ים של שלמה על חולין צח

הבא על התייש' בכה"ג שילד' בת כו' ופליגי בתיש הבא על הצביי' ולאיסור' ובצבי הבא על התיישה ולמלקות והלכה כרבנן ורי"ף ז"ל לא הביא בהלכות משום דאמרינן בפ"ק דבכורות אמר רי"בל לעולם אינה מתעבר' טהור' מן הטמא' ולא טמאה מן הטהורה ולא גסה מן הדק' ולא דקה מן הגסה ולא בהמה מן החיה ולא חיה מן הבהמ' חוץ מר"א ומחלוקתו והלכה כריב"ל דלא אשכחן אמוראי דפליגי עלי' ועוד דפריך התם ממילתא דר"יבל אהא דקאמר ואיזה זה טמא שנולד מן הטהור ועיבורו מן הטמא ומי קמעברא והאמר ר"יבל כו' ומשני ר"י דאיעביר מקלוט בן פרה ואליבא דר"ש ואינה ראייה דבטמאה וטהורה הלכה כמותו אבל לא בבהמה וחיה אלא כדתניא התם כל שתשמישו ועיבורו שוין יולדין ומגדלין זה מזה ובחיה ובבהמה אפשר דהלכה כר"א ומחלוקתו ע"כ ולפי מ"ש דלא חיישינן לזרע האב לא משכחת האי פלוגתא כי אם בצבי הבא על התיישה וילדה כו' והלכה כרבנן ולענין כיסוי הדם היכא שבא תיש על הצבייה וילדה כו' אותו הולד חיי' בכסוי ומכסה אפי' בי"ט דצבי אפי' מקצ' צבי אמרינן וצבי הבא על התיישה חייב לכסות ומ"מ אין שוחטין אותו בי"ט ולענין מתנות צבי הבא על התייש' חייב בפלגא ואידך פלגא א"ל לכהן זיל אייתי ראייה דאין חוששין לזרע האב והוה כולה בהמה אבל תיש הבא על הצבייה פטור לגמרי דא"ל לכהן אייתי ראייה דחוששין לזרע האב ושקול פלגא כך מסקנת הלכה

ו דין השוחט ונמצא טריפה או כל שחיטה שאינה ראוייה חייבים משום או"ב השוחט ונתנבלה בידו הנוחר והמעקר פטור משום או"ב שני' שלקחו פרה ובנה זה שלקח ראשון ישחוט ראשונה ומי ששחט אחרון בו ביד אסור לאכול בו ביום ודין בהמה שנשחטה אמו היום ונתערב באחרו' וצריך לשחוט מהם בו ביום מכה אותן וטורדן וכל הפרוש מרובא קפריש

מתניתין השוחט ונמצא טריפה השוחט לע"ז השוחט פרת חטאת שור הנסקל ועגלה ערופה ר"ש פוטר משום או"ב משום דשחיטה שאינ' ראויה לאו שמה שחיטת וחכמי' מחייבי' וכן הלכה דק"ל שחיטה שאינה ראוייה שמה שחיט' השוחט ונתנבלה בידו הנוחר והמעקר פטור משום אותו ו"ב שני' שלקחו פרה ובנה זה שלקח ראשון ישחוט ראשון והביא הרי"ף והרא"ש אחריו והתוס' שכ' הלוקח טבע"הב הוא קודם לבעל הבית שמתחילה לא לקחו אלא ע"מ כן הלכך כשמכר ב"ה לשני מכר לו כל זכות שהיה לו לב"ה אבל לקח משנים האחרון יכול לשחוט תחילה ע"כ אמר רב יוסף לעניין דינא תכן ולא לעניין איסור תנא אם קדם השני הרי הוא זריז ונשכר זריז דהא לא עביד איסורא ונשכר דקאכיל בישרא כתב הרא"ש וז"ל כתב בעל ה"ג השוחט או"ב לא יאכל האחרון בו ביום ורבותינו ז"ל אומרים שדקדק מכאן דאמרינן קדם השני כו' דמשמע הא אם לא קדם עבד איסורא ולא אכיל בישרא ואם לא שחט אחר ששחט הראשון לא עביד איסור' ואם שחט ועביד איסור' קאכל בישרא והיכא תמצא שניהם ביחד א"ו אם קדם הראשון ושחט השני אח"כ איכא תרתי דעביד איסורא ולא אכיל בישרא אותו היו' והרמב"ם פסק להיתירא ומ"מ יראה שיש לחוש לדברי ה"ג שרוב דבריהם קבלה והר"ן כת' בריש פירקין שדעת ה"ג דקמא שרי למיכליה לאלתר ובתרא אסור באכילה ליומי' משום קנסא ולמד זו ממעשה שבת האסור מדרבנן עוד כ' הרא"ש בשם ה"ג בהמה שנשחטה אמו היום ונתערבה באחרות וצריך לשחוט מהם בו ביום כיצד יעשה מכה אותן וטורדן וכל הפורש מן הרוב הוא פורש ושנים הנותנין אסור לשוחטן עד למחר עכ"ל הרא"ש וכן פסק הטור אלא שצ"ע בכאן הלא סברת הרא"ש לקמן בפרק גיד הנשה כר"י דלא אמרינן כל דפריש מרובא קא פריש היכי דלא ידעי לקבוע האיסור כגון ט' חניות כו' משום דחיישינן שמא יקח מן הקבוע וצריך לחלק ולומר דדווקא בבכור האסור החמירו אבל הכא דשרינן כולהו בלאו הכי למחר לא חיישינן שיעבור ויקח מן הקבוע ובודאי כך הוא דעת הטור שאל"כ יקשה עליו מדברי עצמו שכתב בסימן ק"י דלא אמרינן כל דפריש מרובא קא פריש היכא דלא קביעי דוכתיה משום דחיישינן שמא יקח מן הקבוע אלא בודאי כדפרישית וכן כתב נמי הטור גבי ספק דרוסה בסימן נ"ט ומ"ש דליכבשינהו כו' כבר בארתי זה בפרק א"ט סימן כ"א

ז דין אם שחט הראשון לשלחנו והשני לע"ז פטו' דקי' ליה בדרבה מיניה ואפילו לא איתרו ביה משום ע"ז

מסקינן בסוגיא ארשב"ל ל"ש דהשוחט לע"א שהוא חייב אלא ששחט ראשון לע"ז ושני לשלחנו אבל ראשון לשולחנו ושני לע"ז פטו' דקים ליה בדרבה מיניה הוא א"ל ר"י זו אפי' תינוקות של בית רבן יודעי' אות' אלא לפעמים ששחט אפי' ראשון לשלחנו ושני לע"ז חייב כגון דאתרו ביה משום או"ב ולא אתרו ביה משום ע"ז ורשב"ל אמר כיון דכי אתרו ביה פטור כי לא אתרו ביה נמי פטו' ואזדו לטעמייהו דכי אתא רב דימי אמר חייבי מיתות שוגגין וחייב מלקות שוגגין וד"א ר"י אמר חייב ור"ל אמ' פטור ר"י אמר חייב דהא לא אתרו ביה ונ"ל אמר פטור דכיון דכי אתרו ביה פטור כי לא אתרו ביה נמי פטור ומסקינן בפ' א"נ דבחייבי מיתו' שוגגין וד"א כ"ע לא פליגי דפטור ול"פ כי אם בחייבי מלקות שוגגין ד"א ולענין הלכה כ' הרמב"ם דהלכה כר"י לגבי ר"ל ובפ' א"נ פ"ד כתבתי דהלכה כר"ל דעולא ורבא ס"ל כוותי' דחייב מלקות שוגגין אפי' לא אתרו ביה פטו' אממון וה"ה נמי אי לא אתרו ביה למיתה ואחרי ביה למלקות שאינה לוקה ג"כ דהלכה דאין חילוק בשום מקום לאתרו ביה ללא אתרו ביה ואף שיש קצת לחלק בדבר מ"מ מאחר דאמרי' בסוגי' ואזדו לטעמייהו משמע בחד תליא

ח דין דאינו לוקה או"ב אא"כ ידוע שילדה אותה אבל משום כרוך אחריה לא סמכינן ללקות אבל מ"מ איסורא מיהא איכא לשחוט בכרוך אחריה ובארנו דלגבי או"ב ל"ש שחט האם תחילה ואח"כ בנה או בתה ול"ש או בנה או בתה תחילה ואח"כ אמה אסור ולוקה

מתני' השוחט פרה ושני בניה סופג פ' שחט שני בניה ואח"כ שחטה סופג מ' שחט את בתה ואת בת בתה סופג פ' שחטה ואת בת בתה ואח"כ שחט את בתה סופג מ' סומכוס אומ' משו' ר"מ סופג פ' תניא או"ב אין לי אלא או"ב בנו ואותו מניי' כשהוא אומר לא תשחטו הרי כאן שנים הא כיצד א' השוחט את הפרה ואחד שוחט את אמה וא' שוחט את בתה ב' אחרונים חייבים והא דלוקה באו"ב דוקא בידוע שילדה אבל משום כרוך אחריה לא סמכי' ללקות דהא אפי' לענין בכור לא סמכינן אולד כרוך אחריה לחוד לומר שזהו ולדה ולפטור הבא אחריו מן הבכורה אם לא שהיא נמי חולבות ומשום דרובא אינה חולבות אא"כ ילדה א"כ לענין או"ב אין כאן ראייה שזו היא ולדה דממש שילדה כבר ומ"ש הטור מתוך דברי הרשב"א והוא שידוע שהיא אמו וכגון שכרוך אחריה לא לענין מלקות קאמ' אלא לאיסורא ולאשמועינן שאם לא כרוך אחריה לא חיישינן מספקא והיינו שכ' אח"כ אבל מן הספק אין חוששין כו' ול"נ שאין לאסור מספק אפילו הוא דומה ממש בתואר האם או בשאר סימנים שבגוף אם לא בכרוך והא דאמרי' מי שבנו כרוך אחרי' כו' לאו דוקא דסמכינן עליה למלקות אלא כלומר מי שבנו כרוך אחרי' כלו' האם אבל לא האב אפי' הוא ודאי אביו כ' בת"ה יצא העובר חי אחר שחיטה והפריס ע"ג קרקע אין שוחטין אותו ביום אחד ואם שוחטין אינו לוקה

ט דין בד' פרקים בשנה המוכר בהמה לחבירו צריך להודיע אמו מכרתי לשחוט או בתה מכרתי לשחוט ואלו הן עי"ט האחרון של חג ועי"ט הראשון של פסח וערב עצרת וערב ר"ה ואם לא הודיע ונודע אחר כך שנשחטה אמו הרי זה מקח טעות והא דצריך להודיעו היינו כשמכר ביום אחד אבל כשמכר אמה אתמול א"צ להודיעו ואם מכר אחד לחתן והשני לכלה אפי' אינו ביום אחד צריך להודיעו

מתניתין בד' פרקים בשנה המוכ' בהמה לחבירו צריך להודיע אמה מכרתי לשחוט בתה מכרתי לשחוט ואלו הן עי"ט האחרון של חג ועי"ט הראשון של פסח וערב העצרת וערב ר"ה וכדברי ר"י הגלילי אף עי"כ בגליל אבל בכל שאר עי"ט אין חוששין ולא משום דלא חייבין להרבות בו בסעוד' דהא מבד"ר יתיב כולא שתא בתענית לבר עצרת' ומעלי יומא דכיפורי אלא לפי שאין אנו רגילי' לאכול בהמות כ"א בשר עוף ודגים כדאיתא בב"ר וכן מצאתי ג"כ במרדכי קטן שאינה מן הראוי לאכול בסעודת' אר"י אימתי בזמן שאין ריוח אבל אם יש ריווח א"צ להודיעו ומודה ר' יהוד' במוכר את האם לחתן ואת הבת לכלה שצריך להודיע שהדבר ידוע ששניהם שוחטים ביום א' פירש"י בזמן שאין ריוח שמכר האם היום אבל בזמן שיש ריווח כגון שמכר הראשונה אתמול והשניי' היום ע"כ וה"ה אם מכר שתיהן אתמול דאמרינן שמא ישחוט אחת מהן דלא חיישינן אלא דוקא במוכר והרמב"ם פי' בענין אחר בד"א שצריך להודיעו שראה זה שלקח באח' נחפז לקנות והוא בסוף היום שחזקתו שהוא שוחט עתה אבל אם היה ריוח ביו' אינו צריך להודיעו שמא לא ישחוט עד למחר וכת' הרא"ש נראה שנדחק לפרש כך משום דאימתי דר"י קאי אמוכר בעי"ט דקאמ' ת"ק ועלה קאמר ר"י אימתי ולפרש דברי ת"ק ולחלק במוכר בערב י"ט עצמו בין שיש ריוח ובין שאינו ריוח ולא מסתבר כלל בפירושו דאם היה נחפז לקנות בסוף היום למה נאמר שישחוט היום יותר ממה שקנה בבקר אדרבה איפכא מסתבר' הקונ' בערב אין לו זמן לשחו' ולהפשיטו ולצורך מחר הוא קונה ומה שהוא נחפז לקנות לפי שבי"ט לא יוכל לקנות ואפשר שהת"ק לא דבר בפי'