ים של שלמה על חולין עט

ב"ה סי' י"א ששם כ' המסקנא שאפי' אם נחתך בארכובה עצמה שלא נטרפה וכ"ש ביתרת כ"א למעלה הימנו כת' הא"ז בהמה שאין לה אלא רגל אחד או שיש לה ג' רגלים ברגלים שלפניה כשר וברגלים שלאחריה אם יצא למעלה מן הארכובא ונוגעת בארץ ומהלכת עליה טריפ' ואם אינה נוגעת בארץ או שהאח' עומד במקומו והשני שלא במקומו או שיצא למטה מן הארכובה בכל הני דילדול בשר הוא וכשר וכ"כ המרד' בשם ראב"ן וז"ל אי איכא לאותה היתרת היכירא כגון שהאחד עומד במקומו והא' שלא במקומו כשרה דלאו יתרת רגל עליו ואם אינה מגיע לארץ ואינה הולכת עליה אינה רגל אלא תלחי בשר וכשרה ואם למטה מן הארכובה הנמכרת עם הראש יוצאים רגלים אפי' מגיעין לארץ כשרה דלא מטרפין לה אם ניטל כו' ע"כ וסברא ישרה היא ואע"ג דביתר' שלא בדרי דאוני מטרפינן ואין חילוק אם דומה לצורת האונא או לא אלא כל היכא שהיא כטרפא דאסא ולמעלה הוי יתרת שאני התם דשם אונא אית להו אוזן קטנה וכינוהו חכמים כך על שם קטנות' לגבי אומ' שהיא הגדולה א"כ לעולם נקראת אונא כל היכא שקטנות מאומ' אבל הכא אמרי' חסר ויתר ברגל א"כ שם רגל בעינן ולא תילתולי בשר

קז דין בהמה שיש לה ב' סניא דיבי טריפה ואי שפכן להדדי כשרה ואם קנה חלול יוצא מן ב"ה לכרס טריפה

ההוא חיותא דאישתכח בה תרתי סניא דיבי אתאי לקמיה דרבה טרפה מדר"ה ואי שפכן להדדי כשרה ופירש"י הוא עשוי ככיס וסתום בראשו ולשון סניא דיבי הוא לפי שהוא מאוס וכחוש שאפי' הזאבים שונאים אותו ובורחים ממנו ולפי דעתי שאין זה ב"ה שהרי לשם פירש"י עשוי ככובע ועוד לשם בשמעתה ב"ה שניקבו לחוץ פי' דוב"לין בלע"ז וכאן פי' בירי"ל קרסטנ"ייא ובקאר"ו מצאתי שהביא פי' ר"י שפי' סניא דיבי הוא המעי הרחב הנקרא סיינו והוא מחובר לדקין וזורקין אותו וכ' הוא שפי' ר' ירוחם הוא כפי' זה שכ' בשם רש"י. תו מסיק ההוא גובתא דנפק פי' קנה חלול כמו מעי דנפיק מבי כסי להובלילא פי' המסס סבר רב אשי למיטרפה א"ל ר"ה בריה דרב נחמיה לר"א כל הני חיוי בריית' הכי אית להו ההוא גובתא דנפק' מבי כסי לכרסא סבר מר בר ר"א לאכשור' א"ל רב אושעיא אטו כולהו בחד מחת' מחתינהו דאיתמר איתמר והיכא דלא איתמר יתר הוא וכאילו ניטל א' מן המעיים דמי וכ' רש"י שכן הלכה וליכא מאן דפליג ואף ע"ג דאמר באוני דריאה דלית הלכתא כוותיה דרב' ביתרת הא מוקימנא והוא דקיימי' בדרא דאונ' דקים להו לרבנן דאורחייהו בהכי אבל ביני ביני טריפה ע"כ כ' הכל בו מ"כ שבא מעשה בעיר בדרנ"ט ונמצא יתר המעי היוצא מן הקיבה לאחר שנמשך מעי היוצא מן הקיבה זרת או זרתיים והתירוה ע"פ חכמיה ואמרו שכל הבהמות יש שם וריד אחת מחובר בכבד ראשו אחד והוא מחובר בדקין וכו' (עיין בב"י באריכות יותר בסי' מ"ז) ואם קבלה נקבל אבל צריך דקדוק גדול בקיבוץ טבחי' ויודעים להבין הענין על בורייו אם הוא בדומה ממש לדבריהם

קח דין שני בני מעיים היוצאים מן הקיבה בבהמה אם מיד ביציאתן נפרדו זה מזה אפי' אינן מפזר דין כמל' רחב אצבע ונתערבו אח"כ בהדדי אפ"ה טריפה אבל אם במקום יציאתן כרחב אצבע נתחברו יחד אפי' נפרדו אח"כ זה מזה הרבה אלא שנתחברו במקום הוצאת הרעי כרחב אצבע כשרה וכן אם מעי אחר יוצא מן המעיים כעין ענף מן הבד שפיה סתום למטה והמאכל יוצא מן המעיים לתוכה וחוזר ממנו לתוך המעיים אפ' אינו יוצא אלא אחר רחיבת אצבעו מן הקבה אפ"ה טריפה עד שתחזור ויתערב ראש השני עם המעי שיצא ממנו דאז כשרה אפילו לא נתערב אלא משהו במקום הוצאת הרעי ובעוף אפילו לא נתחברו לא למעלה ולא למטה בין בזה ובין בזה בכל ענין כשרה

העיד נתן בר שילא רב טבחיא דציפורי לפני רבי על שני בני מעיים היוצאים מן הבהמה כאחד שהיא טריפה וכנגדן בעוף כשרה פירש"י בעוף זימנין דהוי ואע"ג דלא משתכח להו הכי ק"ל וי"מ כל עוף דרכו כן משום דמן הזפק עד הקורקבן קנה של מעיין אח' וההוא קרוי בני מעיים ובראש הקורקבן יוצאים בני מעיים גמורים ומסיק בד"א בשני מקומות אבל יוצאים במקום אחד וכלין עד כאצבע כשרה פליגי בה רב אמי ור"א ח"א הוא דהדרי וערבי וח"א אע"ג דלא הדרי וערבי בשלמא למ"ד הוא דהדרי וערבי היינו דקתני עד כאצבע אלא למ"ד אע"ג דלא הדר' וערב' מאי עד כאצבע עד כאצבע מלמטה וכ' הרא"ש רש"י פי' למ"ד והוא דהדרי וערבי שיוצאים במקום אחד סמוכין זה לזה וכלין עד כאצבע שחוזרים ומתערבים ברוחב אצבע וקשה לפי' ולגירסתו דתרווייהו בעי הדרא וערב' אלא דחד אמר הדרי וערבי עד כאצבע וח"א מלמטה וגם לא מיקרי שני בני מעיים אם אינן חלוקים אלא בכאצבע לכך נרא' כפי' רי"ף ז"ל וז"ל פי' כל בהמה הדקין שלה חוט אחד היא ומשוך ואם יצא ממנה מעי א' כמו שיצא ענף מתוך הבד של עץ טריפה בד"א שיוצאים בב' מקומות אבל יוצאים ממקום א' והולכין וכלין עד כאצבע כשרה והוא דהדרי וערבי ונעשו שניהן חוט א' אבל לא הדרי וערבי הוי יתר בבהמה וכל יתר כנטול דמי ז"ל רי"ף ז"ל ונר' שהוא גורס כגירסת הר"ש קר"א בשלמ' למ"ד אע"ג דלא הדרי וערבי היינו דקתני וכלין עד כאצבע מלמעלה אלא למ"ד והוא דהדרי וערבי מאי כלין עד כאצבע מאי כלין מלמטה וה"פ יוצאים ממקום א' ביציאתן מן הקיב' הן מעי א' וכלין עד כאצבע פי' כלה חיבורם עד סוף אצבע ר"ל שהן מעי א' ברוחב אצבע וה"לל כלה עד כאצבע אלא משום דנקט יוצאין בל' רבים נקט נמי כלין בשלמא למ"ד דלא הדרי וערבי היינו דקתני וכלין עד כאצבע כדפרי' שהן מחוברי' ברוחב אצבע ומכאן ואילך הן מפורדת והן לגמרי ב' בני מעיים שאינן מחוברים כלל אלא למ"ד והוא דהדרי וערבי מאי וכלין עד כאצבע והלא צריכין להתחבר יחד ומשני מאי כלין מלמטה פי' דהדרי וערבי כרוח' אצבע סמוך לבית הרעי ולמעלה אפי' אין ברוחב חיבורן אלא משהו כשרה והשתא לא ידעינן כמאן הלכה מהנך תרי אמוראי הלכך תפס רי"ף ז"ל חומרא שניהן דבעינן שיהא רחב חיבורו מלמעלה במקום יציאתו מן הקיבה אצבע וגם למטה סמוך לרעי אצבע ע"כ ולפי דבריו צ"ל מ"ש הרי"ף והוא דהדרי וערבי ונעשו שניה' חוט א' אע"פ שלא הזכי' שיעור העירוב דעתו דכאצבע בעינן ואפשר דכאצבע שהזכיר לעיל קאי והרשב"א בחידושיו הביא נמי גירס' ר"ש קר"א אלא שבסוף גריס מאי כלין כלין למעלה קאמר ופירש בע"א אבל אין נפקותא לעניין פסק הלכה דאף לפי' כיון דלא ידעינן כמאן הלכתא מהנך תרי אמוראי נקטי' בחומרת שניהם דבעינן שיהו מתערבין במקום יציאתה מן הקיבה אצבע וגם למטה סמוך לבית הרעי אצבע וכ' עוד הר"ן ואם באנו עוד לחוש לפי' רש"י צריך ג"כ שיהא הפיצול חוזר ומתערב בתוך רוחב אצבע וכ"פ הרשב"א בת"ה ולי נראה שאין לחוש לחומרא של רש"י כי לא מסתבר שפיצול פחות מכאצבע קרוי שני בני מעים כאשר הקשה הרא"ש ועוד נרא' דב כה"ג אף רש"י מודה כי לא חש רש"י שיחזור ויתערב הפיצול בתוך רוחב אצבע אלא דוקא שאם שני המעיים מתפצלים למעלה בכאצבע שהיא טריפה אבל כל היכא שלמעלה ולמטה הוא מעי אח' אלא שבאמצע מתפצל לית בית מיחש והא אחר שהביא ב' הגירסות ופירוש' כ' וכ"ז אינו מחוור בעיני לפי שבכל הנוסחאות כולן יש כלים מלמטה וכן אין פירש"י ז"ל מתיישב בפשטה של שמועה לפיכך נ"ל דבמעי שהוא יוצא מן הבני מעיים כענף מן הבד ואינו חוזר ומתערב ואין לו אלא פה אחד פליגי דלמ"ד והוא דהדרי וערבי כל כה"ג טריפה כיון דאין אותו מעי חוזר מתערב ומ"ד אע"ג דלא הדרי וערבי ס"ל שאע"פ שאין פיצול זה חוזר ומתערב כיון שאין לו אלא פה אחד ולבני מעיים הוא נשפך כשרה דמאי כלין עד כאצבע לא שיהו מתערבין דוקא אלא שתהא שפיכת' כאחד וכל כה"ג הוי שפיכתן כאח' ונקטינן להאי פירושא דכיון דלא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר כל שהוא כענף היוצא מן הבד אע"פ שהן נשפכים כא' טריפה אבל כל שהמעי א' מב' ראשים כלומר שמתפצל וחוזר ומתערב אע"פ שהוא נבדל באמצע ואפי' כמה כשרה ומדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ו מה"ש ואף דברי הרי"ף ז"ל מוכחים כן ונר' עוד מדברי הרי"ף ז"ל ומדברי הרמב"ם בפ' הנזכר דעד כאצבע לאו דוקא אלא כל שחוזר ונתערב עם המעי ונעשה אחד מב' ראשיו כשרה ע"כ ומצאתי שכ' הקאר"ו וז"ל ובאמת כי דברי הר"ן נכונים מאוד בעיני ליישב לשון הרי"ף והרמב"ם אלא שלא ישב מ"ש בגמרא בשלמא למ"ד והוא דהדרי וערבי וכו' אלא למ"ד אע"ג דלא הדרי וערבי מאי עד כאצבע עד כאצבע מלמטה ונ"ל דה"פ בשלמא למ"ד והוא דהדרי וערבי היינו דקתני עד כאצבע כלומר שיחזרו ויתערבו ויהיו שניהם כאצבע א' ולא לענין שיעור העירוב תני כאצבע דאפי' במשהו סגי אלא לענין שיתאחדו שני המעיים ויהיו כאצבע א' אלא למ"ד אף ע"ג דלא הדרי וערבי וכו' מאי עד כאצבע מלמטה כלומר שיהיו שניהם כאילו מעורבות והם אצבע א' והיינו שלא תשפוך כל א' לעצמה ואילו כיון ששניהם שופכים למקום א' הרי למטה במקום יציאת הרעי הם כאילו היה אצבע א' וכיון דמספקא לן כמאן מהני אמוראי הוי הלכתא בעי דהדרי וערבי מיהו בכל דהו סגי ע"כ ודברים כאילו אין הדעת סובלת שיהא א נקרא כה"ג למטה אלא נר' לפרש דהוא נמי סבר כגירס' ר"ש קר"א אלא שגריס לבסוף מאי כלין כלין למטה וה"פ בשלמ' למ"ד אע"ג דלא הדרי וערבי היינו דקתני וכלין עד כאצבע דקאי אלמעלה שיהא למעלה יוצאין ממקום א' ר"ל מעי אחד עד כאצבע לכל הפחות ושוב לא יזיק פיצול אפי' אינו מתערב למטה אלא למ"ד והוא דהדרי ומתערבי מאי כלין עד כאצבע הלא הלך הכל במה שחוזר ומתערב ומשני מאי כלין למטה לאו דוקא שבעינן למעלה כאצבע אלא שיהא