ים של שלמה על חולין פא

שפיה גמום וגם פרסותיה חתוכות יבדוק בבשר שתחת העוקץ אחר שישחטנה אם הולך שתי וערב כשרה והוא שיכיר ערוד דין בהמה טהורה שילדה בפנינו מין טמא מותר ובהמה טמאה שילדה מין טהור אסור ואם הניחתה בהמה טהורה מעוברת ומצא מין טמא הולך אחריה אע"פ שהולך אחריה ויונק אותה אסור

מתני' סימני בהמה וחיה נאמרו מן התורה דכתיב וכל בהמה מפרסת פרסה וגו' אר"ח היה מהלך במדבר ומצ' בהמה שפרסותיה חתוכות בודק בפיה אם אין לה שינים למעלה וכן אין לה ניבי פרש"י בל' שני תלתולי בשר כעין שיניים וכ"כ הרשב"א והטור אכן בל' ראשון פי' ניבי ב' שיניים למעלה א' מכאן וא' מכאן וכ' התו' דלשון זה עיקר וכ"פ המ"מ דניבי הן שתי שיניים ואח' מכאן ואח' מכאן בקצוות הלסתות בידוע שהיא טהורה ואם לאו טמאה והוא שיכיר בן גמל לפי שאין לו ניבי עד שיגדל ולא חיישינן למינא אחרינא' דדמי לגמל דתני דבי ר' ישמעאל את הגמל כי מעלה גרה הוא שליט בעולמו יודע שאין דבר שמעלה גרה שטמא אלא גמל לפיכך פרט לך הכתוב הוא ואמר ר"ח היה מהלך במדבר ומצא בהמה שפיה גמום בודק בפרסותיה אם פרסותיה סדוקות בידוע שהיא טהורה ואם לאו טמאה והוא שיכיר חזיר דתני דבי ר"י ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא שליט בעולמו יודע שאין לך דבר שמפריס פרסה וטמא אלא החזיר לפי' פרט לך הכתוב הוא ואר"ח היה מהלך במדבר ומצא בהמה שפיה גמום ופרסותיה סדוקות בודק בבשרה לאחר שישחטוה אם מהלך שתי וערב טהורה ואם לאו טמאה והוא שיכיר ערוד וגמירי דליכא מינא אחרינא בין הטמאים דאית ליה האי סימנא אלא ערוד והיכא בדוק אמ' אביי בכנפי העוקץ פירש תחת האליה שקורין הנק"א והא דבעינן פרסות ומעלה גרה מן הסת' אבל בהמה טהורה שילד' לפנינו מין טמא טהור במתני' דבכורו' כל הבא מן הטהור טהור וכן איפכא לענין טמא בפ"ג דבכורו' אר"י ראה חזיר שכרוך אחר רחל נפטרה מן הבכורה ואסור' באכילה עד יבא ויורה צדק לכם וכ"כ הרמב"ם וכתב הראב"ד והוא שיהי' הטמא בעדרו והמ"מ כתב ובגמ' לא חילקו ואיכא למימר דבכל גוני חיישינן ואע"פ שאינו מצוי שיבא ולד מעדר אחר ויכרוך אחר זה ג"כ אינו מצוי שבהמה טהורה תלד בדמות טמאה וספק בשל תורה להחמיר ויפה כתב

קיב דין סימני חיה להכיר שחלב' מותר הוא כל שיש לה טלפים וקרני' והיכא שיש קרנים מפוצלת ודאי חיה היא ואם אינן מפוצלת צריך שיהיו כרוכות גלדי גלדי כלומר עשויות קליפה על קליפה וגם שיהיו הדו' כלומר עגולות ולא רחבות בקרני העז וגם צריך שיהיו חרוקות כלומר שיש בה קריצין כל סביב והוא שיהיו החריצין תכופין ומובלעים זה לזה ואם חסר אחד מאלו שלשה הסימנים אינה חיה ובארנו דכל ת"ח שהיא מוחזק שאינו מודה ליוהרא או לנצח אז צריכין להזהר בכבודו שלא להתיר בפניו מה שהוא אוסר

ת"ר אילו הן סימני חיה שחלבה מותר כל שיש לו קרני' וטלפים וקרש אע"פ שאין לו אלא קרן א' מותר והוא ארי' דבי עילאי וכ' הרא"ש וא"ת הלא כל שיש לו קרנים יש לו טלפים ופי' הר"יבם דב' סימנים אילו יש להכיר בין בהמה לחיה וגם להכיר בה שחיה טהורה היא סימנים דטלפים להכיר שהיא טהורה שאין לך דבר טמא שיש לו טלפים אלא החזיר והחזיר אין לו קרנים וסימן דקרנים להכיר בין חיה לבהמה וכמו שנבאר לקמן ס' הקרנים ור"ת פי' דבאו סימנים אילו להכיר בין חיה לבהמה דטלפי חיה משונים משל בהמה ונראה הוא לעינים של חיה חדות וארוכות ושל בהמה רחבות ולא הוצרך התנא לפרש אבל בהפרש קרנים יש כמה סימנים ולכאורה יראה מאחר שהביא הרא"ש דעת ר"ח באחרונה משמע שנוטה דעתו לדעתו וכ"פ ר"י תלמידו והטור לא הזכיר סימן טלפים אלא קרנים לחוד משמע קצת שתפס פ' ר"יבם וכן פי' הקאר"ו ול"נ שהרי הרא"ש תפס פיר' ר"ת עיקר כדפרי' ועוד לפי' ריב"ם סתמא דמתני' בפרק בא סימן כל שיש לו טלפים כו' אתיא כר' דוסא דפליג את"ק דברייתא אבל לת"ק צריך שני סימנים קרנים וטלפים וזה דוחק ע"כ נרא' דאף הטור תפס פי' ר"ת אלא שלא רצה לסמוך על סימן הטלפים מאחר שאין לו בהן סימן מובהק יכול להיות שברור היה לו לתנא סימני הטלפים להכיר בהן החיה יותר מבקרנים ומ"ה לא היה צריך לנו להשמיענו אבל מ"מ מאחר שאין ידוע לנו כ"כ ואין לנו בהם סימנים מובהקים לא סמכינן אסימן טלפי שלא נוכל לידע בהן מ"ה כ' סתם קרני' סימן לחוד דהיינו להכיר בין חיה לבהמה וממילא נמי שהוא כשר שהרי כ' שחלבו מותר אבל הרמב"ם כ' להדיא דבעינן סימן הטלפי' עם הקרנים משמע דלא סמכי' אקרנים לחוד וצ"ל דס"ל דמתני' דפ' ב"ס לאו דוקא קאמר אלא ה"ק בין מיני הטהורים לא תמצא קרנים בלא טלפים אבל תמצא טלפים בלא קרנים כגון בהמה והמדקדק בפי' המשנ' בפירושו מה שפירש בתחילה על כל שיש לו קשקש' יש לו סנפיר וכו' ואח"כ שיש לו קרנים כו' יראה שכיון לדברי:

ועכשיו מפרש סימן הקרנים וכללא הוא כל שיש לו קרנים כו' והרי שור דיש לו קרנים וטלפים וחלבא אסור כרוכות בעינן והרי שור וכרוכות וחלבו אסור חרוקות בעינן והרי עז דחרוקו' וחלבו אסור מפוצלות בעינן והרי צבי דאין מפוצלות וחלבו מותר הדורות בעינן הילכך היכא דמיפצלא לא דינא ולא דיינא היכא דלא מיפצלא בעינן כרוכות הדורות וחרוקות והוא דמיבלעי חירקייהו והיינו ספיק' דעיזא כרכוז האי עיזא כרכוז דהוי ביה ריש גלותא דעקור מלא צנא דתרבא מינה רב אחא אסר ר"ש בריה דרב אבהו אכיל מיניה קרי אנפשיה מפרי פי איש תשבע בטנו שלחו מתם הלכת' כוותיה דשמואל בריה דר"א דעיזא כרכוז שרי שהיא עז הבר והזהרו ברבי' אחא שמאיר עיני גולה הוא וכן פסקינן והא לך פי' כרוכות גילדי גילדי קליפה על קליפה כעין קרני השור חרוקות שיש בהן חריצין כל סביביו כעין קרני העז ומה שפריך תו והרי עז ה"פ והרי יש מין עז דכרוכו' וחרוקו' וחלבו אסור מפוצלות בעינן פי' שהרבה פיצולין יוצאין מהן והרי צבי שאין קרניו מפוצלות ופרש"י אין זה מה שאנו קורין צבי אלא מה שאנו קורין שטיינ"באק ור"ת פי' מה שאנו קורי צבי הוא צבי הכתו' בתורה ובד"ח שעינו אחת פתוח כשהוא ישן אלא גרסי' ומבוצלות ר"ל שזקוף וראשו כפוף כדאמרי' בקידושין מאי משמע דאגם לישנא דבוצול הוא דכתיב הלכוף כאגמון ראשו א"נ פיצול הוא כמו הפקר והבקר ותימא הוא הלא מסקינן כל היכא דמיפצלא לא דין ולא דיינא ולפעמים נמצ' כך בקרני השורים ומה שהקשה מן הצבי אין זו קושיא דה"פ והרי מין צבי כמו שפריך לעיל נמי והרי מין עז דאי מסתם עז פריך והרי תירץ דכרוכות בעינן וכ"כ הרמב"ם כל שיש לו קרנים מפוצלים כגון האיל כו' לפי שיש כמה מיני צבייה ע"כ תפס האיל ופיר' להדיא כפי' המשנה שאם יוצאת מראש הבהמה קרנים ואח"כ צומחים מהם קרנים אחרים כגון האיל הרי היא חיה בלי ספק ומ"ש אח"כ הדורות בעינן ל' הדורא דכנתא עגולות ולא כשל עז שהן רחבות ועוד יש פי' הדורות ר"ל חדין מאוד למעלה לא כשל עז שאינן חדין והא דקאמר והוא דמיבלע חידקייהו למיעוטי עיזא דכרכוז שנסתפקו בה אמוראים דלא להוי לך עוד ספיקא שהרי לא מיבלע חידקייהו וא"כ לפ"ז דפסקינן במסקנא דעיזא כרכוז לא בעינן תו והוא דמיבלע כו' אבל הרמב"ם והטור פסקו דבעינן מיבלע ואמ' שהרשב"א תמה על הרמב"ם ומ"ה פסק דלא בעינן מובלע חדקים והמ"מ רצה ליישבו שה"ק מ"ה נפל הספיקא בעיזא וכ' ולפי שאינו כל כך מובלע כשאר חיות אבל מ"מ התלמוד דאף הך בליעה דעיזה כרכוז חשוב מיבלע חדקין ואני אומר מי הוא זה שמעיד לנו מ"ש והיינו ספיקא דעיזא כרכוז שקאי דוקא על הא דקאמר והוא דמיבלע חידקייהו דילמא קאי אכל שאר סימנים שמ"ה נפל הספק כי החכמים פירשו שאינן כל כך כרוכות או הדורות כמו אינך חיות אבל מ"ש והו' דמיבלע חידקייהו בדקאי קאי וגם הל' והוא דמיבלע חידקייהו משמע שהוא פסק הלכה ולא שבא למעוט לפי התוספו' ובמסקנא לא קאי ע"כ יפה כ' הרמב"ם ועיקר ומ"ש בסוגיא הזהרו ברבינו אחא כו' פרש"י שאל יתירו הדבר בפניו אלא ידונו עמו בהלכה עד שיחזור בו כה ראוי לעשות אפי' עתה לכל גדול הדור שהוא מוחזק שאינו מורה ליוהר' או לנצח להזהר בכבודו שלא להתיר בפניו מה שהוא אוסר כי יפתח בדורו כשמואל בדורו ושור הבר תמצא לקמן בפ' אותו ואת בנו סימן ו'

קיג דין סימני העוף כל עוף שאין אנו מוחזקים בו לאסור אם יש לו ג' סימנים דהיינו אצבע יתירה וזפק וקורקבנו נקלף בידוע שאינו דורס ומותר ושאר עופות הבאים במקצת סימנים אין נאכלין אלא במסו' ומ"מ אפ' יש מסורת על עוף שהוא כשר אם ראינו שדורס טריטה

מתניתין סימני העוף לא נאמרו אבל חכמים אומרי' כל עוף הדורס טמא וכל שיש לו אצבע יתירה וזפק וקרקבנו נקלף טהור ראב"צ אומר כל עוף החולק את רגליו טמא ולא והתניא את הנשר מה נשר מיוחד שאין לו אצבע יתיר' וזפק ואין קורקבן נקלף ודורס ואוכל טמא אף כל כיוצא בו טמא תורים מה תורים מיוחדי' שיש להן אצבע יתירה וזפק וקורקבנן נקלף ואין דורסין ואוכלין טהורין אף כל כיוצא בו טהורין אמר אביי לא נאמר פירושן מד"ת אלא מד"ס מדמנה נשר בטמאין והכשיר תורין אלמ' מה שחלק נשר מתורין הן הן סימני טומא' תני ר' חייא עוף שבא בסימן אחד טהור לפי שאין דומ' לנשר נשר הוא דלית ליה כלל לא תיכול הא אית ליה חד אכול והא דלא ילפינן לחומרא מתורים להצריך כל ד' סימנים משום דא"כ פרס ועזניה דאין בכל א' מהם אלא סימן א' של טהרה למה נכתבו וא"ל א"כ נילף מפרס ועזניה לאסור כל עוף הבא בסי' אחד