ים של שלמה על גיטין רנג

לגט כלומר שעיקור קנינו בשטר ואינו עשוי לראי' לחוד לא קני. י"מ דהאי א"א פליג אהא דשמואל ולא ס"ל דאמרינן דינא דמלכותא דינא אלא בענין קרקעות שתלוי בארץ כגון מכסי' ומסים וארנונו' י"ל כה"ג. וזו היא סברת ר"א ממיץ כאשר כתבתי בפ' הכונס סי' כד אבל מ"מ גם לשם כתבתי דה"ה כל החוקי' והנימוסי' שעושים לקיום המדינה שלא תהרס הכל הוא בכלל דינא דמלכותא דינא. ע"כ נראה דהני תרי לישנא לא פליגי דהא הילכתא כשמואל בדינא אפי' היכא דרב פליג ק"ו היכ' דלא פליג עליו שום אמור' והכא הכי פרושא דמתני' איירי בכל גוונ' אם הנהיג המלך שלא יעשו שטר אלא בפני ערכאו ושלא יחתמו העדי' על השט' עד שיביאו בעל הדב' לפני הערכאו' ויראו ויודע הערכאות אמיתת הדבר ואזי יתנו הרשו' לעדי' לחתום והיינו השטרות העולי' בערכאות דאחר שנכתב השטר מביא' העדי' אות' לפני הערכאות ונגמר הדבר בפניה'. ואז סמכינן עלייהו דאי לאו דיהיב זוזא קמייהו לא מרעי נפשייהו. וה"ה לשטר מתנה מכח דינא דמלכות' דינא מאחר שהמלך הקפיד שלא יעשה השטר זולתו. אבל אם לא הנהיג המלך הדת כזאת בארצו. א"כ לא מתוקו' אלא חוץ מבגיטי נשים ושאר מתנו' אלא שטר מכר שהוא לראי' רק שהוא עשוי בערכאו' כמו שפרשתי כן כתב הרמב"ן בחידושיו פ' ח"ה וכן כתב אחריו הרשב"א והרא"ש. רק שיש לי לתמוה נהי שהמלך עשה דת בין עמו שלא יהיה שום שטר הגון כ"א יעלה לפני הערכאות מ"מ אינו גוזר שלא יעשה שטר בנינו וא"ת שאף זה גוזר א"כ שטרי ישראל פסולי' וערכאות של עכו' כשרים וזהו לא אישתמיט בשום ד דוכתא. ועוד כל כה"ג לאו דינא דמלכותא הוא אלא גזירה הוא וכמו שכתבנו בפ' ח"ה סי' קנ"ד שאם המלך גזר שאף הישראלי לא ידונו אלא לפניו שאין זה דינא דמלכותא אלא גזירה דמלכותא. ואם המלך לא גזר בכך אלא בא לתקן ששום שטר הבא לפניו לא יהא כשר והגון אלא שעשוי בערכאות א"כ אמאי אמרי' דינא דמלכותא דינא. היה לו לעשות שטר של ישראל ולהכשירו בפני דייני ישראל. ומ"ה כתב ה"ר יונה דמ"ה משנינן תני חוץ מבגיטי נשים ולא משום דינא דמלכותא דינא, לפי שאין המלך מפקיע ממון ישראל אצל חבירו אלא כל זמן שבא לדון בערכאות שלהם. אבל כל זמן שלא בא לדון לפניהם לא הופקע אותה השדה מן הנותן עד שיבואו בערכאו' שלהם. ושמואל איירי בכה"ג, שבא לדון בערכאות שלהם. ואף זו דוחק בעיני דאיירי שמואל שבא לדון בפני ערכאו' ואי איירי שלא היה מרוצה לדון עד שהוכר' להזקיקו בפני דיני העכו"ם פשיט' שהפסיד דינו ולא נזקקי' לו וכן פסק מה"רי מולין בתשובה. וע"ק אפי' שלא בערכאות נאמר מאחר שבאו לדון בפניה' מרצון טוב פשיט' דדינא דמלכותא דינא. ולכן נרא' בעיני הא דאמרינן בסוגי' בשלמא שטרי מכר כו' משום דלא מרעי נפשייהו לא בא למימר דמ"ה ודאי לא מהימני דכי עדיפ' ממשה ואהרן דבודאי אלף אלפים לא מרעי נפשייהו ואפ"ה אין נאמנים לעדות אחת אלא תקנו חכמים שיהיו נאמני' בשטרי שאינו אלא לראי'. מאחר דמסתמא קושטא קאמרינן לפי שהעכו' מקפידים על השטרות העשויי' בערכותיהם. וכן כתב המרד"כי והר"ן ה"נ נוכל לומר דתקנו יותר דהשטר יהא מהני אף לקנות בו מתנה וכל הדומה מאחר שהדת המלך ששטר דוקא יהא עשוי בערכאות יהיו כאלו רצונינו לראות לאותו הדין אבל היכא שאין המלך מנהג הדת ומקפיד בהיך ומה יהי' השטר עשויה פשיטא דלא תקנו חכמים שיהא מהני לקנות בו. וא"כ האידנא שאין דינא דמלכותא להקפיד שיהיו כל השטרות עשוין דוקא בערכאות א"כ לא תמצא להכשיר שטר ערכאות אלא שטר מכר והלוואה. וה"ה שטר קנין שהקנה הנותן למקבל בק"ס או בשארי קנינים וכתבו בערכאות שבפניהם הקנה הנותן למקבל. כשר השטר מאחר שהוא לראי' אף דק"ס לא מהניא בדיני עכו'. כיון שבעלי דברי' ישראלים מהניא עדותן דכל מידי דאיתעבד קמייהו לא מרעי נפשייהו. וכן פסק הרא"ש וכו' ומה"ט דה"ה צוואות ש"מ בפני הערכאות לא מרעי ג"כ נפשייהו לסהודי לשיקרא ומקיימי ככל אשר כתוב באותו שטר צוואה היוצא מפי הערכאות. רק שלא יהא נגד דתינו. ומ"מ נראה מאחר דאינו כשרי' מן התורה אלא משום תיקון הוא א"כ הסבר' נותנ' דלא תקינו רבנן לאכשורי שטרות שלהן ולדון עליהן בדיני ישראל אלא היכא שלא היה יכול למצוא סופרי ישראל. או הוא עניין קרקעות שדרך הוא לכתוב בערכאות שלהן ובפנקוסיה' וכן נותן הדת או הוא סיבה שמתיירא מן פלוני שלא יהרס הענין ברוב אלמותו ותקפותו ע"כ מקדים לפני ערכאות כדי לחזק אותו שטר או הצוואה. כה"ג מכשירן וכל כה"ג אבל היכא שברוע לבו בוחר דתיהם ושטריהם מבלי צרך אלא זדון לבו השיאו חלילה שנזקקים לאותו השטר. וכן מצאתי כתוב בשם ר' יצחק בר פרץ וז"ל ואם נאסר' לחבריה בחותם מלכות ואח"כ חבירו רוצה לתובעו בדין מאותו תביעה שהוא נאסרות לו באותו חתום אין נזקקים לו. כיון שהניח דיני ישראל ובחר להאסר בדיני האומת העולם שוב אין נזקקים להם מאותן תביעה ע"כ. וכמו שאין נזקקים לתובע שתבע את חבירו בעש"ג להחזירו לדין ישראל מאחר שבחר בהם ובדתיהם ק"ו שאין נזקקי' לו לעשות תקנה לקיום הערכאות אשר בחר. ואם יכול זה שכנגדו לבטלה בכל תחבול' וסיב' הרשות בידו ולא מחינן ביה כלל

דין דשטר העולה בערכאות אינו כשר אלא כשנעשה במקום קיבוצם עם קיום השופט

כג רבינא סבר לאכשורי בכנופי' דארמאי א"ל רפרם ערכאות תנן. וכתב הרי"ף דוקא ערכאות דלא מקבל שוחדא ואין כוונתו שאין מקבלין שוחד כל עיקור. כדאית' בפ' כל כתבי. לעדות שקר לא מרעי נפשייהו כי אין הדרך למקבלי שוחד לעשות זיוף

דין שטר גיותי שנמסר בפני סהדי ישראל גובים בו מבני חורי אפילו חתמו בו הדיוטות. וכן אפילו לא חתמו בו עדים כלל גובה מבני חרי. ואם חתמו בו ערכאות גובה ממשעבדי אפילו לא נמסר בפני עדי ישראל. וכן אם חתמו בו עדי ישראל גובה ממשעבדי ואם היה כתב ישראל ולא חתמו בו עדים אפילו נמסר בפני ישראל לא גבי ממשעבדי

כד אמר רבא האי שטרא פרסא' דמסר' נהלי' באפי' סהדי דישראל מגבינ' בי מבני חורי והוא דידע ישראל למקרי השטר פי' וקראו השטר בעת שנמסרו' לפניהם ואח"כ מכירין שזהו השטר שנמסר לפניהם, וגם צריך שיהא עשוי כהלכתו ככל תיקון שטרי ישראל כגון כתב שאינו יכול להזדיי' דהיינו קלף שמעובד בעפצים או קלפי' שלנו שעיבוד' טוב כמו עיבוד עפצים שהי' מקודם וכן פסק ר"ת לעניין ס"ת שקלפי' כשרים וגם צריך להחזיר מעניינו של שטר בשיט' אחרונ'. זה הכלל שלא יהא חסר. בו שום דבר הגורם לפסול השטר או לפסול ההקנאה ככל דת ישראל. וכתב ר"י דאיירי בחתמו עליו ערכאות דאי איירי בחתמו עליו הדיוטות כמו שפי' רש"י אפי' בעדי מסירה פסול משו' דחיישינן דלמא אתי להכשיר בלא עדי מסיר' כמו בערכאות. ולא נהירא דמה ראו חכמים לפסול שטר שהוא כשר מדאורייתא שהרי נמסר בפני ישראל משום גזירה דלמא אתא לאכשורי בלא סהדי ישראל מה בכך שהרי אף אם תכשר אותו אינה אלא דבר שבממון ומה ראית' לפסול ולאבד ממון משום גזירת ממון אחר. בפרט גזירה כזו דלא שכיחי שהרי כ"ע ידעי דהדיוטות פסולים ודוקא ערכאות הוא דכשרים. דאל"כ נגזר ערכאות אטו הדיוטות וא"כ למה לן למגזר בשלמא גבי גט איכא למגזר דאתא למיסמך למיסמך ונתיר א"א. ועוד דבמתניתן דערכאות והדיוטות פסולי' בודאי דומי' דערכאות קאמר דהיינו בלא עדי מסירה ומשום דלא קפדי מאורעי נפשייהו ומשום הכי נראה כ"ה דמזכיר בסוגיא ערכאות והדיוטות אמרי בלא עדי מסירה ישראל, וכן פי' רש"י וא"כ הכא איירי שפיר דחותם עליו הדיוטות ואף זה מזויף מתוכו מאחר דמכשיר' עדות עכו' אלא משום דהדיוטות לא מיהמני מ"ה היכא דאיכא סהדי ישראל כשר למיגבי מבני חורי וכן פסק הרמב"ם להדיא ומ"מ נרא' דברי הרא"ש בזה דאף אם לא חתמו בו כלל סהדי כשר למגבי מבני חורי אם מסרו לו השטר בפני סהדי ישראל ודוקא שטר פרסאות בלא עדים או בעדי הדיוטות אבל חתמו בו ערכאות אית לי' קלא אף בלא עדי מסירה וגבי אף ממשעבדי כדאית' לקמן בפ' ב' סי' י"ו, וכן איתא בירושלמי וזו דעת הראשוני' ורוב האחרונים ואף דמצריך ר"א עדי מסירה דוקא בשטר קנין דומי' דגיטי נשי' אבל בשטרי מקח וממכר והלוואה שאינו אלא לראי' בעלמ' לא. ושטר הנעשה בערכאות כבר כתבתי בסי' כ"ג דהאידנא לא קפדי מלכות והאי שטר פרסאה דלא גבי אלא מבני חורי כתבו האחרונים דוקא דלא חתימי עלה ישראל אבל אי חתימי עלה סהדי ישראל גבי אף ממשעבדי דסהדי החתומים על השטר הוא דאפקי לקלא, ומ"ה נראה שאפי' היה כתב של ישראל ולא חתמו עלה סהדי דישראל אלא מסרו בפניהם דלא גבי ממשעבדי אף דק"ל כר"א דאמר עדי מסירה כרתי אף בשטרות מ"מ סהדי החתומים בשטר הוא דאפקוהו לקלא וכן פי' רש"י ועיקור

דין עדים החתומים על הגט ושמותיהם כשמות העכו' אפילו הוא שמות מובהקים ונמסר בעדי מסירה ישראל אפילו דכי פסול. ואם הוא בשעת הדחק שהוא ממרחקים ויש לחוש לעיגון וכל כיוצא בזה מכשירין בשמות מובהקים

כה בעי מניה ר"ל מר' עדים החתומים על הגט ושמותיהם כשמות העכו' מהו. פי' אי אזלינן בתר רוב החתומים על הגט שהם ישראלי' וכשר אפילו בלא עדי מסירה לר"מ ולר"א בעדי מסירה או אזלינן בתר השמות ואמרו דעכו' הם ולא מכשירין אפי' בעידי מסירה דשמא אתי למיסמך עלייהו דאף ר"ש לא מכשיר גט בערכאות ובעידי מסירה אלא בשמות מובהקים שהכל יודעי' שהן של עכו' ולא אתי למיסמך עלייהו בלא עידי מסיר' והכא איירי באינם מובהקי' דהא קבעי ליה אי אמרינן של ישראל הן אמר ליה לא בא לידינו אלא לוקס ולוס והכשרנו. ודוקא לוקס ולוס דלא שכיחי ישראל דמסקי כשמותייהו אבל שמות אחרינא דשכיחי ישראל דמסקי כשמתייהו לא. ופי' רש"י משום דשמות מובהקים הן וא"כ משמע להדי' דפסק כר"ש ומ"ה פסק הראב"ד כר"ש ואח"כ מסיק איתיב' גיטי' הבאים ממדינת הים והעדים החתומים עליהן שמותיהם כשמות העכו' כשרים מפני שרוב ישראל שבח"ל שמותיהן כשמות העכו'. התם כדקתני טעמא מפני שרוב ישראל