ים של שלמה על גיטין רנז

פרעון שהשובר מוכיח והשניי' אינם יודעים בבירר ולפיכך הוא פטור עכ"ל

דין דאם אחד שהיו עומדין במעמד שלשתן מודה מקבל לנפקד שטעה בחשבונו שנפטר הנפקד מהמקבל, המקבל חוזר על הנותן והנותן על הנפקד בשבועה. אבל אם הנותן מודה לנפקד. אם יש לנותן נכסים נאמן וגובה חובו ממנו ואם לאו או שהוא אלים או שיהיב ליה במתנה א אינו נאמן

לה פסק כתב הרי"ף דוקא היכא דאיכא סהדי. א"ב דאודי ליה דהכי הוא חשבונו בטעות כו'. כתב הר"ן וז"ל מה שכתב הרי"ף א"נ דאודי ליה כו' דוקא דאודי לי מרא ארעא דכיון דאודי ליה ה"ה נפטר ממנו. אבל היכ' דאודי ליה גינאי חברי' לדברי מי שאמר שבמעמד ג' יכול למחול כי מודה לי' גינאי נמי דלא מחייב ליה ולא מידי' מהימנא כדאי' בסוגי' דשני' אוחזין בטלית דאמרינן ש"מ איתא דשמואל דשמעינן מני' דכל היכא דיכול למחול מהימנ' נמי לומר פרוע הוא. אבל לדברי מי שאמר דאינו יכול למחול כי אמר נמי דלא פי' גבי' ולא מידי נמי לא מהימן ואע"ג דאיכא חד סהדי דמסהיד ולא מחייב ליה ולא מיד' כיון דהאי לא ידע וא"י לשבע להכחיש את העד אינו מפסיד דשבועת עד אחד המעיד פירע' מדרבנן בעלמא הוא כדאיתא בפ' הכותב דהיכא דאפשר משתבע והיכא דלא אפשר לא מפסיד וכי מודה ליה מרי' ארעא שהוא נפטר ממנו כדאמרינן מרי ארעא אינו גובה מגינאי חבריה כיון שהעמיד אידך גינאי אצלו נפטר לדעת הרי"ף ז"ל שכך כתב בפרק המקבל אבל דעת רבינו האי גאון ז"ל ור"ת אינו כן. שהם סוברי' שהמומחה אצל אחר אינו נפטר מה שהי' חייב לו אלא א"כ פטרו בפי' ולדבריהם אע"פ שמרי ארעא מעיד דלא פש ליה גביה ולא מידי. מרי דארעא חוזר וגובה מגינאי וגינאי נמי גובה מאידך גינאי חבריה אע"ג דאידך גינאי מרי ארעא מעיד עליו שאינו חייב לו כלום ה"ל עד אחד ויטול הלה בשבועה כיון שהוא יכול לשבע ואע"פ שנשתעבד' האי גינאי למרי ארעא ברצון חבירו כיון שאינו פורע כלום למרי ארעא אינו נפטר ממנו עכ"ל. והנה תחלת דבריו שכתב היכא דמודה ליה גינאי שטעה שאינו נאמן ולא נפטר מן המקבל פסקו נמי הרא"ש והטור כמו כן. והוסיפו לבאר וז"ל ואם הנותן מודה שטעה בחשבון והמקבל אינו יודע אם טעה א"ל אם נתנו למקבל בשביל חוב שהיה לו עליו והמחוהו אצלו ליפרע ממנו אם יש לו נכסים לנותן שיכול המקבל ליפרע ממנו נאמן הנותן לומר שטעה ויחזור המקבל ויגבה חובו מן הנותן. אבל אם אין לו נכסי' לא כל כמינה לחוב המקבל בהודאתו כדאיתא בפ' ב' דכתובות דאין המלוה נאמן לומר שטעו אמנם הוא היכ' שהו' חוב לאחרי' ואפי' אם יש לו נכסי' וההוא גבר' אלמא והשני נוח לו ליפרע ממנו לא מהימן כיון שיש למקבל שום הפסד ואם מתנה הוא אינו נאמן כלל ע"כ. עוד הוסיף הטור וכתב וצריך הנפקד לתנו למקבל וחוזר וגובה אותו מן הנותן כיון שמודה שלא היה בידו כלום ובגרמתו הוא נתחייב ליתן בזה ואין בזה חילק בין אם נתן הנותן למקבל בשביל חוב שהיה בידו בין אם נתן לו במתנה עכ"ל אבל מה שכתב הר"ן בסוף דבריו שאם מודה מרי ארעא כו' שהוא חוזר על גינאי והגינאי על גינאי חבירו כו'. ולא פסק הטור כן אלא כתב ואם המקבל מודה שטעה בחשבון והנותן אינו מודה הנפקד פטור בלא שבועה שהרי מיד כשהמח' הנותן למקבל אצל הנפקד ונתרצה ליתן לו נסתלק הוא ממנו ודינו עם המקבל והרי הוא מודה לו שאין לנותן ביד נפקד כלום והנותן צריך לשבע שבועה למקבל בד"א שהמחהו אצלו בשביל חוב שהי' לו בידו אבל המחהו בשביל מתנה פטור בלא שבוע' דהא לית ליה גבי' ולא מידי ואפי' שיודע הנותן שלא היה לו ביד הנפקד כלום אינו חייב למקבל ומתנה בטעות היתה עכ"ל ונראה דברי הר"ן עיקור דאיך נפטר בשבוע' מאחר שיכול לחזור עליו לסברת הרא"ש כמו שכתב הטור גופא לעיל מני' גבי' היכא שהנפקד נשבע היסת למקבל שטעה ואז המקבל חוזר ותובע לנותן לסבר' א"א הרא"ש שלא נסתלק המקבל מעל הנותן. ולפי דעתי שלא דק וכתב אליבא דדברי הרי"ף שכתב שסבר שנסתלק או איירי שקיבל עליו בפירש לפטור הנותן כמו שפי' לעיל דבכה"ג נשבע הנותן היסת וא"כ יפה כתב הר"ן מאחר שחוזר המקבל על הנותן שהנותן חוזר על הנפקד ואין מועיל לו עדות המקבל וכן הוא עיקור

דין אם אחר שהיו עומדין במעמד שלשתן מודה נותן לנפקד שטעה בחשכון אינו נאמן כדאיתא בסימן ל"ה אין הנפקד חוזר על הנותן

לו פסק מה שכתב הטור לעיל חוזר וגוב' מן הנותן לפי שבגרמותו נתחייב כו' מלתא דתמו' קא חזינא בו וכי עדיף מגרמא בניזקי' דפטור ואין בו חיוב דיני דגרמא אלא כגון המזיק בידים כגון שורף שטרות של חבירו ודומה לו ונהי דחייבינן מוסר ומראה ממון של חבירו דבדיבורא קלייהו היינו נמי מזיק בידי' שבדיבורו נעשה ההיזק מיד כי כבר ידוע שמיד כשנפל ממון של ישראל בידיהם ששוב אין מרחמי' עליו כתוא מכמר וה"ה זיכה את החייב כו'. אפי' לא נטל ונתן ביד וכן מוכר שטר לחבירו וחזר ומוחלו וכל כה"ג שבדיבורו מיד נעשה ההיזק מש"כ בנידון זה שאם לא היה הנפקד מקבל עליו ליתן לא היה מתחייב כלום בדיבורו ועוד הנותן לא כיון להזיק אלא טעה וסבר שיש ממונו בידו ונהי דאדם מועד לעולם היינו היכא שמזיק ממש אבל לחייבו בדיבורו היכא דלא כיון כלל להיזק לא מצינו בתלמוד לחייבו ואין זה דומה לדיין שטעה שחייב בדיבורו אף שלא כיון להזיק שאני התם דחשבינן ליה כמזיד לפי ששגגו' תלמיד עולה זדון וגדולה מזו כתב ר' אליעזר מטולא אפי' מוסר היכא שלא כיון להזיק אלא להציל את שלו דפטור ונהי שכתבתי בפ' הגוזל בתו' סי' מ"ח דלא ק"ל כוותי' לענין תשלומי ממון היינו משום שהוא מוסר ממון חבירו בידי עכו"ם אבל בנידון זה בודאי כ"ע מודה דפטור. ועוד איך יעלה על דעת אדם שהוא חייב הנותן מצד דיבורו הלא איהו גופו נמי טעה . ואמר יש לי וקיבל עליו ליתן א"כ איהו דאפסיד אנפשיה

דין מעמד שלשתן ע"י שליח ששלח הנותן שליח לנפקד ואמר השליח בפני המקבל שיתנם לו או המקבל שלח שליח להנותן שיזכה לו ויזכה לו במעמד שליח ונותן ונפקד אינו מועיל

לז פסק כתב הרא"ש ומעמד שלשתן ע"י השלי' ששלח הנותן שלי לנפקד ואמר השליח בפני המקבל שיתנם לו כתב הרמב"ן ז"ל דאינו מועיל דהלכתא בלא טעמא הוא הבי דלא לוסיף עלה וראי' לדבר מאיסור גיורא דאמר רבא אי במעמד שלשתן לא אזלינא אבל לא היה ירא רבא שמא ישלח איסור גיורא שליח ויאמר לרבא שיתנם לרב מרי אבל במעמד שליח המקבל נראה דקנה דלענין הפקעת ממון מן הנותן הבי דלא לוסיף עלה אבל לענין זכיות המקבל שלוחו של אדם כמותו ע"כ, והנה שאר המפרשי' הביאו דברי הרמב"ן ולא חילקו בין הנותן למקבל וכן מסתבר שלא לחלק כלל דהבי דלא לוסיף עלה שייך במקבל כמו בנותן ועו' מאחר דתקנו מעמד ג' א"כ בלא מעמד ג' לא סגי ואם באת לומר שע"י שליח מהני ה"ה כמי בלא שליח דזכיה מטעמא דשליח הוא וזכין לאדם שלא בפניו וכי היכא דבלא שליח פשיטא דלא מהני בלא מעמד ג' א"ל שיאמר זכה ויהיה הממון ביד הנפקד ה"נ עם השליח ודומה לזה כתבו התו' על הא דתופס לב"ח במקום שחב לאחרים לא קנה ה"ה היכא דשוי' שליח נמי לא קנה ולא אמרי' שהוא כמותו מטעמ' דפרישי' הנרא' בעיני כתבתי דין דהמלוה אינו יכול לעכב ממון הלוה קודם זמנו אם אינו מבזבז ואינו הולך בדרך רמיה וכן לא יכול לתפוס לב"ח כה"ג כו'. וכפול לעיל סימן ט'

לח אתמר הולך מנה לפלוני שאני חייב לו אמר רב חייב באחריו' ואם בא לחזור אינו חוזר ושמואל אמר מתוך שחייב באחריות אם בא לחזור חוזר ומסיק לימא דבהולך כזכי קמפלגי לא דכ"ע הולך כזכי דמי ובהא קמפלגי מר סבר אמרינן מתוך ומר סבר לא אמרינן מתוך וכתב הרא"ש נהי דהולך לא כזכי דמי וכי גרע מתופס לב"ח דקנה אפילו בע"כ של לוה היכא דאינו חייב לאחרים מכ"ש הכא דמדעת וא"כ אמאי יכול לחזור ותירץ הר"ר משה מאיבר' דהא דאמר התופס לב"ח קנה היינו כשאין לו ללוה נכסים אחרים שיפסיד המלוה אי לאו האי תפיסה דלכך מהניא תפיסה והכא מיירי כשיש ללוה נכסים אחרים וכה"ג התופס לב"ח לא קנה דאי לא תימא הכי לא שבק חיי לכל בריא שכל אדם יתפוס נכסי חבירו כשהוא חייב לשום אדם ויאמר בשביל בעל חובך אני תופס והרב ר' פרץ ז"ל תירץ דהכא מיירי שקבע לו זמן לפרע ובתוך הזמן שלח לו מעותיו ולא שייך לומר הכא התופס לב"ח כיון שהמלוה עצמו לא הי' יכול לתפוס בתוך הזמן ול"נ דלא קשה מידי דהתם נמי מצי א"ל לוה לתופס או קבל עליך אחריות או החזר לי מה שתפסת ואפילו רב מודה ביה כיון שתפס שלא מדעת הלוה דמצי למימר ליה לא מהימנת לי וגם תירץ הר"ר משה אמת אבל תירץ הר"ר פרץ ז"ל אם הוא תוך זמן אם אין לו נכסים אחרים שיפסיד המלוה אי לאו האי תפיסה מהני תפיסה עכ"ל ואני אומר שגם תירץ הר"ר פרץ אמת היכא דאינו מבזבז נכסיו ואינו הולך בדרך רמיה ועקלתון שלא יכול לתפוס ולעכב ממנו קודם הזמן אפילו המלוה בעצמו כמו שכתבנו בפ"ק דב"ק סימן ב'

דין דבמלוה או פקדון הולך הוי כזכי וכשהוחזק כפרן בפיקדון ולא מצי הדר אבל במתנה בין תן בין הולך לא הוי כזכי ומצי הדר חוץ מזכי עבד דתן הוי כזכי

לט תניא כוותיה דרב הולך מנה לפלוני שאני חייב לו הולך מנה לפלוני פקדון שיש לו בידי חייב באחריותן ואם בא לחזור אינו חוזר לימא ליה אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר א"ר זירא כשהוחזק כפרן וכתב הרי"ף והרא"ש אחריו אבל לא הוחזק כפרן אם בא לחזור חוזר וכי קאמר דהולך כזכי ה"מ במלוה או פקדון כשהוחזק כפרן אבל במתנה הולך לאו כזכי דק"ל דשליח מתנה כשליח הגט כשם ששליח הגט הולך לאו כזכי כך שליח מתנה הולך לאו כזכי ואי בעי הדר ביה מצי הדר ביה ע"כ ור"ת כתב דאף תן לו לאו כזכי במתנה