ים של שלמה על חולין פז

ציר אחרים בתערובתו דמשמע להדיא שהציר עצמו אסור וכ"ש לפי מ"ש בגוף המשנה שר' צדוק בא להחמיר בעדותו נגד משנה ראשונה ולומר דוקא לעניין הכשר הוא דאינה מכשיר אבל לעניין איסור אוסר בכ"ש אלא שלבסוף כ' שהפי' האחרון הוא עיקר מ"מ לא שמעינן מיניה אלא שאין אוסר בתערובותיו וכדפי'

קכב דין סימני דגים כל שיש לו קשקשת אחת תחת זנבו ועוד קשקשת תחת לחיו וקשקשת תחת סנפירו אפי' אין לו עתה ועתיד לגדל אחר זמן ויש מיני דגים שקשקשיהן דקין מאוד ואין ניכרות ואם כרכוה בבגד או נתנוהו בכלי מלא מים ונמצאו קשקשי' מותר ואותו דג שקורין ברבוט"א אסור לאכול ומ"מ מותר להשתכר בו

מתני' בדגים כל שיש לו סנפיר וקשקשת ר"י אומר ב' קשקשים סנפיר א' אילו הן הקשקשים הקבועות בו סנפירין שהוא פירש בהן והנה ר"י פליג את"ק מכח דס"ל קשקש' לשון רבוי הוא והלכה כת"ק והכי איתא בת"כ תניא אין לי אלא המרבה בקשקשי' כגון קט"פ מנין כשאין לו אלא סנפיר אח' וקשקשת אחדת"ל וקשקשת ר"י אומר כו' וכ' הרא"ש ובתוספתא קובע לו מקום כשאין לו אלא קשקשת אחת דקתני וכמה קשקשים יהיו לו אחת תחת זנבו וא' תחת לחייו וא' תחת סנפיר שלו ר"י אומר וכו' ואו או קאמר ת"ק והו' דעת הרמב"ן והרשב"א כ' להחמיר דג' בעינן דשמא ה"ק בתוספתא וכמה הן המקומות של קשקשים שדי לו באחת ומונה אותן ג' מקומות וממילא לר"י בעו ב' קשקשים בכל אותן המקומות וא"כ אם לא נחו' לתוספתא מאחר שהתלמוד לא הביאה אלא נפרש המשנה כצורתה א"כ די בקשקשת אחת בכ"מ שהיא כדעת הרי"ף ואף שהרמב"ם כ' בפי' המשנה דהלכה דבעינן שני קשקשים מ"מ בספרו חזר ופסק דסגי בקשקשת אחת ואם נחוש לדברי התו' לקובעה לה מקום א"כ נאמר דג' קשקשים בעו וכן עיקר שלא להקל נגד התו' באיסור דאוריית' ולשון התו' משמע להדיא דלאו או או קתני דא"כ לא הל"ל כמה קשקשים יהיה אלא באיז' מקום יהיה לו קשקשים ועוד מאחר שהתוספתא לא באה לפרש אלא מקום הקשקשים ולא קפיד עתה במניין הקשקשים א"כ מהו שמסיק ר"י אומ' כו' הלא ר"י ורבנן ל"פ במקום אלא במניין א"ו התוספתא במניין איירי ומפרש ת"ק דבעי ג' באותן מקומות ור"י בעי שש והלכה כת"ק דסגי בג' באילו המקומות וכן עיקר ת"ר אין לו עכשיו ועתיד לגדל לאחר זמן כגון הסולתנית והטפיאן ה"ז מותר יש לו עכשיו ועתיד להשירן בשעה שעולה מן הים כגון אקונס וכו' ה"ז מות' וכ' הטור והוא מדברי הרשב"א יש מיני דגים שקשקשיהן דקי' מאוד ואין ניכרות אם כרכוהו בבגד או נתנו בכלי מלא מים ונמצאו קשקשים מותר בידוע שיש לו קשקשים פי' שאומר הדקין שנמצא בבגד הן קשקשים אמיתי' שלו וכשר אבל כל היכא שלא בדקו ומצאה כן אסור מספק וע"כ אין להתיר אותו דג שקורין ברבו"ט ולסמוך על מה שאומרי' שמשיר קשקשותיו במים גם על הסימנים של עוברי דגים אין לסמוך עליהם כדי לאכול הדג דסימ' לאו דאורייתא וכתבו הג"א על הא דאמרי' בס"פ א"מ האי בארא ופלומד' דדמיא רישייהו לטמאים רשב"ם כ' בשם רש"י דהיינו דג טהור שקורין ברבוט"א ור"י החסיד אמר כל מי שיאכל ברבוט"א לא יזכה לאכול לויתן פעם א' התירו ר' אפרים ואמר לו בחלום שהתיר שרצים וחזר בו ואסרו וכל הפורש מלאכלו ינוחו ברכות על ראשו ע"כ ומ"מ שמעתי מגדול אח' שמותר להסתחר בו אע"פ שאסור להסתחר בכל מאכלי איסור שאסורי' מדאורייתא מ"מ הכא שהרבה גאונים התירוה לאכילה כ"ש שאנו מותרים להסתחר בו שנינו במשנה פ' ב"ס כל שיש לו קשקשת בידוע שיש לו סנפיר ויש שיש לו סנפיר ואין לו קשקשת ולא נכתב סנפיר אלא כדי להגדיל תורה ויאדיר

קכג דין שרצים הגדילים במים שבכלים ושבבורות שיחין ומערות מותרי' אע"פ שאין להם סנפיר וקשקשת ושוחה ושות' ואינו נמנע אע"פ שיזדמנו לו תולעים לפיו ודוקא שוחה כו' אבל בכלי אסור לשאוב אבל שרצים שבחריצין ונעיצין אסור

פסק ת"ר ממשמע שנאמ' אכול את שיש לו שומע אני אל תאכל את שאין לו וממשמע שנ' אל תאכל את שאין לו שומע אני אכול את שיש לו ולמה שנאן לעבור עליו בעשה ול"ת את זה תאכלו מכל אשר במים מה ת"ל שיכול שלא התיר הכתוב לאכול מן המים אף בלא קשקשת וסנפיר אלא בכלי מנין לרבות בורות שיחין ומערות ששוחה ושותה מהן ואינו נמנע ת"ל את זה תאכלו מכל אשר במים פי' שאינו חושש שמא יזדמן לתוך פיו תולעים שבמים וכת' הרא"ש י"א דוקא שוחה ושותה אבל בכלי אסור דילמא פריש אדופני דמנא וי"ל דאורחא דמילתא דקתני וה"ה בכלי נמי מותר ולא חיישי' דילמא פריש אדופני דמנא כל כמה דלא חזינן דפריש ולקמן בשמעתי' משמע דכל היכא דאם פריש אסור חיישינן דילמא פריש וא"כ אסור לשאוב בכלי דשמא פריש אדופני דמנא ובכלי ששואב בו לא שייך לומר היינו רביתייהו שהרי התולעת לא גידל בתוכו ומסיק בסוגיא היכן התיר בכלים דכתיב את זה תאכלו וגו' בימים ובנחלים אותה תאכלו בימים ובנחלים הוא דאית ליה סנפיר וקשקש' אכול דלית ליה לא תיכול הא בכלים אע"ג דלית ליה אכול כו' ואימא במים כלל ובנחלים פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט ימים ונחלים אין חריצין ונעיצים לא במים חזר וכלל הני תרי כללי דסמיכי להדדי נינהו א' רבינא כדאמרי במערבא כ"מ שאתה מוצא שני כללות הסמוכין זה לזה הטל פרט ביניהם ודונם בכלל ופרט וכלל בימים כלל בימים ובנחלים פרט במים חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש מים נובעים אף כל מים נובעי' מאי רבי חריצים ונעיצי' לאיסורא ומאי מיעט בורות שיחין ומערות להיתירא דבי ר"י תנא במים במי' פעמים אין זה כלל ופרט אלא ריבה ומיעוט וריבה במים ריבה בימים ובנחלים מיעוט במים חזר וריבה מאי רבי רבי חריצים ונעיצים לאיסורא ומאי מיעט מיעט בורות שיחין ומערות להיתירא וכו' ופי' התו' דלתנא דבי ר"י דורש ריבה ומיעוט וריב' מרבה לאיסור אפי' חריצים ונעיצים שאינן נובעים ותנא דבי רב דדריש כללי ופרטי מרבה מתאכלו להיתיר' אפי' חריצים ונעיצים כיון דאינן נובעי' וכ' הרא"ש לפ"ז נר' דהלכה כתנא דבי רב כי היתה שגורה בפי כל והיא עיקר כנגד תנא דבי ר"י והרמב"ם כ' שחריצים ונעיצים אסורי' אפי' אם אינן נובעים וכ' המ"מ שכ"פ הרשב"א ומשום דס"ל כתנא דבי ר"י דפליג את"ק ואזלינן לחומרא וצ"ע שהרי בכל דוכתא ק"ל הלכה כת"ק ונר' בעיני מאח' שתנא דברייתא דתנא מתתיה מסייע ליה דלת"ק לא שייך לומר מה ראית' ולומ' מפני שהן עצורי' בכלי' אלא הל"ל דאיבעי ליה לריבוייא חריצים ונעיצים טפי לאיסורא לפי שהם נובעים בימים ונחלים וכדמסיק לעיל להדיא בסוגיא אלא ע"כ צ"ל דהני חריצים דהכא איירי באין נובעין ולהכי פרי' בזמן שאין נובעין מה לי בורות ושיחין ומערות מ"ל חריצים ונעיצים ומשני דחריצי' ונעיצים אע"ג דאין נובעין דמו טפי לימים ונחלים שאין עצורים בכלים אבל בורות שיחין ומערו' עשוים ככלים דמו לכלים וכן עיקר ובש"מ חריצי' ונעיצים פירש"י בפ' ש"ש את הפרה בור עגול הוא שיח ארוכה וקצרה מערה מרובעת ומכוסה בקרוי אלא שיש לה פה חריצים מרובעים כמערה ואינן מקורין אלא כל פיו פתוח נעיצים קצרו' מלמטה ורחבים מלמעלה

קכד דין המסנן משקה והיו בו שרצים חשיב כפירשו ואסורי' לפיכך משקה שדרך לגדל בו שרצים אין לסננו בלילה שמא יחזרו השרצים לתוך הכלי ויבחושים קטנים שקורין מוקי"ן שהם גדילים כשכ' מותר לשתות עם המשקה והיכא שעירה המשקה שבו השרצי' מכלי אל כלי אז הכלי השני דינו ככלי הראשון וכשפירש על דופנו מבפנים מותרים

אמר ר"ה לא לישפי אינש שיכרא בציבתא באורתא דילמא פריש לעיל מצבתא והדר נפל למנא וקא עבר משום השרץ השורץ על הארץ א"כ במנא נמי דילמא פריש לדופני דמנא והדר נפיל למנא התם היינו רביתייהו דתניא מניין לבורות שיחין ומערות ששוחה ושותה מהן ואינו נמנע ת"ל מכל אשר במים וניחוש דילמא פריש לדופני דבירא והדר נפיל לגויה אלא היינו רביתייהו א"ל ר"ח לר"ה תניא דמסייע לך ואת נבלת' תשקצו לרבו' יבחושין שסננן ופירש"י דוקא שכר של תמרים שמצויין בהן תולעים ומ"ה כתב הטור לפיכך משקה שדרך לגדל בו שרצים אין לסננו בלילה שמא יחזרו לתוך הכלי ויבא לשתותן והרי כבר פירשו אבל מסתמ' אין לחו' שמא פירשו כל זמן שאין הוכחה בדבר וכת' המרדכי אבל אם אין פירש היין לדופני הכלי מבחוץ וכן חוץ לבור אפי' אם היו אח"כ ומתו הרי אלו אסורין ויבחושין קטנים שקורין (מוק"ין) שהם גדילים בשכר ויין מותר לשתות עם המשקין אבל אם סינן היין או שכר דרך הבגד או דרך התבן ואח"כ נפלו היבחושין לתוך המשקין אסור מס"ת וכ"כ הגה"מ ומ"ה כ' הרמב"ם בפ"ב המסנן את היין או החומץ או השכר ואכל את היבחושין או את היתושים והתולעים שסינן לוקה משום שרץ המים או משום שרץ העוף ושרץ המים משמע להדי' שיבחושין שביין וחומץ מותרי' כל זמן שלא סיננן כ' מהר"יק מי שעירה משקין שבו השרצים מכלי לכלי א' נר' דכלי שני דינו ככלי ראשו' יש לו וכשפורשי' על דפנו' שבפנים שרו דכיון שלא פירשו שם אלא עם המשקה היינו רביתייהו ולא דמי לפירש' מתמרה לתמרה דאיבעי לן ולא איפשיטא כמ"ש בסמוך ואע"פ שמדברי הרא"ש שכ' בסמוך גבי בורות נרא' שאם שאב מים בכלי ופירשו לדופני הכלי אסורים אפשר דהתם שאני דמעיקרא היה בבור ועכשיו בכלי