ים של שלמה על חולין פ

כלין כאצבע למטה שיחזרו ויתיחדו כאצבע כמו שהוא פירש א"נ שיהו כלין עד שישאר בחיבור דלמעלה ולמטה הכל כרוחב אצבע וזהו שיעור כ"ש אצבע אחת לשניהם וה"ה אפשר בפחו' אלא שאינו בנמצא והיינו ממש כדברי הרמב"ם שכ' וז"ל המעי היתר שתטרף בו הבהמה הוא יתר מתחלתו ועד סופו עד שנמצאו שני מעיים זה בצד זה מתחילה עד סוף במעי העוף או שהיה המעי יוצא כענף מן הבד וה"ה מובדל בין בעוף בין בבהמה אבל אם חזר ונתערב עם המעי ונעשה א' מב' ראשון והרי שניהם מובדלין באמצע ה"ז מותרת ואין כאן יתר ע"כ וה"ט דאפי' האי מ"ד דסבר עד כאצבע הוא קאי אשיעור' דבעינן רוחב אצבע למעלה היינו היכא שאינו חוזר ומתערב אבל היכא שחוזר ומתערב אף הוא מודה דלמעלה ולמטה בכ"ש סגי כדפרי' אלא שלא מלאני לבי להקל ולהוציא דברי התלמוד מפשיטו שאמר כלין עד כאצבע אלא בעינן למעלה כרוחב אצבע בלי פיצול ומ"מ שמעינן מהך פי' דפיצול התלוי שאינו ומתערב אפי' הוא ברחב אצבע למעלה קודם שיתחיל הפיצול אפ"ה טריפה ולא כמ"ש המרדכי וז"ל וראב"ן כתב שאירע במגענ"צא שבא מעי של כבש יוצ' מן הדק' באורך אצבע והיה סתום בסופו והרעי נכנס לתוכו ויוצא מתוכו אל הדקין והסכמנו להתיר שלא מצינו שהטריפו חכמים אלא שנים יוצאים מב' מקומות כעין בעוף שיוצאין מן הקורקבן שני דקים אחד הולך לזפק והשני הן הדקין אבל הכא דק היוצא משאר הדקין הוא ואין זה כנגדו בעוף ורשב"ט נחלק בדבר ונר' לע"ד דפי' האלפס ופי' ר"ח חולקים על הוראה זו ע"כ הרי הוא בעצמו כת' שהרי"ף חולקים עליו כ"ש שהרמב"ם וכל האחרונים חולקים עליו ותמיהני על הטור שכ' וז"ל כ' א"א הרא"ש ז"ל בתשו' הדורא דכנתא שיוצא מאמצעיתה יתרת שתלוי בדקין כמו מעי קטן באורך אצבע כשרה ע"כ ותימא הוא הלא מה שהשיב בתשו' הוא דברי ראב"ן זקנו דלא כדברי הרי"ף כאשר כ' המרדכי בעצמו והוא כב' כ' להחמיר כדברי הרי"ף והא לך התשו' של הרא"ש בכלל עשרים וז"ל ששאלת על הדורא דכנתא שנמצא באמצעית יתרת שתלוי בדקין כמו מעי קטן ארכו אצבע או פחות או יותר ויש להסתפק אי אמרי' כל יתר כנטול דמי והוה ליה כנקבו הדקין או לא דע כי מעשה כזה בא לפני ראב"ן ז"ל והכשירו מטעם שלא מצינו שהטריפו חז"ל בתלמוד אלא ב' מעיים היוצאי' בב' מקומות כגון שיוצאין מהקורקבן ב' דקים א' הולך אל הזפק והב' הם הדקין אבל הכ' דק היוצא מן הדקין ואין כנגד זה בעוף והקשה לו חתנו ר"ש כיון שמטריפין ב' בני מעיים היוצאים מן הקיבה כמו בעוף מן הקורקבן משום דהשני הוי יותר כיון שאין דרכו להיות כך והואיל ונשתנה טריפה ה"נ כיון שאין דרך לצאת מן הדקין יתרת כזה כיון דנשתנה ה"ל יתרת וטריפה ונשאו ונתנו בדבר ומצאו סעד כה"ג ועמדו למניין והכשירוהו ע"כ הרי לך שלא הכריע בעצמו אלא שהביא תשובת זקנו אבל בספרו שחבר אחר התשו' כאשר ידוע וכ"כ מהרי"ק לא הכריע אלא כדברי הרי"ף ממש ושם לא הזכיר אפילו רמז מדברי זקנו הראב"ן כי ראה שכל הגדולים חולקים עליו היכא שיוצא מעי אח' מן בני המעיים של עוף נר' בעיני שהוא שרי אף שאינו חוזר ומתערב ואף שיראה מדברי הרמב"ם לאיסו' שהרי כ' לעיל היכ' שהוא מובדל שהוא יתרת בין בעוף בין בבהמה נר' שהוא תופס פי' שני של רש"י שכ' מה שא"כ בעוף דהיינו ר"ל שיש לכל עוף שני מעיים דהיינו הושט והמעי שיוצאין שתיהן מן הקורקבן אבל כה"ג לא מכשרינין או ס"ל דאף בעוף לא שכיח יתרת א' התלויה אא"כ שהוא יוצא מב' צדדין בשוה מתחילתו עד סופו וקצת משמע לשונו כך שכ' עד שנמצאו שני בני מעיים מתחילה ועד סוף במעי העוף דמשמע כפשוטו וכן באווזות שלנו ראיתי שב' דקין ארוכים יוצאין מן המעיי' בסוף הדורא דכנתא אינו רחוק מסופו סמוך לציאת' ואותה השני דלדולים הרעי יוצא מן המעי אליהן אלא שעומדים לאחוריהן ראשיהן נגד הקורקבן וסוב' כל היכא שאינה בעניין זה שיתרת הוה מ"מ ל"נ דסתמא כת' כנגדה בעוף כשרה וא"כ מה שפסלינן בבהמה מעי המדולדל שאינו חוזר ומתערב וממילא בעוף כשר וכ"כ הרשב"א כפיר' הראשון של רש"י דבשל עוף כשר בכל ענין דהכי קי"ל כרבנן דאין זה שינוי בעוף וכ"כ ר"י להדיא וז"ל שאם נמצא בעוף שיוצאים הדקין מן הקורקבן מכמה מקומות עושין כמה ענפים הכל כשר

קט דין נטלה הנוצה אפי' ניטלה כולה עד שנעשה ערום כשרה א"ל שדעתו קצה עליו

פיסקא ניטלה הנוצה א"ר יוחנן ר"י ור"י אמרו דבר אחד ר"י הא דאמרן ר' ישמעאל הא דתנן ר"י אומר אף הנוצה מצטרפת לעניין פיגול אמר רבא דילמא לא היא כו' כ' הכל בו דה"ה בעוף אם נמרטו הנוצות הסמוכים לבשר דטריפה דהוי כמו גלודה בבהמה וכ"ד ב ב"הע וכן משמע דס"ל דרבנן ל"פ עלי' ותימא א"כ ה"ל למיתני גבי א"ט ועוד מדאמר ר"י ר"י ור"י אמרו דבר אחד הוי שיטה ולא קי"ל הכי ואף דרבה קא מתמה עליה מנ"ל הא מ"מ ל"פ עליה ובודאי לר' יוחנן קים ליה הכי מרבותיו או יש לו ראייה ממקום אחר ועוד נהי דרבה פליג דלא הוי שיטה מ"מ שמעינן דדברי יחידאי נינהו ומסתמא הלכה כרבנן שאין הנוצה מצטרפת ה"נ אין הלכ' כר"י אפי' לא אמרו וכ"פ הרשב"א והר"ן דאין הלכה כר"י ומהרא"י כ' בת"ה דנר' דהא דר"י לא סלקא אליבא דהלכתא דתלמודא מייתי עובדא דר"ש בן חלפתא הנך דברי ר"י וכן בכל פסקי הגאונים לא כתבו ולא מנו טרפות זה כלל אך בא"ז משמע דס"ל כר"י כו' ומ"מ נרא' דאפי' לר"י היכא שמחמת שומן נשרה כל נוצות העוף עד שנעשה ערום בכל גופו כשר דכיון דמחמת שומן אירע לה כן אית לן למימ' דמידי דמשתכחה לא מיטרפה כו' והאריך ואין צורך דבכל עניין כשרה אם לא שדעתו קצה עליו

קי דין אחוזת הדם והמעושנת והמצוננת ושאכלה הרדופני וצואת תרנגולים וסם המות של בהמה או ששתתה מים הרעים כשרה אכלה סם המות של אדם או הכישה נחש או שנשכה כלב שוטה מותר משום טריפה ואסורה משום סכנת נפשות בהמה או חיה שנפסקו רגליה לא יאכלו אלא ע"י צלי כי אם יש בה ריעותא של נשיכת נחש יראה מיד ע"י האש ודבר זה לא חיישינן אלא במקום שהנחשים מצויים

מתניתין אחוזת הדם והמעושנת פי' שנכנס לה עשן בגופה והמצוננת ושאכלה הרדופני פי' סם המות דבהמה ושאכלה צואת תרנגולים וששתה מים הרעים כשרה אכלה סם המות או שהכישה נחש מותרת משו' טריפ' ואסורה משום סכנת נפשות א"ש הלעיטה חלתית טריפה מ"ט משום דמינקב' למעיי' מתיב רב שיזבי אחוזת הדם והמעושנת שכת והמצוננת או שהלעיטה חלתית או שאכלה הרדופני או תיעה פי' עשב מר או פלפלין אכלה סם המות או ששתת' מים הרעים כשרה הכישה נחש או שנשכה כלב שוטה מותרת משום טריפה ואסורה משום סכנת נפשות קשיא חלתית אחלתי' קשיא סם המות אסס המות חלתית אחילתית ל"ק הא בעלין כשרה ודא"ש טריפה בקרטין דמינקב' למעיינ' סם המות אסם המות נמי ל"ק מתני' דקתני אסורה משום סכנת נפשות כשאכלה סם המות דאדם וברייתא דקתני כשרה בסם המות דבהמה כ' הטור בסי' נ"א וז"ל כתב הרמב"ם הלעיטה חלתית תוך ג' ימים ספק ניקב ספק לא ניקב ותבדק ול"נ מדא"ש הלעיטה חלתית טריפ' אלמא אין לה בדיקה ע"כ ואין זו ראיה לסתור דבריו דשמא הא דשמואל איירי שבלעה קודם ג' ימים הוא דטריפה בודאי אבל לעולם תוך ג' ימים כשרה בבדיקה ומ"מ לא יתכנו דבריו מדמשני חילחית אחילתי' הא בעלין והא בקרטין ולא קא משני אידי ואידי בקרטין הא תוך ג' ימים דכשרה בבדיקה והא קודם ג' ימים וא"ל דברייתא סתמא קתני ולא מפליג בין תוך ג' לקודם ג' הא בלא"ה צריך לאוקמי הא דקרטין טריפה איירי קודם ג' ימים א"ו ליתא ובכל ענין טריפה גם בספרים מדויקים לא כ' כהאי לישנא אלא כהאי לישנא בהמה שהלעיטה דבר שנוקב בני מעיים כגון קורט של חלתית וכיוצא בו טריפה דודאי ניקב ואם הי' ספק ניקב ספק אינו ניקב תבדק דהשתא לק"מ ופירושו אם הי' דבר שאכלה שזהו ספק ניקב ולא הוזכר בתלמוד אלא הוא שענייני חכמי הטבע והרופאי' צריך בדיקה ואין זה כמוסיף על טריפות שהרי מכשירין בבדיקה ונר' שזהו כשר לכ"ע אף לפי מה דפי' דבני מעיים אין להם בדיקה מ"מ הכא היא חומרא בעלמ' סגי אפי' בבדיקה כ"ש דמעיינים בהו דליכא ריעותה בכל מעיים וכשר' תו מסיק בסוגי' ההוא בר טביא דהוה בי ריש גלותא דהוו מפסקי כרעי בתריית' בדקה רב בצומת הגידין ואכשרה בעי רב למיכל מיניה באומצא א"ל שמואל לא חייש מר לנקורי א"ל היכי נעביד א"ל אותביה בתנור איהו בדק נפשיה אותביה בתנורא נפל תילחי פירש מתפרק ונופל חתיכות קרא שמואל עליה דרב לא יאונה לצדיק כל און קרי רב עליה דשמואל כל רז לא אנס לך וכ' ר"י דלא חיישינן להכי אלא במקום שהנחשים מצויים ויפה כתב דהא בימיהם היו חוששין אפי' אם היה רואה ציפור המנקר בתאנה ועכבר המנקר באבטיח ואמרינן שמא במקום נקב נקר כדאיתא בברייתא והביאו התלמוד לעיל בפ"ק דחולין להקשות ממנה עד דמשנינן שאני סכנה מאיסורא והשתא אפילו באו פירות מנוקרים אכלינן ולא חיישינן עליה לפי דלא חיישינן לגילוי

קיא דין סימני בהמה וחיה כל שהיא מעלת גרה ופרסותיה סדוקות ואם מצא בהמה שפרסותיה חתוכות בודק בפיה אם אין לה שיניים למעלה וכן אין לה שיניים למעלה א' מכאן וא' מכאן בקצוות הלסתות טהורה והוא שיכיר בן גמל ואם מצא בהמה שפיה גמום בודק בפרסותיה אם הם סדוקות טהורה והוא שיכיר חזיר ואם מצא בהמה