ים של שלמה על גיטין רנ

מצטרף עם שנים. ואם לאו צריך ג' זולתו ומ"מ לכתחלה טוב ליתן בפני ג' אפילו אם השליח ראוי לדון ובארנו דאם קרוב לבעל מותר. אבל כשהוא קרוב למקבלי העדות אפילו בפני ג' פסול. אם נתן לה הגט ולא אמר בפנ"כ ובפנ"ח לא תנשא. ואפילו אם נשאה צריך תיקון וכיצד יעשה שתנשא לכתחלה. או אם נשאת שלא תצא יטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה ויאמר בפנ"כ ובפנ"ח ואם נתקיים בחותמיו אפילו לאחר שנשאת תו לא צריך מידי ובארנו דאם לא אמר בפנ"כ ובפנ"ח ונשאת אין הולד ממזר. אע"פ שתצא. ואם בא הבעל וערער. ואבד הגט ה"ז ספק ממזר. ובארנו דמה שאמרנו למעלה שיחזור ויטלנו הימנה כו' אם א"א לתקן אזי תצא דוקא באין לה בנים אבל יש לה בנים לא תצא. אפילו אפשר לתקן בגט אחר

יא פסקינן בסוגיא. בפני כמה נותנו לה השליח. דבבעל פשיטא לן דלא בעי אלא עדי מסירה לחוד. רק שהאידנא נהוג ליתן הגט בקבוץ עם משום חששא דשני יוסף בן שמעון אבל אין בה חיוב. אבל כשהשליח נותן לאשה בפני כמה נותנו ומסדר דבריו, שגט זה בפנ"כ ובפנ"ח ר"י אמר בפני ב' ר' חנינא אמר בפני ג' ובהא קמפלגי ר' יוחנן סבר שליח נעשה עד ועד נעשה דיין כמו בקיום שטרות דעלמא. וכמו שכתבו בפרק ב' דכתובות כו'. ור"ח סבר אע"ג דבדרבנן עד נעשה דיין הכא חיישינן דילמא מייתא איתתא או קרוב וסמכינן עליהו והילכתא כר' יוחנן דתניא כוותיה המביא גט ממדינת הים ולא אמר בפנ"כ ובפנ"ח יוציא והולד ממזר וחכמים אומרים אין הולד ממזר כיצד יעשה. יטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה בפני שנים ויאמר בפנ"כ ובפנ"ח. ומ"מ כתב הרי"ף שטוב להחמיר וליתנו בפני שלשה דשמא יהי' השליח קרוב או אשה. ויבאו להטעות להכשירו בשנים וכן הביא הטור וכתב עוד וכשנותנו ליד האשה כשמביאו ממדינת הים צריך שיתנהו לה בפני ג' שיהיו דייני' כו' ושמע מלשונו שאם מביאו בא"י א"צ ליתנו בפני ג' וכן כתב הר"ן בהדיא מיהו בפני שנים לעולם צריך והא דמכשיר השליח בקרוב היינו שהוא קרוב לבעל אבל כשהוא קרוב לאותם שמקבלים העדות אפילו בפני שלשה פסול דהא בעינן שלא יהיו העדים קרובים לדיינים וה"ה בעד, אחד וה"ר מנחם מצריך להושיב הדייני' שיקבלו העדות ובדיעבד אף אם עמדו אין לחוש והא דקאמר כיצד יעשה קאי אמילתא דחכמים דהלכה כוותיהו וה"ק אך דלא בעינא תקנה לולד דהולד אינו ממזר משום הא דשינה ממטבע חכמים בעלמא מ"מ בעינא תקנה לאשה, שלא תצא מבעלה אם לא יחזור ויתננו ויתקן מה ששינה ואפשר, אף לר' מאיר יחזור ויטלנו היכא שעדיין לא נישאת דלאחר שנשאת אין תקנה שהרי מאחר שהולד ממזר א"כ יש בה כל הדברים דתנן לקמן בהזורק והיכא דנתקיים בחותמיו כשר לכ"ע ונראה אפילו לר"מ דסבר יש בה כל הדברים א"ה היכא דנתקי' בחותמיו אפילו אחר שנשאת כשר ולא שייך למימר ס"ס שינה ממטבע חכמים כו' דדוקא בפנ"כ כו' דהימנוהו רבנן כבי תרי הם הימנוהו והם אמרי כל המשנה ממטבע א"כ אשתכח דלא הימנוהו אבל כשנתקיים בחותמיו אשתכח דאף מתחלה הי' כשר רק שלא ידענו האמת וזה אינו צריך פנים וכתב הרא"ש ז"ל ואם אבד הגט פי' ולא אמר בפנ"כ כו' כתב הרמב"ם בפרק ז' הרי זו ספק מגורשת ואם בא הבעל וערער הרי זה ספק ממזר עכ"ל ודע שהרמב"ם לא כתב זה בספרו אלא כתב ואם אבד הגט הרי זו ספק מורשת אבל קאי על מה דלעיל מיני' ואיירי בערע' וכל היכא דכתב הרמב"ם בספרו דספק מגורשת הוי פרושו הולד ספק ממזר אשתכח מה שכתב הרא"ש ואם בא הבעל וערער הוא פירש על דברי הרמב"ם אבל היכא שכתב בחבורו פסול היינו פי' שגט פסול מדבריהם ולא תנשא בו ואם נשאת לא תצא אלא שצריך לתקנו כגון גבי בפנ"כ שיחזור ויטלנו והיכא דלא אפשר לתקן צריך לתקן גט אחר והיא תשב תחת בעלה כמו שכתב הרמב"ם אבל הולד לעולם אינו ממזר וממילא היכא דא"א לתקן לא תצא ואף שהרא"ש כתב סתמא אם שינה ממטבע חכמים אף רבנן מודו דתצא אם לא יחזור ויתקן מו"מ נראה דדוקא היכא דאפשר לתקן אבל היכא דלא אפשר לתקן מאחר דק"ל אם נישאת לא תצא אף זו לא תצא וכן יראה מן הרמב"ם רק שכתב שאם א"א לתקן והי' הבעל ותיקן וגירשה מעצמו הרי זה משובח וכל זה לסברת הרמב"ם שסובר דכל פסולין דמכילתא שהן מדרבנן בכולא אמרינן לא תצא כמו שכתב הרא"ש בסוף מכילתא אבל לדעת שסבר לכל פסולים דרבנן תצא ודבריו ישרים בעיני כאשר אכתב אי"ה שם א"כ ה"נ תצא ומ"מ נראה היכא שנשאת כבר והי' לה בנים ממנו מאחר שהולד כשר א"כ כשר נמי לגבי דידה ואם באת להחמיר על עצמה ולהצריך גט אחר תוציא פסול ממזר על הולד כדאיתא בסוף המגרש שמחלק בין יש לה בנים בין אין לה בנים ושם פירשו התוס' דה"ה בשאר פסולים שהולד כשר אם יש לה בנים לא תצא ולא דמי לעובדא דרוכל דאמרינן אפילו הי' לה כמה בנים ממנו תצא דשאני התם דלא מיפסלו הבנים בהאי יציאה אלא דאמרינן שהיא היתה נחשד' עמו ואסורה עליו משום ונטמא' ונטמא' כשם שאסורה לבעלה אסורה לבועל אבל הולד כשר אבל כגון הכא דמפרש משום פסול גיטי' א"כ הבנים נמי בכלל הפסול הוא וכשם דמכשירין הולד כך מכשירין האשה ולא תצא וכן דעת הרמב"ן

דין דצריך לומר בפנ"כ ובפנ"ח בשעת נתינת הגט או סמוך לו מיד תוך כדי דיבור והאידנא נוהגי' לומר אחריו והרי את מותרת לכל אדם כדי שיהא סמוך לנתינה ממש ואם אמר בפנ"כ ובפנ"ח ומיד אחריו אמר הרי זה גיטך ששלח ליך בעליך כו' עד והרי את מותרת לכל אדם ונהנו לה מיד אינו פסול ומכל מקום לכתחילה אין לשנות המנהג

יב פסקו התוס' בשם ר"י והרא"ש עם כל האחרונים מדקאמר יטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה ש"מ דצריך לומר בפנ"כ כו' בשעת נתינה וה"ה לאחר נתינה בתוך כדי דבור מהני מדקאמר לעיל בסוגיא כגון שנתנו לה כשהוא פקח ולא הספי' לומר בפנ"כ כו' עד שנתחרש אלמא אם לא נתחרש הי' אומר אחר נתינה וסגי בהכי אבל לאחר כדי דבור מסתפקא להו אי מהני כל זמן שעסוקים באותו ענין וה"ה קודם הנתינה נמי יש להסתפק אם אמר בפנ"כ כו' ואחר תוך כדי דבור נתנו לה והנראה בעיני דאפילו את"ל כל היכא דעסוקים באותו ענין מהני לאחר נתינה מאחר שהב"ד עדיין יושבי' ועוסקין בענין הגט חשבינן לי' בשעת נתינה מ"מ קודם נתינה נראה דלא מהני אפילו עסוקים באותו ענין היכא דלא הוי עיקר הנתינה אתוך כדי דבור מדאמרינן בפני כמה נותנו לה כו' ולא אמרינן בפני כמה אומרים משמע דעיקר הקיום שמקבלים העדות של בפנ"כ כו' הוא בשעת נתינה ומ"ה נהגו האידנא לומר אחר והרי את מותרת לכל אדם כדי שיכלה הדבור של בפנ"כ ובפנ"ח סמוך לנתינה ממש ומ"מ נראה שאם אמר בפנ"כ ובפנ"ח ומיד אחריו אמר הנוסח הרי גט זה ששלח ליך בעליך כו' עד והרי את מותרת לכל אדם ונתנו מיד דאין כאן חששא לפסול אע"פ שהדבור של בפנ"כ הי' רחוק מן הנתינה יותר הרבה מכדי דבור מ"מ לא חשוב זה קודם נתינה אלא הוי כחד נוסחא וכדבור אריכתא דמי ועדיף יותר מעסוקים באותו ענין ומ"מ לכתחל' אין לשנות המנהג אלא כמו שנהגו

דין אם אמר בפני נכתב ונחתם ולא אמר מילת ובפנ"ח אם לא נשאת כבר צריך לחזור וליטלו כו' אבל אם נשאת כבר לא קפדינן כולי האי

יג פסק נראה דהיכא שאמר השליח בפנ"כ ונחתם כראה כל זמן שלא נישאת שצריך לחזור ולתקנו או שיחזור ויטלנו כו' או יתן גט אחר משום דלא אשתמיט לא במתני' ולא בברייתא בפנ"כ ונחתם וגם מן התלמוד משמ' דלא מפשי' עלי' דשליח בדבורי' ואף רבא דפליג, עלי דרב ולא חייש לאפושי מילין מ"מ כגון הכא בלא צריך למה לי' לאפושי מילין בכדי נימא בפנ"כ ונחתם אי לאו שהוא מן החיוב לומר וא"ל אדרבא מ"ה מחלקינן כדי שיהיו שני עניינים ולא יהיו שלשה מלות בענין אחד כמו שמשמע מפרש"י מ"מ רבא לא ס"ל האי חלוק בין תרי מילי לתלת מילי כדמשמ' בתוך הסוגי' אלא ע"כ משום דאי לא אמר נמי בפנ"ח הוי כמו ידעתי דלא מהני כמו שפרשתי לעיל סימן ו' והכי הוה משמע בפנ"כ וג"כ נחתם כדינו כלומר בלא זיוף אבל לא אמר שהי' בפניו ומ"מ נרא' היכא דנשאת כבר או היכא דיש לחוש לעיגון לא קפדינן כולי האי דהא לא הוי שנוי ממש מדברי חכמים ואוקימנן לי' אחזקי' שאמר כמו שצוו חכמים שהי' נכתב ונחתם בפניו אלא שקצר בלשונו הנלע"ד כתבתי

דין עבד שהביא גיטו וכתב בו עצמך ונכסי קנוי לך עצמו קנה ונכסים לא קנה וכן אם כתב בו כל נכסי קנוי' לך קנה את עצמו והנכסים לא קנה ובארנו הנותן מתנה לחבירו ואמר כל נכסי קנוי' לך חוץ מבית כור ולא פי' איזה בית כור לא קנה המקבל כלום אבל גבי מוכר שמכר כה"ג קנה אלא שיד המוכר על העליונה לברור לעצמו בית כור מעידית שבנכסיו

יד ת"ר עבד שהביא גטו וכתוב בו עצמך ונכסי קנויין לך עצמו קנה ונכסי' לא קנה עצמו קנה מידי דהוה אגט אשה דתנן האשה עצמה שהביאה גיטה צ"ל בפנ"כ ובפנ"ח וה"ה בעבד נמי כה"ג ונכסי' לא קנה מידי דהוה אקיום שטרות בעלמא איבעי להו כל נכסי קנוי' לך מהו פי' שכלל העבד והנכסים יחד אביי אמר מתוך שלא קנה נכסים לא קנה את עצמו דלא פלגינן דבורא רבא אמר אחד זה ואחד זה קנה את עצמו ונכסי' לא קנה וא"ל רב אדא בר מתנא לרבא כמאן כר' שמעון דאמר פלגינן דבורא ובניחות' הוא דתנן כל הכותב נכסיו לעבדו יצא בן חורין שהוא בכלל העבד שייר קרקע כל שהוא לא יצא בן חורין דשמא שייר נמי את העבד דהא נחית לשיור' וה"ה אם שייר בפרט חוץ משדה זו או חוץ מכלי זו אפ"ה אמרינן מאחר דנחית לשיורי שייר נמי את העבד ר' שמעון אומר לעולם הוא בן חורין עד שישייר אחד מן רבוי שבהן פי' כל היכא שמשייר דבר פרטי כגון קרקע או מטלטלים לא אמרינן דשייר נמי לדידי' א"ל שאמר חוץ מאחד מרבוי