ים של שלמה על חולין ע

עיין בשמעתא דהכא דמוכח להדיא בסוגיא דכל אחת בבא בפני עצמו הוא בין לפירש רש"י בין לפירוש הערוך

פה דין ניטל הטחול כשר ואם ניקב או נחתך בראש העב ולא נשתייר בו פחות מחצי עביו טריפה אבל אם ניקב בו אש הדק או נחתך שכשרה ובארנו דכל מה שהוא דבק לכרס נקרא סומכיה ואם נימוח ונקרע בסומכיה טריפה בקולשי' כשרה וטחול של עוף לכתחלה ראוי לאסור בכ"מ שניקב אכן אין למחות במי שמתיר בכ"מ שינקב טחול של עוף

פיסקא ניטל הטחול כו' אמר רב עוירא משמיה דרבא ל"ש אלא ניטל אבל ניקב טריפה מתיב ר' יוסי בר אבין וכו' חותך מעובר שבמעיה מותר באכילה מן הטחול ומן הכליות אסו' באכילה הא בהמה גופה שריא ה"ה דאפי' בהמה נמי אסירא ואיידי דתנא רישא מותר באכילה תנא נמי סיפא אסור באכילה ואב"א ניקב לחוד ונחתך לחוד ומסיק בסוגיא ולית הלכתא כר"ע ודר"ע נמי לא אמרן דלית הלכתא כוותיה אלא בקולשיה אבל בסומכיה טריפה ואי אישתייר ביה כעובי ד"ז כשרה וכת' הטור בשם הרשב"א עובי ד"ז לא ידענו שיעורו ונ"ל שהוא פחות מחצי עוביו וכ' הר"ן איכא מ"ד דהשתא דאתינ' להכי ל"צ לאיפלוגי בין ניקב לנחתך כלל דמעיקרא דלא מיפלגינן בין קולשיה לסומכיה כי היכא דלא תיקשי לן מתניתין דמן הטחול ומן הכליות אסור דמשמע בהמה גופה שריא איצריכינן לאיפלוגי בין ניקב לנחתך אבל הכא בין נחתך בין ניקב בסומכיה טריפה בקולשיה כשרה ומתניתי' בקולשיה וכ"נ מדברי הרמב"ם בפ"ו מה"ש וכן עיקר אבל ב"הע ז"ל כ' אפי' בסומכיה דוקא ניקב אבל נחתך כשרה ודעת הרמב"ם עיקר וכ"ד רוב המחברים וכ"פ בא"ז להדי' בשם ה"ג ואמרי' שאם פשט ידו למעיה וחתך מן הטחול בסומכיה אסור' כל הבהמה לפי שנטרפה בה גם בכל הספרי' שלנו ליתא להאי וא"א ניקב לחוד כו' עוד כ' הר"ן וז"ל כ' הרמב"ם דאין נקב פוסל בטחול של עוף כלל לפי שהטחול של עוף עגול הוא ודומה לענבה וא"א לחלק בין קולשיה לסומכיה הלכך אינו בכלל מה שאמרו כל טריפות שמנו חכמים בבהמה כנגדו בעוף וכיון שלא הוזכר אלא בבהמה בעוף כשר ובודאי שזה מן התימ' וכיון דמ"מ עוף טחול יש לו נעשה הכל כסומכיה ויהא טריפה בכ"מ אלא שאפשר לומר שכיון שטריפות נקב הטחול חדוש כיון דבניטל כשרה וכמ"ש למעלה אין לך בו אלא חדושו בלבד ע"כ וכ"כ הטור בשם הרשב"א טחול של עוף עגול הוא כענבה ואינו דומה לשל בהמה לפיכך יש מי שהור' שאין הנקב פוסל בה ועליו אנו סומכין שכבר הורה זקן ע"כ והוא הרמב"ם וקולא גדולה היא בעיני להקל באיסורי דאורייתא ולסתור הכלל כל מה שטריפה בבהמ' כנגדו בעוף ואיפכא מסתברא דגבי טחול של עוף הכל כסומכיה וטריפה בכ"מ ואין שייך למיתני יתר עליהן בעוף דגם בבהמה טריפות דידיה נמי משום סומכיה וכן נוטה דעת הר"ן כמ"ש לעיל אלא שבא ליישבו בדוחק ואני מצאתי בשם הגדול מן האחרונים מהר"ר שלום מווינא רבו של מהרי"ל שנתן סימן בטחול של עוף להכירו וגם מהרי"ל לא בא להכשיר לקות' בכוליא של עוף אע"פ שאינו דומה כלל לתואר כוליא אלא משום שהם סגורי' בעצם ואין בני מעיים מגיעין לשם כדלקמן סי' פ"ו א"כ טחול של העוף שהוא במקום ב"מ טריפה כמו בשל בהמ' ומ"מ מאחר שכת' הרשב"א כבר הורה זקן אני איני אוסר על המתיר וסומך על הוראתו אבל חלילה לנו להתירו לכתחילה כ' המרדכי מעשה בא לפני ראבי"ה שהי' הטחול נפוח בקולשיה כראשו של תינוק והי' הנפיח מל' מים זכים והיה בפנים כמרא' שעוה וצוה לגוררו בסכין ואח"כ בדק בפנים ונמצא שלם מכל צד שלא נרקב והכשירה וא"ל ראבי"ה שא"ל רא"ם ממיץ בשם ר"ת בכ"מ שאמרו חכמים שהוא טריפה אם ניקב ה"ה אם לא ניקב והבשר רע סביביו והכא הואיל וגיררנו ונמצא שלם מכל צד נראה להכשיר ושאלתי את פיו אם היו בו מים סרוחי' מה היה אומר ואמר שכמו כן היה מתיר וכ"כ בא"ז וכת' עוד בשם השערים נקרע או נימוח בסומכיה טריפה בקולשיה כשר' ואם לקת' בשינוי מרא' ונשתייר במראיה כעובי ד"ז כשר וכיון דניטל הטחול כשר אי משתכחא תרתי טחלי כשר וכל מה שהוא דבוק לכרס קרי סומכיה ולא יותר ע"כ וא"י ממה לקח זה דשינוי מראה פוסל בטחול אם אין הבש' נתמסמס או רע אין לך להוסיף בטריפו' אלא מה שמנו חכמים והם לא שנו שינוי מראה שפוסל אלא בריאה ולא בשאר איברי' ואם ר"ל כל שינוי מרא' חשבינן כנקב הלא אפי' בריאה גופא לאו כל המראות בה פוסלות אלא אותן שמנו חכמים וקבלו מרבות' כאשר כ' לעיל (סימן לט) ועוד אפי' פסול ירוקים ואדומים דלקמן גבי בני מעיים לא פסלינן אלא בנפלה לאור אבל בלא נפילת אור אין שינוי מראה פוסל בהן בלי נקב ודין דשתי טחולין דכשר מ"מ אי נדבקו בסומכיה מטרפין כמ"ש לעיל בסימן י"ז

פו דין ניטלו הכליות כשר ואם לקתה אפי' כוליא אחת והגיע הליקוי במקום חריץ דהיינו בלובן שבכוליא טרפה אבל אם ניקבו או נחתכו אפילו הגיע למקום חריץ כשרה מ"מ אם נתחתכה לשנים או נבקעו טריפה אם מגיע למקום חריץ וכן אם חסרה עד מקום חריץ טריפה ואם יש מוגלא בכוליא אפי' לא הגיע למקום חריץ טרפה

פיסקא ניטלו הכליות אמר רכיש בר פפא משמיה דרב לקות' בכוליא א' טריפה פי' אפי' בכוליא א' ואין חילוק בשום ענין בכל הטריפות בין א' לשתים אמרי במערבא והוא דמטא לקותא למקום חריץ והיכ' מקום חריץ חיורא דתותא מתני וכתב הרי"ף פי' הלובן שבתוך הכוליא והלכתא כרכיש ב"פ אמרי במערבא כל פסול בריאה כשר בכוליא שהרי נקב פסול בריאה וכשר בכוליא וכ"ש היכא דכשר בריאה כשר בכוליא מתקיף לה ר"נ וכללא הוא והרי מוגלא דכשר בריאה ופסול בכוליא והרי מ"ז דכשירות הכא והכא אלא אמר רב אשי טריפות קא מדמית להדדי אין אומרים בטריפות זו דומה לזו שהרי חותכה מכאן ומתה וחותכה מכאן וחיתה ומים זכים כשרי' נמי לא אמרן אלא דצילי אבל עכורי טריפה וכי צילי נמי ל"א אלא דלא סריח אבל סריח טריפה וכ' הרא"ש פי' לקותא דמלי' מוגלא והיינו לפי גי' ס"י שלא גרסי לקמן א"א איתמר הכי איתמר יש כשר בריאה ופסול בכוליא ויש פסול בריאה וכשר בכוליא פסול בריאה וכשר בכוליא נקב כשר בריאה ופסול בכוליא מוגלא ול"ג פסול בזה ובזה לקותא דל"ל ליה דלא בא לתרץ אלא על הדיוק שדקדק וכ"ש הכשר בריאה כשר בכוליא ופרי' והרי מוגלא דכשר בריאה ופסול בכוליא וע"ז תי' שאין לדקדק כך אלא אדרבה מה שכשר בריאה פסול בכוליא ומה שכשר בכוליא פסול בריאה ולא הזכיר הספר כלל מה שכשר בשניה' ופסול בשניהם ולפי גי' הספרים לא תמצא הפסול בשניהם דאין לקות' פסו' בכוליא אלא מוגלא וכשרה היא בריאה אלא ע"פ רי"ף הוגה בספר כשר בזה (ובזה) מים זכים פסול בזה ובזה לקותא ולגרסא זו מוגלא ולקותא ב' ענינים הם ולקותא היינו שמחמת חולי לקה הבשר ונתמסמס עד שהרופא גוררו ומעמידו על בשר חי ואף על פי שאם ניטלו הכליות כשרה גמירה דעל ידי המסמסה טריפה וגם בריאה פסול כדאמרינן לעיל דנפלה תילחי תילחי ודוק' לקותא היא דפסול אבל ניקב או נחתך אפי' עד מקום חריץ לא מיטרפא בהכי יותר מזיק לה כאב הלקותא מכאב החתך והנקב והכי אמרי' לעיל דהוו מחו' בכוליא וקטלי וקאמר דלא הוי טריפה ולא דקדק אם הגיע למקום חריץ וכן אמרי' בשמעתן דנקב כשר בכוליא ולא מפליג בין הגיע למקום חריץ בין לא (הגיע) ע"כ והנה הרא"ש לא הכריע אכן הטור פסק דטריפה בין בלקותא בין במוגלא ודעת הרבה מפרשים כן אבל מ"מ בין ניקב בין נחתך כשר אפי' הגיע למקום חריץ אבל המרדכי והא"ז כ' דאף רש"י שפי' לקותא מלא מוגלא ה"ה מכת חרב דינו כמוגלא והיינו שמחלקים בין ניקב לנחתך ול"נ דמנין לנו לחלק מן הסתם בין ניקב לנחתך בפרט כאשר כ' כבר בענייני הטחול דליתא להאי שינוי שמחלקים בין ניקב לנחתך אבל כל היכא דכשר בניקב ה"ה בנרתך כדעת הרא"ש ומ"מ אם נחתכה לשנים או נבקעה פסק ראבי"ה דטריפה מדאמרי' לעיל בפירקי' אלא מעתה יפלח כליותי מי קא חייא אלמא לכ"ע דטריפה הוי וכן משמע מפירש"י אע"פ שהתו' דוחי' ופירשו דה"ק מי קחיי בלא רפואה ולא מצינו שעשו לו רפואה אבל אית ליה רפואה דלבדרו עליה סממנים כי האי דמחו בכוליא ול"נ דלישנא מי קא חיי לא משמע הכי אלא כפשוטה והוא בכלל לקותא רק שיהי' החיתוך או הבקוע מגיע במקו' החריץ אבל מ"ש הטור אפי' חיסרה והגיע למקום חריץ כשרה ל"ב דנהי דלקותא גרוע מנקב ונחתך שאין בה חסרון אבל היכא שנחסרה הבשר ואפ"ה יהא כשרה מכ"ש נתמסמס שהרי לא מטרפינן המסמסה אלא מכח דחשיב כאילו אינו וא"כ אם כשר נחסר כ"ש בהמסמסה א"ו בהגיע החסרון עד לובן הכוליא טריפה ולכאורה דבעינן שיתחיל החסרון והמסמסה גם מבחוץ דאל"כ לא עדיף מהריאה דחיסרון מבפנים או הסמסה לא הוי חיסרון ולא מצינו שיהא עדיף לקותא בכוליא מבריאה אלא בתרווייהו פסול לקותא לפי' הרי"ף וגירסתו ועוד כ"ש הוא דאפי' בריאה דמטרפינן בלקותא מבחוץ בכ"ש אפ"ה חיסרון ולקות' מבפנים לא הוי חיסרון כוליא דבעינן לקות' עד דמטיא לקותא למקום חריץ כ"ש דמבפנים לא הוי לקותא אבל אינו כן מאחר דעיקר לקותא אינו אלא במקו' חריץ עצמו וכמ"ש לקמן וא"כ כשהגיע המכה בלובן הכוליא דהיינו החריץ אין זה חיסרון בפנים אלא בחוץ שהרי לובן שתחת המתניים והוא הנכנס בתוך הכוליא וא"כ יוצא מן הכליות לחוץ וגלוי הוא ולא נקרא מכה שבפנים והשתא דאנו תופסין גי' הרי"ף לחומרא דלקותא ומוגלא ב' ענינ' הם א"כ אין לנו ראייה במוגלא דבעינן עד מקום חריץ דהא דוקא בלקותא הוא דאמרי' והוא דמטיא לקותא למקום חריץ אבל במוגלא