ים של שלמה על חולין עג

ינאי ומכח זה דוחה דברי רב ורבי יוחנן אם כן יפסוק כרבי ינאי ואם אין גורס רבי ינאי אם כן מילתא דפשיטא היא דהלכה כרב ורבי יוחנן וכן עיקר ואיני יודע מה דחייתו אפילו אי גרסינן רבי ינאי והלכה כמותו מנא לן שהוא חולק על שמואל ורבה בר בר חנה שמא בא להוסיף דאף מקום טיבורו מעכב שאם ניטל מקום טיבורו וכולו קיים שיהא טריפה כפירש הבעייא דלא איפשיטה ואזלינן לחומרא וכפסק העיטור ואף שהרב רבינו משה ב"מ גופיה פסק להקל מ"מ איכא למימר דשמא הוא לא גריס רבי ינאי אלא רבי אליעזר בר ינאי ואדרבא איכא תלתא לגבי תרי ועוד שמא הלכה כרבי ינאי בר ישמעאל דפסק ככולהו ומ"ה קאמיבעייא ליה ניטל מקום השדרה כולה מהו וכן כולן ואם כן אזלינן בכולהו לחומרא וכן דעת הר"ן כדברי הרב רבינו משה ב"מ בזה שפסקינן בכולהו להחמיר ואפשר אף דעת הרי"ף כן ולא פסק כשמואל אלא להחמיר אף נגד ר' ינאי אבל כ"ש דאזלינן נמי לחומרא כאינך אמוראי כרבי ינאי ורבה בר בר חנה שישאר רוחב סלע בראשי פרקים ובמקום טיבורה מוכל מקום מה שדעת הרמב"ם בהך בעייות להקל לא מסתבר כלל וכן תמהו עליו הרא"ש והרשב"א לא כדפרישית ומ"ה צריך שישאר כרוחב סלע על פני כל אורך השדרה וכן בראשי פרקים ובמקום טיבורו ואם ניטל באחד מהן אפילו כולו קיים טריפה ומכל מקום נראה דוקא ניטל כרוחב סלע ע"פ כל אורך השדרה וכן ברוחב סלע על כל שאר המקומות אבל בציר מרוחב סלע באותן המקומות לית קפידא אף על פי דבעינן כל רוחב סלע באותן המקומות היינו שניטל כל העור ובאותן מקומות באנו להציל הוא דבעינן שישאר כל רוחב סלע כדי להציל מגלודה אבל היכא שלא ניטל עורה אלא מאותן מקומות בעינן כל רוחב סלע וכן פסק הרשב"א ועיקר

צב דין עוף שנפל לאור ונחמרו מעים אם ירוק פסולים אדומי' כשר כפי שיתבאר לפנינו ודין דנחמרו נוהג דוקא בעוף ולא בבהמה והיכא דנפלה לאור א"צ בדיקה אם נחמרו או לא

מתני' א"ט בעוף נקובת הושט ופסוקת הגרגרת הכתה חולדה בשיניה שאין בה דרוסה על מקום שעושה אותה וה"ה כל נקב שנמצא בגלגולת כך הדין ניקב הקורקבן ונקבו הדקין נפלה לאור ונחמרו בני מעיה אם ירוקין פסולין אדומי' כשרי' פרש"י נחמרו ונתכוצ' מל' חמרמרו מעי לאו דוק' שאם לא נתכווצו שאין פוסל בהן שנוי מרא' אלא שמתוך תחילת הכיווץ בא השינוי א"כ אפי' לא ניכר בהם שום כיווץ טריפה דשמא חזר לקדמותה ומ"מ לא הדרא בריא כל זמן שנשתנ' מראה ובמר' פי' נחמרו נתחממו עד שנשתני' מראיתה דרסה וטרפה בכותל כו' כבר פי' לעיל בסי' ס' (אמר המעתיק אינו לשם רק בסי' ס"ב הזכיר זה אפס קצתו וצ"ע) פסק הרמב"ם הא דנחמרו מעיים אינו נוהג אלא בעוף ולא בבהמה וה"ט לפי שעור הבהמה ק' ומגין וכ"ד הרמב"ן מדאמרינן גבי ריאה דאינה לא לינפיל ולא ליחמיר הואיל ורוב צלעותיה מגינ' עליה וליכא להקשות אמאי לא תני גבי יתר עליהן בעוף לפי שלא מנה אלא טריפות דשייך בעוף ובבהמה כגון נשבר העצם ולא ניקב קרו' של מוח דלשניהם יש קרום ועצם זה נטרף בשבירת עצם וזה עד שתנקב הקרום אבל טריפות דנפילת אש לא שייך בבהמה לפי שהעור ועובי הצלעות מגין עליה וגם בני מעיה קשין ליחמר טרם יחמרו מנפילת האש את עורה ואת בשרה ישרוף וכ' הרא"ש וז"ל ובה"ע ז"ל כ' דרך פשרה דעוף מכיון שנפל לאור צריך בדיקה לפי שאין לו עור וקרוב לדבר שנחמרו יעיו אבל בהמה אין חוששין לה אבל אם ודאי נחמרו גם היא נטרפה בכך ואין אילו אלא דברי נביאות א"ו נראה דלא שייך בבהמה דא"כ היה לו לשנותו אצל טריפות דבהמה כי שם שנה עיקור הטריפות וכו' והנה אני אומר אף שרבו החולקי' כמ"ש הא"ז בשם ראבי"ה דה"ה דהאי טריפה שייך נמי בבהמה אם אירע כך חלא תנא עוף משו' דשכיחא דנפלי לאור וכ"כ ר"י בר יצחק והרשב"ם וכ"כ המרדכי משום רבי שבט וכ"ד הרשב"א והר"ן אכן נראה בעיני דדעת הרמב"ם עיקר מאחר שאמרו בהדיא א"ט כו' מסתמא דוקא בעוף ולא בבהמה קאמר אם לא מה שתני להדיא נמי גבי בהמה כגון נקובת הושט כולו מנ"ל להוסיף בטריפות גם אין לומר דמשו"ה תני גבי עוף דמילתא דשכיחא הוא אדרבה הוא דגבי עוף מילת' דלא שכיחא היא כמ"ש הרא"ש לקמן כי מיד שתפול לאור תפרח ותצא ואם נשרפו כנפיה שלא תוכל לפרוח א"כ תשרף במקומה ועוד שלא מנו חכמי' אלא ח' מיני טריפות ולא קא חשיב ט' מינים דהיינו חמירת בני מעיים וא"ל שבכלל נקובה היא הא תני נמי דרוסה שהוא נמי האדמת בשר שכנגד בני מעיים אע"פ שבכלל נקובה היא אלא מאחר שבשינוי באה המכה הוי הענין בפני עצמו ה"נ גבי חמירת בני מעיים כ' הר"ן היכא דנפלה לאור ולא ידעינן אם נחמרו בני מעיה אם לאו צריכי' בדיקה ואי ליתה קמן למיבדקה סתמא אסורה והביא ראיה מדאמ' בגמ' אין ריאה לעוף ליחמר וההיא ודאי בסתמא קאמר דאילו היכא דנחמרה הא קמן שלא הגינו צלעות עליה אלא אם נפלה לאור דא"צ בדיקה ע"כ ולפי מ"ש לקמן בשם הרא"ש דאין ריאה לעוף אפי' נפלה לאור ונשתני' א"כ אין ראייה כלל וכ"נ עיקר מדא' נפלה לאור ונחמרה כו' משמע דאין בה טריפות כלל בנפילתה לאור כ"א בנחמרו אחר הנפילה דאל"כ אמאי לא תני נפלה לאור לחוד כמו שתנא במתני' בר"פ דרוסה לחוד ולא נדרסה והאדים הבשר א"ו לא שייך למיתני משום שמיד כשנדרסת נטרפה מספק שמא האדים הבשר עד שתיבדק להוציא אות' מספק איסור משא"כ בנפולה שאינ' נאסרה אפי' מספק א"ל שראינו שנחמרו בני מעיה ובפרק מאחר דלא שכיח' שיחמרו בני מעיה כי מיד שתיפול לאור תפרח כו' כדפי' לעיל ונחזור למשנה דרסא וטרפה בכותל או שריצצת' בהמה והיא מפרכס' שהתה מע"ל כשרה ומ"מ צריכה בדיקה וכבר כתבתי לעיל (בסימן ס"ח) בדין הנפילה דאין אנו בקיאין בבדיקה וצריכה הליכה ד' אמות

צג דין עוף של מים כגון אווזי' וכיוצא בהן אפי' לא ניקב העצם אלא כ"ש טריפה ועוף של יבשה אם הכתה חולדה על ראשה פ' שנשכתה ויש לחוש שמא ניקבה קרום מכניס ידו לתוך פ"ו ובודק אם יוצא המוח דרך הנקב טריפה ואם לאו כשרה או מניח אצבעו בצד הנקב ודוחק אצבעותיו אם מבצבץ טריפה ואם לאו כשרה ודין קורקבן אם ניקב הבשר בלא כיס או כיס בלא בשר כשר עד שינקבו בו שניהם ודוקא שינקבו זה כנגד זה אבל זה שלא כנגד זה כשר והא דניקב עור החיצון דכשר היינו מחמ' חולי אבל מחמת מחט טריפה

פיסקא הכתה חולדה על ראשה כו' איתמר רב ושמואל ולוי דאמרי תרווייהו מכניס ידו לפנים אי מבצבץ ועולה טריפה ואי לאו כשרה כ' הרי"ף פי' שמגיע אצבעו בצד הנקב ונועץ אצבעו פי' דוחק אצבעותיו שם אם נקב קרום של מוח המוח עולה ומבצבץ מן הנקב ואי לא בצבץ המוח בידוע שלא ניקב קרום של מוח פי' אחר מכניס ידו לתוך פיה ובודק אי מבצבץ ועולה טריפה רב שיזבא בדיק בשימשא פי' לראות נגד השמש אם יש שם נקב רב יימר בדק במיא פירש"י היה מוציא כל המוח מן הקרום וממלא הקרום מים אם יוצאים דרך מכה בידוע שניקב הקרום א"נ מכניס בנקב העצם מים וחוזר ומוציא אם נתלבן בידוע שניקב ונתערב המוח בהן שהוא לבן ר"א בן יעקב בדק בגילא דחיטת' פירש"י מוליכו על הנקב לראות אם יחגור בקרום אלא שצריך לפתוח גולגולת תחלה ורי"ף פי' מייץ בגילא דחיטת' והתניא לוי טריפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף יתר עליהן בעוף נשבר העצם אע"פ שלא ניקב קרום של מוח התם בעוף של מים דהואיל וקרומו רך אמר רב שיזבי והני אווזי דידן הואיל ושכיחו במיא כעוף של מים דמיא וכל שכן בר אווזות והאידנא אין לבדוק אלא בבדיקות היד שמניח אצבעו כו' וכהני ב' פירושי' שפי' הרי"ף ולא בע"א כלל וכן הרמב"ם והטור לא הזכירו אלא הך בדיקה דמניח אצבעו כו' והא דניקב הקורקבן פשיט בגמ' בשם ר"ה שאם ניקב הבשר בלא כיס או הכיס בלא בשר או אפי' ניקבו שניהן זה שלא כנגד זה כשר והא דניקב עור החיצון כשר דוקא מחמת חולי אבל מחמת מחט טריפה דלא גרע ממחט שנמצא' בחלל הגוף א"ל שתחוב עדיין בפנינו וראש המחט הוא יוצא חוץ לבטן כדפרי' לעיל (בסימן ע"ז) גבי ובקוץ עד שתינקב לחלל ומספקא לא תלינן במחט וכשרה ואם ניקב מבפני' עד שניקב כמעט כל הבשר אלא מיעוט בשר סמוך לחוץ נשאר אפ"ה כשר כמ"ש מהרא"י אבל מ"מ אם ניקב כולו אלא שהשומן סותמו ל"נ שיהא כשר כמ"ש לעיל בשמעתא דחלב טהור דסותם (בסי' נ"ב) שניקבו ואם יש עליו קורט דם או הודח הכל כתבתי גבי המסס וב"ה שניקבו לחוץ סימן ס"א

צד דין נפלה לאור ונשתנו כגון לב וכבד וקורקובן שדרכן להיות אדומים נשתנו ונעשו ירוקים או המעיים שדרכן להיות ירוקי' האדימו טריפה אפילו במשהו ואפי' לא הגיע לחלל חוץ מכבד שר שדוקא כשהוריקה נגד בני מעיים או נגד מרה הוי במשהו אבל הוריקה במקו' חיותה אינה במשהו אלא צריך להוריק כנגד כ"מ חיותה

פיסקא ירוקין פסולין וכו' א"ר יוחנן וכו' שיעור ירוקתו כשיעור נקובתו מה נקובתו במשהו אף ירוקתו במשהו כ' הרא"ש יש להסתפק אי לגמרי בעינן שיעור נקובתו דהיינו עד שתעבור הורקה עד חלל הלב ובקורקבן עד שתעבור הקורקבן והכיס א"ד כולי האי לא בעינן דכיון דשל' ביה מכוות האש ונהפך לירקון ודאי יעבור עד בית חללו מידי דהוי אזיהרא דמקלי קלי וכו' עד ויש לברר