ים של שלמה על גיטין רמט

בפניו או שלא בפניו אם לא שיאמר בפ"נ כתיקונו והתיקון שלו הוא לשמה ומש"ה אי לא שמע שהוא לשמה או מפי הסופר או מפי הבעל כדפרי' לא יכול לומר בפ"נ כלל ופסול ומ"מ לא בעינן כל זה אלא בשליח אבל בלא שליח א"צ הסופר לומר בפני העדות שהוא כותבו לשמה וגם א"ל העדים שיראו הכתיבה וכן פסק בספר התרומות רק שהאידנא מחמירין שיאמר הבעל להסופר שיכתוב הגט לשמה וכן יאמר הסופר לעידי החתימה ישמעו מפי הסופר שיאמר כן ויהיו אצל הכתיבה לכל הפחות שיטה הראשונה וכן אומרים העדים בשעת חתימתן שהן חותמי' לשמה אחר שיאמר אליהם הבעל שיחתמו גט זה לשמה ואין לשנות המנהג

דין אם שמע שליח מהעדים בשעת תיקון הקולמוס שמתקנים כדי לחתו' הגט לשמה מהני אבל לכתחילה ראוי להחמיר לראות כל החתימה

ט פסק כתב הרמב"ם בפ"ד אפילו לא ראה אלא שיטה אחת או שמע קול הקולמוס כותב ועדים חתמו לפניו הרי זה אומר בפנ"כ ובפנ"ח משמע להדיא מדבריו דגבי עדות דבעי קיום לא מהני אלא א"כ חתמו בפניו ולא סגי בקן קולמוס וכן כתב הטור להדיא וז"ל וכל זה דוקא בכתיבת הגט אבל בחתימת הגט כ"מ שצריך לומר בפנ"כ ובפנ"ח צריך שיראה כל החתימות מתחלה ועד סוף ע"כ. ואני אומר דהתוס' והרא"ש לא ס"ל הכי דא"כ מאי שקלי וטרי במה דסומא אינו כשר להביא גט בשמיעת קן הקולקוס וקן מגילתא תיפוק לי' דפסול משום החתימה דבעינן שתהא בעניו ממש אלא בוודאי כמו שמועיל קן קולמו' כו' גבי כתיבתו ה"ה כה"ג גבי חתימתו בפרט מאחר שאינו אלא לקיום שאינו מזויף וא"כ מאחר ששמע שהעדים אמרו בשעת תיקון הקולמוס שעושים כדי לחתום אותו הגו לשמה בודאי מהניוק"ו אם לא ראה כל החתימה אלא התחלתה דמהני ומ"מ לכתחלה ראוי להחמיר

דין דכתיבת הגט בעינן לשמה ועוד בארנו דאין מועיל כלל בעדי החתימה בלא עדי מסירה ואע"פ דאיכא עדי מסירה מ"מ צריך לכתחלה שגם העדי חתימה יחתמו לשמה ומ"מ היכא דחתמון שלא לשמה או שהיה בחתימות חק תוכות אע"פ שראוי להחמיר לכתחלה מ"מ היכא שיש לחוש לעיגון כגון גט הבא מרחוק או משומד שיש לחוש שלא יתן גט אחר אז נותנים לכתחלה וכ"ש היכא דנשאת בגט כזה דלא תצא כלל וכן הדין בגט שאין בו עדים כלל ועוד יבואר יותר לקמן בפרק השולח

י פסקינן לעיל בסוגיא ולרבה דאמר משום שאינן בקיאין לשמה מאן האי תנא דבעי כתיבה וחתימה לשמה אי ר' מאיר חתימה בעי לשמה כתיבה לא בעי לשמה אפילו מדרבנן כו'. אי ר' אליעזר כתיבה בעי לשמה חתימה לא בעי כלל ומשני ר' אליעזר היא ונהי דחתימה לא בעי אבל היכא דאיכא עדי החתימה בעי לשמה דאמר ר' אבא מודה ר' אליעזר במזויף מתוכו שהוא פסול רב אשי אומר ה"מ ר' יהודה היא דתנן ר' יהודה פוסל עד שתהא כתיבה וחתימה בתלוש אלמא דסבר וכתב לה דכתיב בגט קאי אכתיבה וחתימה ופריך מעיקרא מ"ט לא מוקמינן כר' יודא ומשני מהדרינא לאוקמי כר' מאיר דסתם מתני' כוותי' ומהדרינא לאוקמא כר' אליעזר משום דק"ל כוותיה בגיטין בהא דינא וכתב הא"ז וז"ל ק"ל כר"א דגט שאין עדים חתומי' עליו כלל כשר ותנשא בו לכתחלה אבל חתומים עליו עדים פסולים או שחתמו שלא לשמה פסול ומודה ר"א דעדי חתימה כרתי אפילו בלא עדי מסירה ע"כ. ובא"ז גדול מפרש דשלא לשמה פסול מדאורייתא בחתימה והטעם אע"ג דאית לי' כלרא דוכתב דקרא אכתיבה קאי ולא אחתימה היינו דוקא היכא דליכא עדים כלל אבל היכא דאיכא עדים קסבר דשלא לשמה אכולי מילתא דכתיבה בגט קאי ע"כ, וא"א לפרש שהוא פסול מדאורייתא אפילו בדאיכא עדי מסירה א"כ איך מכשירין לקמן אליבא דר"א היכא שחותמי' עכו"ם על הגט בשמות מובהקין דלא אתי לסמוך עלייהו בעדי מסירה ומה מועיל כל זה הלא ס"ס פסול בחתימת העכו"ם דלא חתמי לשמה כמו גבי כתיבה דעכו"ם אדעתא דנפשי' קעביד ושמא גמר בלבו לשם אחר כדאמרינן לקמן בפירקן וא"א ליישב הא"ז אלא בדליכא עדי מסירה ואזיל הוא לשטתי' שכתב כדברי הרי"ף דעדי, החתימה כרתי אפילו בלא עדי מסירה וכיון דאינהו עבדי כריתות א"כ וכתב דקרא קאי נמי עלייהו אבל היכא דאיכא עדי מסירה ועדי החתימה לא אתו אלא מפני תיקון העולם ודאי אין שום פסול מן התורה שייך בהו ולפי זה אפשר לנו לומר דאף הא"ז מודה היכא דאיכא עדי מסירה וחתמו שלא לשמה דאפילו פסולה דרבנן ליכא. לכן כתב מהרא"י ואני אומר דאף לפי סברת הא"ז דעדי חתימה כרתי אף לר' אליעזר מ"מ לא יתכן לומר שלא לשמה פסול בחתימה דא"כ רב אשי אמאי דחק לאוקמי כר' יהודא לוקמי כר' אליעזר כסתמא דתלמודא ופסול משום מזויף מתוכו וכן לאותן שאומרים אפילו היכא דאיכא עדי מסירה אפ"ה שלא לשמה פסול מדרבנן לר' אליעזר כמו שפסק ר' אביגדור כן בפרק המגרש קשה אמאי לא אוקי רב אשי כאוקימתא דתלמודא דדחוק לאשכוחי טעמא דמתני' או כר' מאיר או כר' אליעזר אפילו אי הוה מדרבנן ועדיפא ליה לתלמודא בהכי מלאוקמא כר' יהודא אפילו דתיהוי מתניתין כפשוטו ופסול לשמה מדאורייתא וא"כ רב אשי דשביק תלמודא ואוקי כר' יהודא מסתמא ס"ל דאפילו ודרבנן פסולא ליכא גבי שלא לשמה בחתימה ועוד מאחר דלא שייך פסול שלא לשמה גבי חתימה אלא משום דגזרינן חתימה אטו כתיבה כמו שפירש התוס' ואנן משכחינן בתלמודא גבי ערכאות של עכו"ם היכא דאיכא שמות מובהקים דכשירי ולא גזרינן חתימה אטו כתיבה כלל אף שיש לחלק ולדחוק ולומר דהתם לא שייך גזירה שאין דרך שיכתבו עכו"ם גט כריתות כי בודאי לא ידעו ולא שכיחי למיגזר מה שאין כן בחתימה ס"ס מנ"ל לחלק ולדחוק מאחר דהאי גזירה ליתא כרב אשי שהוא בתרא ועוד אפילו לתלמודא דגזר חתימה אטו כתיבה היינו אליבא דרבה אבל לרבא לא נצטרך להן כל זאת ומנין לנו לגזור היכא שלא גזרו התנאים והאמוראים להדיא ולהטיל פסולי' בגיטין והרמב"ם כתב בפ"ג דקידושין וז"ל סופר שכתב את הגט לשמו ולשמה כהלכתו וחתמו העדים שלא לשמה הואיל ומסרו לה בעדים הרי זה גט אלא שהוא פסול ולמה אינו בטל לפי שאין עדים חותמים על הגט אלא מפני תיקון העולם ויש מי שהוא אומר שאם חתמו העדים שלא לשמה הואיל והוא מזויף מתוכו הרי זה גט בטל וכן אם היה אחד מעדיו פסול או שהיה בו רק אחד כשר אף שנמסר בעדים הרי זה גט בטל ולא יראה לדבר זה אלא במזויף ודאי ולא במזויף כזה והואיל ונמסר בעדי מסירה כשרין הרי זה פסול מדבריהם עכ"ל וכן הביאו בטור ויראה מדבריו להדיא שסובר היכא דליכא עדות מסירה או שלא לשמה וקרוב ופסול הוי פסול דאורייתא והגט בטל מדאורייתא כמו שכתב הא"ז דוכתב דקרא אעדי חתימה נמי קאי מאחר שהן כרתי ואף היכא דלא כרתי פסול מדרבנן וכבר כתבתי דלרב אשי דהוא בתראה לית ליה האי סברא כל עיקר דא"כ הוה מוקי מתני' כר' אליעזר כדפי' ועוד אומר אני דהרמב"ם שסובר דהיכא דליכא עדי מסירה אז כרתי עדי חתימה א"כ הסברא נותנת למיפסל בחתימה כל הפסולים השייכים בכתיבה דשמא אתי לסמוך עליהו בעדי החתימה לבד בלא עדי מסירה כדאשכחן דומה לזה גבי ערכאות לקמן היכא דליכא שמות מובהקים דחיישינן דילמא אתי לסמוך עליהו אעדי מסירה ה"נ איכא למיחש דשמא אתי לסמוך עליהו בעדי חתימה לבד מאחר שעדי חתימה לבד כרתי ואז הוי פסול מדאורייתא אם חתמו שלא לשמה אבל לפי מה שכתבו התוס' והוכיחו לקמן בפרק המגרש דעדי חתימה לא כרתי כלל ואין כאן אלא מפני תיקון העולם. וכן הסכמת הרא"ש שם סימן י"ז א"כ לית בהו צד פסול דאורייתא וא"כ לא שייך בהו אפילו פסול מדבריהם אלא בקרוב או פסול או בעד אחד. דשמא אתי לסמוך עליהו בעדי מסירה. אבל שלא לשמה דליכא למיגזר לא איכפת לן. ולפי זה נראה מה שלכתחילה בעינן חתימה לשמה. היינו משום שכבר נתפשט המנהג. ואפשר שמחמירין כר"מ דסבר עדי חתימה כרתי. ולדידי' לא הוי גט כלל היכא דלא הוי לשמה. ומ"ה נהגו נמי לחתום בעדים האידנא על הגט אף שחותכים אותו מיד אחר נתינה. ולא שייך ביה תיקון העולם. וכן כתב מהרא"י בכתבי' מה שנהגו עתה לחתום עדים בגט אף על גב דהלכה כר"א דאומר עדי מסירה כרתי. ואין העדים חותמים על הגט אלא מפני תיקון העולם. ועתה אין הגט עומד לראי' שהרי קרעינן הגט מיד אחר הנתינה. נראה למורי הגאון הטעם משום דאוקמינן כמה סתמי משניות וברייתות כר"מ יש לנו לצאת ידי ספק ולתקנו ג"כ כר"מ. וכענין זה מצינו בהמגרש דאתקנו בגיטא מן יומא דנן וכו' לאפוקי מר' יוסי ואע"ג דהלכה כר"י יש לנו להכשיר הגט גם אליבא דחכמים. וכן פירש"י אע"ג דהלכ' כר' יוסי בעינן לאפוקי מפלוגתא שהיא הגט כשר ולא יצא שום פסול במשפחת ישראל. עכ"ל. ואף שיש לחלק דשאני התם משום דרבנן פליגי עלי' והלכה כותיהו ברוב המקומות מש"כ בר' מאיר. ועוד היכא דאיתמר איתמר דאל"כ צריכים אנו לצאת כל הספיקות שבעולם אף דלא כהלכתא. מ"מ אין לשנות המנהג. בפרט מאחר שהרמב"ם וסיעתו כתבו נמי שהוא פסול מדרבנן ומ"מ נראה לפסוק הלכה למעשה היכא דחתמו עדים שלא לשמה או שקלקלו החתימה והיה בחתימות חק תוכות. דוגמא שפסול בכתיבה לכתחילה ראוי להחמיר והיכא שיש לחוש לעיגון כגון גט הבא מרחוק או גט משומד שיש לחוש שלא יתן אחר. נותנין לכתחילה. וכ"ש היכא שנתנו הגט ונשאת דלא תצא כלל. ואין מוציאין שום לעז על הגט אפילו ליתן גט אחר. אבל היכא שיש עד פסול או קרוב. פסול הגט. ואף אם נשאת היכא דאפשר לתקן בגט אחר מתקנים. והיכא דלא אפשר מ"מ לא תצא. כאשר משמ' להדיא מדברי מהרמ"אי בח"ה בסימן רכ"ח שכתב וז"ל ע"כ נראה שאין לצדד כלל להתיר שום פסול דאורייתא בחתימת' אפילו לר"א. אם לא שנשאת כבר בגט וכ"ש שהבנים אינם ממזרים. דלא ק"ל כר"מ דאמר כל המשנה כו'. וגט שאין בו עדים ונתגרשה בו בדיעבד ג"כ דינא הכי. אבל קודם שניתן הגט אין ליתנו כלל. אפילו היכא שיש לחוש לעיגון. כמו שנכתוב בפ' השולח סי' מ"א הנראה בעיני כתבתי

דין כשהשליח נותן הגט לאשה צריך שיתן לה בפני ג' שיהיו דיינים. ואם השליח ראוי לדון שאינו קרוב.