ים של שלמה על חולין עו

של נוצה ולראות אי מפקא זיקא וכת' המרדכי כיצד בדיקות' יש לנתח העוף מלפניו ומני' הריאה דבוקה בצלעות כתולדותה ומבי' שפופרת ומכניס בקנה ונופח ונותן על הריאה גילא או גדפא או רוקא אם עולה בנפיחה כשרה וא"ל טריפה ואין צ"ל שאם הרוח יוצא שטריפה ושיעור השבירה סמוך לגוף כתב מהרא"י קבלתי שאם רחוק מן הגוף כשיעור רוחב אגודל בינוני וכ' עוד שאין להקפי' בשיעו' ולהכשיר אפי' בצמצום משום דיש גאוני' שמתירין לגמרי בנשבר ולא אסרו אלא בנשמט הגף כדאמר תלמודא שמוטת גף בעוף טריפה ובין כך ובין כך צריך לעיין בצלעות אם נצרר הדם או לא עוד כ' בשערים דלא בקיאים האידנא בבדיקת הריאה של עוף ולא סמכינן אבדיק' ויפה כתב שבדיקת' קשה שדבוקה בצלעות ואינה דומה לבדיקת ריאה של בהמה שהיא כולה לפנינו בגלוי ומ"ה כל היכ' שנשבר עצם השלישי המחובר בגוף ונצרר הדם בצלעות שיש לחוש ולהטריף וכן מצאתי ומהר"יק כתב שיעור השבירה סמוך לגוף היינו משערים ברוב אורך העצם אם הרוב שלא נשבר סמוך לגוף כשר' ואם המיעוט טריפ' ואנו נוהגי' בקבלת מהרא"י ושמוטת יד שכ' בעל ש"ד שטריפה לא ק"ל הכי כי הוא נגד הגמר' וכ"כ מהרא"י שבד' מקומות כ' בעל ש"ד נגד התלמוד וזו אח' מהן אבל מ"ש נשברו בגוף הבהמה טריפה אינו נגד הגמ' אע"פ שהתו' כתבו אשמוטת יד ה"ה נחתכו ידיה דילמא השערים לא ס"ל כך והראייה שהביא מבעלת ה' רגלי' דחסר כשר ומוקמי' בידים זהו לק"מ דנוכל לומ' דגרע יותר נחתך מאילו נשמט או חסר לגמרי וטחול יוכיח דניטלה כשרה וניקבה טריפה ומ"ש השערים לעיל דנחתך כשר ביד היינו אצל הגוף ולא בגוף עצמו הלכך לא נ"ל להקל מאחר שהיה בעל היראה וראה מעשה וקהל וקבץ כל הדינים המקובלים ואף שלא האריך בראיו' כ"כ וצ"ע והיכא דלא ידעינן אי נעשה מחיים כ' בסי' מ"ט אר"ה סי' לטריפה כל י"בח סימן לטריפה כל שאינה יולדת וכבר כ' בסימן ע"ז דלאו בכל דוכתא סמכינן אהאי בדיקה אמר אמימר הני ביעי דספק טריפה דשיחלא קמא משהינן לה אי הדר טענה שריין ואי לא אסירן והא דלא חיישינן לתקלה אע"פ שהן מרובין כ' התו' לעיל משום דאי סופ' לטעון ממהרת לטעון ולא דמי לשרקפ' דספק דרוסה שצריכה שהייה י"בח וכת' מהרא"י בשערים דהכי נהגינן להתיר בשהייה היכא דאין רוצה להשהות זמן מרובה מ"כ בא"ח בשם ה"ר שם טוב פלכו הא דבטעינה שנייה מותר כששהתה בין סוף לידה לתחלת לידה כ"א ימים שלמים כי כן זמן עיבורה כדאמרי' בבכורות אבל אם חזר' לילד תוך כ"א ימים אמרינן עדיין הם מערימה ראשונה והכל אסור וה"ה לתרנגולת שלא ילדה מעולם שנולד בה ספק טריפות שאם ילדה אחר כ"א יום מזמן שנולד בה ספק טריפות היא והבצים מותרין ע"כ וכתב הרי"ף והרא"ש אחריו כי היכא דביצים טריפה אסורה ה"ה חלבה נמי אסורה דתנן כשרה שינקה מן הטריפה קיבתה אסור' ואע"ג דלית הלכת' הכי דק"ל חלב שבתוך הקיבה פירשא בעלמא הוא ושרי מ"מ גמרינן מיני' דחלב טריפה שאינה בתוך הקיבה אסורה ע"כ וה"ה חלב של ספק טריפות והגבינות שנעשו ממנה הכל אסור עד שתלד או לאחר י"ב חדש דשרי למפרע ודוקא ביצת טריפה הוא דאסירי אבל אפרו' שנולד ממנ' שרי כדאיתא בפ' כל האיסורי' אימת קא גביל לכי מסרח והאי שעת' עפרה בעלמא הוא וכת' הר"ן וז"ל איכא מ"ד דכי אמרינן ביצת טריפה שהיא אסורה דוקא בטריפות שהוא ידוע שנולד קודם לזמן שחיט' כטריפות סירכא וכיוצא בו שא"א לתלותו בזמן שחיט' כיון שודאי יצת' מחזקתה וע"כ קודם לזמן שחיטה יצאה ואין אנו יודעין כמה אוסרין אותה למפרע אבל שחטה ונמצאה טריפה ואם ידוע אימתי כל ביצים וחלב שהטילה כבר עד עכשיו כשרין דמוקמי לה אחזקתה ואמרי' השתא הוא דנטרפה אבל התו' סוברין דכל חזקה שלא היתה ברורה בזמנה אינה חזקה כמ"ש בפ"א ולפיכך חלב ובצים אסורים ע"כ וכב' הארכתי בזה קשר בפ"ק סימן כ'

ק דין אותם עדשים ופולין או פירות שמצוי בהם הכנימה אז בתוך שנתן אין להם תקנ' לאכול כ"א בבדיקה שיבדוק כל אחד ואחד קודם הבישול ולאחר י"ב חדש כשבא לבשלם יתנם במים צוננ' ואז המתולע' יעלו למעלה וישליכם והנשארים יתנם למ' רותחים בקדרה ואם עבר ובישלן תוך שנתן בלא בדיקה אז אם יכול לבדוק עוד בודק ואם לאו מותר ואם נמצא בקדירה איזו תולעים משליכן ואוכל השאר ובלבד שלא יהיו ג' אבל אם יהיו ג' או ד' הכל אסור ודוקא באותה שמצוי בהן הכנימה אבל בשאר מאכלים אפי' נמצא ג' לא מחזקינן לאסור ונמלים שנפלו למיני מרקחת אפילו אחר י"ב חודש אסור

אמר ר"ה כל בריה שאין בה עצם אין מתקיים יב"ח אמר ר"פ ש"מ מדר' הונא הא דא"ש קישות שהתליע באיביה אסורה דשרץ הרוחש בתוכו שורץ על הארץ קרינא ביה כיון שהקישות מחובר הני תמרי דכדא בתר תריסר ירחי שתא שרינן וכ' הרא"ש דמש"ה נקט תמרי' שדרכן להתלי' וה"ה כל מיני פירות וקטניות שדרכן להתליע צריך לבודקן אם בא לאוכלן תוך שנתן אבל בתר תריסר ירחי שתא שרי דהני תולעים דמשתכחן בהו השתא איתיליד ולא מהנך דאיתילד בה במחובר וא"ת אמאי שרי בתר יב"ח דילמא גדלו במחוב' ושרץ שמת אסור ותירץ הראב"ד ז"ל דהא דקאמר אינו מתקיים יב"ח ר"ל דאחר יב"ח אין בו לחות כלל והוי כעפרא בעלמ' ודייק מלישנא דקאמר אינו מתקיים ולא אמר אינו חי ומיהו באותם שרגילין לגדל תולעים גם לאחר יב"ח צריך לבודקו ולהשליך התולעים הנמצאים בחוץ ביניהם או גב הפרי דמבעי' לקמן אם פירשו לגג תמרה ואף אחר שהשליך הנמצאים מבחוץ יש לחוש שמא כשיתנ' לתוך המים בקדרה יצאו לחוץ וירחשו במים או בדופני הקדרה או ע"ג הפרי הלכך מנהג יפה כל אילו עדשים שמצויין בהם הכנימה בתוך יב"ח אין להן תקנה לאחר יב"ח יתנם למים צוננים והמתולעו' והמנוקבים יעלו למעלה וישליכם ואח"כ יתנם לתוך מים רותחים בקדרה שא' ישאר תולע ימות מיד ולא יפרוש לחוץ ע"כ וכ"פ הרשב"א ונראה מ"ש שבתוך י"ב אין להם תקנה ר"ל להתירן לכתחילה בהאי בדיקה דלקמן לפי שהפירות המתולעי' במחוב' אינן קלין וצפין למעלה כמו פירות שמתליעי' בתלוש וכ"פ הר"ן להדיא ויש עוד טעם אחר שלא אמרינן שיצופו למעלה אלא אותן שעתידין לפרוש לאח' מכאן ואם לא יצופו למעל' שוב לא יפרשו אח"כ ואין בהן איסו' משא"כ במחוברים שאסורין לעולם וכן משמע מחי' רשב"א אבל מ"מ אם ירצ' לאוכלן תוך י"ב יבדו' כל פרי בפני עצמו לכתחילה ואם לא ראה שום ריעותא מבחוץ מסתמ' שרי והא ראייה שהטור כ' מיד אחר דברי הרא"ש ש כ' הרשב"א עבר ובישל תוך יב"ח בלא בדיקה אם יכול לבדוק עו' בודק ואם לאו מותר וא' נמצא קצת בקדירה משליכו ואוכל השאר שאין בהן כל כך שיאסרו פליטתן בתערובתן ע"כ אלמא דבדיקה יפה מותר אפי' לכתחילה כל אילו שצריכי' בדיקה יפה ואיכא טירחא יתירה אין הנשים נאמנות בבדיק' וכמ"ש בריש מכילת' שאינן נאמנות על ברירת בדיקת דגים קטנים ומה שמ"כ בשם הרשב"א אשה שנמצא אחר בדיקתה שרץ אסור לאכול מבדיקתה דמשמע הא לא נמצא שרי לאכול מבדיקת' אפשר דמיירי בבדיק' שאין בה טורח כ"כ או ס"ל דנשים נאמנות לעולם והנה מ"ש הרשב"א שאם נמצא קצת בקדירה זורקן ואוכל את השאר הביא הר"ן בסוגיא דהכא עליו מיהו כ' הראב"ד דוק' שלא נמצאו אלא א' או ב' אבל ג' וד' הכל אסור ולא סגי ליה בזריקתה דכיון שנמצאו שם כ"כ הוחזק תבשיל זה שיש שם יותר מא"ל שמא נימוחו ובטלו משום חד ספיקא לא שרי ליה והדעת מכרעת כדבריו עכ"ל ודברי הראב"ד כתובים בא"ח לעניין תבשיל של ירק שנמצא בו תולעים ושוב מ"כ שכ"כ הרשב"א על ירקות שאחר שנתבשלו נמצא בהם ג' תולעים הירקו' אסורים כיון שהוחזקו ירקות אילו בתולעי' צריכים בדיק' וכל שה' מבושלים א"א לבדקם אבל מי השלקות מותרי' לפי שאיפשר לסננו וכן אם בישלו בהם בשר אפש' לרחוץ אותו ולבדוק ע"כ ומ"ה נהגתי בעצמי שלא לאכול הכמהין היבשים כי הוחזקו בתולעים כי לאחר בדיקה והבריר' מצאתי בתבשיל בשולי הקדירה כמה תולעים וכן נמצא זה כמה פעמים והוחזק בכך ונר' דוקא במה שמצוי בהם הכנימה אלא שלא בדק כדינו הוא דאמרינן הכי אב' בדבר שאין מצוי בהן כנימ' וכ"ש מאכל שאין דרך להתלי' כלל דאמרינן מעלמא נפל ול' חיישינן לטפי מהני שנמצאו וכ' עו' הרשב"א בתשובה מרקחת שנפל לתוכו נמלים וא"א לברר אותן ועברו עליהם י"ב חודש אני סובר להחמיר לפי שהדבש דרכו להעמי' ולקיים השלמים הנטמנים בתוכו ע"כ כ' עוד הרשב"א בתשו' אותם שמצוי בהן הכנימה אפי' בדק הרוב לא מהני למקצת הנשארת כי מיעוט המצוי הוא וכת' עוד דבפולין החדשי' סמוך לגומרן מצוי בהן במקום הרחש וניכר ראשו של רחש וגופו אינו ניכר אפ"ה כל שמקומו משחיר אמרינן שכך נברא אלא שקטן מאוד וכמה פעמי' נסינו שנוטלין אותו ממקומו ומניחין אותו על ציפורן האצבע והוא רוחש והולך ולכן כ"מ שמשחיר בפולין נוטלין קצת בעומ' וזו היא בדיקתו

קא דין ישות שהתליע במחובר אסור אפי' לא פ' ומיהו אותן תולעים הנמצאים בפולין והקליפה משחרת עליהן מבחוץ ומונחים במקום צר אין לאסור כי לא יכול לרחוש

מסקינן לקמן בס"פ א"ש קישות שהתליע באיביה אסורה משום שרץ השורץ על הארץ לימא מסייע לי' דתני חדא על הארץ להוציא את הזיזין שבעדשים ותניא אידך כל השרץ השורץ על הארץ לרבות תולעת שבעיקרי זתים ובעיקרי גפנים מאי לאו