ים של שלמה על חולין ח

ואע"ג שלא עבר ע"א אלא פעם אחת והיינו ממש כדברי. כתב הרשב"א שנשאל על קצב שנשבע כמה פעמים שלא לצחוק ועבר אם הוא נאמן למכור בשר. ועוד שאינו בחזקת כשרות ששמעו עליו ששם ידו דרך הושט כדי שיבדוק הבהמה קודם שיבדוק הבודק והשיב אפי' עבר על השבועה במזיד נאמן דמומר לדבר אח' אינו מומ' לכל התורה חוץ מע"א ומחלל שבת בפרהסיא ועוד שזה אינו עובר אלא לתיאבון ואפי' באותו דבר עצמו נאמן וכדרבאפ"ק דחולין אבל לענין החשד ששם ידו דרך הושט זה ודאי פסול הו' כל שנחשד להאכיל טריפות ולהסיר סירכות ואין לו תקנה עד שילבש שחורים ויתכסה שחורים וילך למקום שאין מכירין אותו ויחזור אבידה בדבר חשוב כו' עכ"ל

ה הדין טבח שהכניס ידו ואמר טריפה ואח"כ נתברר שלא נפתח הטרפשא ובדקוה ואין בה טריפות אז הבשר כשר. וטבח שעשה סי' בראש הכבש השחוט שיהיה נראה שהוא טריפה והיה אומר שהוא טריפה. ואח"כ אמר שהוא כשר ונתן אמתל' שלא אמר טריפה אלא שלא יקחו אותו בשר וישאר לו ליקח ממנו. אין ראוי להכשיר לא הבשר ולא השוחט. ואם בעל הבהמה בעצמו עשה כן מותרת הבהמה. ובארנו דאין ראוי לבר ישראל לבדוק בהמה שלו

פסק כתב הריב"ש שנשאל על טבח שהכניס ידו ואמר טריפה ואח"כ נתברר שלא נפתח הטרפשא ונמצא שהטבח לא נגע בריאה ופתחו הטרפש' ובדקוהו ואין בה טריפו' והשיב להכשיר אותה ונראה דוק' בה"ג דאיכא הוכחה שבטעות היו הדברים ראשונים הא ל"ה לאו כל כמיני' להכשיר מה שהטריף כבר אם לא באמתל' ישרה שניכרי' דברי אמת ומצאתי בשם הרשב"ץ טבח שעשה סי' בראש הכבש השחוט שיהי' נראה שהוא טריפה והיה אומר שהוא טריפה ואח"כ אמר שכשר היה ולא עשה כן אלא כדי שלא יקחו אותה וישאר לו ליקח ממנו בשר כיון שנתן אמתלא לדבריו נאמן כההי' דאשה שקפצו עליה אנשים שאינם מהוגנים ע"כ: ונראה שאינו מן הראוי להכשיר לא הכבש ולא השוחט דלא אמרינן דמהני אמתלא אלא באמתלא הראוי והגון אבל אמתלא כהאי אינו ראוי לשום בר ישראל כשר דעל כל פני' לא טוב עשה בעמו חדא שהיה מצער בעל הבהמה בהפסדו וכבר אמרו חכמים לא תגנוב ע"מ למיקט הוי איסורא וה"ה להזיק כה"ג ועוד אמאי לא יקנו אחרים בדמיהם הלא כל הקודם לקנות ומוסיף בדמים זכה וא"כ לפי אמתלאתו לא עשה כראוי ולא מהימן א"ל שהטבח עשה רושם בבהמה שלו כדי שלא יקפצו עליו קופצי' ואל יפצרו בו ולא בע"א

שאלה טבח העיר שהיה מוכר בשר ממה שהי' שוחט ובדק לעצמו ואח"כ מצא הקונ' בחצי הפנים סירכ' גדולה בצלעו' והרא' לטבח ואמור מה מכרת לי הלא טריפה היא שהרי סירכ' גדולה כמלא יד נמצ' בצלעות והשיב הטבח שבודאי בשעת שהיה קוצב הבש' על העלי היה ג"כ בשר טריפ' לפניו למכור לכותים ובודאי שהשטן היה מרקד לפניו שנחלף צד אחת של טריפה בכשרה ומה שהיה ראוי ליתן אל הכותי נתן אל הישראל והכשר נתן אל הכותי ונשבע על ככה שלא במרד ובמעל עשה כאילו וכדומה לו אי ראוי ומוחזק עוד למלאכתו הראשונה אי לא

תשובה אף שאינו כשר בעיני שאדם אחד יבדוק לעצמו מפני החשד וגם אין אדם רואה חובה לעצמו בפרט בענין הבדיקה שתלוי כמה פעמים באומד הדעת ובעיון הלב וגם אמרו חכמי' על זה וכיוצ' בו הרחק מן הכיעור והדומה לו כאשר נאריך אי"ה בזה בפרק אילו טריפות מ"מ יראה דאין לפוסלו כלל והארכתי בפ' גיד הנשה סי' י"ז

ט דין עד אחד העיד על השוחט ששחט שלא כהוגן וזה מכחישו אינו נאמן לפוסלו. ואפילו העד עצמו מותר לאכול משחיטתו מכאן והלאה. אבל מה ששחט עכשיו אסור לכל העולם. וביארנו דיש לב"ד לחקור על השוחט אם הוא אדם כשר ופרקו נאה. ואם לא היה פרקו נאה יש להרחיקו אבל אין לקפח מחייתו תוך זמנו

פסק על אשר שאלת על אחד שהעיד על השוחט ששחט שלא כהוגן והוא מכחישו אשיב לך הנלע"ד שדבר פשוט שאין ע"א נאמן בהכחשה ואין לפסול השוחט מעדותו של אותו העד כדפריך תלמודא בפרק האומר בקדושין ותסבר' ע"א בהכחש' מי מהימן ולא עוד אלא אלמלא הטעם דאפרושי מאיסור' היה לו ללקות לאותו העד הוציאו שם רע על אותו שוחט משום לא יקום ע"א באיש כמ"ש הסמ"ג אההיא דטובי' חטא זיגוד מנגיד כו' והלכה רווחת בישראל שאין ע"א נאמן בהכחשה כלל והאריך כו' ואשר שאלת אם מותר העד לאכול משחיטתו מכאן ולהבא או נדמהו להא דנטמאו טהרותיו כו' לענ"ד נ"ל דל"ד דהתם אם הוא כדברי העד שנתנסך היין או נטמאו הטהרות או נתפגלו הזבחים חל עליהם שם האסור ושוב אין להם תקנה ושייך לומר דשוינהו אנפשיה חתיכא דאיסורא אבל הכא לא שייך למימר הכי דהא אפי' אם יהיה אמת שלא שחט עכשיו יפה כדברי אותו העד מ"מ אין מוחלט לפסול עולמ' ובשביל כך ולכל הפחות אם ילבש שחורים ויעשה תשובה המוטלת עליו לעשות חזר לכשרותו ונמצא דלא שויא חתיכ' דאיסור' בעדותו כלל כיון שהדבר תלוי במחשבת השוחט מכאן ולהבא אם להרע או להיטיב. ונחזור לענין ראשון דאף כי לפי הנלע"ד אין לפסול השוחט מעדותו של זה מ"מ יש לדונו לפי מה שהוא אדם כמ"ש הפוסקים על כיוצ' בזה עכ"ל מהרי"ק ויפה כתב שאין לפסול השוחט גם יפה כתב שיש ליתן לב על השוחט ולבדוק על מעשיו אם פרקו נאה שלא יצא עליו שם רע בנערותו אבל אם יצא עליו כבר שם רע והעד הוא בר סמכא ואיש מהימן ראוי להחמיר ולהרחיק עצמו ממנו מ"מ אין יכולין לפסלו ולקפח מחייתו בתוך זמנו כאשר אכתוב בתשובה פרק גיד הנשה סי' י"ז אבל במה שמשמע מדברי מהרי"ק באותה תשובה דאפילו מה ששחט עכשיו מותר ל"נ לי כלל דמהרי"ק לטעמי' אזיל דס"ל בכ"מ שהאמינה תורה ע"א הרי הוא כשנים ואין בדברי אחד המכחיש כלום ואפילו העד הראשון בא להוצי' מחזקתו אבל אני כתבתי בפ' האשה רבה ס"ה כדברי הרי"טבא ודוק' גבי עדות אשה אמרינן שהוא כשנים אבל גבי שאר איסורים הרי הוא חד לגבי חד והוי הכחשה וא"כ מה ששחט עכשיו אסור דאוקמינן חד לגבי חד ובהמה בחיי' בחזקת איסור כו' ואם מוכחשים בעניין בדיקת הריאה אכתוב לקמן בסי' כ"א

י דין ליבן סכין ושחט בה שחיטתו פסולה אפי' בדיעבד. וכן היכא שנכוה הושט או ניקב אפילו כנגד מה שנשחט כבר מאחר שהוא קודם גמר שחיטה אסור

אמר רבי זירא ליבן סכין ושחט בה שחיטתו כשרה שחידודה קודם לליבונה ודעת הרי"ף והרמב"ם ששחיטתו פסולה וטעמייהו משום דפסקינן לקמן דצריך סכין של שחיטה בדיקה אתלת רוחי והיינו משום דלא אמרינן בית השחיטה מרווח רווח ומאן דלא בעי בדיקה אתלת רוחי מסיק דסבר כר"ז ומאחר דלא ק"ל כאותו מ"ד ממילא אידחי הא דרבי זירא ויש רוצים לחלק בין ליבון דהכא שידע שהי' מלובנת ויכול לכוין שלא יטה לצדדין אבל היכא דלא ידע כגון שלא בדק מפגימה אתלת רוחי א"כ אינו מכוין שלא יטה לצדדין ומ"ה צריך בדיקה והראב"ד מחלק משו' דר"ז לא אמר אלא שכשירה בדיעבד אבל לכתחיל' צריך בדיקה וכ"ז ל"נ מדאמר לקמן למאן דל"צ בדיקה מי לא א"ר זיר' כו' משמע דמדמי הא לדר"ז ממש ואין לחלק בין דיעבד לכתחילה דא"כ מאי מייתי מדר"ז אלא משום דס"ל לתלמודא דאין תלוי הדבר בהטיית הסכין אלא אי אמרינן בה"ש מרווח רווח שרי אפילו לכתחיל' ואי לא פסיל אפילו בדיעבד ומאחר דלא ק"ל הכי אלא צריך בדיקה אתלת רוחי אם כן אפילו בדיעבד בין ידע בין לא ידע בין סכין מלובנת בין סכין פגומה לעולם שחיטתו פסולה. וכ"ד הרשב"א שהוא בתראי נגד כל המתירין. וכתב שמסתבר כדברי הראשונים והאריך וסיים דבשל תורה הלך אח' המחמיר ואפילו בדיעבד אין עושין בה מעשה להקל וכן עיקר ושמעינן מהאי סוגי' שאם נכוה הושט או ניקב אפילו כנגד מה שנשחט כבר והי' פתוח מאחר שהו' קודם גמר שחיטה שנאסר בכך שהרי כאן היה טריפ' אי לאו שחידודה קודם לליבונה כך העלו בתו' והר"ן אחריהם

יא דין סכין חדש של אלילים שחתך בה עצים לאלילים. או סכין של אלילים שליבנה באור. מותר לשחוט בה בהמה בריאה. וכן מותר לחתוך בה בשר דקיימא לקורבנא, דמקלקל הוא. אבל אם שחט בה מסוכנת או חתך בה בשר כדרך לחתכו אסור אפי' בדיעבד עד שיוליך הנאה לים המלח. והיינו שכר הסכין לשחיטה ושכר המחתכו ובארנו דסכין של שחיטה א"צ טבילה

אמר רב נחמן סכין של אלילים פירש כגון סכין חדשה אלא שפסק בה גווזא לאלילים פירש חתך בה עצים לאלילים א"כ בישנה שליבנה באור בדליכא בה שמנונית טריפה מותר לשחוט בה בהמה בריאה דמקלקל הוא ואסור לחתוך בה בשר דמתקן הוא. אמר רבא וזימנין דאסו' בשחיט' כגון מסוכנת ומותר בחתיכ' באטמא דקיימ' לקורבנ' כתב הרא"ש והא דקאמר אסור אינו אלא לכתחילה אבל בדיעבד אינו נאסר דהא לא נעשה כל הבשר באיסור אלא חיתוך בעלמא הוא דעביד ביה ומ"ה פריך תלמודא ות"ל משום שמנונית טריפה אבל אי הוה אסור כולו במחתך בשר לא הוה פריך תלמודא ותיפוק ליה משום טריפה וא"ת דפריך אהא דמותר לשחוט בהמה מ"מ לא הוה פריך מידי דדילמ' לא קאמר מותר אלא דאינו נאסר כולו משום אלילי' אבל לעולם צריך לקלוף מקום החתוך משו' שמנונית טריפ' ובמסוכנת צ"ע אם נאסר בסכין של אלילים שעיקר הנאה נעשה ונגמר ע"י הנאת אלילים שהרי אם לא היה שוחטה היתה מתה ובסוף נטה אף בזו להיתר ולא הבנתי דבריו דמה ראייה הביא מהא דפריך ות"ל משום שמנוני' טריפה דילמ' שפיר פריך מהא דמותר לשחוט דמשמע לכתחילה שרי וזה לא יתכן מאחר שנאסר החתך ואין ראוי לכתחילה