ים של שלמה על חולין פה

ואינו מטיל בצים אבל יש לתמוה אמאי פסק להקל בשל תורה בלי ראייה דהא איכא לשם שינויים אחרינא כדפריך התם על מילתא דרב דאמר קרבי דגים ועובריהן אין נקחין אלא מן המומחה מהא מתני' דג טמא משריץ דג טהור מטיל ביצים אלמא שאין עוברין לדג טמא ומש' סמי מכאן עוברין מדברי רב ולא אמר אלא קרבי דגים אין נקחין אלא מן המומחה ר"ז אומר אידי ואידי מטיל בצים אלא שזה משריץ בפני' וזה משריץ בחוץ וא"כ מאחר שאין הכרע למה לנו להקל וכן השיגהו הר"ן גופא במסכת ע"ז והטור והמ"מ ואין ראייה מדברי הרי"ף שכתב קרבי דגים אפשר משום דלית ביה פלוגתא אבל לא פסק להדי' דעוברי דגי' נקחין מכל אדם והניח בספ' לפי שיש בו מחלוק' ואזלינן ביה לחומרא ובסמ"ג נמי כת' עוברי דגים וכ"כ הרמב"ם ואילו הן סימני בצים כל שכודרת ועגלגולת ראשה אח' חד וראשה אח' כד טהורה ב' ראשי' כדין או חדין טמאה חלבון מבחוץ וחלמון מבפנים טהורה חלמון מבחוץ וחלבון מבפנים טמא' חלבון וחלמון מעורבים זה בזה ידוע שהיא ביצת שרץ אר"י סימנין לאו דאוריית' למיסמך עליה בלא אמירת הגוי וה"ק שני ראשיה כדין או שני ראשיה חדין ודאי טמא ואין סומכין על הגוי וה"ה אפי' ישראל העיד כך שקר הוא ענה וכן חלמון מבחוץ וחלבון מבפנים ודאי טמאה ראשה א' כד וראשה א' חד חלבון מבחוץ וחלמון מבפנים משכחת לה טמאה ומשכחת לה טהורה אם אמר צייד של עוף פלוני וטהור סמוך עילויה בסתמא לא תסמוך עילויה משום דאיכא דעורבי דדמי לדיונה פי' ומאחר שמצינו שביצת העורב דומיא לביצת יוני' איכא למיחש אפי' בביצים אחריני א"ל שדברי הגוי מסייע ואומר של עוף פלוני שאנו מכירין בו שהוא טהור ומאחר שתולה סימני עוברי דגים בסימני בצים וסימני בצים לאו דאוריית' א"כ סימן עוברי דגי' נמי לאו דאורייתא וכ"פ הטור והרא"ש ורוב המחברים דלא כר"ת שפסק סימני עוברי דגים דאורייתא ולפ"ז אף קרבי דגים ועוברי' אין נקחין אלא מן המומחה כדאיתא התם בפ' א"מ חוץ ממה שאנו מכירין להדי' בטביע' עין שהקרבין והעוברין אלו מאיזה דג כשר הן באו ושם אי"ה נארי' בזה תו מסיק תניא אין מוכרין ביצה טריפה לגוי אא"כ טרופות בקערה לפיכך אין לוקחין מהן ביצים טרופו' וי"ל מדקאמר לפיכך אין לוקחין מהם משמע משום דאיכא ריעותה אמרינן בודאי מטריפות הן ולקחו מישראל האל"ה שרי ליקח מהן והא אמרינן אי אמר הגוי של עוף פלוני טהור הוא סמוך עילויה כו' משמע להדיא דדברים של גוי לא מהני בלתי הכרת הסי' ומצאתי שכ' הרשב"א בחידושים ליישב קושיא זו וז"ל נ"ל דאפי' בטרופות בקערה כי אמר של עוף פלוני וטהור מדינא מהימן דרתותי מירתת דילמא יהיב ישראל דעתי' עלייהו וטורף ביצה אחרת בקערה ומקיפן וע"י כך יכיר ויפריש ביניהן שא"א לשני מינים חלוקים שלא יהא הפרש כ"ש ביניהן ועם תירץ זה יעלה לנו תירץ זה אהא דאמרינן לקמן דסימנים לאו דאורייתא משום דאיכא דעורבא דדמיא לדיונה ואפ"ה כי אמר של עוף פלוני וטהור הוא סמוך עילויה וכיון דדמו להדדי כי אמר של יונה היא מאי הוה הא מצי משתמיט לי' ולמימר דדיונה היא והיא אינה אלא דעורבא א"ו ש"מ דאף ע"ג דדמו אהדדי אכתי רחותי מירתת דילמא יהיב ישראל דעתיה עליה ומקיפ' לדיונה ומכירה וכת' התו' והרא"ש ומה שלוקחי' האידנא בצים מן הגוי אע"פ שאין אומרים של עוף פלוני וטהור הוא סומכין על זה שאין ביצי עוף טמא מצויין בינינו ומה שאנו לוקחין מהן פת הנילושה בבצים ולא חיישינן דילמא בצים טרופות היו ולקחן מישראל משום דכל היכ' דלא חזינן בהו ריעותה כגון שהן טרופות לא חיישינן דדוק' כשראינו שהן טרופות אמרינן מישראל לקחה לפי שאין דרך שיטרוף הגוי בצים שהוא רוצה למכור א"כ איכא למיחש וקרוב לודאי שמישראל לקחן וטרופות היו והיו בהן איסור טריפות והא נמי לא חיישינן שמא היה בהן דם דרוב בצי' אין בהן דם ומעשי' בכל יום שאנו אוכלי' ביצ' מגולגל' אע"פ שאין יכול לבדוק אם יש בה דם עוד כתבו שר"ת ז"ל היה רוצה לאסור פת הנילושה בבצים משום בשולי גוים אף לאותן שנוהגי' היתר בפת של גוי וכו' דכיון שנילושה במי בצים אסורה משום שלקות של גוים וכו' עיין בתו' ומיהו נראה אע"ג דהלכה כמאן דאסר ביצה משום בישולי גוים דתניא כוותיה בפרק א"מ מ"מ עיסה שנילושה בבצים אין לאסור דקימחא עיקר מדמברכינן עליו המוציא ומותר למי שנוהג היתר בפ"שג וכו' אבל מטעם זה אין להתיר פשט"יד של ישראל של דגים שאפאה גוי לפי שהשמנונית הוא בעין על העיסה וגם שומן של דגים שנאסר משום ב"ג קודם שנתערב לעיסה ולא דמי לעיסה שנילושה בבצים שהביצים בטלין מתחלתן ולא נאסרו לעולם

קיט דין אם הכה תרנגולת על זנבה והפילה בצים שלא נגמרו מותרות והוא שאינה מעורה בגידין ובצים המוזרות שאינה מזכר אלא מדספנ' מארעא נפש היפה תאכלם ומ"מ זורק את הדש ואין חילוק באיזה מקום שיהיה הדם בין על החלבון בין על החלמון ודין דם שנמצא בביצה שראוי אפרוח אז אם הוא על החלבון בכ"מ אסורה כל הביצה וכן אם הוא על החלמון בכ"מ שיהיה ובארנו דדם ביצה דאורייתא ונ"מ לעניין ספיקא

ת"ר גיעולי בצים מותרין עיקר הפי' מה שפי' בערוך שהכה את התרנגולת על זנבה והפילה בצים שלא נגמרו מל' שורו עיבר ולא יגעיל ואשמועינן דלא חשיבי כאבר מ"ה אע"ג שנתלשו מן התרנגולת קודם זמנה וכ' הטור בשם הרשב"א בד"א שאינה מעורה בגידים אבל היתה מעורה בגידים הרי היא כבשר ולקמן בריש פ' כ"ה סימן ב' אפרשנה ובצים טמאים ששלקו עם טהורה נכתוב לקמן בפ' ג"ה סי' מ"ג בצים המוזרות פירש שאינה מזכר אלא מדספנא מארעא ואינן נקלטות לעולם נפש היפה תאכלם פי' שאינו אסטניס דאל"כ אסור משום בל תשקצו ואפי' ישבה עליהם תרנגולת ימים רבי' מותרי' לנפש היפה ומ"ה זורק את הדם ואין חילוק באיזה מקום שימצאום בין על החלבון או על החלמון או על הקשר רק שזורק את הדם וכן כתב הרשב"א והטור אבל מ"מ ביצה שראוי לגדל אפרוח אפי' לא ישבה עליה תרנגולת מעולם או אפי' בת יומא לא חילקו חכמים באיסור ודינה שוה לשאר ביצה שנמצא בה דם כמ"ש וכ"פ הכל בו להדיא נמצא עליה קורט דם זורק את הדם ואוכל את השאר אמר רבי ירמיה והוא שנמצא על קשר שלה פירש רש"י ז"ל אז אוכל את השאר אבל נתפשט הדם חוץ לקשר שדא תיכלא בכולה תני רבי דוסתאי אבוה דרבי אפטוריקי ל"ש אלא שנמצא על חלבון שלה אבל אם נמצא דם על חלמון שלה אפילו ביצה אסורה מ"ט משום ד' תיכלא בכולא פי' נתפשט הקלקול בכולה והא דקאמר נמצא על חלמון שלה היינו נמצא על קשר של חלמון שודאי נתפשט שם מקשרו של חלבון ונכנס לקשר של חלמון ואפי' אין ניכר התפשטותו מקשר של חלבון כיון שנמצא על קשר של חלמון מכיון כנגד קשר של חלבון בודאי מקשר של חלבון שהי' תחלת רושם יצירת האפרוח נתפשט ונתחלחל והגיע לקשר של חלמון אבל אם נמצא על החלמון שלא על הקשר ואינו ניכר שנתפשט מן הקשר ביצה מותרת ורבי ירמיה ור' דוסתאי ל"פ ר"י השמיענו דבחלבון גופיה יש חילוק דאם נמצא על הקשר הדם אסור והביצה מותרת ואם נתפשט מן הקשר לחוץ אף הביצה אסורה וה"ה אם נמצא דם על החלבון או על החלמון שלא בא מן הקשר של חלבון הדם אסו' ור"ד ור"י לא קיימי אלא אאוכל הנשאר אבל דם אוסר בכל עניין ור"ד השמיענו דעל קשר של חלמון הוי כמו נתפשט מקשר של חלבון חוצה לו כך הוא שיטת ר"ת (רש"י) ז"ל וכ' הרא"ש מדברי התו' מהא דאמרינן בכריתות פ' ד"ש יצא דם בצים שאינו מין בשר ויצא דם דגים חגבי' שכולו היתר ומשמע דכי היכי דשרי דם דגים וחגבים כל זמן שישנו עליהם וניכר שיצא מהם ה"ה נמי דם ביצים וי"ל דמדרבנן החמירו בדם בצים גזרה אטו דם עוף שהבצים נולדו ממנה ומדאורייתא שרי אף אותו שהאפרוח נוצר ממנו דהיינו שעל הקשר ואע"ג דהוי אפרוח לבסוף מ"מ השתא מיהא לאו מין בשר הוא שאין כאן עדיין בש' כלל אלא מדרבנן אסרו בין על הקשר בין חוץ לקשר ועי"ל דדם שעל הקשר אסור מן התורה דחשיב מין בשר כיון שהאפרוח נוצר ממנו והא דשרינן בכריתות היינו כשאין הדם על הקשר אלא במקום אחר ומצוי הוא פעמים רבות אפי' לאלתר סמוך ללידה הביצה ואין אותו הדם בא ליציר' אפרוח והאי דר"י אזורק את הדם קאי דעל הקשר אסור מדאורייתא וחוץ לקשר אפי' לדרבנן שרי ומ"ש רש"י ז"ל דכשהוא חוץ לקשר הכל אסור זהו בשישנו על הקשר ונתפשט ממנו חוץ לקשר הילכך לפי שיטה זו אם נמצא דם על הקשר של חלבון הדם אסור מן התורה וביצה מותרת ואם נתפשט מקשר של חלבון חוצה לו או נמצא על קשר של חלמון הכל אסור ואם נמצא על החלבון או על החלמון שלא על הקשר לשינוייא קמא הדם אסור מדרבנן ולשנוייא בתרא אף הדם מותר ורי"ף ז"ל לא הזכיר קשר וז"ל זורק את הדם ואוכל את השאר והוא שנמצא על חלבון שלה אבל נמצא על חלמון שלה כולה אסורה מ"ט משום דסריך בכולה משמע דלדידיה דם לעולם אסור ור"ד לא חילק אלא בין חלבון לחלמון דעל החלבון בכ"מ דם אסור וביצה מותרת ועל החלמון בכ"מ הכל אסור וטוב להחמי' לאסו' בנתפשט חוץ לקשר כדברי רש"י ז"ל ועל כל החלמון כדברי רי"ף ז"ל ע"כ ולפ"ז אין היתר לביצה אלא כשנמצא על קשר חלבון ולא נתפשט חוצה לו וכ"ש בשאר מקו' בחלבון וכ"כ הטור (בסי' ס"ו) אבל הרא"ה ז"ל כ' שא"א לומר כן דבחלבון שריא ובחלמון אסירא שהרי האפרוח מן החלבון הוא נוצר ול' מן החלמון שאם אתה שובר הביצה בעוד שהאפרוח בתוכה לא תמצ' דבר מן החלבון שממנו נוצר והחלמון כולו קיים והרבה פעמים תמצאנו שלם בגוף האפרוח וזהו שאדם מוצא פעמי' רבות טיפת דם בביצה בת יומא בחלמון שלהן ובחלבון