ים של שלמה על חולין עה

קאמר ר"נ ירוקה שלא האדימו ושלקו והאדימו טרפ' והכי הו"ל דקאי אמילתה דר' מני דאיירי בירוקי' משום דמילתא דשכיח' נקט דרך האדו' להוריק ע"י שליק' וכו' כך דקדק בעל המאור ז"ל הילכך אני אומר דה"ה נמי אדומי' שהוריקו ושלקו וחזרו והאדימו כשרה והוא דנקט ירוקי' שהאדימו משום דאין דרך שלוק להאדי' כדפרי' ומילתא דשכיח נקט אבל אם אירע כך דחזרו והאדימו ע"י שלק מכ"ש שיש להכשיר דאין דרך שלוק להאדים וזה חזר והאדי' כ"ש דא"ל קיטרא עייל בהו דאי מחמ' לקותא לא יאדימו ע"י שלוק לעולם דאין דרך שלוק להאדים אלא העשן עובר בקל וחוזר לאדמומיתו אמר ר"א הלכך לא ניכול אלא בשלוק ולא היא אחזוקי ריעותא לא מחזיקינן ושרי לאוכלן צלוין והר"ן כתב וז"ל ובקצת ספרים הגי' בהיפך אדומי' שהוריקו ושלק' והאדימו כשרה אר"נ אף אני אומר ירוקים שלא האד' ושלקן והאדימו טריפה ולפי גי' זו י"ל דכי נקט אדומי' שהוריקו סירכא דמתני' נקט דקתני ירוקים פסולה אבל בין האדמומית בין הירקו' ניכר ע"י שלק או אפשר אף לפי גי' זו שאין השלק ראייה אלא לאדמומית ולא לירקות ולפיכך יש מי שמחמיר ואומר שמפני שינוי הנסחאות אין סומכין לעולם בשלק להתיר אלא לאיסור בין בירוקים בין באדומים ע"כ וכ"ה דעת הרשב"א בחידושיו אלא שבת"ה חזר מדבריו ואני אומר אף שיש לחוש לחלוף הגירסא היכא דליכא הכרח מן התלמוד ובפר' בחומרא ספיקא דאורייתא מ"מ בכאן יראה להקל דלפי גיר' הספרים וגי' הרי"ף הוא מובן כדברי הרא"ש ואף לפי גירס' אחרת מאן לימא לן דדוקא קאמר דילמא ה"ה נמי בירוקי' וזהו דבר המחוור כל היכ' שחזר למראיתו אחר שליקה כשרה בכל עניין וכן להיפך אם נשתנה אחר שליקה אפי' באדומים שהוריקו אין תולין בבישול אלא אמרינן איגלי בהתייהו וכ"ד הרמב"ם וראוי לסמוך עליו אפי' להקל בפרט בעניין זה שהי' חכם גדול בשכל ובטבע כ' הרשב"א והטור הביאו וז"ל כ' הרשב"א ב' מיני ירקות הן יש ירוק ככרתי ויש ירוק כביצה פי' כחלמון ויראה לי שהירקות הפוסל בכבד של עוף הוא הירק ככרתי שהכבד הוא ירוק כביצה אם הוא שומן וכנ"ל שאין ירוקה פוסל בעוף בייתי שיש במינו מדברי שכל המדבריי' כבדן ירוק ככרתי וכל שיש במינו מדברי ירוק אפשר שימצא לעיתי' גם בייתי ירוק כענין שהתירו יתרת שבריא' מפני שיש לעיתים מדבריות כן והר"ן כתב דברי הרשב"א והוסיף עוד בשם הרא"ה שאף בלב וקורקבן אין ירוק פוסל בהן אלא ככרתי שכל שהאש מוריק ככרתי הוא מוריק ע"כ וקולא גדולה היא זו דסתם ירוקה אינה ככרתי כדאמרי' לעיל (בסימ' ל"ט) גבי מראית הריאה וא"כ אם היה כדבריו ה"ל לפר' באיזה ירוקי' אמרו בשלמא לדברי הרשב"א ל"ק דלא חילק אלא בכבד לחוד אבל בלב וריאה פוסל כל הירקות ומשום כבד לחוד לא בעי לחלק ועוד שבכבד אין לחלק כ"א בעוף השמן אבל אם ידוע שכחוש הוא מסתבר שאין לתלות בשומן ומה שחילק עוד בבייתות שיש במינן מדברי שאין ירקות פוסל בהן וכו' מסברת עצמו בא להקל ול"נ דא"כ מנ"ל לחלק ולהקל במה שלא חילק התלמו' ועוד מאחר דשינוי מראית אינו פוסל אלא בנפלה לאור א"כ מאחר דאיכא ריעותא לפנינו למה לן לתלות בשינוי הטבע להקל ולומר שמא אף בבייתות אישתני

צז דין דברים הכשרים בעוף נקובת הגרגרת ולא נחסר כאיסר או שנסדק' לארכה ונשתייר מעט למעלה ולמטה הכתה חולדה על ראשה מקום שאינו עושה אותה טריפ' ניקב הזפק כשר וגגו של זפק דינן כושט ונאס' בנקב משהו וגגו של זפק הוא מקום שהוא מתחיל לימשך לצד הושט להיות מיצר והולך

מתני' ואלו כשרות בעוף נקובת הגרגרת פי' ולא נחסר כאיסר או שנסדקה לאורכה פי' ונשתייר מעט למעלה ומעט למטה הכתה חולדה על ראשה מקום שאינו עושה אותה טריפ' ניקב הזפק ר' אומר אפי' ניטל יצאו בני מיעיה ולא ניקבו נשתברו אגפיה נשתברו רגליה נמרטו כנפיה ר"יא אם ניטלה הנוצ' פסולה ת"ר מעשה בר' סימון ור' יהוצדק שהלכו לעבר שנה בלוד ושבתו באונו והורו בטרפחת כר' בזפ' א"ל הורו בטרפחת לאיסורא וכר' בזפק להיתיר' א"ד הורו בטרפחת להיתירא כר' בזפק וכר' בזפק לא ס"ל כך גרס רש"י וכן גרס ר"ת ומ"ה פסק בטרפחת לאיסור' משום דסלקא בתיקו. וכתב התו' והרא"ש אחריהם שהוא דבר תימא וכו' (עיין בתו' וברא"ש במקומו) עד וכן הלכה דניטלה הטרפחת שהיא האם כשרה אף בעוף ואמר רבא אמר ר"י גגו של זפק נידון כושט להיות נקובתו במשהו מהו גגו של זפק אמר רב ביבי מקום שנמתח עמו ופירש"י כל שנמתח עמו ממקום שהוא מתחיל לימשך לצד ושט להיות מיצר והולך וכ"פ רשב"א ז"ל ומקו' שנמתח עם הושט ירא' שהוא מתחיל לשפע כלפי הושט ונעשה על הזפק ככיסוי על הקדירה והמרדכי פי' בשם ריב"א דהיינו כשמושך ביד אחת הושט ובידו השני המעיהי וצ' לצ' הקורקבן כל שנמתח מן הזפק עמו להושט וכן לדקין נידונין כושט וכמעי ליטרף במשהו והיינו מה שכנגדו למעלה אבל מה שתולה למטה אינו נמתח עמו והוא כעין כרס שלו שיש לו שנצים שפותח וסוגר בהם שהעליון נמתח ולא התחתון דהאי פירושא הוי חומרא טפי ומאחר שהוא כ' שהוא חומר טפי ל"ל לאבד ממונם של ישראל גם כל הפרשנים תפסו כפירש"י ועיקור כ' הטור וז"ל וכ' ב"הע דק"ל כר' אבל כ' בתשו' הגאונים מדקאמר גגו של זפ' נידון כושט שמא לא ק"ל כר' דאמר אפי' נטיל דהא איכא מקום דאפי' בניקב לבד טריפה ע"כ וכ' הרשב"א שהראיי' שכ' בתשובת הגאונים לא ק"ל כר' מדקאמר גגו של זפק נידון כושט אינה נכונה בעיניו דילמא ר' דוקא בשניטל למטה מן הגג והגג קיים ול"נ דטעמן של גאונים דכיון דאיכא מקום דאינקב טריפה סבר' רחוקה היא לומר דבמקום אחר כשרה אפי' ניטל כו' ומ"מ מדבריהם של הגאונים אנו לומדין דלית הלכתא כר' ע"כ וא"י מה צריכין הגאונים לראייה מאחר דאיבעיא אי ס"ל כר' בזפק או לא ולא איפשטיא א"כ אזלינן לחומרא דהלכה כת"ק וכ"פ המחברים

צח דין בהמה או עוף שיצא בני מעייה והפך בהן והחזירן טריפה ואם לא הפך בה כשרה ואם נתהפכו מאליהן טריפה

פיסקא יצאו בני מעיים כו' אמר רב שמואל ב"י ל"ש אלא שלא הפך בהן אבל הפך בהן טריפה פירש"י כשהכניסן לתוכן היפך עליונו לתחתונו או עגולה זו למעלה מכמות שהיתה שהחליף זו למעלה וזו למטה והרמב"ם כתב אפי' אם נתהפכו מאליהן טריפ' שא"א שיחזרו כמות שהיו אחר שנהפכו דכתי' הוא עשך ויכוננך מלמד שברא הקב"ה כונניות לאדם שאם נהפך אחד מהם מיד מת והטור כת' בשם הרשב"א שאפי' לא יצאו כלל ונמצאו מהופכין טריפה ואם קבלה נקבל אבל בלא קבלה מנ"ל להוסיף בטריפות ועו' מדקאמ' ל"ש אלא היפך בהן כו' ולא קאמר ל"ש אלא שלא נתהפכו אבל נתהפכו טריפ' וכ"ש היפך בהן אלא מ"ה לא קאמ' נתהפכו משום דלפעמים נתהפכו כשר כמו נתהפכו מבפנים ולא יבאו כלל לחוץ ולענין יצאו בני מעיים אין חלוק בין בהמה לעוף בכל מילי ההוא רומאה דחזא להאי גברא דנפל מאיגרא לארעא פסק כריסיה ונפקא מיעייניה אזל ואייתיה לבריה ושחטיה קמיה באחיזת עינים איתנגיד ואיתנח עייל למעייניה וחייטינהו לכריסיה

צט דין ניסמם יד הבהמה כשרה ומ"מ אם נשברה אגף הבהמה טריפ' ושמוטת גף בעוף טריפה ואם נשבר סמוך לגוף ואינו רחוק מגוף כאגודל טריפ' ולא מהני בדיקה ואם רחוק מן הגוף כרוחב אגודל כשרה ואפילו כרוחב אגודל בינוני ומ"מ נצרר הדם בצלעות יש לה להטריף

פיסקא נשתברו רגליה כו' האי צנא דאנקורי פי' סל מלא עופות שנשתברו רגליה דאתא לקמיה דרבא בדקה רבא בצומת הגידין שלא נפסקו החוטין ואכשרה ומיירי שהעצם לא יצא לחוץ ורש"י פי' למעלה מהארכוב' או למטה כו' ותימא אם למטה מהארכובה למה היה צריך למיבדק אחזוקי ריעותה לא מחזקינין ואפשר שהיה סמוך מאוד לארכובה וראה ריעותא ג' למעלה בארכוב' במקום צומת הגידין ומ"ה דוקא בימים הה' שהיו בקיאי' בבדיקה אבל האידנ' בהיכא דאינה ריעותא לא סמכינן אבדיקה וטרפינן כאשר נכתוב לקמן בס"פ בהמה המ' שוב מצאתי שט"ס ברש"י אלא הכי הוא שנשתברו רגליהן בארכובה או למעל' מן הארכובה וכן הביאו הרא"ש ועיין לקמן בפ' כ"ה סי' י"א ומ"מ הדין אמת שאם יראה ריעות' בצומת הגידין כגון נפולה והדומה לו שראוי להטריפו ולקמן אי"ה נארי' בזה תו מסקינן אמר רב אדא א"ר שמוטת ירך בבהמה טריפה שמוטת יד בבהמה כשרה שמוט' ירך בעוף טריפה והוא דאיעכל ניביה בין בבהמה בין בעוף אלא דלא בקיאין האידנא באיעכל ניביה ולעיל סימ' ע"ט כ' הכל באריכות שמוטת גף בעוף טריפה חיישינן שמא ניקבה הריאה ושמואל אמר תיבדק וכן אר"י תיבדק וכ' הרי"ף והרא"ש שכן הלכה יש נוסחאות דל"ג וכן אר"י הוי רב ושמואל והלכה כרב באיסורי' וכ"כ הרשב"א והר"ן שיש נוסחאות דל"ג וכן אר"י ואע"פ שכת' שיש לסמוך על דברי רי"ף והרמב"ם א"י למה כי דבר התלוי בחילוף הגירסאו' ואין הכרע מן התלמוד למה לנו להקל וכ"ד האחרונים מן חכמי צרפ' וכ"פ ב"הע וכן המנהג להטריף שמוטת גף ולא זו שמוטה אלא אפי' נשברה בסמוך לגוף מטרפינן אף שהטור מתיר וכ"ד השערים סמ"ק וראב"ן הוסיף שאף אם נשבר ברחוק מחיבורו שיש לעיין בצלעות אם נצרר הדם יש לחוש לנקובת הריא' וצריך בדיקה פי' לנפח הריאה בשפופרת