ים של שלמה על חולין צב

י דין אפי' הלך ע"ג קרקע אם הוא קלוט בן קלוט דהוי תרי תמיה מותר בלא שחיטה וחלבו וגידו נמי מותר וביארנו דאפ' הלך ע"ג קרקע אין שאר טרפות נוהג בו ומ"מ אם שהה או דרס או החליד או הגרים אסור

אמר אביי הכל מודים בקלוט שהוא ב"פ שהוא מותר מ"ט כל מעשה דתמיה דכירי אינשי איכא דאמ' הנ"מ בקלוט ב"ק ב"פ שמותר פרש"י קלוט ב"ק ואותה קלוטה פקועה וזה הקלוט נמצא באותו קלוטה פי' לפי' לאו שאמו היתה נמי ב"פ אלא כלומ' פקוע שנמצ' בה ולד קלוט ומפר' מ"ט דכל ב' תמיהי דכירי אינשי וכ' הרא"ש ונ' דמי' דרבנן הוא והלכה אף כל"ק וא"י למה הלא רגיל הרי"ף לפסוק כלישנ' בתרא בכל דוכתא ואף הוא רגיל לילך אחריו בשיטה זו א"ל שתאמר ולחלק בין דיני ממונות לאיסורי דרבנן ובפר' מה שהיא מפני מראית עין אבל מ"מ מנ"ל להקל וכ"כ הר"ן מתחילה כדברי הרא"ש וכ' אח"כ ולדברי הגאוני' שפוסקי' בכ"מ כל"בת כל שהפריס ע"ג קרקע לא שרי ליה עד דאיכא ב' תמיהי ע"כ כ' הרשב"א כל היכא דשרינן משום קלוט' בלא שחיט' מותר נמי אף החלב והגיד וזהו פשוט ומסיק דאד' ב"ח ה"ל בר פקוע דנפל עליה דובא ואתא לקמיה דר"א א"ל זיל שחטיה וכ' תו' ואע"ג דס"ל כרבנן דר"ש בעינן שחיטה בהפריס כו' מ"מ לא אסר ליה משום דרוסת הזאב דדוקא בשחיטה נזיר דילמא אתי לאחלופי בשא' בהמות וכשרואין שאוכל אותה בלא שחיט' אבל טרפות' דידי' לא כולי האי מיפרסם ואף שיש לדחות ולומר דלא מיטרפא בדרוסת הזאב בג' מ"מ אינה נר' דלא על חנם נקט ונפל דובא עליה אלא לאשמעינן דאין לחוש לטרפות וכ"מ מתוך פרש"י ז"ל שפי' הזאב טרפה ולא היתה יכול לחיות וכ' הר"אש ומיהו נר' דאם לא שחטה כראוי כגון ששהה או דרס או החליד או הגרים או שחטה בסכין פגומה כאלו לא שחיט דמי כיון דהצריכוהו שחיטה שחיטה מעליית' בעינן ול"ד לשאר טריפו' ע"כ ואף שרשב"א נוטה להתיר אף בזה מ"מ לא מסתבר כלל וכ"כ הר"ן תש במסקנא וכן עיקר

יא דין בהמה שנחתכו רגלים מן הארכובה התחתונה ולמטה כשרה ומן הארכובה התחתונה לעצם האמצעי ועצם הקולית בכ"מ שיחתוך שם טרפה ואם נחתך בארכובה בין הפרקים כשרה וכן יתרת העומדת בין הפרקים כשרה

מתניתין בהמה שנחתכו רגליה מן הארכוב' ולמטה כשירה מן הארכובה ולמעלה טריפה וכן שניטל צומות הגידין נשבר העצם אם רוב בשר קיים שחיטת' מטהרת' אם אין רוב בשר קיים אין שחיטת' מטהר' אר"י א"ר אר"ח למטה למטה מן הארכוב' למעלה למעלה מן הארכובה ובאיזה ארכובה אמרו בארכובה הנמכרת עם הראש עולא אר"א כנגדו בגמל ניכר פי' והוא ארכובה שבין עצם הקולית לבין עצם האמצעי' א"ל עולא לר"י בשלמא לדידי דאמינא כנגדו בגמל ניכר היינו דקתני וכן שניטל צומת הגידין אלא לדידך מאי וכן שניטל צומות הגידין א"ל תנא רכובה בלא צומ' הגידין ותנא צ"ה בלא רכובה ר"פ מתני הכי אר"י א"ר אר"ח למטה למטה מן הארכובה ומן צ"ה למעלה למעלה מן הארכובה ומן צ"ה וכן שניטל צ"ה ורכובה עצמ' כדעולא וכ' הרא"ש רש"י ז"ל פסק כל"ק דרב לחומר' דאמ' ארכוב' דמתניתי' היא ארכובה הנמכרת עם הראש ולמעלה מארכובה התחתונה כ"מ שחותך טרפה וכן ניטל צ"ה בלא רכובה דלא חזינן דחזר ביה רב ולקמן פסק הלכה הכי בנשבר העצם וכ"ש בנחתך לגמרי ופסק זה לא היה נר' לריב"א כי אמר דטפי מוכח כל"בת חדא דהא איתותב רב לל"ק ועוד דר"פ דהוא בתרא מתני למילתא דרב כמו עולא ומה שהביא רש"י ז"ל ראייה דשלחו מתם כל"ק אינה ראייה דלא פי' לקמן באיזה רכובה איירי אלא דמסתבר ליה לרש"י ז"ל דרב ושמואל פליגי למעלה מארכובה התחתונה דלא מסתבר דשמואל יכשיר למעלה מן הארכובה העליונה אם אין רוב בשר קיים ואין ראייה דשמואל מפליג בין נחתך לנשבר ומכשיר אף למעלה מן הארכובה העליונה דל"בת דרב ארכובה עליונ' כמו ארכוב' התחתונה לל"ק והעיד ריב"א על ר"יבי שהורה הלכה למעשה והכשיר בהמה שנחתכו רגליה לגמרי בין צומות הגידין ורכובה העליונה וכן סובר רי"ף ז"ל שלא הביא בהלכותיו אלא ל"ב דרב ע"כ וכ' הרמב"ן שלדעת הרי"ף אם שוב חותך עוד למעלה מן צ"ה שחוזרת להכשיר' ולא תהא נקראת שוב חתוכת צ"ה אלא חתוכת ירך למט' מן הארכוב' העליונה אליביה דעולא והרא"ש כ' שסברא רחוקה היא זו אלא כיון שנחתכה כבר בצ"ה מיד היא כמתה ושוב אין לה תקנה ול"ד לריאה שנקבה ושוב סביך בבישרא שכשרה משום שמעצמה מתחלת להסתבך אבל להיות חוזרות לכשרות' בתוספו' כאב שחותכין למעלה הימנו לא מסתבר וכ' עוד ובס"ת פסק כרש"י וכן נוהגין באשכנז ובצרפת:

ואני אומר אף בלא מנהג מניין לנו להקל ולומ' שר"פ חולק עליו בזה ואומר שמעולם לא אר"י הכי ואינו פליג על עולא דילמא ר"פ לא בא אלא לתרץ קושיא דעולא אבל פליג עליה כבראשונה אלא שהוא אומר אליבא דר"י שארכובה שאמרו היא הארכוב' העליונה הניכרת בגמל שלמעלה הימנו טריפה אבל למטה הימנה דהיינו למטה מכל אותן האמצעיי' כשרה אבל בעצם האמצעי כל היכא שחותך טריפה כדברי ר"י אלא דלא איירי בה ולא הוצרך זה לפרש דכ"ש הוא דהא אפילו בעצם הקולית שלא תמצ' שום חתיכות בשר או גידין שיטריף בו אפ"ה אם נחתך כל העצם כולו עם הבשר טריפה עצם האמצעי שתמצ' לשם חתיכת הגידין או נטולה בלא עצם דטריפה לא כ"ש שתיטרף בו בחתיכת עצם לגמרי ולא נדחוק לפרש כפירש"י למטה דידי' של עצם הקולית זימנין דטריפה כגון בצ"ה וזימנין דכשרה כגון למעלה מצ"ה ומ"ה לא איירי בה אלא כדפריש' וה"ק ארכובה שהוא בגמל ניכר הוא קשר העליון שנתקשר עם הקולית וא"כ ראש עצם האמצעי הוא נקר' ארכובה העליונה ומה שלמעלה הימנו הוא עצם הקולית שהוא עצם אחר וממילא ג"כ מה שלמטה הימנו הוא ג"כ עצם אחר והיינו מה שנמכר עם הראש אבל כל אותו עצם האמצעי לא נקרא למטה הימנו וטריפה בכ"מ שיחתך מכח כ"ש כדפי' ולפ"ז שכ' ג"כ הרא"ש וז"ל והיכא נחתך הרגל בארכובה בין הפרקים ראיתי מפרשים שהתירו ונ"ל לאסור משום דאיכא לאקשויי מדיוקא דרישא לדיוקא דסיפ' דברישא קתני מן הארכובה ולמטה כשירה הא בארכובה עצמה טריפה ובסיפ' קתני מן הארכובא ולמעלה טריפה דמשמע הארכובא עצמה כשירה חדא מינייהו דוקא ואידך לאו דוקא ואזלינן לחומרא וכן פירש"י לעיל בפ' א"ט גבי צנא דאנקורי שנשתברו רגליהן בארכובה או למעלה מן הארכובה ואין העצם יוצא לחוץ אלמא בתוך הארכובה ולמעלה מן הארכובה דין אי להם ועוד מדקאמר באיזה רכובה אמרו בארכובה הנמכרת עם הראש אלמא העצם התחתון הוא הנקרא ארכוב' למטה מן הארכובה דקתני היינו מהתחלת הארכובה ולמטה ולמעלה מן הארכובה היינו מסוף הארכוב' ולמעלה והשתא ל"ק דיוקא דמתניתן אהדדי וכן לעולם עצם האמצעי נקרא ארכובה ע"כ ולא אבין דבריו מ"ש ראייתו מצנ' דאנקורי כו' אין מוכח משם שיטרפו העופו' משו' שבירת הארכובה עצמה אלא מפני חששא פסוקת צומות הגידין למע' מן אותה ארכובה ומ"ה בדקה בצומות הגידין ואכשרה ותדע שכך הו' שהרי באותה ארכובה אין בו טרפות של פסוקות צומת הגידין כמ"ש לקמן ואף שהרא"ש מודה בזה ואם היה חושש משום שבירת העצם שלא יצא לחוץ דדינו כאילו נחתך א"כ לפי דבריו הל"ל בדקוהו שלא יצא השבירה לחוץ והיה עור ובשר חופין את רוב השבירה וגם רש"י פי' להדיא שלא היה העצם יוצא לחוץ אלא בדקה בצומות הגידין שהי' חושש שלא נפסקו למעלה מן הארכובה אבל אם היה השבירה למט' מהארכוב' לא הוה למיבדקיה ולא מסתבר לומר שיטריף שם בנחתך בארכובה עצמה שהרי אפילו צומו' הגידין שבו הארכובה עצמה אין נטרפין בהן אם נחתכו ולמה יש לנו יותר להטריף בנחתך העצם הלא דינו כלמטה מן הארכובה עצמה הנמכרת עם הראש ואף שהאידנא אותו עצם אינו נמכר עם הראש א"כ דינו מלמעלה מן הארכובה אין זו ראייה דשמא בימיהם היה נמכר או לא נחתך כ"כ כשיעור וסמך עיקר אצומת הגידין שבמקום צומ' הגידין מתטרפים דהיינו למעלה מארכ' אז נטרף נמי בנחתך ותו' ל"מ ועוד תדע דבארכובה עצמה אין פוסל בה שום טריפות דאל"כ מאי מקשה עולא לר"י לדידך מאי וכן שניטל כו' לישני ליה למעלה מארכובה דקאמר היינו למעלה מארכובה התחתונה שהוא בארכובה עצמה שאז טריפה בנחתך ולמעלה הימנו בעצם האמצעי ושם פסול שנחתך בצומת הגידין א"ו למעל' מן הרכוב' הוא בעצם האמצעי וכל שלמטה הימנו דהיינו אותו עצם קטן שקורין טשי"ך ושוחקי' בו התינוקו' דינו כלמטה וכשר בין בנחתך בין בניטל צ"ה וכ"ש לפי מ"ש דר"פ ל"פ אר"י כלל בדיני' אלא בלישני ובא לתרץ קושיתו של עולא וא"כ ק"ל נמי כר"פ ולר"פ בוודאי מיד כשכלה עצם האמצעי הוא למטה מהארכובה וכשר וכן מצאתי במר' שכתוב וז"ל דבין פרק התחתון לאמצעי יש עצם קטן המחברי' ונקר' קופיץ התחתון ובלשון משנה בבכורות ערקום והיינו ארכובה ובין אמצעי לשלישי בחיבור' גם יש עצם קטן והיינו ארכובה העליונה ועליו אמרו חכמים כנגדו בגמל ניכר ובולט וצומת הגידי' דין פסיקתן מתחיל מעילוי ערקומא שהוא התחל' העצם האמצעי וערקו' התחתון עצמו דינו כלמטה ממנו שאין כנגדו חשש פסיק' הגידין דבעצם האמצעי עילוי הערקום מיד פרעי הטבחי' כשמוציאין הגידין מן הצנקרון שבעצם האמצעי ולא בארכובה עצמה כי רוב פעמים נשארה מן הארכובה זאת עם הרגלים הנמכרים עם הראש ולפ"ז מ"ש למעלה שיתרת פוסל אפי' במקום ארכובא נמי ליתא אלא דווקא בעצם האמצעי וכ"נ בעיני