ים של שלמה על חולין צו

דהא דחי ליה שאני בר גוזל' דרכיך וה"ה לכל עוף וכ' ר"ח ז"ל שאני בר גוזלא דרכיך וכיון דרכיך הוי כבשר אבל בהמה לא ומלשונו משמע דלא מפיק ליה אלא בהמה והרמב"ם ז"ל פסק ול"נ ואי משום דסתמא דתלמודא דמייתי בתר הכי מילת' דעולא עור הרי הוא כבש' דמיפש' בעיית דניטל השליש התחתון אע"ג דלא ק"ל כעולא מייתי שפיר דלעול' אפי' ניטל כל הבשר ולא נשאר רק העור מגין כ"ש דלדיד' ב' שלישי הבשר מגינין וגידין שסופן להקשות מסקינן דאינון מגינ' דהא הדר ביה ר"י לגבי ר"ל עכ"ל וכל דבריהם הם דברי רשב"א וכן פסק הס"ת והסמ"ג וכל"בת וכ' עו' הרשב"א דעו' לבדו אינו מציל אפי' בעוף דדוק' למצרף לבשר וכמעש' שהיה וכ"כ הרא"ש בתשובה תו מסקינן בסוגי' הנהו גידין רכין דאתו לקמי' דרבא אמר רבא למאי ליחוש להו חדא דאמר ר"י גידין שסופן להקשות נימני' עליהם בפסח א"ל ר"פ ר"ל דאמר אין נימנין עליהם ואיסורין דאוריית' ואת אמרת למאי ליחוש להו אישתיק ומסקינן דאישתיק משום דהדר ביה ר"י לגבי ר"ל פי' רש"י מגידי' הרכין ואמר כל מידי דסופו להקשות בתר סוף אזלינן והנה הטור כ' גידין שסופן להקשות אין מצילין כבשר והיינו משום דסבירא ליה דדוקא בגידין שסופן להקשות איירי אבל אין סופן להקשות שרינן כבשר ולא דק דכל גידין סופן להקשות הן תדע דהא אמר הנהו גידין רכין דאתא לקמיה כו' והשיב הא דר"י גידין שסופן להקשות כו' אלמא חדא מילתא הוא וכ"כ הרמב"ם בפ' ח' מה"ש גידין הרכין אינן חשובין כבשר סתמא

יט דין אם נפל קצת מן העצם אם יש בעור ובשר לחפות השבר אף אם לא הי' נפל כשר וא"ל טריפה הוא אפי' אם יש בו להיות חופ' רוב' כמו שהוא עתה ואם לא היה הבשר החופה במקום א' אלא מתלקט מעט כאן ומעט כאן או שהיא מרודד או נתמסמס או נקלף על העצם או ניטל שלישיתו התחתון או ניקב או נסדק בכולן אזלינן לחוטרא ובארנו דעור לבדו מציל אפי' במקום שאין שם בשר כגון סמוך לארכובא

ההוא נשבר העצם ויצא לחוץ דאשתקל קורטית' מיניה וכ' הרא"ש נטל ממנו קצת מן העצם והי' עור ובשר חופין את רוב כל העצם אף כשהיה שלם קודם הנפילה ונסתפק אביי אם מעלה ארוכה לפי שנחס' מן העצם ופשוט רבא דמה לי איתי' מה לי נטל כיון דעור בשר חופין את רובו מעלה ארוכה אע"פ שחס' העצם והר"ן כ' שאחרי' פירשו שרובו של עצם יצא לחוץ ונפל ממנו מקצת עד שהיו עור ובשר חופ' את רוב עוביו ורוב היקפו של עצם הנשאר ומיבעי' להו אי אזלינן בתר השת' דהשתא מיהא עור ובשר חופין את רובו א"ד כיון דאם איתא לכוליה עצם לא היה עור ובשר חופה את רובו טריפה ופשט רבא כיון שיצא לחוץ אין הבהמה חיה במיעוט הנכסה דמ"ל נפל מ"ל איתיה עכ"ל ושניה' אמת ולדבר הלכה נתכוונו וא"ל רבא לרבינ' מתלקט מהו מתמסמס מהו מתרוסס מהו פירש מתלקט שלא היו הבשר חופה את רוב השבירה ממקו' אחד אלא מעט כאן ומעט כאן מתרוסס פי' הוא במקום אחד אלא שהוא מרודד וקלוש ומתמסמס פי' נרקבו ועלו בתיקו ואזלינן לחומרא והרמב"ם כת' בז"ה אם היה הבשר מרוסס או נתעכל כבשר שהרופ' גוררו טריפה וכתב עליו בהג"ה כת' מורי דאנן לא בקיאין בבשר שהרופ' גוררו אך אם נשתנה הבש' מעט יש לחוש שמא הוי בשר שהרופא גוררו לא מכשרה ליה ברוב בשר ע"ב איבעיא להו נקלף מהו נסדק מהו ניקב מהו ניטל שליש התחתון מהו ת"ש דאמר עולא עור הרי הוא כבשר ומשני דלמ' דקנה משכי' פי' שאני התם דקנה העור והחזק בשלו דמאחר שאין שם בשר כגון בארכובה הוא דמהני חיפוי אבל לעולם ניטל לא תפשוט להכשיר והנה הרשב"א פוסק להקל דעור מציל כה"ג במקום שאין שם בשר כגון סמוך לארכובה ותימא הלא סוגיא זו לל"ק ובעי למפשטיה ל"ק כמ"ש הרא"ש לעיל והוא ג"כ דברי הרשב"א ומיהו יש לדחו' ולומר דס"ל דמשו' הכי פליג ל"ב עליה משום דמשמע ליה דבב' ענין קאמר עור הרי הוא כבשר ומש"ה קאמר עור מצטרף כו' אבל לפי האמת גם ל"ב מודה שאם הוא במקום שאין שם בשר אלא עור או רירין דאמרינן דקנה משכ' דידיה אבל ק' מניין לו כל זו להקל דילמ' ל"ב פליג עליה מכל וכל ולא ס"ל כלל יציל כמו בשר ועו' הלא שינוייא זו דיחוי הוא ואיך רצה לבנו' יסודו ולהקל על דיחוי זו ע"כ לא נראה דבריו אף שהטור הביאו וכל האבעיות אזלינן לחומר' שעלו בתיקו וכ' הרשב"א שנשאל על עצם הירך הנשבר ונטל ממנו קורט מראשו העליון המחובר בשדר' ולא נשמט ממקום חיבורו אבל נתעכלו מיעו' ניביו למעלה והשי' אם עו' ובשר' חופין את רובו אע"פ שניטל ממנו קור' כשר ואע"פ שנתעכלו מעט מן הניבין אין בכך כלום שע"י השאר שלא נתעכל הדרי ובריא עכ"ל ויפה כ' אלא שאם נפסק כולו כבר כתבנו שאנו מטריפין שאין אנו בקיאין באיעכל ניביה ומ"מ איכא נפקותא אף לדידן היכא דלא איפסק ניביה ומסקינן אמר רב כי הוינן בי ר"כ איבעי' לן נקדר כמין טבע' מהו פי' נחתך הבשר בעיגל ופשטינן מהא דאמ' ר"י א"ר דבר זה שאל ר' לחכמי' וחכמי' לרופאי' ואמרו מסרטו בעצ' דעלמא ומעלה ארוכה לאפוקי ברזל לא אמ' ר"פ והוא דקנה משכ' דידי פירש"י מסרטוי בעצם דעלמא ומתוך שהעצם מוציא דם מתחבר הבשר ונמשך זה אצל זה ומעלה ארוכה וכן דרך הרופאים והוא שאנו רואים שהעצם מחזיר בשלו שסביב הקדירה נדבק העצם לבשר וזהו סי' התחלות לעלות ארוכה ע"כ

כ דין השוחט את הבהמה ומצא בה שליא נפש היפה תאכלנה ואינה מטמא טומאת אוכלין ולא טומאות נבילה חישב עליה מטמא טומאות אוכלין ובארנו דשליא של נבילה ושל טריטה שנתבשלה עם בשר אין אוסרת שליא שיצאה מקצתה אסור באכילה

מתניתין השוחט את הבהמה ומצא בה שליא נפש היפה תאכלנה ואינה מטמ' לא טומאו' אוכלין ולא טומאו' נבילו' חשי' עלי' מטמ' טומאות אוכלין אבל לא טומאו' נבילה ומסקינן בסוגיא עור חמור ששלקו מהו ומסי' דלטמאו נבילה לא קא מבעי' דתניא בנבלת' ולא בעור ולא בעצמות ולא בגידי' ולא בקרנים ולא בטלפים אפי' בששלקן ועשה מהן מאכל אלא טומא' אוכלין קא מבעי' ליה ואף דתנן העור והשלי' אין מטמאין טומאות אוכלין עור ששלקו והשלי' שחישב עליה מטמא טומאות אוכלין מ"מ שמא שאני עור חמו' דמאי' ולא אפשיטא וטמא מספק וכת' הא"ז וז"ל מכאן היה דן ר"י הלוי על שליא של נביל' או של טרי' שנתבשלה עם בשר כשר' שאין אוסרו' הואי' ולא מטמא טומאות אוכלין דפירשה בעלמא הוא אע"ג דע"י מחשבה אית ליה טומאת אוכלין מיהא הואיל דמעיקרא פירשה הוא שרי דלא חזיא לאדם וראייתי באורך שליא שיצתה מקצ' אסורה באכילה סי' ולד באשה וסי' ולד בבהמה המבכר' שהפילה שלי' ישליכנה לכלבים ובמוקדשין תקב' אין קוברן אותה בפרשת דרכים ואין תולין אותה באילן מפני דרכי האמורי אר"א ל"ש שאינה קשורה בולד אבל קשורה בולד אין חוששין לולד אחר אר"י אנו אין לנו אלא שליא בלא ולד אבל יש עמה ולד בין קשורה בולד בין אינה קשורה בולד אין חוששין לולד אחר והלכת' כר"א דתני' כוותי' אשה המפלת מין בהמה חיה ועוף ושליא עמה בזמן שקשורה בהן חוששין לולד אחר אין קשור' בולד הריני מטיל עליה חומר שני וולדות שאני אומר שמא נימוח שפיר של שליא בתוך שלי' זו ושמא נימוחו שלייתו של שפיר זו ר"ל של מין בהמ' ויש לה חומר ב' שבועו' של ימי טומא' ואין לה ימי טוה' כלל שמ' לא נימוח שפיר של אדם בתוך אותה שלי' אלא שלי' זו היא של מין בהמ' שילדה ואין זה ולד פלג לגבי אשה המבכר' שהפילה ישליכי' לכלבים ומפרש רב איקא בר"ה דר"א משום דרוב בהמז' יולדות דבר הקדוש בבכורה ומיעוט יולדו' דבר שאינו קדוש בבכורה ומאי ניהו נדמה וכל היולדו' יולדו' מחצה זכרים ומחצה נקיבות סמוך מיעוט נדמה למחצה דנקיבות וה"ל זכרי' מיעוט' ופי' נדמה רחל שילדה מן עז או עז שילדה דומה לרחל ואמרינן בבכורות דלא קדוש דכתיב אך את בכור שור עד שיהא הוא שור ובכורו שור אבל במוקדשין דנקבר משום דרובו בר מיקדש הוא בין זכר בין נקבה חוץ מנדמה

כא דין כל דבר שיש בו משום רפואה כגון משקה או סם או לחש אין בו משום דרכי האמורי ואם אינו משום רפואה יש בו משום דרכי האמורי

פיסקא ואין קוברין אותה כו' אביי ורבא דאמרי תרווייהו כל דבר שיש בו רפואה אין בו משו' דרכי האמורי אין בו רפואה יש בו משו' דה"א וכ' הר"ן וז"ל כל דבר שיש בו משום רפוא' כגון משק' או סם או לחש שהוא לוח' המכה ואין בו משו' רפואה כגון שעושין שלא על החולי' כגון קברות שליא בפרשת דרכי' ובכה"ג שדומ' לניחוש כ"כ רש"י ז"ל כאן ובסוף פ' ב"א פי' דבר שיש בו משום רפואה שניכר שיש בו משום רפוא' אבל דבר שאינו ניכ' שיש בה רפוא' אע"פ שיש בו רפואה יש בו משום דרכי האמורי ולא מחוור דהא שרו השן שועל ומסמר הצלוב אע"פ שאין רפואתן ניכרת אלא ה"ק כל שיש בו משום רפואה ואע"פ שאינה ניכרת שרי שלא אסרה תורה משום דרכי האמורי אלא אותו מעשה תוהו שלה' שאין בם תועלת כלל ע"כ ופרי' והתניא אילן שמשי' פירותיו סוקרו בסיקר' פי' בצבע אדו' וטוענו באבני' בשלמא טוענו באבני' כי היכי דליכחש חילי פי' לפי שמשיר פירותיו מרו' שומנו אלא סוקרו בסיקר' אמאי כי היכי דלחזיו' אינשא ולבעי רחמי עליו כדתניא וטמא טמא יקרא צריך להודיע לרבי' ורבי' מבקשים עליו רחמים וכן מי שאירע לו דבר צריך להודי' לרבי' ורבי' מבקשי' עליו רחמים אמר רבינו כמאן תלינן כובס' פי' אשכול של תמרי' שמשיר פירותיו כי האי תנא