ים של שלמה על חולין צט

במוכר בעי"ט דווקא והייתי יכול לפרש דבריו בד' פרקים הללו סתם קונה בהמות בזמנים הללו קונה ע"מ לשוחטן בעי"ט ואף אם קנה יום או יומי' קוד' י"ט דעתו לשהות עד הי"ט שלא יטריח עד הי"ט ובא לפרש ר"י ת"ק דדוקא בעי"ט קאמ' ובתוספתא משמע כפירש"י דתניא אר"י בד"א כשחל י"כ בב' בשב' אבל חל באחת מכל ימי השבוע א"ל להודיע מפני שזה יכול לשחוט היום וזה למחר פי' כשחל להיות בשני בשבת הכל שוחטין בו ביום שאין רוצין לשחוט בע"ש לצורך יום ראשון ע"כ וכ"כ הרש"בא בחידושיו שנראה כדברי רש"י מכח ההיא תוספתא והר"ן כ' בשם הרמב"ן דמאי דאמרינן דבד' פרקים הללו המוכר בהמה לחבירו צריך להודיעו היינו לומר שאם לא הודיעו הוי כמקח טעו' אבל בשאר הימים המוכר א"ל להודיעו מיהו הלוקח צריך לשאול אבל אחרים כתבו שא"צ לשאול משום דאיכא ספיקא טובא שמא אין אם לזו ואת"ל יש לה ומכר' שמא לא לקחה לשחיטה ושמא מכאן ועד י' ימים ולזה הדעת אפשר שהמוכר שיודע שמכר צריך להודיעו אף בשאר ימות השנה כדי שלא יכשל הלוקח על ידו אלא שאם לא הודיעו לא הוי מקח טעות ע"כ והנ' מ"ש שאחרים אמרו שא"צ לשאול דבר פשוט הוא כמ"ש לקמן בסי' י' ומה שפי' נמי שהמוכר צריך להודיעו לאו דוקא צריך להודיע אלא חייב להודיע לו כדי שלא יכשיל ומה שכתב שהוא מקח טעות היכא שצריך להודיעו כתב נמי הרא"ש שכך מסתברא וכן כתב הרשב"א שהוא נכון הוא

י דין דאם לא הודיע המוכר בד' פרקים אז הלוקח שוחט ואינו נמנע ואם לקח מגוי אפי' בד' פרקים מותר לשחוט ובארנו דבשאר פרקי' אין הלוקח צריך לשאול אם מכר האב אם לא ונכרי שמכר לישראל שתי בהמות ואחר המכירה אמר ל"ת שהם אותו ואת בנו אינו נאמן ואי מהימן ליה אסור

פסק כ' הרשב"א בחידושיו בשם הרמב"ן דלא אמר ר"י דא"צ להודיעו בשיש ריווח אלא בעי"ה דווקא וכדמפרש בתו' אבל בשאר פרקים צריך להודיע שהכל שוחטין בי"ט והר"ן נמי כתב וז"ל מדברי רש"י נראה דר"י אכולהו ד' פרקי' קאי אבל בתוספת' משמע דלא קאי ר"י אלא עי"ה בלחוד דאמרינן התם אר"י בד"א בזמן שחל י"כ להיות בב' בשבת אבל אם חל להיות באחד מכל ימי השבוע א"ל להודיע מפני שזה יכול לשחוט היום וזה למחר כלו' כשחל י"ה להיו' בב' בשבת אפי' לקח האם בע"ש והשני בא' בשב' בידוע ששניהם שוח' בא' בשבת שאין אדם מקדים לשחוט מע"ש אבל כשחל י"ה להיו' בשא' ימות השבוע כל שיש ריוח א"צ להודיעו דתלינן לומר שלא ישחטו שניה' ביום אחד. שעשוי הוא לשחיטה ב' ימים קודם ומדמפליג בי"ה ש"מ דביו"ט ליכא לאפלוגי שכל הלוקח לצורך י"ט אינו שוחט עד י"ט עצמו לכבודי"ט ומיהו אם איקלע י"ט בשבת איכא לאפלוגי בי"ט כי היכא דמיפליגי בי"ה ע"כ וכת' מהר"י קאר"ו וז"ל הרי"ף והרמב"ם והרא"ש שלא כ' כן נראה מטעמם מדלא מייתי האי תוספת' בתלמו' משמע דלאו דסמכא היא אלא אכולהו הני ד' פרקים קאי כדמשמע פשטא דמתני' א"נ אפשר דתוספת' חד מד' זימני' נקט וה"ה דבי"ט נמי דרך לשחוט מעי"ט כדי להכין לסעוד' לילה וגם כדי שיהי' הבש' מוכן לסעודות הבקר ע"כ והנה התירוץ ראשון ל"נ כלל וכי משום שהתלמוד לא הביא מ"ה נאמר דלא דסמכא היא ולהקל כנגד' באיס' דאורייתא ועוד הרי לעיל בסי' ט' הביא הרא"ש התוספת' ובנה יסודו עליה לקיים פירש"י ואמאי לא נאמ' מאחר שתלמודא דידן לא הביאה א"כ לא תפסה אותה עיקר משום דס"ל דפי' הרמב"ם עיקר א"ו התו' עיקר כל היכא דלא מוכח מן התלמוד כנגדה אבל תירוץ הב' שכ' נר' בעיני עיקר דלאו דווקא קאמר י"כ וה"ה שאר י"ט לדידן שאין המנהג לשחוט כלל שום בהמה בי"ט עצמו אפי' בהמה דקה אלא מקודם י"ט וא"כ כל היכא דאיכא ריווח שרי וכן עיקר תנא אם לא הודיעו הולך ושוחט ואינו נמנע כ' הרא"ש וז"ל ראיתי כ' בשם רב אחד דאם תגר גוי הוא צרי' למיחש למיל' ולא מסת' כלל דמיל' דלא שכיח היא ואחזוקי איסורא לא מחזקינן כל כמה דלא ידעינן המוכר דאם יש לחוש מספק ראוי היה שישנה התנ' בד' פרקים הללו הקונה בהמה צריך שישאל אם מכר אמה או בתה לשחוט כי יותר צריך ליזהר העושה עבירה מאותו שמכשילו והיה צריך שיטילו הזהירות על בעל המעשה כי שמא ישכח המכשיל ולא יאמר לו א"ו אין לחוש אלא למי שיודע הודאית דהיינו המוכר והזהירוהו שלא יכשיל הקונה אבל הקונה אין לחוש כלל מספק אם קנה מתגר גוי ע"כ והוא דברי הרשב"א שכ' בחי' וז"ל ובאותן פרקי' שא"צ להודיע יש לדקדק אם צריך הלוקח לשאול אם לא ונראה הדבר שא"צ כלל לשאול שאם כל לוקח בשאר ימות השנה צריך לשאול מה ראו חכמים לומר לו למוכר באותן פרקים שיודיע ללוקח הא ודאי אף בלא אותן פרקים אם לשחיטה הוא צריך הוא היה שואל מן המוכר א"ו מדאיצטריך מוכר להודיעו באותן פרקים ש"מ דלעולם אין הלוקח צריך לשאול כלל אלא כל כמה דאין מוכר מודיעו הולך לוקח ושוחט ואוכל ואינו נמנע וטעם הדבר לפי שאין מחזיקין שיש לזו בן או שיש לבן הזה עדיין אם קיימ' ואם יש לה שמא לא מכרה לאחר ואפי' מכרה שמא לא לשחיטה היתה לקוחה הלכך אינו חושש לו מן הספ' כלל וא"צ לשאו' ולפי הענין הזה גם הלוקח מן הגוי באותן ד' פרקי' ואע"פ שהכל לוקחין ושוחטין לוקח ושוחט ואינו נמנע ואע"ג שאין הגוי מודיעו לפי שאין חוששין שמא מכר את האם לאחר עד שיודיענו שמכר שאם היה הלוקח בשאר ימות השנ' צריך לשאול מן הספק היה לנו לאסור ליקח מן הגוי לעולם וכ"ש באות' ארבע פרקים בין הודיעו הגוי בין לא הודיעו ואפי' העיד הגוי שלא מכר את האם לאחר לפי שאין עדות לגוי ואיסור זה לא נזכר בשום מקום ולא אמרו כאן והלוקח מן הגוי לעולם אסור ואפי' תאמר שמאמינין אותו בכיוצא בזה במסיח ל"ת היה להם לומר כן אפי' אי לוקחין אם מסיח ל"ת נאמן כך נ"ל ע"כ כ' הרשב"א שנשאל על גוי שמכר בהמות לישראל ואמר אח"כ מסיח לפי תומו שהן א"וב והשיב מסתברא שאינו נאמן במה שאמר לאחר שמכרה יצאה מתחת ידו מיהו אם מהימן ליה אסור עכ"ל

יא דין בד' פרקים הללו משחיטין את הטבח בע"כ ואפי' שור שוה אלף זוז ואין ללוקח בו אלא דינר ואם מת מת ללוקח ודין דיום האמור לענין או"ב היום הולך אחר הלילה ובארנו דאותן שאין אוכלין בשר ביום ב' וה' לא בלילה שלפניו ולא בלילה שאחריו מנהג כשר הוא והוא שיהיו בריאים ולנשים יולדות יש למחות

מתניתין בד' פרקי' הללו משחיטין את הטבח בע"כ ואפי' שור שוה אלף דינר ואין ללוקח בו אלא דינר כופין אותו לשחוט לפיכך אם מת מת ללוקח אבל בשאר ימות השנה אינו כן לפיכ' אם מת מת למוכר ופרי' תלמודא אם מת ללוקח והא לא משך אמר שמואל ב"י כשמזכ' ע"י אחר ומש"ה בד' פרקי' הללו דזכות הוא לו וכו' ר' אלאי אר"י בד' פרקי' הללו העמידו חכמי' דבריה' על ד"ת דאר"י אר"י ד"ת מעו' קונות ומ"ט אמרו משיכ' קונה שמא יאמ' לו נשרפ' חיטך בעליי' וכן הלכה דאפי' בלא זיכה לו ע"י אחר דינא הכי: מתני' יום אח' האמור באו"ב היום הולך אחר הלילה ויום הולך אחר הלילה דאתי לידן נימא ביה מילתא מה שנהגו קצת נשים שאינן אוכלין בשר בב' וה' כשנופלין בו אז אינן אוכלין אף הלילה שאחר יום שהוא ליל ג' ויש שאוכלין בליל' שלפני יו' ב' וקוראין אותו בלשון לע"ז ליל א' אי מנהג או אינו מנהג יראה בעיני לפי מה שנוהגין שלא לאכול בשר הוא מחמ' שנהגו בהן ג"כ להתענות בגזירת ת"צ לפי שהן ימי רצון שעלה משה בהר וירד ביום ב' כדפרי' בסוף פ' מרובה סי' מ"ב וא"כ אותן שאין רוצין כ"כ לסגף גופן מתענין בבשר ויין שהו' ג"כ דומ' לתעני' כמ"ש הטו' על ימי המצרים שיש פרושין שנהגו בהן להתענות לגמרי והן כ"א יום שהתענה בהן דניאל ויש שמתענין בהן מבשר ויין לחוד וא"כ לפי זה טעו' בידם ואדרבה קצת מינות בזה שפוקרין נגד חכמי התלמוד שאומרים היום הולך אחר הלילה ותופסין דתי הערלים שאומרים הלילה הולך אחר היום אכן שמעתי מזקן א' שא' המנהג אש' ליחידים שאין אוכלין בשר ושותין יין בב' ובה' הוא מפני שב"ד של מעלה יושבין ודנין ד"נ סימן לדבר מה שאמרו בסוף מפנין דאין מקיזין דם בב' וה' רק למי שיש לו זכות אבות א"כ יפה הוא המנהג שלהם שבלילה לפני ב' אוכלין שהרי אין דנין ד"נ בליל' אף למעל' אבל ביום הדין עצמו ואף בליל' שאחר יום ב' אין אוכלין לפי שאמרו ד"נ שהתחילו גומרין אף בליל' וא"כ יש שתופסין כל שני הטעמים הללו ואין אוכלין בשר ולא שותין יין בכל שתי הלילות ואין למחות בהן היכא שהן בריאין ויכולין לעמוד בה בבריאת הגוף אבל לנשים יולדות יש למחות בהן אם נוגע קצת בבריאות הגוף לה או לילד והבעל פשיטא שיכול למחות וכל זה היכא שאין מתענין בהן אבל היכא שמתענין בהן תענית גמור ראוי למאן דאפשר שלא יאכל בשר וישתה יין לפני התענית וגם לאחר התענית וכן מ"כ בענייני תשובה שראוי לעשו' כן והביאו ראיה מהא דאמרינן בתלמודא הושחרו שיניו מפני התענית וידוע דלא הושחרו כ"א לאורתא שאין אוכלין בשר ושות' יין לפני התענית ואחר התעני' שוב מצאתי כן בשם ס"ח ומ"מ דוקא למאן דאפשר כדי שלא יחטא על הנפש ואז לא יחוש לשחרורית השיניים שהן ליופי לבד

הדרן עלך אותו ואת בנו

א דין כסוי הדם נוהג בארץ ובח"ל בפני הבית ושלא בפני הבית ודוקא בחולין אבל לא במוקדשין ונוהג בחיה ועוף במזומן