנה שניהם לאו כזכי ובמלוה ובפקדון שניהם כזכי ועוד האריך בראיות מן התוס' ומן הירושלמי והא דאמר גבי עבד תן כזכי אע"פ שמרצון לבו משחררו א"ל דעביד ליה נייח נפשי' לא יהיב ליה וי"ל דלא דמי דרגילות הוא כמה פעמים שאדם נותן לאוהבו אע"ג דלא עביד לי' נייח נפשי' מעולם אבל אין דרך אדם לשחרר עבדו בפרט מאחר שעובר על לעולם בהם תעבודו אי לאו דעביד ליה נייח נפשי' טובא וכן דעת ר"י ורא"ש וכל האחרונים

דין ביארנו דלא בעינן הוחזק כפרן אלא בפקדון לענין הולך כוכי אבל במלוה אפילו בלא הוחזק כפרן לא מצי הדר

ט הא דאמר רב חסדא כשהוחזק כפרן כתב הרשב"א ה"ה אם שליח זה גברא מהימנא הוא לגבי מפקיד והיה רגיל להפקיד איהו נמי גבי' אינו יכול לחזור בו דהא השתא לא יוכל לומר אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר כדאיתא במציעא וכן נמי אי שדר ליה גברא מהימנא אע"ג דלא פטרי' א"י לחזור וחייב וכן כתב הר"ן והנה מדברי הגמרא משמע דדוקא בפקדון בעי שהוחזק כפרן אבל במלוה לא שייך לומר אין רצוני שיהא הלואתי ביד אחר דמה לך בכך מאחר שלא יצא מאחריות הלוה שהרי לעולם חייב באחריות עד שיבא המעות לידו בשלמא גבי פקדון לא ניחא ליה שיהא פקדונו ביד אחר מאחר שהוא בעין ואפילו הנפקד לא יוכל לשלוח בו ידו א"כ מתיירא שמא ישלח השליח יד בפקדון ולא ניחא ליה שיהא בידו אפילו היה הפקדון מעות או מטבע אפ"ה מאחר שהוא בעין לא ניחא ליה בשאר תשלומין מש"כ בהלואה שלהוצאה ניתנה וכן משמע להדיא מתשובת ר"ת שנכתב לקמן דדוקא בפקדון בעינן הוחזק כפרן או גברא דמהימנא הוא ומהשתא אני אומר מה שכתבו התוס' על האי עובדא דרב ששת דהוי ליה אשרת' דסרבלא במחוזא. ואמר לר' יוסף בהדי דאתית אייתא נהלי' ויהבנא נהלי' וא"ל ליקני מינך וא"ל אין ולבסוף אשתמיט להו וכו' ופי' תוס' וז"ל משמע דבדין לא היו יכולי' לכופו להחזיר אע"ג דלא הוחזקו כפרנים היינו משום דאמת הי' שהוא שלוחו אלא שלא קבל עליו אחריות ולא מצי אמרי אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר עכ"ל. לפי זה משמע דאף בהלואה כל זה אינו לפי מה שכתבתי אלא שטעות נפל בספרים והוא קאי על מעשה אחר על אסקופת דכספ' כו' או אפשר שהתוס' לא היו גור' אשרת' דסרבלא אלא פקדון דסרבלי דדוחק לומר דתוס' חלוקי' על דברי ר"ת וכל הראשונים לא כתבו הוחזק כפרן אלא בפקדון ולא במלוה וכן דעת כל האחרונים וכן כתב הטור להדיא וז"ל ראובן שהי' חייב מנה לשמעון או שהי' לו פקדון בידו ואומר ללוי הולך מנה זה לשמעון אם בא לחזור וליטלו ממנו א"י דהולך כזכי דמי ומיד כשהגיע ליד לוי זכה בשבילו לשמעון לפיכך בין אם מת לוה בין אם מת מלוה יתנוה ליורשי שמעון ומ"מ ראובן חייב באחריותו עד שיגיעו ליד שמעון ואם החזיר לוי המנה לראובן והעני אח"כ ולא הי' לו ליפרוע בענין שהפסיד שמעון לוי חייב לשלם שהו' פשע במה שהחזיר לראובן ואם מחמת אונסו החזיר לראובן שאיים עליו ראובן עד שהוצרך להחזירו פטור והרמב"ם כתב החזירו לו שניהם חייבים באחריות עד שיגיע לו חובו והא דפקדון א"י לחזור וליטלו מיד לוי דוקא שהוחזק הנפקד כפרן דאז זכות הוא למפקיד שיצא מתחת ידו אבל לא הוחזק כפרן יכול הוא לחזור ליטלו עכ"ל משמע אבל בהלואה אפילו לא הוחזק כפרן אינו יכול לחזור והיינו כדפרישית והנה מה שכתב הטור שאם מחמת אונס החזירו כו' כך משמע מתוך הסוגיא דא"ל א"ה שפיר עבדת פי' שהחזרת ואין זה מציל עצמו בממון חבירו כמו שכתב הרא"ש לעיל בסימן ל"ו ומ"ש שהרמב"ם כתב ששניהם חייבים באחריות יפה כתב נראה דבודאי לא נפטר המשלח מן המפקיד בעבור שזה השליח נתחייב באחריותן שפשע במה שהחזיר וכן פסק הא"ז

דין לוי שהפקיד מנה אצל שמעון שלא בעדים וראובן ביקש מלוי לקבל לו מנה משמעון שנתחייב לו וקבל לוי ואחר כך בא שמעון ללוי ותובע להחזיר לו המנה כי בטעות פרעו ואם לא יחזיר יעכב שמעון המנה שהפקיד לו לוי שלא בעדים וראובן תובע מלוי מנה שזיכה לו מן הדין יחזיר לו המנה לראובן ומ"מ אם היה גלוי דעת שהיה מסרב לוי מתחלה מפני שהיה מתיירא משמעון מחמת מנה שלו והפציר בו ראובן לקבל אמרינן בודאי לא קבל לזכות לאחר ולהפסיד לעצמו

מא פסק השי' ר"ת לרבני' מרעגינשבורג ע"ד לוי שהפקיד מנה אצל שמעון שלא בעדים וראובן ביקש מלוי לקבל לו מנה משמעון שנתחייב לו שמעון וקבל לוי ואח"כ בא שמעון ללוי ותובעו להחזיר לו המנה שנתן לו לצורך ראובן כי בטעות פרעו ואם לא יחזור יעכב שמעון מנה שהפקיד לו לוי שלא בעדים וראובן תובע מלוי מנה שזכה לו ולוי טוען לא זכיתי לך ע"מ להפסיד פקדוני שביד שמעון נ"ל כי מן הדין יחזיר לוי מנה שנתן לו שמעון לראובן שהרי זכה לו כיון שחוב מלוה הוא וק"ל כרב דאם בא לחזור דאינו חוזר ואפילו מפקדון הי' זכה לו דאין ש"ל הכא אין רצוני כו' כיון דא"ל הב ליה פקדון ונפקד נתן לו הוה ליה כזכי ולא מצי למיהדר כדמוכח במעשה ר' דוסתאי כו' ומה שאמר לוי לא זכיתי על מנת להפסיד שלי דברים שבלב הן ואינם דברים ע"כ במרדכי ומ"מ אם הי' גלוי דעת כגון שהי' מסרב תחלה ואמר שמעון חייב לי כבר שלא בעדים ומתיירא שלא יבא לי היזק והפציר בו שיקבל אזי אמרינן בודאי לא קבל לזכות לאחר ולהפסיד לעצמו כאשר גילה מתחלה

דין ראובן ששלח מנה לשמעון לשומרה אפילו לא דיבר ראובן עם שמעון כלל אלא שהשליח אמר שמור מנה לראובן וקיבל והחזיר לו ע"י אותו שליח ונאנס אפילו בעיר או בדרך ואין עדים אפ"ה גובה מנה משמעון

מב פסק כתב הא"ז ראובן ששלח מנה לשמעון לשומרה וע"י אותו שליח החזירו שמעון ונאנס בדרך דן ר' שמחה אם ראובן אמר קודם לכן שמור לי מנה שאשלח לך והחזירו שמעון לשליח ונאנס בדרך חייב שמעון כדתני' הולך מנה לפלוני פי' פקדון כו' דאם אבדו חייב באחריותן ואם אבדו השליח בעיר ולא בדרך הנפקד פטור בשבועה דאפילו למ"ד שומר שמסר לשומר חייב לפי שאין רצוני כו' או משום דאת מהימנת לי כו' הכא פטור דהא המניה ראובן לשליח ואפילו אם נאנס השליח בדרך אם אין עדים שנאנס ממנו פטור הנפקד דמצי למימר לדידי לא מהימן לי בשבוע' את מהמנת' ואי לא ביקש המפקיד מהנפקד לשמור לו המנה אלא השליח מסר לו וא"ל שמור מנה לראובן ואמר נפקד למפקיד לאו בעל דברים דידי את מ"מ כיון שהשליח הי' אומר לשמעון ראובן שלח לך זה המנה שתשמור לו וקבל שמעון מן השליח כדי לשמור לראובן הרי הוא נפקד לראובן לכל הלכות נפקד הואיל וק"ל דהולך מנה לפלוני שאינו חוזר אם החזירו השליח ללוה או לנפקד רצה המשלח גוב' מן השליח רצה גוב' מן המלוה או מן הנפקד עכ"ל והנה מה שכתב שאם אין עדים בדבר כו' דפטור דמשמע אם יש עדים שנאנס דחיי' הנפקד אף באונסים היינו משום שפשע במה שהחזירו לשלוחו בדרך דרוב דרכים בחזקת סכנה הן וזה מוכח שהרי נאנס בדרך ומ"ש רצה המשלח כו' פי' המלוה או המפקיד והיינו כדעת הרמב"ם ששניהם חייבים באחריותו כדלעיל וה"ה שלא הי' משלחו גבה הולך מנה כו' אלא שא"ל בהדי דאתי' איית' נפשי' כו' כדאיתא בסוגי' לאפוקי אם לא הי' משלחו כלל ולא א"ל ולא מידי הי' יכול השליח לחזור בע"כ לפי שי"ל חוב הוא לו משום שאין רצונו כו' היכא דלא הוחזק כפרן אבל קשה לי על דברי ר' שמחה שאמר הנפקד פטור דמצי למימר לדידי לא מהימן כו' ס"ס יאמר המפקיד למה החזרת לי נהי שהאמנתי לו וניחא לי בהבאתו מ"מ לא קבלתי עליו אחריות וא"כ למה נתת לו מאחר שלא היית מחויב ליתן לו א"ל שהאמנת לו וא"כ באחריות, הוא ואף אב' מורי לא פליג על ר' שמחה אלא בסוף דבריו שאם לא ביקש המפקיד לנפקד כו' ויותר הי' ראוי לחלק כפי מה שכתבתי

דין הולך מנה לפלוני והלך ובקשו ולא מצאו חי יחזור למשלח מת גם המשלח אם מת המקבל בחיי נותן יחזיר ליורשי נותן ואם מת הנותן בחיי המקבל יחזיר ליורשי מי שנשתלחו לו ואי ש"מ הוא אפילו מת המקבל בחיי נותן רק שהיה חי בשעת מתן מעות ליד השליח יחזיר ליורשי מי שונשתלחו לו אפילו אחר מיתת הנותן

מג מסקינן בסוגיא אליבא דהלכתא הולך מנה לפלוני והלך ובקשו ולא מצאו חי יחזור למשלח מת אף המשלח אם הי' בריא אז דיני' הכי שאם מת המקבל בחיי הנותן יחזיר ליורשי משלח דק"ל הולך לאו כזכי ואם מת הנותן בחיי המקבל אז יחזיר ליורשי מי שנשתלחו לו דק"ל מצוה לקיים דברי המת ואי ש"מ אז אפילו מת המקבל בחיי הנותן רק שהי' חי בשעת מתן מעות ליד השליח יחזיר ליורשי למי שנשתלחו לו ואפילו היכא שנולדו יורשי המקבל, אחר מיתת הנותן ואע"ג דבשעת מיתת הנותן לא היו ראוין לקנות למ"ד המזכה לעובר לא קנה וגם המקבל לא קנה מחיים כיון שמת בחיי הנותן אפ"ה קונה דדברי ש"מ לעניין לקנות אחר מיתתו חשוב ככתובי' וכמסורים למפרע משעת נתינתו הלכך כיון דאיתא למקבל בשעת מתן מעות הוברר הדבר שזכה משעת המתנה ומורישו ליורשיו ואי ליתא למקבל בשעת מתן מעות יחזרו ליורשי משלח דק"ל דאין קנין למת וכן הלכתא

פסק כתב ר' יואל הלוי מספקא לי אם ש"מ זיכה נכסים ע"י אחרל שנתנו בידו ואמר לשליח זכה לפלוני בהם אם יכול לחזור בו כשעמד דלכאור' משמע דאי' לחזור בו דמסקינן כ"ע הולך לאו כזכי דמי פי' אם ברי' הוא ובמתנה איירי התם דאי' בחוב ובפקדון הא ק'