ים של שלמה על חולין צז

וכן הלכה ועיקרי דברי' שיש בהן משום דר' האמורי מקומ' בס"פ במה אשה

הדרן עלך בהמה המקשה

פרק אותו ואת בנו

א דין אותו ואת בנו נוהג בארץ ובח"ל כ' והשוחט או"ב שניהם כשרים והשני סופג

א אותו ואת בנו נוהג בארץ ובחוצ' לארץ בפני הבי' ושלא בפני הבי' בחולין ובמוקדשין כיצד השוחט או"ב חולין בחוץ שניהם כשרים והשני סופג מ' קדשי' בחוץ הראשון חייב כרת ושניהם פסולים ושניהם סופגי' פי' הראשונה חייב כרת משום שחוטי חוץ אבל השני פטור מן הכרת דכיון דנשחטה אמו שוב אינו ראוי הבן לשחוט בפני' דפסול משו' מחוסר זמן ואינו חייב משו' שחוטי חוץ אלא א"כ ראוי לפני' דכתיב ואל פתח לא הביאו הראוי לפת' אוהל חייבי' עליו בחוץ ואי לא לא וכו' ותלמודא מוקי מתניתין דלא כר"ש דאמ' שחיטה שאינה ראויה לא שמיה שחיטה אלא שמה שחיטה כדק"ל בפרק מרובה דהכי הלכתה ומפרש תלמוד' נמי דנוהג נמי בקדשי' מדכתי' שור או עז כי יולד וכתיב בתריה ושור או שה או"ב לא תשחטו ביום אחד

ב דין דאו"ב נוהג בזכרים ובנקבות והמקלל אביו ואמו לאחר מיתה חייב

ב ת"ר אותו ואת בנו נוהג בנקבות ואין נוהג בזכרים חנני' אומר נוהג בין בזכרים בין בנקבו' מ"ט דרבנן דתני' יכול יהא או"ב נוהג בין בזכרים בין בנקבות ודין הוא חייב כאן וחייב באם על הבני' ת"ל אותו אחד ולא שנים ומאחר שחילק הכתוב זכיתי בדין חייב כאן וחייב באם על בנים מה כשחייב באם על הבנים בנקבו' ולא בזכרים אף חייב באו"ב אינה נוהגת אלא בנקבות ואם נפשך לומ' אותו כתוב דמשמע זכרים ולא נקבות הרי אומר בנו מי שבנו כרוך אחריו יצא זכר שאין בנו כרוך אחריו ולחנניא כתי' אותו דמשמע זכר וכתיב בנו דמשמע נקבה הלכך נוהג בין בזכרים בין בנקבות א"ר חייא א"ש הלכה כחנניא ומאחר דהלכה כחנניא שאותו בא לרבות זכרים ולא אמרינן דאותו בא לחלק דלא תימא דלא ליחייב עד שישחוט שור ושה ואו שה דכתיב בא לרבות כלאים הבא מן השה והעז שהכל מין בהמה ש"מ דס"ל נמי כר' יונתן דתני' אביו ואמו א"ל אלא אביו ואמו אביו שלא אמו ואמו שלא אביו מניין ת"ל אביו ואמו קלל אביו קלל אמו קלל פי' כאן סמך קללה לאמו דכתיב אביו ואמו קלל ובתחלת הקרא סמך קללה לאביו איש אשר יקלל אביו ואמו ור"י אמר משמע שניהם כאח' ומשמע כל אחד בפני עצמו עד שיפרוט לך הכתוב יחדיו וא"כ מייתר לן אביו ואמו לרבות המקלל אביו ואמו אחר מותו

ג דין אין חוששין לזרע האב ולכן מותר לשחוט האב והבן ביום אחד ובשאר דוכתיה הוי ספקא אי חוששין לזרע האב או לא

מסקינן בסוגיא ואזדא שמואל לטעמיה דתנן רי"א הנולדים מן הסוס אע"פ שאביהן חמור מותרין זה בזה אבל הנולדים מן החמור עם הנולדים מן הסוס אסורין ואמר ר"י א"ש זו דברי ר"י דאמר אין חוששין לזרע האב אבל חכ"א כל מיני פרדות אח' הן מאן חכמים חנניא הוא דאמר חוששין לזרע האב והאי בר סוסיא וחמרא והאי בר חמרא וסוסיא וכולהו חד מינא הוא איבעיא לה מי פשיט ליה לר"י דאין חוששין לזרע האב א"ד ספוקי מספק' ליה למנ"מ למישרי' פרי עם האם פי' פרד בן סוס נקבה להרביע על סוס נקבה אי אמרת מיפשט פשיטא ליה פרי עם האם שרי וא"א מספק' ליה פרי עם האם אסור וכו' ת"ש דאמר ר"ה בריה דר"י הכל מודים שפרי עם האם אסור ש"מ ספוקי מספקא ליה ש"מ תו מסקינן א"ל ר' אבהו לשמעי' כי מעיילית לי כודניית' בדיספק להנך דדמיין להדדי עייל לי אלמא קסב' אין חוששין לזרע האב וסימנים דאוריי' לסמוך עליהם אם דומין זו לזו מכל הנך סוגיא משמע דהלכה כר"י בפרדות ומ"מ ספוקי מספקא ליה ולחומר' הוא דאמרי' דאין חוששין כדפשיט סתמא תלמודא וא"ה נדחו דברי ה"ג לרב אחאי דס"ל הלכה כר"י דאי' חוששין לזרע האב בין להקל בין להחמיר אלא ספוקי מספקא ליה וכ"ד התו' והרא"ש דהלכ' כר"י אלא דספקא לן בו כדפרי' אבל ק"ל בהאי סוגיא כדאבעי ליה אי לר"י מיפש' פשיטא ליה כו' וקאמר למנ"מ למשרי פרי עם האם כו' ולא קאמר למנ"מ לענין או"ב אי חוששין לזרע האב ולאסור בזכרי' נמי משום או"ב או לא ואפשר לומר משו' דהני פשיטותא דפשיט תלמודא איירי בעניין כלאים סודר התלמוד נמי הנ"מ בכה"ג וכ"ז דוחק ע"כ נראה מחוור מה שכתב הרשב"א בחידושיו בשם הרמב"ם שכת' דת"ח דחנניא היינו ר"י ולענין או"ב מפשט פשיטא ליה דאין חוששין לזרע אב כלל ודרש רבא בנו מי שבנו כרוך אחריו ובעלמא מספקא ליה אי ילפינן מאו"ב ונומ' כשם שלעניין או"ב אין חוששין לזרע האב ה"ה בעלמא אין חוששין א"ד מדאיצטריך רחמנ' לגביה או"ב למימ' דאין חוששין ש"מ דבעלמא חוששין וחנניא סבר מדגלי רחמנא לגבי או"ב דנוהג אפי' בזכרים ש"מ דלעולם חוששין לזרע האב להקל ולהחמיר ופרדה שתבעה זכר מרביעין עליה פדר אחר דכל מיני פרדות אחת הן ומנהיגין כל שתי פרדות וק"ל כר"י דמספקא ליה בעלמ' אי חוששין לזרע אב כלל ולגבי או"ב מפשיט פשיטא ליה לר"י כדדריש מקראי ושמא זו היתה סברתו של רי"ף ז"ל דקאמר דליתא לחנניא באו"ב ולא משו' דקסבר דבעלמא אין חוששין כלל לזרע האב להקל ולהחמיר ע"כ וא"ל מאחר בסוגיא דחנניא כר' יונתן וכבר ק"ל כר"י ובפ' השואל מסיק דאביי ס"ל כר' אושעיא ורבא כר"י והלכה כרבא לגבי אביי די"ל דנהי דתלמודא משני דחנניא ס"ל כר"י ור"י ס"ל כר' אושעיא מ"מ ר"י נמי ס"ל כר' יונתן אבל א"ל אנו לכך לפי האמת דת"ק חנניא הוא ר"י ונהי דחנניא ס"ל בוודאי כר"י ואותו לא בעי לחלק אלא אותו בא כדי לרבות כלאי' ואו דאמרינן שבא לרבות כלאי' ר"י ס"ל לא דרשינן כדאמרי' בעלמא ר"י או לא דריש א"נ דרשינן או למילתא אחריתי וכמ"ש התוס' גופא בהאי שמעתא אבל מ"מ קשה דמסקי' להדיא בס"פ מומין אלו דסתם מתני' כחנניה דתנן התם אלו כשירין באדם ופסולי' בבהמה או"ב כו' ופריך מאי באו"ב אלימ' אהרן ובניו דכוותי' תיש ובנו מי נהיג והתנן או"ב נוהג בנקבות ואינו נוהג בזכרים אלא תישה ובנה דכותה הכא כהנת ובנה כהנת בת עבודה היא לעולם לאהרן ובניו דכוותה הכא תיש ובנו אמרי במערבא משמיה דר' יוסי בר אבין הר' אמר חנניא היא דתניא א"ב נוהג בנקבות ואינו נוהג בזכרים וחנניא אומר נוהג בין בזכרים בין בנקבות ע"כ ונראה בעיני דאין זו קושיא דתלמודא משני בכה"ג דמתני' אתא אליבא דחנניא וה"ק איסור או"ב נוהג בבהמות ואינו נוהג באדם אלא שגבי אדם לא שייך בזכרים לפי שאין להם אבות והשתא עלו לדברי הרמב"ן כהוגן

ד דין דאו"ב אינו נוהג אלא בבהמה אבל לא בחיה ועופות ודין דשור הבר מין בהמה הוא ועז מין חיה הוא וחלבו מותר

ת"ר שור ולא חיה והלא דין הוא מה בהמה שאינה במצות כיסוי הרי היא במצות או"ב חיה שהיא במצות כיסוי אינו דין שתהיה במצות או"ב ת"ל שור ולא חיה ולא עופות והלא דין הוא ומה בהמה שאינה באם על הבנים הרי היא במצות או"ב עופות שהם באם על הבנים אינו דין שיהא באו"ב ת"ל שה ולא עופות א"כ ראינו שאו"ב אינו נוהג בחיה ובעוף ועוד תניא שור הבר מין בהמה רבי יוסי אמ' מין חיה וכ' הרא"ש ופסק הרמב"ם כרבנן וי"ס שכ' א"ל רב אחא וכו' הני עיזא באלי' כשרות לגבי מזבח דמין בהמה הוא ודילמא מינ' דתאו נינהו אלמ' דהני אמוראי בתראי סברי דתאו ומתרגמינן תורבלא חיה הוא וכ"כ הרשב"א בחידושיו אלא שכ' שדעת הרמב"ם דלא גרסי' אלא ודילמא דזמר נינהו ותו לא מ"מ תמה עליו אמאי פסק כרבנן ולא כר"י דנימוקו עמו אבל מ"מ בת"ה פסק כרבנן וכ"פ הטור דמין בהמה ועיזי דבאלא שהוא העז הבר פסקינן בסוגי' דאמימר שרא תרבייהו ואמר מין חיה הו' ואולי הוא זה מה שאנו קורין בלשון אולרי"ך ובלשון כנען קאז"ו כמו שנקרא עז וכן קבלתי

ה דין או"ב נוהג בכלאים הבא מן העז ומן הרחל וצבי הבא על התיישה וילדה צבי ושוחט התיישה ובנה ביום אחד לוקה וצביה ובנה תיש מותר לכתחילה וצבי הבא על התיישה וילדה בת ואותה בת ילדה בת או בן ושחט בתה ובת בתה חיי' ותייש הבא על הצביה וילדה אותו הולד חייב בכיסוי אפילו בי"ט וצבי הבא על התיישה וילדה חייב לכסות ומ"מ אין שוחטין אות' בי"ט ולעניין מתנות צבי הבא על התיישה חייב בפלגא ואידך פלגא אמרינן ליה הביא ראייה וטול ותייש הבא על הצביי' פטור לגמריה

ת"ר או"ב נוהג בכלאי' ובכוי רא"א כלאים הבא מן העז ומן הרחל או"ב נוהג בו ובכוי אין או"ב נוהג כו' ואמר ר"ת הכל מודים בצביה ובנה תיש דפטו' שה ובנו אמר רחמנא ולא צבי ובנו אמר רחמנא ולא דוקא שפטור אבל אסור כדעת הרמב"ם אפי' מותר לכתחילה כמו שהשיגו הטור הכל מודים היא חייש' ובנה צבי דחייב דשה ובנו אמר רחמנא אפי' בנו כל דהו כ"פ בתיש הבא על הצבייה וילד' בת ואות' בת ילדה בן וה"ה בת ושחיט להו לברה ובין לרבנן ובין לר"א מספק' להו אי חוששין לזרע האב אי אין חוששין לזרע האב וקא מפלגי בשה ואפי' במקצת שה רבנן סברי שה ואפי' מקצת שה אמרי' ור"א סבר שה ולא מקצת שה וכ' הרא"ש דפליגי נמי בצבי