ים של שלמה על חולין עב

תחזור מעצמה מאחר שאינה בידי אד' כמו שמכשירין דאינקבה וסביך בבשר אף שקודם סיבי' היתה טריפ' ודוקא בידי אדם אינה חוזר להכשירה כמ"ש לקמן בפ' ב"המ גבי צומת הגידין והא דאמרינן בדקה עד כפול בגסה עד כענבה כ' מהר"י קאר"ו בשם מהר"י חביב כענבה בינוני שמעתי אומרים כי כולית בהמ' גסה עשייה חתיכות חתיכות נפרדות קצת זו מזו ואחת מהן נקראת ענבה הכורני כי ראיתי בפי' חולין לתר"י מפ' ענבה פייגו"ן בלע"ז והם עגולים קצת וארוכים ודומים לצורת כוליא ולפ"ז ראיתי שנ' שענבה היתה גדולה בזמנם יותר מפיל שאין זה כן עתה ויש קצת ראייה לפ' זה מ"ש בדין הטחול וטחול של עוף עגול כענבה ע"כ והנה בודאי ענב' הוא כפשוטו כדעת רוב המחברים שכתבו סתמא ולא פי' בו כלו' ואין זו תימא שפירש של שבע' מינים שנשתבח' בהם א"י שהיו משוכי' בגדלת' לפי הטבע של עתה שהרי קבלה בידינו מבעלי התו' שזית הוא שיעור חצי ביצה תרנגולת אע"פ שאין עתה בנמצא שיהא זית דומה לחצי ביצה כלל וכלל לא אלא שנשתנו

פט דין אם נמצאו ג' כליות כשר ואם יש ג' ויש לקותא באחת ג"כ כשר ובעוף אין טריפות בכליות כלל

כתב הרי"ף והרא"ש אחריו והיכא דמשתכחין תלת כולייתא כשרה דאמרינן כל יתר כנטול ותנ"ה ואת שתי הכליות ולא בעלת כוליא אחת ולא בעלת ג' ומדפסל רחמנא לגבוה מכלל דלהדיוט שרי ונרא' בעיני שאפי' יש ג' כוליות ויש לקותא בחדא דלא מיטרפא בהאי כוליא היתירה ולא אמרי' מאחר שניטול כשרה ואפ"ה בלקותא מטרפין אפי' באחת משום דכאי' לה טפי מאילו ניטלה הנה כי ז"א שהרי אות' הכולי' הג' אינו ראוי להיות כלל וחשבי' כחתיכות ואדרבא היא חסרון לגבי בהמ' שהרי פסולה לגבוה שלא נטרף בחסרון דידה ולא דמי ליתרת בריאה שיש בה כל דיני דריאה וכן עינוניתא דווררא היינו משום שהוא מחוברת לריאה ודיני כרואה מה שאין בכוניות ודוקא שכולן עומדי' בדרא חדא אבל אם הג' אינה עומד' בדר' ויש לקותא או שאר חיסרון באותן שנ' העומדות בדרא טריפה ואמרי' הג' הוא כחתיכת בשר בעלמ' וא"כ הוי לקותא בא' וכל הטריפו' האילו אין חילוק בין בהמה לחיה וגסה ודקה חוץ מבעוף וכ"פ הרמב"ם וכת' הרשב"א יש מגדולי המורים שהורו שאין טרפות בכליות של עוף אף שיש לדון ולאסור כבר הורה הזקן ע"כ וכן בטור ואף שבדיני הטחול כ' לא משגחינן בהוראת הזקן להתירו מ"מ כליות שאני שאף מהר"י מ' פסק להקל מטעמא אחרינא שאינה בכחול כאשר כ' האגור בשמו ופי' הטעם לפי שכליות העוף הם סגורים בעצ' ואין מגיע שם בני מעיי' ואין שום טרפות נוהג בהן ולכן אין להחמיר בו יותר מאילו ניטל ונחת' ע"כ דין דניטלה האם וניטלה השלחופית כתבתי בסי' מ"א

צ דין ריאה שצמקה כולה אם הוא בידי אדם ממש כגון ששחטו לפניה בהמה אחרת טרפה ואם בידי שמים כגון שנבעת מקול רעם וברקים או שאגת ארי' וקול שחל כשרה והיכא שצמקה ואין ידוע ממה חוששין שמא בידי אדם וצריכה בדיקה והאידנא דאין בקיאין בבדיקה אסור אבל אם יש לת' שראינו ארי שרדף אחריה בפנינו או ששמע' שאגת ארי ואח"כ נמצא ריאה שלה שצמקה כשרה א"ל ששחטו אותה מיד שאז אין לתלות בפחד דארי כי בשעה קלה בזו א"א שצמקה מפחד זה

פיסקא חרותה בידי שמים כי' ת"ר איזהו חרות' כל שצמק' ריאה בידי שמים כשרה בי"א טריפה רשב"א אף בידי כל הבריות ופרש"י בי"ש כגון שנבעתה מקול רעם וברקים בי"א שהבעית' אדם פ' כגון ששרטו אחרת לפניה או כיוצא בזה בידי הבריות שאגת ארי וקול שחל וס"ל לרשב"א דבידי כל הבריות הוי כבידי אד' ולא הד' בריא וכן מפ' בגמ' וא"כ הוי הכל בי"ש חוץ מבידי אד' ממש וכ"ד הרי"ף והר"אש אחריו שהביא' דברי ת"ק לחוד כפשוט' דבי"ש הכל שרי רק ב"א ממש הוא דאסר וכ' הרשב"א דאע"ג דקי"ל כת"ק דא' צמק' בידי הבריו' כשרה היכא נמצאת שצמקה הריאה חוששין לה שמא בי"א וצריכה בדיקה כדח' בעובדא דרב"בח אלא מיהו היכא דרדף אחריה ארי לפנינו או ששמעה שאגת ארי וקול שחל או רעמים וזועות ושרטוה ונמצא שצמקה הריא' שלה צ"ע כיון דאיכא קמן מידי למיתלי תלינן א"ל תלינ' והאריך בדבר ועמד בספק ול"נ דליכא ספיקא בדבר אטו בכדי אמרה הברייתא כל שצמקה ריאה שלה בי"ש כשר כו' אלא תלמודא הוא דפר' מנא ידעינן אסתם חרותה שבא לפנינו ועוד מתני' דקאמר אנו כשרות וקתני חרותה אם אין בה כשרות כלל אלא לעולם בספיקא עומדת דבדקינן א"כ מאי באלו כשרות יותר מבא"ט א"ו קמ"ל התנא דבכלל אלו כשר' הוא היכא דחזינן דשמעה קול רעם וברקים או שמעה שאגת ארי וראינו בה שנבהלה ונרתעת לאחוריה כדרך בהמות נבהלים וכ"ד הר"ן שכת' וז"ל משמע דבדיקה זו היכא דלא ידעינן אי בי"א אבל כל היכא דידעינן דבי"ש א"צ בדיקה והיכי דידעי' דבי"א אפי' בדיקה אי' מועלת כלל ומ"מ כ' הרשב"א אפי' את"ל דתלינן בשאג' ארי היכ' דשמע' שאגת ארי ושרטוה מיד לשעתה ונמצא שצמקה אין תולין בזה דהאי' אפשר דלשעה קלה כ"כ צמקה הריאה הא ודאי למפרע נפסל' ע"כ ויפ' כ' וה"ה אם ראינו שנבעתה מידי אדם ושחטוה מיד דלא מטרפינן משו' דבשעה קלה לא צמקה כ"כ אלא ספק הוא וצריך בדיקה כדמסיק ומנא ידעינן בקייטא מייתי משיכלי שחימי ומלינהו מיא פשורי ואנח לה גווייהו מע"ל אי הדרי בריא בי"ש היא וכשרה ואי לא טריפה והא דמשיכלי חיוורי משמע כלי חרס לבן ושחימי הוא כלי חרס שחור ל"א שחימי הוא של נחושת אבל רש"בא פי' משיכלי חיוורתי כלי חרס מצופ' באבר ושירמי הוא של חרס ואינו מחופה באבר והרמב"ם כ' בזמן חום מושיבי' אותה בצוננים בכלי שהמים מתמצים מגבו כדי שישארו קר והיפך בימות החמה וכ' עליו מהר"י קאר"ו משמע שהוא מפ' משיכלי חוורי היינו שהם עשוים מטיט לבן שעושין ממנו במצרים קיתוניות ששותין בהם וימות החמה שהמים מתמצין מגבן וע"י כך הן קרין ע"כ ובעניין הקרירי ופשורי כ' הרשב"א בשם העיטור ש שקיבל מר"ת בתשו' שהשיב לו שאין חילוק ביניהן כי הקרים בימות החמ' שעמד' מעט בבי' הן חמין כמו פושרין דימות הגשמים וצריך שיהיו פושרי' כל מע"ל וכ"כ הטור ומאחר שאין אנו יכולים לעמוד בבדיקה בעניין הפושרים שהיו מסופקים גם בענייני הכלים יש כמה פירושים ומי יודע להכריע ביניהן ע"כ אין להכשיר שום ריאה שצמקה כולה או רובה אפי' אינה יבשה שנפרכה בציפורן וכ"מ והיכא שצמקה אונא שלימה כ' בסי' ע"ב

צא דין גלודה שניטל עורה מחמת חולי או ביד אדם טריפה ואם נשתייר כסלע על פני כל אורך השדרה וסלע על כל פרק ופרק ובסלע על מקום טיבורה כשרה ואם ניטל מקום כל השדרה או מקום כל פ' ופרק או מקום טיבורה והשאר כולו קיים אסור אבל אם ניטל העור מעל מקצת השדרה וכל העור קיים או מעל מקצת ראשי הפרקים כשרה בשכל העור קיים

פיסקא הגלודה כו' אמר מר אם נשתייר בו כסלע כשר' היכל אר"י א"ש על פני כל השדרה כולה ומפרש ר' נהורא ברוחב סלע ע"פ כל השדרה כולה רבב"ח אמ' ראשי פרקים ר"א ב"אל משום ר"א בר' ינאי אמ' מקום טיבורו בעי ר' ינאי ב"י נוטל מקום השדר' וכולו קיים מאי תיק"ו א"ר כל העור כולו מציל בגלודה חוץ מעור בית הפרסות ור' יוחנן אמר אפי' עור בית הפרסות נמי מציל בגלודה בעי מיניה ר' אסי מר"י עור בית הפרסות מהו שיציל בגלודה א"ל מציל א"ל לימדתנו ר' אילו שעורותיהן כבשרן עור בית הפרסו' א"ל אל תקניטני שבלשון יחיד אני שונה אותה כתב הרי"ף הא מילתא לא איפסיקא בה הלכתא בהדיא ואיפליגו בה רבוותא בה"ג פסק הלכה כרב ואמ' דהדר ליה ר' יוחנן לגביה דרב ואנן לא אשכחינן ליה לר"י דהדר ליה לגביה דרב אלא ר"י עומד בשיטתו כו' עד אלא הדרינן לכללא דק"ל יחיד ורבים הלכה כרבים וכיון דכולהו ס"ל דעור בית הפרסות אינו מציל בגלודה וליכא מ"ד מציל אלא ר"י יחיד אצל רבים ולית הלכת' כוותיה וכיון דשמואל ור' ינאי ורבב"ח כולהו ס"ל דלאו כל העור מציל בגלוד' אלא עור מיוחד אע"ג דרב ור"י קיימי בחד שיטתה הוו להו תרי לגבי תלתא והו"ל כיחיד אצל רבים ואי אמרת נעביד כרב ור"י דרב ושמואל הלכה כרב באיסורי ושמואל ור"י הלכה כר"י ורבב"ח ור"י הלכה כר"י דרביה הוא הא קי"ל דר' ינאי ור"י הלכה כר' ינאי דרביה דר"י הוא הלכך הויא לן הא מילתא ספיקא ונקטינן בה לחומרא וחזינן דשמואל מחמיר מכולהו הלכך לא מכשירינן לה לגלודה אלא כדאישתייר בה רוחב סלע על פני כל השדר' כשמואל ע"כ וכ' הרא"ש מדברי הרשב"א ודבריו תמוהין כי הוא דחה דברי רב ור"י בשביל ר' ינאי ואלמלא ר' ינאי היה פוסק כרב ור' יוחנן ושוב פסק כשמואל אם הועילו דברי ר' ינאי לדחות דברי ר"י ורב לא יועילו לו לדחות דברי שמואל ורבב"ח ובספרי' שלנו לא נמצא ר' ינאי אלא ר"א בר ינאי אם כן ראיות רי"ף דחויין הלכתא כרב ורבי יוחנן דלא בעי מקום מיוחד לשיור העיר ורב ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן ודברי רבי יוחנן שאמר אל תקניטני שבלשון יחיד אני שונה אותה עיקר הם דמכח הך מילתא פסק רבא לקמן בפ' בהמה המקשה כריש לקיש גבי גידין שסופן להקשות משום דהדר ביה רבי יוחנן לגבי ריש לקיש ואמר אל תקניטני שבלשון יחיד אני שונה אותה ובעל העיטור פסק כרבי ולא ידעינן טעמא והרמב"ם ז"ל פסק דבעינן מקום כל השדרה ומקום ראשי פרקים ומקום טיבורו ולא מסתבר כלל דאי גרס רבי