ים של שלמה על חולין עא

דאמרי' כשר בריאה ופסול בכוליא במקצת קאמ' אפי' לא הגיע כלל למקום חריץ וכ"פ בא"ז בשם שערים דר"ש בן חפני הכהן דדוקא לקותא בלא מוגלא הוא דכשרה כשלא הגיע למקום חריץ אבל במוגלא אפי' לא הגיע למקום חריץ טריפ' וכן משמע מדברי הרמב"ם שכ' גבי ליקותא דבעינן שיגיע למקום חריץ וגבי מוגלא כת' סתמא אם נמצאת בכוליא ליחה טריפה וא"ל מדאמרי' לעיל בסוגיא מליאה מוגלא טריפה מ"ז כשירה אלמ' דמליאה בעינן ר"ל שיגיע למקום חריץ אין זו ראי' דבודאי אם לא הית' הבועה מבחוץ אלא מבפנים צריך שתגיע הליחה למקום חריץ ומ"ה קאמר מליאה אבל היכא שהית' בועא בולטת מבחוץ ויש בה מוגלא טריפה וזהו שאמרי' כשר בריאה ופסול בכוליא ושוב מה שמצאתי בא"ז אם היתה מכה על כוליא מגבה מחתכין הכוליא לשניים אם אין מכה בפנים כשרה ע"כ ומסתמא איירי כמ"ש שההוא מכה ר"ל בועא ואפ"ה לא פסקנו להכשיר אלא שלא הגיע המכה כלל בפנים אלא הכל מבחוץ הוא אבל אם נכנס לתוך הכוליא טריפה בכל ענין וכ"נ עיקר ולא כדעת הרשב"א והטור בסי' מ"ד שכ' אף במוגלא ומים עכורי' בעינן שתגיע למקום חריץ כי מניין להקל באיסורי דאורייתא היכא שאין להם הכרע וראייות כלל מן התלמוד והא דאמרי' מ"ז כשרי' לא אמרן כו' והרי"ף אזל לשיטתו וגורס דמוגלא פסול בשניה' ומ"ז כשר בשתיהן וא"כ האי לא אמרן קאי נמי אתרווייהו ומים עכורין וסרוחין פוסל בריאה כמו בכולי' וכ"כ הרי"ף לעיל בפירקי' וכ"ד הרמב"ם אבל הרא"ש כ' וז"ל וי"ס שכ' בהן ומ"ז כשרים כאן וכאן לא אמרן וכו' ואין נראה כלל דסתם מוגלא היא ליחה סרוחה או עכורין ולא עדיפא ממ"ז סריחי ועכירי וריאה הנשפכת כקיתין מסתמא המיחוי הוא עכור וכשר' והני רברבי דחזינהו להנהו ריאות דקיימי כנדי כנדי ולא חשו לבודק' אילו היו המים סרוחים או עכורים וכן עמא דבר והכא ודאי אכולי' קאי אפי' לספרים דג' ומ"ז כשרים כאן וכאן ולא אמרן וכו' לישנא דגמ' דלעי' נקט ומ"מ לא קאי כ"א אכולי' ע"כ וכ"כ הרשב"א בשם הרז"ה והסכי' לדבריו וכ"ד הר"ן וב"הת ואין אחד מחכמי צרפת שמסכים לדברי הרי"ף כ"א הרמב"ם ומ"מ בארץ ישמעאל נהגו בני הגולה לאיסור כמותו

פז דין כוליא שהיא מליאה אבנים אפילו הגיעו האבנים עד מקום חריץ רק שגוף חוט הלבן בריא ושלם כשרה כי לעולם בעינן הליקוי בגוף חוט הלבן אם לא במוגלא כמ"ש ואם יש דם בכוליא נראה שהוא אסור וא' נשתנה מראה הכולי' כגון שהיא לבן או כל שנוי מראה פוסל בה ובענין שיגיע המראה למקום חריץ חוץ מירוקה כשרה

פסק כתב הרוק"ח נמצאת אבן בכוליא כשרה כי משם יורד לגי' הערוה זו"ל א"ח מעשה הי' בעיר מונש"פילר שנמצ' כולי' מלאה אבנים קטנים מבית ומחוץ והם לבנים ובמקום חריץ הי' בריא והאבנים הגיעו עד מקום חריץ והכשירוה משום דג' במקום חריץ ופיר' במקום חריץ דוקא ולא אמר עד מקום חריץ ע"כ וה"ה לפי גי' ספרים שלנו מקום חריץ הוי כמו במקום חריץ מדלא גר' עד מקום חריץ אלמ' דלקות' בעינן בגוף חוט הלבן כדפי' וכ"נ מדברי הא"ז שכ' וכולי' של איל נמצא בשפי ולא היה בה בשר כלום אלא היתה מים צלולי' רק שבמקו' הלובן היתה שלימה והכשיר והיינו ממש כדברי הרוק"ח שאם הלובן קיים בשלימותו כשר ומ"מ דוקא במים צלולים אבל עכורים או מוגלא טריפה כדפי' לעיל נמי בשם הא"ז דבמוגלא ועכורי לא בעי כלל שיגע למקום חריץ רק שיתחיל הבועה מבחוץ כדפי' או אפי' לא התחיל הבועא מבחוץ אלא מבפנים רק שתהא מליאה מוגלא עד החריץ דהוי כמו חוץ שהרי הלובן מבפנים לחוץ ולא נקרא מכה שבפנים ולא בעינ' במקום חריץ אלא בלקות' לחוד עוד כ' בא"ז וז"ל כ' בה"ג שאם היה דם בכוליא כשרה דהא לא חשיב לי' הכא דם בהדי סרוחי' ועכורי' ותימא נידוק לאידך גיסא לחומר' דוקא מ"ז הוא דמכשי' ולא דם גם לא מסתב' כלל שיהא דם עדיף מעכורין כי מסתבר דאי' לך לקותא גדול מזה אם מליאה דם או שהיתה בועא מבחוץ מליאה דם כדפסק גבי מוגלא כת' הטור בשם ב"הע מסתברא דלובן בכוליא לקות' היא וכל שינוי מראה פוסל בה ואם היא ירוקה כשרה והנ' אין ס' העיטו' לפני אלא ראיתי מ"ש הקאר"ו שלא כ' העיטור להדי' אלא הטור תפס דבריו מכללא שכת' העיטו' אצל דין הכליות וז"ל כל שינוי מראה היא לקוי' ולא גמרינן מריאה שאין מראיהן שוה שהריאה מושכות ללובן והכולי' לאדמומית ואם נמצא כוליא בלובן טריפ' אבל ריאה מדלא חשיב לה בהדי כשרה כגון ירוקה ואדומה ושחורה איכא למימר האי דלא חשיב בהדייהו משום דלא איצטריך וירוקה איצטריך ככרתי כשרה למוריקא או לביעות' טריפה אדומה איצטרי' לאשמועינן ככבדא כשרה כבישרא טריפה שחורה איצטריך לאשמועינן ככוחלא כשרה אבל לובן לא איצטריך וכשרה ע"כ וכת' עוד מהא דמייתי כל הכשר בריאה פסול בכוליא ומתקיף לה רב תנחום כללא הוא והרי מוגלא דכשר בריאה ופסול בכוליא וק"ל אמאי לא מותי' והרי לובן דכשר בריא' וכש' בכולי' וצ"ע ע"כ וכ' הקאר"ו והשתא מ"ש הטור בשמו דלובן לקות' היא אע"ג דכ' בתר הכי דק' ליה אמאי לא מותי' והרי לובן דכשר בריאה ופסול' בכוליא אין זה כדאי להוצי' ממאי דפסק ברישא דלובן בכולי' הוי לקו' אבל מ"ש ואם היא ירוקה כשרה א"י מנין לו שהרי סתם וכ' כל שינוי מרא' הוי לקות' ולא הזכיר ירוקה לענין כוליא אלא לענין ריאה עכ"ל והנ' מה שהקשה העיטור לדבריו לא ק' אלא לפי מה שסובר מראה לובן כשר בריאה ומה שאמר התלמוד ריאה דדמי' לאופתא כו' א"ד בחזותא כו' סובר שפי' שדומה לריאה בדמותא שאין לה חתיכי דאונות אבל לפי מה דק"ל דאף לובן פסול בריאה לק"מ ומה שהקשה על הטור מניין להעיטור טור שמכשיר בירוקה פשיטא הוא שהרי אפי' בריאה שנוטה ללבוני כשרה בירוקה כ"ש בכולי' שקרוב' יותר לירקות מריאה ועוד מדאמרי' לקמן ירוקים ואדומים גבי בני מעיים אין פסולין אלא בנפלה לאור משמ' דאין זו לקותא כדפרי' לעיל וא"ל א"כ אדומין נמי לישתרי בכליו' אין ה"נ וכ"ש מריאה וכ"פ הרוקח להדי' כוליא שהאדימ' דכשרה ומה שאמר העיטור כל שינוי מראה הוי ליקותא היינו כל מה שהוא שינוי מראה לכל הפחות בריאה חוץ מלובן לפי סברהו שאינו שינוי מראה בריאה אפ"ה הוי שינוי מראה כאן לפי שאין מראה הכליו' נוטה ללבנוני ולדידן שוה ממש לריאה ואף מה שפי' לעיל בסי' פ"ג גבי טחול דאין לפוסלו בשום מראה היינו משום דלא אשכחן לשם שיפסול בו שום לקותא אבל בכליות דאשכחן בהו שפוסל לקותא והוא דמטיא למקום חריץ ה"ה במראה ומ"ה תפס העיטור כל שינוי מראה לקותא היא אבל מ"מ קש' עלי המעשה מניין לו להוסיף בטריפות כי לקותא משמע מוגלא כפירש"י או מסמסה כפי' הרי"ף אבל מנין לפסול בשינוי מראה שיהא בכלל לקותא וכן כל שאר המחברים לא הזכירו ומ"מ לא באתי להכשירו מאחר שאין לי ג"כ ראייה לסתור דבריו דשמא בכלל לקותא היא ובפרט מאחר שבעל הטור תפס דבריו ומ"מ לא עדיף מלקותא שיגיע המראה בלובן עצמו אפילו התחיל המראה מבחוץ דבלקותא בעינן שיגיע במקום חריץ עצמו וא"ת א"כ מה נעשה בלובן שהרי החריץ כבר הוא לבן מה בכך היכ' דא"א א"כ כולה חשבי' לקות' אף שאין ניכר השינוי מראה מ"מ מאחר שנהפך כל הכוליא לשינוי מראה אפי' אם שוה ללובן הכוליא טריפה אבל לפי דעתי א"א שלא ישתנה ג"כ הלובן של כוליא במקצת

פח דין כוליא שהקטינה מחמת חולי בבהמה דקה כפול טריפה יתר מכפול כשרה ובגסה כענבה בינונית טרפה יתר מכאן כשרה ואם קטנה בתולדתה כשרה ואם הקרום שלה כווץ בידוע שמחמת חולי הקטינה טריפה ואם אינו כווץ אלא שהוא כמידת כולי' כשרה

מסקינן כוליא שהקטינה בדקה עד כפול בגסה עד כענבה בינונית וכ' הרא"ש ואיסורה דאורייתא הוא עד ועד בכלל וכפול וכענבה טריפה ולשון שהקטינה משמע שהיתה גדולה והקטינה וניכר החיסרון במקומה אבל קטנה בתולדות' כשרה ודבריו הן דברי הרשב"א שכ"כ בשם הרמב"ן ולאפוקי מה"ג שכת' להקל ומ"ש קטנה בתולדות' כשרה כ"כ הרשב"א וכ"כ הר"ן בשם הראב"ד וכתב הטור מראיתה מוכח' עליה גם זו מדברי הרשב"א הוא והר"ן כ' בביאור וז"ל והיכי ידעין אי הוה מחמת חולי או לא כי חזינן שהקרו' שלה כווץ בידוע שמחמ' חולי הוא בא ואם אינו כוון אלא שהוא עשוי כמדת כוליא מוכחת מילתא שתחלת ברייתא היתה כך וכשרה והכל בו כ' לעי' דעת הראב"ד הכשיר קטנה בתולדות' ופוסל שהקטינה מחמת חולי הוצרכנו לומר ניטלו הכליות דכשרה ר"ל שנבראת כך חסרת הכליות שאם ניטלה ע"י חולי כיון שהקטינה לפחות מכשיעור כבר נאסרה ואיך תחזור להכשירה כשגמרו לכלות ולהמק ולפי זה צריך לבדו' מקומן ולבדוק אם הכיס שלהן מלא חלב ואין שם כי אם החוטי' בלבד אז ניכר שזה תחלת ברייתא וכשרה ואם נמצא שם חלל ומקו' רק ניכר שהיה לה כליות אלא שנימוסו וטריפה ע"כ וה"ה חסירה באחת שצריך לבדוק לפי דבריו דהא הקטינה דקאמר אפי' באח' משמע ועוד מ"ש מלקותא דאמרינן לעיל אפי' בא' וה"ה הכא ול"נ דהא ניטל קתני במתני' דכשרה וכל ניטל דוקא מעש' ב"א או ע"י חולי הוא כאשר כ' הרמב"ם להדיא כל אבר שנ' בו ניטל טריפה אינה נאסרה אלא ע"י שנחתך אבל אם נבראת חסרת אבר אינה טריפה וא"כ מ"ש לעניין כשרות א"ו שניטל כשרה אפי' ע"י אדם או ע"י חולי הוא חוץ מלקותא ואפי' מאן דפליג על סברת הרמב"ם וחולק על כללו מ"מ א"א שיפרש ניטל דקאמר דוקא נבראת חסירה ולא ע"י חולי ומה שמתמה איך תחזור להכשירה למה לא