ים של שלמה על גיטין רמח

הגט אפילו בלא ערעור. רק שכתוב בסוף שריב' בר סמכא הוא וראוי להתיר ע"פ דבריו וא"כ אני אומר כדי לנו בזה שנקל להתיר לכתחילה בלא עדי שליחות. אבל אי אתא הבעל ומערער פשיטא דערעורו ערעור כמו בא"י היכא שלא אמר בפנ"כ כמו שנכתוב לקמן. ומה שכתבתי שהוא נאמן על השליחות אפילו בלא עדים כלל היכא דלא מכחיש ליה נראה דאף בא"י דלא בעי לומר בפנ"כ ובפנ"ח אפילו הכי נאמן על השליחות כשם שנאמן על קיום הגט. וכן כתב הטור בשם הרמ"ה. וכתב הרמב"ם אף היכא דאמר בפנ"כ כו' דהימנוהו רבנן כבי תרי. מ"מ אם בא הבעל בראיה ברורה שהוא מזויף הרי זה בטל. שלא האמינו לדבריו של שליח אלא לדחות ערער של הבעל. אבל במקום שהעדי' מכחישין לא האמינו. ונראה בעיני אף היכא שהביאוהו שנים אם בא הבעל בראי' ברורה הרי הגט בטל. שהרי הם לא אמרו בפנ"כ ובפנ"ח אלא דלא חשיד לקלקלה ומאחר שהביא עדים על דבריו א"כ חזינן שקלקלה. והיכא שנתקיים בחותמיו. כגון שמכירים חתימות העדים נראה שאפ"ה הגט בטל. שהרי יש כאן עדים שחתם אותם בזיוף וא"כ ע"כ בטל הקיום בחותמיו. שהרי אשתכח דהוי זיוף וחתם בדדמי כהאי עובדא בב"ב. אלא אם כן אומרים שבפניהם חתמו דאז הגט לא הוי בטל ואם נשאת לא תצא. ומ"מ לכתחילה לא תנשא. כדמשמע בתלמוד מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני והיינו משום דמוקמינן האשה לכתחילה על חזקת א"א ואסורה להנשא

דין דהאידנא בכל המקומות צ"ל בפ"נ ובפ"נ ואפי' בא"י ממקום למקום וביארנו דדוקא הלשון בפ"נ ובפ"נ הוא דהימנוהו רבנן לשליח אבל אם אמר ידעתי ומכירני חתימות העדים אינו נאמן

ו פסק הרי"ף וסוגיא כרבא. דהיכא דאתיוהו בי תרי או באותה מדינה במדינת הים או היכא דאיכא עדים דמקיימו ליה לא צריך למימר בפנ"כ ובפנ"ח. וכן פסק הרמב"ם והרא"ש אחריו ועיקר ולפי המסקנא דמסקינן לקמן בסוגיא דרבא מצריך אפילו באותה שכונה לומר בפנ"כ ובפנ"ח משום דניידי. א"כ האידנא בכל המקומות ניידי. וצ"ל בפנ"כ ובפנ"ח כמו שכתב ר"ת., וכל האחרונים והרמב"ם הוסיף דהאידנא אפילו א"י כח"ל לגיטין דהא ליכא ב"ד קבועים וליכא דוכתא דלא צ"ל בפנ"כ ובפנ"ח א"ל דאתיוהו בי תרי ודוקא היכא דאמר בפנ"כ כו'. אבל אי אמר ידעתי ומכירני חתימת העדים לא הימנוהו רבנן כך פסקו התוס' וכל האחרונים מאחר דאינו דומה לקיום דעלמא דבעינן ב' והכא בחד סגי ע"כ לא מהימנוהו רבנן אלא בלישנא דידהו בפנ"כ ובפנ"ח דמידק דייק ולא מרע נפשי' לומר שנעשה בפניו והוא לא ראהו מעולם והיכא שלא אמר אלא בפנ"ב ונחתם תמצא לקמן בסימן י"ג ומה שאמרנו דהאידנא בכל המקומות חשיבי ניידי א"כ אפילו משכונה לשכונה או מבית לבית צ"ל בפנ"כ ובפנ"ח וכ"כ באורחות החיים דאפילו מבית לעלי' צ"ל בפנ"כ ובפנ"ח כדפי' ר"ת מידי דהוה אבני מחוזא דניידי וכן כתב המ"מ שכן דעת הרשב"א אלא שכ' שאין כן דעת הרמב"ם אלא דוקא ממקו' למקו' אבל באותו מקום לאו כ"ע כבני מחוזא ע"כ אכן רוב האחרונים לא חלקו בדבר אלא פסקו סתמן דהאידנא חשבינן כבני מחוזא ואף לפי מה שנכתוב לקמן בפ"ב בסימן ה' דאין לגרש ע"י שליח כששניה' הבעל והאשה בעי' מ"מ איכא נ"מ כגון שמס' גט לשליח להולכה לאשתו לשכונה אחרת והבעל הלך לדרכו מהעי' שאז צ"ל בפנ"כ ובפנ"ח

דין דאין ממנין חכם על סדר הגט רק חכם שהוא בשלימות הידיעה שיודע בטיב גיטין וקידושין וביארנו דשליח אינו רשאי להחמיר ולעמוד על כל אות ואות מכתיבת הגט שלא להוציא לעז על גיטין הראשונים רק כמו שיתבאר לפנינו כשמכוין להחמיר אבל היכא דלא בא להחמיר אין קפידא אם עומד על כולו ועוד כתבנו שאין לזיי"ן אותיות שעטנ"ז ג"ץ שבגט שלא להוציא לעז על גיטין הראשונים

ז פסקינן בסוגיא בר הדיא בעי לאתוי גיטא אתא לקמיה דרב אחא דהוי ממונא אגיטין ופרש"י משום דק"ל כל מי שאינו יודע בטיב גיטין וקידושין לא יהא לו עסק עמהן ומש"ה הוה ממנין בכל עיר ועיר גברא רבא לאורוי היכא נעביד ע"כ. וע"ז נתפשט המנהג האידנא שחכם העיר מסדר כל הגט מתחילתו ועד סופו וזולתו לא ירים הסופר וה"ה החותם את ידו והשליח את רגלו אלא כפי אשר מורה החכם ותקנתה קלקלת' שאין ממנין חכם בשלמות החכמה הצריכה לו אלא מי שהוא נסמך ונקרא בשם מורינו הוא החכם והמסדר בין ידע ובין לא ידע ואי אישר חילי אבטלי' ונחזור לסוגיא א"ל צריך אתה לעמוד על כל אות ואות אתא לקמי' דרב אמי ורב אסי א"ל לא צריכא וכי תימא אעביד לחומרא אתה מוציא לעז על גיטין הראשונים וכתב הטור וז"ל ואם בא להחמיר על כתיבה כו' אין שומעין לו ונראה דדייק בלישנא אם בא להחמיר ולכוין משמע היכא, דלא בעי להחמיר אין קפידא אם עומד על כולן ומשום הא שלא להוציא לעז נהגו נמי שלא לזיין באותיות שעטנ"ז ג"ץ בגט כמי שעושין בס"ת ונראה אפילו אם אינם עושים כדי להחמיר מ"מ אסור מאחר שנראה מזויף לפנינו הרואה סבר שמחוייב לזיינו כמו ס"ת ולא נקרא כתב בלא זיוני ויוציא לעז על גטין הראשונים

דין השליח צריך לעמוד בשעת כתיבת הגט ולא יעמוד על כולו אלא אפילו לא ידע אלא שיטה אחת שנכתבה לשמה ואפילו אם לא ראה הכתיבה אלא שמע שבשעה שתיקן הסופר את הקולמוס והקלף אמר שעושה כן כדי לכתוב הגט לשמה סגי ובלבד שיראה הסופר תיקון הקולמוס וכו'. ובאותה שעה אמר הסופר שעושה כדי לכתוב הגט לשמה אבל אי לא ראה שום דבר אלא שמע קול קולמוס בכתיבתו על הקלף שמשמיע כעין קן קן לא סגי ובארנו דלאו דוקא ששמע מן הסופר אלא אפילו שמע מן הבעל שאמר לסופר שיכתב לשמה וראה שלקח הקולמוס והקלף לכתוב סגי ועוד בארנו אם לא שמע מענין לשמה אפילו רואה כתיבת הגט פסול. וכל זה לא צריכינן אלא בשליח אבל בלא שליח א"ע הסופר לומר בפני עדים שהוא כותב לשמה וגם א"צ עדים שיראו הכתיבה והאידנא מחמירין שיאמר הבעל לסופר שיכתוב לשמה וכן לעדים שיחתמו לשמה וכן יאמר הסופר ועדי החתימה ישמעו מפי סופר שאומר כן ויהיו אצל הכתיבה לכ"ה בשיטה ראשונה וכן יאמרו עדים בשעת חתימה שהם חותמים לשמה. ואין לשנות המנהג

ח רבב"ח אייתי גיטא דפלגא איכתב קמיה ופלגא לא איכתב קמי' אתא לקמי' דר' אלעזר א"ל אפילו לא כתב אלא שיטה אחת לשמה שוב אין צריך פי' שלא ידע אלא בשיטה אחת שנכתב לשמה מסתמא סיימו כולו לשמה ורב אשי אמר אפילו שמע קן קולמוס וקן מגילתא ותניא כוותיה המביא גט ממדינת הים אפילו הוא בבית והסופר בעלי' הוא בעלי' והסופר בבית אפילו נכנס הסופר ויוצא כל היום כולו כשר ומדאמר הוא בבית וסופר בעלי' הא לא קחזי ליה אלא דשמע קן קולמסא וקן מגילתא ופרש"י בחד לישנא תיקון הקולמוס והקלף שתקנה לשמה כשחותכים אותו ומחליקים אותו וכתב הרא"ש לא שיהא צריך תיקון הקלף והקולמוס לשמה דדוקא כתיבה וחתימה הוא דבעי לשמה אלא שמע שאמר הסופר בשעה שתיקן הקולמוס והקלף שאמר כדי לכתוב את הגט לשמה ומסתמא כן עשה אבל מ"מ נראה דאיירי שראה תיקון הקולמוס והקלף ובאותה שעה אמר הסופר שעושה כן כדי לכתוב הגט לשמה ומה שאמר הברייתא אפילו הוא בבית וסופר בעלי' כו' היינו בעת הכתיבה שלא ראה הכתיבה כל עיקר ואין להקשות א"כ אמאי קאמר הוא בבית כו' הלא אפילו לא היה השליח אצל הסופר בבית כל עיקר אפ"ה כשר מאחר שאיירי שכבר ראה תיקון הקולמוס והקלף וי"ל דאין ה"נ, אלא רבותא קא משמע לן דלא תימא מאחר שהוא בבית א"כ צריך לראות הכתיבה ולא סמכינן אקן קולמוס וכו'. אי נימא מאחר שהיה בבית אצלו ולא ראה א"כ מסתמא אית ביה ריעותא קמל"ן דאפ"ה כשר וראוי לכתחילה לעשות כן והשתא מיושב שפיר מה דמסקינן בפ"ב דסומא פסול להיות שליח שהרי לא יכול לומר בפנ"כ כו'. הרי שאינו יוצא בשמיעת הקן לחוד א"ל שראה שתיקן הקולמוס והקלף עוד פירש"י פי' אחר וכתב ול"נ קן קולמסא וקו מגילתא ששמע קול העברת הקולמוס על הקלף שמשמיע קן בשעת הכתיבה ע"כ. ולפי פי' זה נראה אפי' לא ראה שום דבר אלא שמע קול הקולמוס כותב סגי וכן כתב הטור וכן פסק הרמב"ם ולא נהירא דא"כ הל"ל קן קולמסא ומגילתא. הוי, משמע שהקולמס משמיע קן על מגילתא ומדאמר קן קולמוס וקן מגילתא משמע דכל חד ענין באפי' נפשי' הוא והיינו תיקון הקולמוס והקלף וכן פי' בערוך בשם רב האי גאון ונראה דלאו דוקא ששמע שאמר הסופר כדי לכתוב הגט לשמה אלא אפילו שמע שהבעל אמר לסופר כתוב גט לאשתי פלונית שאני מגרשה וראה שלוקח הסופר הקולמו' והמגלה לכתוב בו הגט סגי דמסתמא כן עשה אע"פ דלא סגי במחשבה לחוד כאשר כתב ר' ברוך והביאו הרא"ש בה"ק מ"מ אמרי' מסתמא עשה הסופר בהכשר וכדינו וכן פסק בא"ז ונראה בעיני דבעי שידע השליח שהוא נכתב לשמה ואפילו אם ראה כתיבת הגט ולא שמע שהוא לשמה לא מהני אף דק"ל כרבא דלא חיישינן דלא נכתב לשמה דכ"ע ידעי ומתוך קושיא זו רוצים ליישב הא דאמר לעיל אפילו לא כתב בו אלא שיטה אחת לשמה כו'. כלומר שלא ראה אלא שיטה אחת דהיינו שם האיש והאשה שהוא התורף דבעי' לשמה שוב אין צריך לראות הכתיבה וכן יראה מן הרמב"ם דלאו דוקא דבעי שידע השליח שנכתב לשמה אלא כל שנכתב לפניו אפילו שיטה אחת או שמע קול הכתיבה סגי ולא נהירא דא"כ לא ה"ל למימר שיטה אחת לשמה אלא הל"ל שיטה אחת או תורף הגט אלא נראה בעיני מאחר דתיקנו חכמים שיאמר בפני נכתב כדי דלא אתו לאחלופי בקיום שטרות דעלמא שיאמרו נמי דסגי בקיום עד אחד מש"ה תיקנו לומר ג"כ בפנ"כ שאין כן בשטרות להודיע שאין למדין שטרות מגיטין. וס"ס מה יועיל מה שנכתב בפניו בשלמא החתימה בפניו הוא קיום שאינו מזויף אבל בכתיבה מה מהני