ים של שלמה על חולין עז

אידי ואידי בפי' והא באיביה והא שלא באיביה לא אידי ואידי באיביה ול"ק הא בפירי והא באילנא גופא דיקא נמי דקתני תולעת שבעיקרי זתים ושבעיקרי גפנים ש"מ וכ' התו' והרא"ש אחריהם שר"ת וריב"א ור' נתנאל דקדקו מכאן דאין הלכה כשמואל דבריית' לא משמע כוותיה מדקאמר דיקא נמי כו' וכה"ג ובשאלתות פסק כש כשמואל מדאמ' ר"פ ש"מ מדר"ה הא דא"ש קישות שהתליע באיביה אסורה וכו' ואע"ג דתלמודא מדקדק דלא כשמואל היינו לפום ריהטא ומיהו לשמואל י"ל ולפרש דתולעת שבעיקרי הזתים היינו בזתים בעודן הם מחוברים לקרקע קאמר והסמ"ג כ' שיש להחמיר כשמואל כי יש לדחות ראייה שלהם ואני אומר בלא חומר' הלכה כשמואל דהא רב אשי שהוא בתרא בעי לקמן פי' על הגג הגרעיני' מהו ובע"כ אליבא דשמואל דס"ל בפירי קרי נמי השרץ השורץ על הארץ א"כ כשפי' לגג הגרעני' אפי' בתלוש איכא למימר דקרינא נמי השרץ השורץ על הארץ אבל לדעת ר"ת וסיעתו דס"ל דלא קרינא השרץ השורץ על הארץ אלא א"כ פי' לאויר העולם דוקא א"כ מאי קמבעי' ליה ואמת שבעל הש"ד כת' דהך בעייא אליבא דשמואל קאי ולא ק"ל הכי וזהו דוחק אלא הלכה כשמואל וכ"פ הב"ת וכ"ד הרי"ף והרמב"ם וכל האחרונים וכ' עוד התי' והרא"ש מיהו גם לשמואל אין לאסור תולעים הנמצאי' בפולין ובחמצי' תחת הקליפה והקליפ' משחרת עליה' מבחוץ וכשמסירין הקליפה מוציאין היבחושין תחתיה לפי שהן מונחי' במקום צר ולא קרינא ביה השורץ על הארץ כל זמן שלא ריחש וכן פירש"י ז"ל לעיל גבי קישות שהתליע באיבי' כיון דמהלכת התולעת בקישו' המחוברת לקרקע הוי כמהלכת ע"ג קרקע אבל אותן שבשרביטין או בתוך הפירי אסורין לפי שרוחשין בתוכו ע"כ וכ"מ בהג"ם וז"ל התולעים שהם בתוך קלח הירקות דחוקים מפני שאין חלל במקומו שיכול לרחוש ולילך כאשר היה שם אין בו משום שרץ כו' וכן פירש"י בפ' א"ט וכן הוריתי על בישולי קליות ואמרו שמצוי בהן תולעים בין הקליפה לחיטין והתרתי מטעם זה ע"כ ואע"ג שדעת הרשב"א אינו כן וכן נמצא בהג"ה אחרת בשם ר' יחיאל דלא בעינן ריחוש אלא כל שהתליע במחובר אסור והר"ן נתן טעם לדבריהם דתולעת הגדל במחובר בתוך הפרי לדברי שמואל ה"ה בתולע' הגדל ע"ג קרקע וההיא ודאי אפי' לא רחש שרץ השורץ קרינן בי' וה"ה לקישו' לשמואל וא"א שאינו דומה כלל כי בתוך הארץ הוא עיקר שריצתה ומיד כשנבר' נקרא שרץ השורץ על הארץ מה שא"כ בפרי אינה דומה לשרץ השורץ על הארץ אפי' במחובר אלא אחר ריחשותו וא"ל א"כ אמאי מפיק תלמודא הא באיביה והא שלא באיביה ולא אמר הא והא באיביה והא במקום שריחשה והא במקום שלא ריחשה לק"מ מאחר שקא' בברייתא דלעיל להוציא התולעת שבגרוגרת ושבתמרי' ושם יש מקום לרחוש ואדרבא נידוק מדקתני באידך בריית' כל השרץ השורץ על הארץ לרבות תולעים שבעיקרי פירות אלמא חשיב הני שיש מקום לרחוש ולשרוץ הוא דמרבינן משרץ השורץ על הארץ וכל הדומה להם לאפוקי אינך פירות כדפרי' וא"ל א"כ תלמודא דמשני הא באילנ' גופיה כו' למאי תני שבעיקרי זתים י"ל דלפי האי ס"ד איכא למימר דהא רבותא קמ"ל דאפי' בהני פירות שיש מקום לרחוש אפ"ה בעינן עיקרי זתים ועיקרי גפנים דהיינו אילנא גופא ולא הפירות

קב דין פירות שהתליע בתלוש ופירש ומת מיד בנפילת' קודם שהגיע לארץ אפי' לא פירש אלא מקצתו או שלא פירש אלא לגג הפרי או לגג הגרעין אסור התולע ולכן פרי שנמצא בו תולעת אסור הפרי אפילו לא היה נקוב בארנו דאם נתבשלו פירות הרבה ונמצא תולע אם הפרי גדול אז יש ס' נגד התולע ומותרים ואם הפרי קטן אז צריך ס' נגד כל הפרי שנמצא בו התולע ההוא

תו מסקינן בעי רב יוסף פירשה ומתה מהו פירש רש"י בהתליע בתלוש מיבעיא ליה אם פירשה מתוך הפרי לארץ ולא ריחשה שמתה מיד בנפילתה וכ' הרא"ש ויש שגורסי' פי' מת כגון שמת בתוך הפרי והוא דעת הרמב"ם אבל לא מסתבר להסתפק בזה וקא מבעיא מקצת' מהו פי' שהגיע מקצת לארץ ומתה מי הוי ככולה או לא לאויר העולם מהו פי' שקלטה בפיו מן האויר מהו פי' הואיל וראויה לרחוש ולא רחשה גרוע ממתה בנפילת' דלעיל תיקו' בעי רב אשי לגג תמרה מהו לגג גרעינתי' מהו מתמר' לתמרה מהו תיק"ו וכל הני בעיות בתלושין קא מבעיא להו וכיון דלא איפשיטו אזלינן לחומרא וא"כ אפי' פירי שלא ניקב לחוץ נמי אסור אם נמצא התולע בתוכו וכת' בעל ש"ד היכא שבשלו הרבה פירות ביחד צריך לראות אותו פרי שנמצא בו התולעת אם הפרי כ"כ גדול הוא שיש לו ס' לבטל טעם התולעת זורק התולע עם מעט קליפת הפרי ואוכל השאר וכ"ש שאר הפירות שנתבשלו עמו שהם מותרים ואם הפרי קטן הוא או קטנית שאין בהן ששים לבטל את טעם התולעת אותו פרי שנמצא בו התולע הוא נעשה כולה חתיכה של איסור וצריך ששים במים ובפירות וכנגד אותו פירי או קיטנית עד כאן וכן במרדכי בשם ראבי"ה והא לך מ"ש מהרא"י בת"ה בתשו' הרא"ש כת' שמהר"ם שיער שאין לך שום פרי שלא יהא בו ס' נגד התולעת שנמצא בו ואני קבלתי מא' מהגדולים שקבל גם הוא מרבותיו הגדולי' שאותן תפוחים הנמצאים בתחילת הקיץ וקורין אותן באושטרי"יך תפוחים הגריים אם נמצא תולעת בא' מהם אין אומ' שבודאי יש כאן ס' כנגד התולעים דדוקא בתפוחים גסים וכן שאר הפירות הגסים סמכינן אשיעורא דמהר"ם דלעיל וכמדומה שכן ראיתי לחלק בס"מ בקוצר באורך ואח' מהגדולים כ' שנראה לו שאפי' בגודגניות יש לסמוך אשיעו' דמהר"ם ומיהו ע"כ סבר שאין לחלק בין פירות גסים ובין שאינן גסים שהרי כ' שאין לך שום פרי שלא יהא בו ס' כנגד התולעת שבו ואין לתמוה על הדבר ואע"פ שעינינו רואות לפעמים התולעת גדול בפרי קטן דשמא מה שהוא נותן טעם מבשר התולעת דבר מועט הוא דרוב גופו סרוח ופגום ובאוש מעיקרא הוא כ"ז אח' מהגדולים אך אתמהא לפ"ז היאך ידע מהר"ם לשער זה אם לא הי' מקובל רב מפי רב עד חכמי התלמוד מה שהוא נותן טעם או מה שהוא סרוח מעיקר' בתולעת ואף כי לשון הרא"ש דלעיל משמע דמהר"ם מדעתו שיער לכך נראה לנהוג כמו שקבלתי דדוקא בפירות גסים ע"כ וכ"נ עיקר שהרי המרד' בשם אבי"ה ובעל ש"ד והא"ז כולן ס"ל שיש לשער בס' והיכא דליכא ששי' לאוסרין והיינו כקבלת מהרא"י ומהר"ם כ' בת"ח וז"ל מ"מ בתבשיל שיש בו ג"כ דברים אחרים מלבד הפירי ודאי שרי לכ"ע וא"צ להחמיר ולחוש שמא החנ"נ כמ"ש בשאר איסורין כמ"ש השערים הבו דלא ליסיף וסגי אם מחמירים באותו פרי עצמו מאחר שיצא מפי מהרא"י עכ"ל הנה אותו החכם ס"ל דכ"ע כיילי להו בקבא זוטא ולדידיה כיילי ליה בקבא רבא שנשא את לבו להקל נגד ר"י בעל ש"ד שכ' להדיא לאיסור בפירי קטן שאין בו ס' ונ"נ וכת' הוא דשרי לכ"ע לא תשמע אליו כלל

קג דין דפירות שהתליעו אפי' בתלוש אסור התולע דקי"ל דחוששין שמא פירשו וחזרו

פסק כתבו בעל ש"ד וז"ל ראב"ן כ' פירות שהתליעו בין בתלוש בין במחובר וכן עדשי' וכן פולין אסור לאוכלן עם התולעים אלא זורקן ואוכל הפירות דכיון דמבעי' לן פי' לאויר העולם מהו ועלתה בתיק"ו וא"כ כולהו אסורים דתיק"ו דאורייתא לחומרא ואית לן למימ' פירשו וחזרו פי' ופליג אסברת ס"ת דאמר שוב אינם חוזרים וכו' וכתב עליו מהרא"י בשערים שלו שתיקן עליו וז"ל תיק"ו דאורייתא לחומרא הכי נהוג ויראה דה"מ בודאי מותלעים אבל נמצא בפולין ועדשים שנעשו הרבה מהן מותלעים לאחר שניתלשו יש לבדוק יפה ולהשליך הנקובי' וליתנ' בתחילת בישולם במי רותחין ודי בכך ובעי' מים רותחין כדי שלא ינקבו בקדרה וכן יש דרך לעשות עם חטי' שהתליעו בתלוש צריכין לבוררן יפה שאין בהם נקבים וטוחנים אותה ואין להחמיר ולחוש שמא בין הברירה והטחינה יצאו ונקבו דבלא זה יש מקילין ואמרי דאין דרך התולעים להיות בטחינה אלא בורחין ורוחשין כולן מניענוע ומקול הריחיים ויוצאי' למעלה מהאפרכס' עכ"ל ובתשו' בספר ת"ה האריך ונר' בעיני דוקא בחטים ובפולין והדומה להן הוא דעבדינן להו בדיקה בברירה אבל בפירות שיש להן גירעיני' לא מועיל זה דאפי' בתלוש חיישינן שמא פי' ע"ג הגרעיני' א"כ לא מהני בדיקה בחוץ ואף רותחין לא מהני ותמיה גדולה בעיני על מה סמכו העולם לעשו' אותו לטווירג"א שקורין בארצינו פאוויד"לא מגודגניות שקורין וויכש"לן או מקערשי"ן שהם קטנים מעט יותר ומבשלי' עד שהם נמוחים מבלי בדיקה מחמת תולעים כאשר כת' הרמב"ם שכל פירות שדרכן להתליע לא יאכל עד שיבדק מתוכו עד שלא יהא מותלע וגם הי"ד כ' עוד להחמיר בשם אביו הרא"ש שאפי' לאחר י"בח צריך בדיקה ולא ראיתי מאן דמחי בהן ונר' ליישב המנהג דמ"ש שצריך בדיק' היינו בדבר ששכיח להתליע וזהו לשון של דרכו כלומר המורגל בכך כמו כל דרכו הנאמר בתלמוד לשונו ר"ל המורגל בכך אבל אותן גודגניו' שלא נראה בהם שום ריעותה שאפי' נמצא אחד בפרי רוב פעמ' להיות הפרי כבר ניקב וניכר אבל בגודגניות בריאים ולחים לא מחזקינן בהם שום ריעותה וה"ט נמי מהני בחטין דלא מצרכינן בדיקה לכתחילה בלא ריעותה ועוד נמי דימצא בהן המועט יהא בטל בס' ולא מיקרי ביטול איסור לכתחילה כיון שספק הוא אם יתערב בהם שום איסור כאשר כ' הת"ח בה' פסח ומהרא"י הביא נמי בפסקיו ואם לאח' בישולם וצמיקה שבוררים מהן הגרעינים ונמצא קצת הרבה מהן נקבי' דהיינו מותלעים יראה דכל י"ש ימשוך ידיו מהם כיון דאותו גודגניות לית