ים של שלמה על חולין עד

ספיקא זו מהא דאמר ריב"ל כבד שהוריקה כנגד בני מעיים בידוע שנפל לאור ונחמרו בני מעיי' וסתמ' דמילת' מיירי שבני מעיי' הם לפנינו ורואין אנו אותה שלא הוריקו ומאחר ששלטה מכוות אש בכבד ודאי סוף בני מעיי' להאדי' דאכתי לא מיגלי בהתייהו פי' חרפתן דאי מיירי דליתינהו לבני מעיים לפנינו אמור' יש לו לפרש דבריו כ"ש בעיא שלו א"ו מדלא פי' מיירי אף בדאיתינהו קמן ולא נשתנו והדברים ק"ו מדמהני ירקות דכבד להורות על לקות דבני מעיים שכנגדן וחזינ' להו כאילו נשתנו כ"ש באותו אבר דחזינן ליה דהוי כאילו ניקב מעבר לעבר וכל דבריו הן דברי הרשב"א ואף שיש להשיב דלמא הא דרי"יבל דהוריקה הכבד מסתמא איירי שאין הבני מעיים לפנינו דאי איכא ליבדקו בני מעיים גופא ומ"ה לא היה צריך לפרש דבריו אף שהוא אמורא דסמיך אמילתא דפשיטתה אלא שמ"מ נראה דבריו מדקאמר שיעור ירוקתן כשיעור נקובתן מה נקובתה במשהו כו' משמע בהא לחוד הוא דמדמי לנקובה דאל"כ הול"ל סתמא שיעור ירוקתן כנקובתה דהוי משמע דבכל מילתא מדמינן להן א"ו דהא מילתא לחוד הוא וגדולה מזו נר' אפי' מה דאיבעאי לן לקמן הוריקה הכבד כנגד בני מעיים מהו והשיב רי"בל דטריפה נמי איירי אפי' הוריק' הכבד במקצת וכ"פ הא"ז וז"ל ושיעור ירוקתו במשהו אע"ג דניקב הכבד כשר מ"מ כיון שהוריק' הכבד איגלאי לבהמה חרפתא וחיישינן אף ללב ולקרקבן ולמעיים אע"פ שעדיין אין ניכר בהם ועוד יש לחוש שמ' סופו לינטל כולו ומכאן יש סמך לדברי הגאונים המטריפין כשניקב חצר הכבד דחיישי' שסופו לינטל כל הכבד דמטרפי' כשהוריקה הכבד כשיעור נקב משהו דאסרו תחילתו משום סופו ע"כ וכן במרדכי ורבים תמהו עליו א"כ לפי דבריו מאי איריא כנגד בני מעיים אפי' שלא כנגד בני מעיי' נמי איכא למיחש דסופו לינטל כולו ואיפשר דס"ל דקים להו דאין סופו לינטל כולו אלא בהוריקה כנגד בני מעיים דוקא עכ"ל מהר"י קאר"ו ואני אומר שבלא טעם וסברא הוציא דבר זה מפיו ונראה בעיני לפרש שכך דעתו שמ"מ הירקו' שלו כשהתחיל להוריק אפי' במשהו הולך וגובר אלא דלא ידעי' לאיזה צד יתפשט ירקותו אם דרך עוביו מעבר לעבר ואז יתפשט ג"כ לבני מעיים ואם נאמר שלא יתפשט הירקות מעבר לעבר דרך עוביו א"כ מסתמא יתפשט לצדדין בכל הכבד כולו ויהיה כאילו ניטל כולו כ"ה ישוב דעתו בעיני ולא היה צריך לכל זה אלא שהורי' הכבד אפילו במקצת כנגד בני מעיים אמרינן סופו שיגיע לבני מעיים ומתחילה חשבינן כאילו שרף וטריפה (אמ"ה יש כאן ט"ס חסרון מה ונ"ל להגיה כ' הרשב"א אם הוריק כנגד המרה או כנגד מקום חיותא שהיא אסורה ולא כו' עיין בטור סימ' נ"ב) ול"נ דבשלמא כנגד המרה אמרינן אפילו הוריק במקצת חשבינן כאילו ניקב המרה כמו הוריקה כנגד בני מעים ולא מחלקי' התם כנגד בני מעיים הכבד דקה מש"כ במקום מרה שהיא עבה אף שנסתפק בזה בחידושיו מ"מ הכריע לאיסו' אבל במקו' חיותא מא"ל דהא אפי' ניקב לשם הכבד כשר לכ"ע אלא שצ"ל שהוריק ברחבו כשיעור שאם תחשב כל מה שתחת ההורקה כאילו ניטל הכזי' במקום חיותה וטריפה אפ"ה ל"נ כמ"ש לעיל בסימ' י"ז דאפי' ניטל כזית במ"מ ובמ"ח או יבשה והכבד כולו קיים דכשר' לענין הלכה אף שלא מלאני לבי לעשות מעשה כמ"ש לעיל ועיין מ"ש בת"ה הארוך כת' הרמב"ם בפ"ז עוף שנפל לאו' והוריק לבו או כבדו או קורקבנו או שהאדימו בני מעיים שלו אפי' כ"ש טריפה שכל הירוקי' שהאדימו והאדומי' שהוריקו מחמ' האור בעוף ה"ה כמי שניטלו וטריפה מ"מ מ"ש אפי' במשהו אינו מחוור בעיני שלא אמרו במשהו אלא במקום שהנקב פוסל בו וכמ"ש שיעו' ירוקתן כשיעור נקובתן אבל כבד שאין הנקב פוס' בה אין ירוקתן במשהו אא"כ הוריקה דוקא כנגד מרה אבל שלא כנגד מרה ושלא כנגד בני מעיים אלא במקום חיותה לא עד שהוריקה כנגד כ"מ חיותה שאם ינטל כ"מ ירקותה תהא תלושה ממקומה ואפשר שלזה כיון הרב ז"ל אלא שה"ל לפרש עכ"ל א"כ משמע להדיא דאף הוא לא כ' שניטל הכזית במ"ח שהוא טריפה אא"כ שיהיה שיעו' רוחב הירקותו כנגד כ"מ חיבורו שתהא תלושה לגמרי ואז בדין שהוא טריפה דלא מכשירין לעיל (בסי' י"ז)נדלדלה הכבד כולה ממקום חיבורה אלא שעדיין מחובר' בטרפשא אבל הוא איירי במ"ח דהיינו בכ"מ חיבורה וכן עיקר וכשם ששיעור ירוקתה במשהו כך שיעור אדמותה בבני מעיים שדרכן להיו' ירוקות דלקמן (בסי' צ"ו) נמי במשהו ומה שתפס ר' יוסי בר יהושיע ירוקתה כולו לישנא דמתני' נקט וכ"פ המרדכי

צה דין הא דפסלינן בשינוי מראה של בני מעיים דווקא כשידוע שנפלה לאור אבל אם לא ידוע שנפלה לאור נשתנו כשרה ובארנו דאפילו נפלה לאור והוריקה הריאה אינו פוסל כי אין ריאה לעוף ובארנו דלענין נפילה מן הגג אין חילוק בין עוף לבהמ' לגבי ריאה

פסק כתב הרא"ש והא דמטרפין בשינוי מראה של מעיים היינו דוקא היכא דידעינן שנפל לאור אבל היכא דלא ידעינן שנפל לאור וחזינן שנשתנו בני מעיי' לא תלינן בנפולת האור דמילת' דלא שכיחא אלא תלינן בשינוי הטבעים שפעמים מחמת רוב שומן או רוב כחש משתנית וכו' ע"ש עד וראייה לדבר מדקא אמרינן לא אמרו ירוקין פסולין אלא בלב וקרקבן וכבד ולא הזכיר הריאה מ דאמרי' לקמן אין ריאה לעוף לא לינפל ולא ליחמיר ומשמע אפילו נשתנית הריאה לא טרפינן לה דכיון דצלעו' מגינות עליה תלינן השינוי בדבר אחר ולא בנפילת האור ואע"ג דידעינן דנפלה לאור כ"ש היכא דלא ידעינן דנפלה לאור דלא פסלינן בשינוי בני מעים ואין לפרש הא דאמר לקמן לא ליחמיר ר"ל א"צ לבדוק הריא' אם נשתנית דמסתמא אמרינן כיון דרוב צלעות מגינות עליה לא נשתנית אבל אי חזינן דנשתנת טרפה דא"כ ה"ל לימנות ריאה בהדי לב וכבד וקורקבן דהא מתני' איירי בנפלה לאור בודאי ונחמרו כו' ומדלא מני דריאה בהדייהו אין שינוי פוסל בה אפי' נפלה לאור ע"כ והנה מ"ש היכי דלא ידעין שנפלה לאור דאין פוסל בשינוי מראה הוא דעת הרמב"ן ואין לו ספק בזה דא"כ לא הו"ל למיתני במתני' נפלה לאור אלא נחמרו בני מעיה לחוד כי דוחק הוא לומ' שבא לאפוקי בהמה שנחמרו בני מעיה וידעינן בבירור שלא נתלה מעולם לאור וכ"פ המרדכי וז"ל מעשה בא לפני רבינו שמחה בתרנגולת שהוריקה והורה אם אין ידוע שנפלה לאור מותר דאחזוקי איסורא לא מחזקינן לומר שמא נפלה לאור אלא ה"ה לא נפלה דכל היכא דמצינן למימר דלישנא דמתני' דוקא אמאי אית לן למימר לאו דוקא הוא הלכך לעולם לא הוי סימן טריפו' אא"כ ידוע שנפלה לאור וכן הורה הדבר ר"א ממרונ"א וכ"פ הר"ן ואל תשגיח בפשרת הקאר"ו בלי טעם וראייה ומ"ש הרא"ש נמי הא דאמרינן אין ריאה לעוף לא ליחמר כו' דאפי' נפלה לאור ונשתנ' קאמר דאין לחוש יפה כ' ל"מ לפי מה שפי' לעיל דאפי' נפלה לאור א"צ לבדוק אם נשתנו מראיה א"ל שכבר ראו שנשתנו א"כ פשיטא הא דקאמר אין ריאה ליחמר היינו אפי' נפלה ונחמרה קאמר אלא אפי' לדעת הר"ן שמצריך בדיקה מ"מ לא יתכן לפרש הכא אין ריאה לעוף ליחמר שצריכ' בדיקה קאמר כפירש"י דזה דבר תימא מאחר שבלא"ה צריכה לבדוק כל בני מעיה בעבור הנפילה כמ"ש הר"ן גופא והריאה שלפנינו ומחובר עמהן לא ליבעי בדיקה גם לישנא דלא ליחמר לא משמע הכי דלפי' הו"ל לא ליפול לאור ולא להזכיר ולא ליחמיר ואפי' לפי דעת המרדכי שפי' הוא דקאמר אין ריאה לעוף לא ליפול ולא ליחמר חדא מילתא עיין בב"י סי' נ"ח שם תמצא ובודאי שהוא גריס אין ריאה לעוף לא ליפול וליחמר וחדא מילתא הוא מ"מ ק' שלא ה"ל להזכיר אלא ליפול לחוד ותו לא ולענין ליפול נר' מאחר שתלוי זה בגירסת הספרי' מנ"ל להקל לחלק בין בהמה לעוף לענין נפילה מן הגג וכן דעת הטור שלא חילק בנפילה כלל בין עוף לבהמה גבי ריאה

צו דין לב וכבד וקורקבן אפי' הוסיפו באודם וכן הירוקים אפי' הוסיפו בירק' כשרה וירוקים שהאדימו ושלקו' וחזרו והוריקו או אדומים שהוריקו ושלקום וחזרו והאדימו כשרה ואדומים שלא הוריקו ושלק' והוריקו או ירוקי' שלא האדימו ושלקו והאדימו טריפה ובארנו דבני מעיים מותר לאכול צלויים ולא חיישינן שמא אם היו מבשלין היו משתנים ולב וקורקבן שהוריקו טריפה בכל מיני ירוק אבל כבד של עוף שמן אינו נטרף אלא בירוק ככרתי

ההיא תרנגולת דהוי בי ריב"ל אתא לקמי' דר"א הקפר ירוקי' הוה והכשרוה והא תנן ירוקי' פסולים לא אמרו אלא בלב וקורקבן וכבד תנ"ה באילו בני מעיים אמרו בלב וקורקבן וכבד ההיא תרנגולת דהוי בי ר"י ב"י אתא לקמי' דר"א א"ל אדומים הוו וטריפ' והא תנן אדומים כשרה אדומים שהוריקו וירוקי' שהאדימו וכ' הר"ן דכי תנן בלב וכבד וקרקבן אם אדומים כשרה היינו לומר אע"פ שהוסיפו באוד' כשרה וכן כה"ג כי אמרינן דירוקי' שהוריקו כשרה היינו לומר אף ע"פ שהוסיפו בירקות כשרה לפי שבמעט חום הם מוספים במראה ע"כ א"ר שמואל וכו' ירוק' שהאדימו ושלקו וחזרו והוריקו כשר' מ"ט קוטר' בעלמ' הוא דעייל להו וכ' הא"ז מספק' ליה לראבי"ה אי מיירי בעשן הנכנס לגוף ע"י שנפלה לאור וא"כ העוף והבהמה שוין או דילמ' בעשן הנכנס בעוף בכל יום מיירי שדרכן בלילה לשכון במקום עשן א"כ דין זה אינו נוהג בבהמות וראוי להחמיר בבהמה מספיקא היכא דנודע שנפל לאו' ע"כ והוא הולך לשיטתו דס"ל דדין נפילת אור ונחמרו בני מעייה שייך אף בבהמה אבל לפי מ"ש דלא שייך כלל דין נפילת אור גבי בהמה א"כ אין נפקותא בהך פירושא תו מסי' אמר ר"נ ב"י אף אנן נאמ' אדומ' שלא הריקו ושלקו והוריקו טריפה מ"ט איגלאי בהתייהו פי' חרפתו וכ' הרא"ש והא דלא