ים של שלמה על חולין פו

לא ימצא ע' לאח' ימים שיש לחוש לריקו' לפיכך פי' דהא דא"ל ר"א לרב גביהא מבי כתיל תנא איפכא תנייה קמיה דאביי ואביי הוא דתכליה ניהליה הכי דה"ק דהאי לישנא דאביי הוא ולישנא דיחידאה ועיקר מתני' איפכה תניא ונקיטי' כר"א הלכך נמצא על חלבון שלה אסורה ועל חלמון שלה זורק את הדם ואוכל את השאר יהיה אוסר הרא"ה ואפי' למעשה כל הביצה כשנמצא דם על החלבון לפי ההלכה כפי פירושו וכשנמצ' על חלמון ג"כ היה אוסר לחוש לדברי הראשונים ז"ל שאסרו והשוו כולן לדעת א' ע"כ ואומר אני אף שהר"ן חולק עליו מ"מ דברים של טעם אומר והר"ן נדרק מאוד בפירושו ע"כ ראוי לחוש לדברי הרא"ה ובפרט מאחר שהרוקח ג"כ כתב לאסור דם הנמצא בחלבון יותר מנמצא בחלמון ואף רש"י מודה בזה אלא שנדחק בפירש וס"ל שנתפשט מקשר של חלבון לקשר של חלמון וסברא רחוקה היא שיהיו שתי התפשטות התפשט מקשר החלבון וחוצה לו ולפעמים מתפשט בתוך החלבון עד לעב' השני שיגיע לחלמון ומ"ש בירושלמי דתרומת שבחלמון אסור ובחלבון מותר זהו נמי לפי סבר' אביי אבל לר"א נמי איפכה מיתני שבחלבון אסור טפי גם בירו' בלא"ה חולק על תלמודא דידן כי אינו נאסר אלא את הדם לחוד ולפ"ז מאחר שלדעת הרא"ה אם נמצא דם על החלמון זורק את הדם ואוכל את השאר אלא שלא רצה להקל נגד הראשונים אם נמצא דם על החלמון היא ב"י שידוע שלא ישבה עליה תרנגולת כולי האי לא אמרינן לא פלוג אלא זורק את הדם ואוכל את השאר כ' בעל הש"ד אם נמצא דם על החלבון בלא קשר ד"ה כל הביצה מותרת אף הדם וכת' עוד ואם נמצא דם על החלבון אחר שנתבשלה שאין מקום ניכר אע"פ שיש לחוש שמא היה מקצת על הקשר מותר דספיקא דרבנן לקולא ודנין אותה במה שאנו רואין עתה ומותר והנה מ"ש היכא שנמצ' על החלבון בלא קשר דאפי' הדם שרי כבר כ' דאפי' הביצה אסור' ומ"ש להקל בביצ' מבושל' מצאתי להיפך בהג"ה וז"ל ודוקא כשהביצה חיה אבל צלאה או בשלה ואח"כ מצא דם הכל אסור דע"י רתיחה נתפשט האיסור בכולה ר"ל שמא היה על הקשר שנתפשט דאל"כ הא בטל האיסור בס' ואף שאין נפקותא בזה לפי מ"ש דלעולם הביצה אסורה מ"מ איכא נפקות' דשמעי' מניה דדם ביצים דאורייתא וכל הביצה אסורה ונ"מ לשאר ספיקות כמ"ש לקמן ומ"כ שמעתי ממהר"י ווייל י"ץ שאנו ק"ל דדם ביצים דאורייתא ע"כ מצאתי וכ"נ עיקר ומאחר שס"ת תו' ואשי"רי מסופקים אם הוא דאורייתא א"כ איך יעלה על הדעת להקל בספיקת איסור דאורייתא וכן מ"כ בהג"ה סביב הסמ"ק שלפי הסמ"ג אין להתיר מכח ספיקא כלל וכ"פ הרשב"א שהוא דאוריתא וכ"ד הרא"ש כמ"ש לקמן. גרסינן בסוגיא מנין לביצה טמאה שהיא אסור' מן התורה שנ' ואת בת היענה וכי בת יש לה היענה אלא איזו זו ביצה טמאה ופריך ודילמא היינו שמה כו' עד דדייק ומשני שאני הכא דפסק ספרא לב' תיבות ומדפסיק להו ספרא בתרתי תיבות ש"מ ב' שמות נינהו ופריך אלא מעתה את כדר לעומר דפסיק להו ספרא בתרתי ה"נ דב' שמו' נינהו ומשני התם בשתי תיבות פסיק להו בב' שיטין לא פסיק להו אבל הכא אפילו בשני שיטין נמי פסיק להו וכ' מהרא"י בכתבי' שבדק בתיקון ס"ת ובכת' ומצא כתובים בחד שיטה אלא בע"כ צ"ל שאם ירצה יכול לכותבן בב' שיטות בת מכאן ויענה מכאן אבל כדר לעומר לא יכול לכתוב בשני שיטות אלא בשני תיבות ועיין בפרק השולח בסימן ל"א באותי' גבי ידידיה

קכ דין ביצים הטרופים בקערה ונמצא קורט דם על החלמון ולקחו החלמון שהיה ק"ד עליו אפ"ה הכל אסור ואם לא היו טרופו' ומצא על ההלמון שלא על הקשר אז יקח הביצה עם החלמון ויזרק והשאר מותר ואם בצים שבורות יחד ולא טרופות ונמצא דם באחד מהם בקערה יקח הכשרים כל אחד בפני עצמו וישאיר אותה אשר בה דם בקערה

פסק כתב הרא"ש בתשובה בצים הטרופות בקערה ונמצא ק"ד על החלמון של א' מהם ולקחה האשה החלמון שהי' ק"ד עליה וזרקתו אם המותר שבקערה מותר אם לא תשוב' יראה לי כל בצים טרופות בקער' אינו ניכר אם היה דם על החלבון או על החלמון שמא היה חוץ לקשר דשדא תיכלא בכוליה וספיקא דאוריית' לחומרא ואפי' כשלקח החלמון החלבון שהוא דק וצלול נתערב ונשאר בקער' ונעשה הכל אסור עכ"ל וי"ל אם היו טרופות היאך יכולה האש' ליקח החלמון שעליו הק"ד ולזורקו הרי טרוף ומעורב היה ובודאי איירי שאחר שהתחילה לטורפן ראתה הדם על אותה חלמון שעדיין היה שלם ומ"מ היה חושש הרא"ש לאיסור שמא דם זה היה בקשר החלבון וחוצה לו אלא ע"י שטרפן נעקר מעל החלבון ובא לחלמון וי"מ אמאי לא חשש שמא היה על קשר של חלמון שאסורה ג"כ כל הביצה וי"ל כיון דהחלמון היה שלם מוכח' מילתא שלא נטרף וליכא למיח' שהיה בקשר אבל בחלבון שהוא צלול איכ' למיחש שמא בו היה הקורט הזה וע"י טרופה נעקר משם והולך לחלמון משמע הא לא היו טרופין כלל הוה שרי ומסתמא תשובה זו כ' לשיטת רש"י אבל לדעת הרי"ף אפילו בלא טעם דעקירה הכל אסור מכח חלמון ובספרו נמי פסק להחמיר כדעת הרי"ף ועוד אומר אני שאם לא היו טרופות ומצא על החלמון שלא על הקשר שיקח הביצה עם החלמון ויזרקנה והשאר מות' מאחר שלדברי רש"י והרא"ה שרי ודבריהם עיקר אלא שאנו מחמירין נמי כדברי הרי"ף א"כ לא חיישינן כולי האי להחמיר בתערובת שיתערב מעט ממנה לתוך שאר הביצי' אבל כשהתחילה כבר לטרוף אפי' מעט אסור דבספקא דאורייתא ראוי להחמיר וכ' בהג"מר בצים שבורות יחד ולא טרופות ונמצא דם בא' מהם בקערה יקח הכשרי' כל אחד וא' בפני עצמו וישאיר אותה אשר בה הדם בקערה שא"א ליקח ביצה מעם חברתה שלא ישאר בתחתון מן העליון קיימא ומוטב שישאר בקערה מן הכשרים עם שאינה כשרה ולא ישאר משאינה כשרה כלום עם הכשרים שבקער' ע"כ ואומר אני שהרא"ש נמי מודה בכה"ג דשרי דלא אסר אלא בטרופות ולא בשבורות כדפרי' לעיל וא"ל מה יש לנו לחוש בתערובות אפי' היה דם מן הקשר וחוצה לו דאסור לכ"ע ס"ס שאר הביצה מותרת מן התורה אלא שמדרבנן אסורה ולמה לנו למיחש לכולי האי וי"ל מאחר דאנו אוסרין הדם משום ריקום אין לעמוד על הדבר עד כמה היה הריקום ואיכא למיחש בכל הביצה והא לך מ"ש הרשב"א בתשוב' וז"ל אין דם ביצים אסור אלא כשהוא בעינו ומשום מראית העין אבל אינו אוסר תערובתו ומיהו דוקא בשלא נתרקמה ואפי' התחילה להתרקם דמה אסור דאורייתא דאין זה דם בצים אלא דם בשר וזהו שסמכה עלינו את הכל לפי שאין אנו בקיאין בדבר ע"כ והיינו כמ"ש שאם נמצא דם על הקשר ונתפשט חוצה לו וכ"כ בת"ה שזהו חשש ריקום ולפי מ"ש לעולם איכ' חשש ריקום בנמצ' על החלבון כ' עוד הרשב"א בתשו' אם נמצא דם בביצה ששמי' על החמין להצטמק הדבר פשוט שאין התבשיל נאסר משום דכיון דאין במקום הביצ' רוטב לא עדיף מצלי שאינו אוסר אלא כדי קליפה וקליפת הביצה עצמה לא גרע משיעור קליפה ולא עוד אלא אפי' היתה קלופה כיון שרוטב שבקדרה אינו עולה למעלה מהכסוי אין מה שבקדירה בולע ממנו דלא עדיף מחתיכה שבתוך הרוטב בשלא ניער וכיס' ע"כ וכל זאת לפי סברתו אבל לפי מ"ש לקמן בפ' ג"ה אי"ה דאפי' צלי וחם לתוך חם חשבינן כבישול ואוסר עד ס' ה"נ אוסר עד ס'

קכא דין דהאידנא אפי' חגבים שיש להם ד' רגלים וד' כנפ' וקרסולים וב' כרעים בו אפ"ה אינו נאכל כ"א במסורת ששמו חגב וציר חגבים טמאים אינו נאסר בתערובת

מתניתין ובחגבי' כל שיש לו ד' רגלי' וד' כנפיים וקרסולי' וכנפיו חופין את רובו ר' יוסי אומר ושמו חגב מאי רובו אמר ר"י א"ר רוב אורכו וא"ל רוב היקיפו אמר ר"פ הילכך בעינן רוב אורכו ורוב היקיפו ת"ר אין לו עכשיו ועתיד לגדל לאחר זמן כגון הזחל מותר ר"א ב"י אומר אשר לו כרעים ממעל לרגליו אע"פ שאין לו עכשיו ועתיד לגדל לאחר זמן ופליגי תנא דבי רב ותנא דבי ר' ישמעאל דתנא דבי ר"י דריש בכללי ופרטי ותנא דבי רב לא דריש כלל ופרט אלא דריש כל המינין כל אח' בפני עצמו וכ' הרא"ש מדברי התו' דבהכי פליגי דלתנ' דבי ר"י דדריש בכלל ופרט אייתר ליה סלעם לרבו' ראשו ארוך ואייתר ליה חגב לומר דבעינן שמו חגב ותנא דבי רב לא דריש כללי ופרטי אלא למינהו מרבה לכל אחד הדומה וליכא יתורא הלכך בעינן ה' סימנים וגם לא מצריך שמו חגב הלכך נר' דהלכתא כתנ' דבי ר"י דמתני' אתי' כוותיה דלא קתני אלא ד' סימנים ומתוך כך היה אומר הריב"ם ז"ל דר"י דמתני' מפר' דברי ת"ק ול"פ מדאכשר ת"ק בד' סימנים ולא בעי ראשו ארוך א"כ סבר כתנא דבי ר"י ואייתי' ליה חגב לרבות שמו חגב הלכך האידנא אפי' חגב הבא בד' סימנים אין לאוכלו במסור' עד שיהא מקובל ששמו חגב וכ' הרשב"א בחי' לענין פסק הלכה נראה דשמו חגב בעינן אבל בראשו ארוך וגוץ לא קפדינן והלכך בארצות הללו אע"פ שנמצא מהן שיש מהם ד' סימנים אין נאכלין אלא במסורת שיהא שמן חגב אבל ע"י מסורת נאכלין כענין שאמרו בעופות והרבה מקומות יש בספרד שנאכלין במסורות ע"כ וכת' הרמב"ם אע"פ שציר דגים טמאים אסור ציר חגבים טמאים מותר שאין בהן לחלוחית והוא ממשנ' דעדיות וז"ל העיד ר"נ על ציר חגבים טמאים שהוא טהור (וז"א) שמשנה ראשונ' תני חגבים טמאים שנכבשו עם חגבים טהורי' לא פסלו את צירן ואין זה ראיי' לצי' חגבים טמאים בלא תערובות וכמו שפירש הראב"ד להדי' בסוף המס' שאין אוסר