ים של שלמה על חולין פג

חוץ מן הקורקבן ומ"ה השיבו לו והלא לשם אוכלי' מפני שיש לו זפק וא"כ יש ג' סימנים ויוצא מכלל עורב וא"כ בודאי מן הטהורים הוא כאשר פי' והשיב להם שיתנו עליה הדין כי הזפק שלהם היה קטן מאוד ואינו דומה לזפק וא"כ אין לו אלא ב' סימנים ובכלל מין עורב הוא וכן באידך לא היה הקורקבן נקלף כראוי כפי' התו' אלא שהם פירשו ושסימן אחד שלהם היה שלא היו דורסים ולפיכך פירשו שהעורב וי"ט עופות אינן דורס וכבר פי' דליתא להך סברא כלל אלא העורב דורס אותן שני מיני עופות לא היה ברור להם אם היו דורסי' אלא שהחכמים באו להתירו שבודאי אינו דורס מאח' שיש להם ג' סימני כדפרי' ומ"מ הלכה כר"א שזרזיר וסנונית לבנה אסירי גם שמעינן מהני עובדא אי ל"פ אהדדי צ"ל שמיני עור' מתחלפי' בענייני הסימני' שיש מין עור' שיש לו סימני' אצב' יתיר' וזפקו לאינך אצב' יתיר' וקורקבנן נקלף וכן פירש"י אף שאין מתכווני' לסימני' עור' ממש מ"מ ב' סימנים יש לכל א' כמו עורב ואחר כל הראייות אומר אני אף שמהר"ם חשש להחמיר כפי' רי"בם חומרא יתירה היא ולכן כל עוף שאין אנו מחזיקי' בו לאיסור אם יבא בג' סימנים מותר ובחזקת שאינו דורס הוא וכן דעת הרשב"א אע"פ שבחידושיו פקפק להחמיר אבל בת"ה פסק וז"ל כל עוף שיש לו אבצע יתיר' וזפק וקורקבנו נקלף ביד בידוע שאינו דורס שאר עופות הבאים במקצת סימנים אילו יש מהם מותרים ויש מהם אסורין ולפיכך אינן נאכלין אלא במסורת ומ"מ אפי' יש מסורת על העוף שהוא כשר אם ראינו שדורס מטרפינן בהאי תרנגולא דאגמא דלקמן (סימן קט"ו)

קיד דין דורס ואוכל היינו שנועין צפרניו בבריות ודורסן אבל מה שאוחז בצפרנים ומגביה מהארץ חתיכת בשר וכיוצא בו לא מיקרי דורס ואם אין אנו יודעים אם דורס אם לאו אז אם כשמעמידין אותו על חוט וחולק את רגליו ב' לכאן וב' לכאן או שקולט מן האויר ואוכל בידוע שהוא דורס

פסק כ' הרא"ש מדברי התו' וז"ל ודורס ואוכל פירש"י שאוחז בצפרנים ומגביה מן הקרקע מה שאוכל או דורס עליו שלא ימשך כולו לפיו ול"נ לר"ת דאפי' תרנגולים לפעמים עושין כן ופי' ר"ת שאוכל העוף מחיים ואינו ממתין עד שימות כדאיתא בפסחי' בפ' א"ע המשיא בתו לע"ה כאילו כופתה ונותנה לפני ארי מה ארי דורס ואוכל ואינו ממתין לה עד שתמות אף ע"ה מכה ובועל ואינו ממתין לה עד שתתפייס וכן בסוף פ"ק דבב"ק אר"י בר"ה דורס ואוכל פטור וכו' והר"ן כ' נמי כ"ז ובסוף כ' וז"ל ואע"פ שהתרנגולת אוכלת שקצים ורמסים בעודן חיים אין זה קרוי דריסה והנכון דדורס דהכא כעין הדרוסה שהזכירו למעלה בנץ וגס וכ' א"כ מאי קמבעיא לן לעיל שאר עופות טמאים אם יש להם דריס' א"ל והרי שנינו כל עוף הדורס טמא דמשמע שסתמא דורסין הן י"ל דנהי שכולן צדין והורגין מהן מחמת הכאה שמכין בציפורן מהן מחמת ארס ומחמת ארס הוא דאסיקנא דאין להן דריסה אלא בדכוותייהו ואע"פ שהדבר ידוע שהרב' מהן צדין גדולים כפלים כעצמ' ודורסי' אות' ואע"פ שאין להם דין דריס' בגדולים ולישנא דדורס ואוכל דאמרינן בגמ' דורס כדי לאכול קאמרינן שכל הדורסי' כדי שיאכלו מהם הם דורסים ע"כ ואף דברי של טעם הן והן דברי הרמב"ם כאשר כתב המ"מ משמו שעוף הדורס הוא אותן שניעץ ציפרניו בכח ודורס ומ"ה היכא דחזינן הכי אפי' לא ראינו שאוכל ממנו בעודו בחיים מ"מ הוי בכלל דורסין ושמא היכ' שלא ראינו ממנו כלל אפ"ה אם רואין אנו בו שחולק את רגליו א"כ בודאי דורס וטמא הוא דהלכה כר"א דמתני' ובברייתא איתא לקמן ר"א ב"צ אומר מותחין לו חוט של משיחה אם חולק את רגליו ב' לכאן וב' לכאן טמא ג' מכאן ואחת לכאן טהור וה"פ אם חולק את רגליו בודאי טמא אבל אם ג' לכאן ואח' לכאן יכול להיות שטהור וכן פי' התו' רשב"א אומר עוף הקולט מן האויר טמא והא ציפרת' נמי מיקלט קליט אמר אביי קולט ואוכל מאוירו קאמר והלכה כהני כולהו תנאי

קטו דין נאמן הצייד לומר עוף זה התיר לי רבי הצייד לאפוקי רבו חכם דלא ומ"מ אם ת"ח מעיד על עוף שמקובל מאבותיו הוא שטהור מהימן ובאם דעוף הנאכל במסורת אם שוב רואין בו שדורס אסור אבל אם יש בו ג' סימני טהרה אפי' שראינו שדורס אינו אסור וצריך לדקד' שיהא אותן ג' סימנים ממש דהיינו שיהא קרקבנו נקלף ביד בלא סכין אפי' אינו נקלף אא"כ יתניהו בשמש להתחמם וגם שיהא זפק בצורת שאר זפקים ודין אם אחד הולך ממדינה למדינה שהלך שם יש להם מסורת ובאותה שיצא משם אין מסורת מותר לאכול באותו מדינה כשהיא שם אפי' דעתו לחזור וכן אם במקום שיצא משם יש מסורת והוא בא למקום שאין שם מסורת מותר לאכול שם אבל אותה שנהגו בו איסור אין ראוי שיסמכו על אל המתירין (ודין דכל עוף שחרטו' רחב כשל אווזא בידוע שאינו דורס)

מסקינן בסוגיא א"ר יצחק עוף טהור נאכל במסורת ונאמן הצייד לומר עוף זה התיר לי רבי ואר"י והוא שבקי בהן ובשמותיהן ורבו שאמרו רבו הצייד פי' לאפוקי הכא אפילו בקי בשמותיהן בהן לא בקי ומ"ה (לא) יכול להתירו מלבו אבל מ"מ אם מעיד החכם על עוף זה שמקובל מאבותיו שטהור הוא מהימן ובפרט האידנא שאין לנו צייד אלא מסורת מאבותיו ומ"ה כ' רש"י שאין עוף נאכל אלא במסורת עוף שמסרו לנו אבותינו בטהור טהור ובטמ' טמא ובמסורת יש לנו לסמוך והיכא דליתא מסורת יש לחוש וכ"כ דבג' סימנים אין לחוש כלל ונר' אע"ג דעוף נאכל במסור' אם שוב אנו רואין בו שדורס או יש בו סימני דריסה א"כ חוזר לסורו ואיתגלי בהתייהו שמסורת בטעות היתה אבל לפי מ"ש בראיות חזקות היכא שיש לו ג' סימני טהרה ששוב אינו דורס אפי' אם ראינו שדורס אמרינן שינוי הוא כמו שמצינו שינוי בארי שלפעמים אינו דורס כך אמרינן נמי בהאי עופא כדי שלא לסתור דברי התלמוד ודברי הגאונים שברור כשמש לפי דבריהם היכא שיש לו ג' סימני טהרה שאינו דורס כלל וכלל א"כ מוכרחין אנו לומר שמקרה הוא אבל צריך לדקדק ולעיין בו היטב אם הג' סימנים של טהרה סימנים ממש בהווייתן דהיינו שיהא נקלף ביד בלא סכין אפי' אם אינו נקלף אלא א"כ יתנו אותו בשמש להתחמם וכן לעיין שהזפק שבו יהיה בצורתו ואינה משונה בתוארו מצורת שאר זפקים אבל אין לדקדק בקטנותו דמ"מ הוי זפק דהלכה כרבנן דפליגי עליה דר"א שאמ' שאין זפק קטן מועיל כדפרי' וכן הלכ' כרבנן דקורקבן הוי סי' אפי' אינו נקלף ביד אלא בסכין היינו היכא שלא העמידו בשמש להתחמם אבל אם מעמידים אותו בשמש עד שיתחמם הוי נקלף וכת' הרא"ש ויראה שאם אדם הולך ממדינה למדינה ובמדינה שיצא משם אין מסורת ובמקום שהלך שם יש מסורת על עוף א' שהוא טהור יכול הוא לאוכלו באותו מדינה כשהוא שם אפי' דעתו לחזור ואין כאן משו' חומרי מקום שיצא משם שהרי מה שאין אוכלין אותו במדינתו אינו בשביל שהם אומרים שהוא אסור אלא בשביל חסרון קבלה שלא קיבלו בו היתר מאבותיהם וגם איסור לא הורו להם בו ואילו שאמרו שקיבלו מאבותיהם בו היתר ראוי לסומך על קבלתם ולאוכלו בכל המקומות כל זמן שאין יכולין לברר בו איסור ע"כ וכתב ר"י על דבריו דה"ה בהפך שאם יצא ממקום שיש להם מסורת שמותר לאוכלו ואין זה בכלל חומרי המקום שהלך לשם כי אין נוהגין בו חומרא אלא מפני שאין להם מסורת ע"כ ונראה מדבריו שהוא דוקא יכול לאוכלו מפני המסירת שלו אבל לא הם אף שמדברי הרא"ש משמע שבכל המקומו' יוכלו מהיום לסמוך על מסורת של אילו שקבלו שהוא מות' וכ"כ הטור להדיא היינו במקומות שלא נהגו בו איסור אלא שנסתפקו בו מבלי מסורת אבל במקום שנהגו איסור אין ראוי לסמוך על קבלתם של אלו וכ"כ הרשב"א וז"ל היו נאכלים במקצת מקומות ובמקצת מקומות אין נאכלין נ"ל שאומרים על אותן מקומות שפשט בהם היתירן שאלמלא שקיבלו כן מאבות הראשונים הבקיאי' בהם לא היו נוהגים בהם היתר ואע"פ שמקצת מקומות לא קבלו כן אין אומרים למי שלא ראה את החוד' שיבא ויעיד אלא למי שראה את החודש ואפשר דלאותן שנהגו בהם איסו' אוסרין שאני אומר מותרים הם אלא שנהגו בהם איסור מפני עופות טמאים הדומים לאילו הנמצאים באותן מקומות ע"כ וגדולה מזו אני אומר אפי' עופות שיש להן ג' סימנים בגופן שבודאי הן טהורין אפ"ה במקומו' שנהגו איסור אי אתה רשאי להתיר בפניה' ואין זה מנהג בטעות כ"כ מאחר שיצא הדבר מפי כמה גאונים לאיסו' ועוד אולי משום חשש חומרא אחר' שלא יתחלפו במין אחר הטמאין ודאי ודומה להן במראה אסרו הקדמונים אותו המין והא לך מ"ש ר"י וז"ל לפי זה הסוגיא"וני המקוננות בבירנים הגבוהים היא טהורה שיש לה כל סימני טהרה כמו אווז ממש וגם כף רגלה רחב כמו אווז וידוע שאינה דורס וקבלתי שהוא עוף טהור וראיתי כמה מקומות שנוהגים בו איסור שסוברים שהיא חסידה הכתובה בתורה ואין זה טעם כי גם אותו שאנו קורין עורב אין בו סימנים שאמרו רז"ל שנרא' מן ההלכה שאין לו זפק וכן נשר שקורין מגי"לא יש לה אצבע יתירה ולפי חז"ל נשר הכתוב בתורה אין לו שום סימן כו' ע"כ אין אנו לסמוך על השמו' שאין אנו בקיאים בשם העופות ע"כ והרא"ש כתב בתשוב' על הסיגי' שאוכלין אותו במקצת מקומות טוב לחקור אחר קבלתם שמא אדם אחד סמך על חכמתו ובדק בסימניו והכשירו ואין לסמו' עליה כי שמא דורס הוא ועוד שיש מיני עופות טמאי' שיש להם סימני טהרה הילכך אין לסמוך בעופות על בדיקת סימני טהרה שמצינו שחכמי התלמוד שהיו סבורי' שהוא טהור שמצאו לו סימני טהרה ואח"כ אסרוהו ודע כי אני לא הייתי אוכל ע"פ מסורת