ים של שלמה על חולין סז

הדריסה לא היה אלא בסימנים ומ"ה אפי' לא מינכר בבשר שהאדים אפ"ה יש לנו לחוש לדריסת הסימני' דאין לומר שאיירי שבדקו בשר הסימנים והאדימו דבכה"ג אמרינן דאין בדיקה לושט מבחוץ ז"א דא"כ לא ס"ד מיקרי א"ו דרוסה וכ"ז דוחק והאידנא אין נפקותא בכ"ז לדידן דלא בקיאין בבדיקה כמ"ש בה"ג בין ס"ד בין ודאי דרוסה אפ' אם ידוע המקו' שדחק מ"מ חיישינן שמא אף במקומו' אחרים דרסי בצפורניו הדורסים שדורסים וחוזרים כמה פעמים כדפרישית (סי' ע"ד) לעיל וא"א לצמצם כ"כ ולראות שלא דרס אלא במקום א' וכן תופסים כל רבותינו והאחרונים שאין בדיקה לדרוסה ונפולה

עט דין אם יש הרבה ס"ד אסור להשהות י"ב חודש וגם אסור למוכרם לנכרי

מסקינן בסוגיא דלעיל ההוא שרקפא דספק דרוסת פיר' סל מלא עופות דאתו לקמיה דרב שדרינהו לקמיה דשמואל חנקינהו ושדינהו בנהר' ופריך ל"ל למחנקיהו לשדינהו הכי בנהרא ופרחן וסלקן ולישהינהו י"בח אתי בהו לידי תקלה פי' מאחר שהן מרובין וכ"כ הטור בשם רשב"א ודוקא בשהייה זמן רב כגון הכא יב"ח הוא דחיישינן אבל בזמן מועט לא חיישי' וכ"כ התוס' וע"ל סי' נ"ב וליזבנינהו לנכרי את' לזבונינהו לישראל וליחנקנהו ולישדינהו באשפ' ולטעמיך נשדנהו לכלבים אלא לפרסומי מילתא דאיסורא ופירש"י מפני שעופות היו דקים ומרובים לא היה יכול לבודקן ולהתירן מפני הטורח שמא יטעה בא' מהם א"נ איידי דקליש זיהריה דנץ לא מאדים בשר ולא מינכר בו ודבר זה נ"ל ע"כ והר"ן הביא נמי דבר' רש רש"י וכתב לבסוף ובתשובת הראשונים ז"ל דהני עופות איידי דקטיני לא מינכר אדמומי' עלייהו ע ע"כ וטוב להחמיר אפי' למאן דסומכין על דברי רש"י שכ' שאין לדיין אלא מה שעיניו רואות ומותר לסמוך עליו רק שיזהר בבדיקתו ויביא לפניו כל הטבחים והבקיאים בדבר כי היכי דלימטיא שיבא מכשורא מ"מ בעופות קטנים לא יתיר' בבדיקה בין בדרוסת נץ בין בדרוסת חתול אפי' בעוף א' כי יש לחוש לתשו' הראשונים דבדבר קטן לא מינכרת האדמומי' ויש לחוש נמי לפירש"י שאין להתי' דרוסת הנץ אפי' בעופות הגסים כגון תרנגולים ואווזות קטנים לפי שדריסת הנץ אינו ניכר וכן אם יש ס"ד הרבה ביחד שאין להתיר אפי' בדרוסת חתול מפני הטורח כי יש לחוש לכל הפירושים ולהחמיר

פ דין ספק טריפה אם שהה י"ב חודש בזכר או בנקבה עד שתתעבר ותלד ודוקא שתתעבר אחר שנטרפה ותלד ובהמה שנמצאת יתרת אבר מאותן איברים שהיא נטרפת בו אפי' עברו עליה י"ב חדש אסורה אבל שמוטת גף בעוף אם שהתה יב"ח מותרת

פסק כתב בה"ג האידנ' דלא בקיאין בבדיקה שפיר ואמרו רבכן לזכר י"ב חודש ולנקבה כל שאינה יולדת הלכך משהינן הזכר י"בח והנקבה עד שתתעבר ותלד והא דקאמר ותלד נרא' בעיני שדוקא תלוי בלידה וכן בגמ' לא הזכיר אלא לידה כל שאינה יולד' וכ"כ הרי"ף לקמן בנקבה אם ילדה תוך יב"ח כו' משמע דבעיבור לא תלי מידי ומה שהזכירו הה"ג עיבור בא להשמיענו שצריכה להתעבר אחר שנטרפה אבל אם נתעברה קודם שנטרפ' אז לידה אינו סימן כלל וכ"כ הרמב"ם להדיא בנקבה עד שתלד וה"ט שאפשר שתתעבר עיבור שלא תבא לידי לידה אלא תמות בו ע"כ אינ' יוצא' מחזק' טריפה עד שתלד וכ' הרשב"א בתשוב' שנשאל על בהמה שנמצאת יתרת אבר מאותן איברים שהיתה נטרפת בהם ועברו עליה י"ב חודש אם נכשיר אותה ואע"פ שראיתי מי שמכשי' אני רוצ' לעמוד על דעתך והשיב אם ראית מי שמכשי' נ"ל לא תשמע לו ולא תאבה אליו ולא תהיה כזאת בישראל וכל מי שמכשיר זה נר' בעיני כמוציא לעז על ד"ח והאריך הרב' בדבר ואני מקצר שכ' כל הטריפות שמנו חכמים וכיוצא באלו שהן טריפות ידועות לא אמרו שיהא להם סי' י"בח או לידה שאין לאלו שום סימן בשיהוי דטריפות ידועות הן ובלא שום תנאי נאסרו ולא נאמר בהם משהינן להו שא"א לחיות למ"ד אינה חיה ומ"ד שאינו מתקיימת ב' וג' שנים להד"ם ומי שמעי' טעה בכך שלא היה מעולם וכדאמרי' בגמרא שאל ר"י בן נהוראי את ר"יבל קדירת קנה בכמה א"ל משנה שלימה שנינו כמה תחסר רשב"ג אומר עד כאיסר האיטלקי א"ל והלא רחל היתה בשכונתינו שנקדר קנה שלה ועשו לה קרומית של קנה וחיה א"ל ועל דא את סמיך והלא הלכה רווחת בישראל שמוטת ירך בעוף טריפה ותרנגולת היתה לר"ש בן חלפתא שנשמטה יריכה ועשו לה שפופרת של קנה וחית אלא מאי אל"ל בתוך י"בח ה"נ בתוך י"ב חודש וכיון שכן אפי' יצאו כמה לעזוא שכן ראינו אנו מכחישין אותם כדי שיהיו ד"ח קיימים ולא נוצי אומר על ד"ח ונקיים דברים של אילו כיוצא בדברים אילו אמרו בההיא איתתא דא"ל לרב אסי אני שהיתי לאחר בעלי י"ב חודש וילדתו אמר לה בתי אל תוציא לעז על ד"ח וחזרה ואמרה היא ר' וי נבעלתי כו' ואם יש מי שלבו נקפו ויאמר שמא לא דברו חכמים אלא על הרוב ורוב ב"ח שנטרפו בא' מן הטריפות שמנו חכמים אינן חיין אבל אפש' שמקצתן חיין בהיות חזק גופן וטבען א"כ כבר בטלת כלל משנתינו שאמרו שאין כמוה חיה שכל מה שמנו חכמים לדעת תנא דמתני' א"א להיות שכן אמרו דרך כלל טריפ' אינה חיה וא"כ זה שראינוה שחיתה מעידה שאין זה טריפות ולא על עצמה לבד היא מעידה אלא מטהרת עצמה ומטהרת חברותיה ואינך נמלט משני ענינים או שתאמר שאין טריפה חיה וזו שהיתה מעידה שאין זה טריפות והוציאה עצמה מכלל טריפות או שתאמר שזו הכריעה בין המחלוקת ומעידה שאין הלכה כתנא דמתנית' אלא כתנא דברייתא דאמר טריפה חיה שאם תתפו' חבל ההבל בשני ראשיו ותאמר הלכה כתנא דמתני' שאין רוב הנטרפות באותו טריפות חיים אבל יש שחיי' ממנו וכל שחי ממנו י"ב חודש יצא זה עצמו מכלל הטריפות זה בטל מכמה טעמים הא' (שהם) דרך כלל אמרו שאין טריפות אלא הטריפו' שאין כמוה חיה הא אם יש כמוה חיה אינו טריפות כלל ועוד שהרי שנינו בברייתא ר' יוסי בר"י אומר אף ניקבה המרה טריפה ואמרי' עלה א"ר יצחק ב"י אר"י הלכה כר' יוסי ואמרינן אר"י ב"י אר"י מאי אהדרו ליה חבריו לר"י ה"ק ליה ישפוך לארץ מרירתו ועדיין איוב חי א"ל אין מזכירין מעשה ניסים דאלת"ה יפלח כליותי ולא יחמול ה"נ דחיי אלא ניסא שאני שנ' אך את נפשו שמו' אלמא ע"כ שמענו מכאן שאי לפשר לטרפות שמנו חכמים לצאת מהנה מאותו גדר שאמרו שאין כמוה חיה ממה שהקשו מאיוב שחיה וא"א לומר כיון שראינו שחיתה הנה י"בח אילו מעידין בפנינו שאין זו מאותן הטרפיות שנטרפות בהן דא"כ מאי ק"ל מאיוב ולמה הוצרכו לשום אותו על נס במקום שהטבע נוהג ומגלה על עצמה שאין זה מן הנטרפין בכך ועוד מאי קא מקשה ליה ר"י ב"נ לריב"ל מאותה שעשו לה חידוק של קרויה וחיתה דילמא זה חיותה מעיד עלה שכחה יפה וטבעה חזק עד שלא נטרפת בכך אע"פ שכל כיוצא בה אוסרין תוך זמן י"בח וכן במעשה דר"י בן המשולם שאמר מעשה בעינבל שנפחת גלגלת והטיל עליה רופא חידוק של קרויה וחית למה הוצרך ר"ש לדחות ולומר משם ראייה ימות החמה היה וכיון שירדו גשמים נכנסה בה צנה ומתה ואם כדברי אילו בא ונאמי' דברי שניהם ונאמר כל שלא השהינו אותה י"בח טריפ' אבל אם שהה י"בח כשרה וזו שחית נודע אש' היא אינה טריפה אלא שכל מי שנקרא בדבר זה רעיון רוח ודברי הבאי ושומר נפשו ירחק מהם שאין אלו אלא עורון ותמהון לבב ואם תשוב ומה נעש' וכבר ראינו בעינינו יתר' ברגל ששהת' י"בח זו הוא שאמר ר"יבל לר"י ב"נ על דא את סמיך כלומר א"א וכאלו אתה מעיד על שא"א שראית אותו בעיניך או סבה אחרת יש וכן בכאן אנו שואלים אותו שמעיד מנין אתה יודע ששהת' זו שמא שכחת או שמא טעית או שמא נתחלף לך זמן בזמן או שמא נתחלפה לך בהמה זו באחרת שא"א להעיד שתהא בהמה זו בין עינו כל י"בח ואם יתחזק בטעותו ויאמר לא כי אהבתי דברים זרים והם אשר ראו עיניהם ואחריהם אלך נאמר אליו להוציא לעז על ד"ח א"א ויבטל המעיד ואלף כיוצא בו ואל תבטל נקודה א' ממה שהסכימו בו חכמי ישראל הקדושים הנביאי' ובני נביאים ודברים אשר נאמרו למ"מ ועוד אני אומר שלא אמרו שהיתרת זו אינה חיית אלא כך אמרו שכך קבל משה מסיני שהיתרת כנטול וכל שאילו ינטל אינו חי י"בח אפילו מעתה שלא נטול טריפה כאילו נטל ואע"פ שהוא מרבה כחול ימים עם יתרונו וכן בחסר רגל אפי' היה טריפה שאילו. לא נולדה אלא שלימה וניטל רגלה לא תחיה אף עכשיו טריפה וסוף דב' מוטב נחזור אחר הטענות כדי לקיים דבריהם ולא שנדחה דבריהם המקודשים האמיתיים והמקויימים ונעמיד ונקיים דברים בטילים של אילו ע"כ וקצרתי ס"ד לפי דברי הראשון דחת השואל שלא נאמין לו אבל מ"מ אם בא המעשה לידי שטריפה ודאית היתה חיה י"ב חדשים ויש בה סימן מובהק שלא נתחלפה א"כ אמאי אין אנו מחוייבים להחמי' ולומ' טריפ' היו ולא יועיל שהיי' לספק טריפ' גם התירוץ האחרון אינו מועיל אלא ליתרת ולניטל שכך היא התולדה מבטן אמו ויכול להיו' שיחיה מ"מ מה נעשה בשמוטת ירך והדומה לו אם יבא הענין שיחיה יותר מי"ב חודש אם לסתור ההלכ' שטריפ' אינה חיה והנר' בעיני שהתירוץ הראשון שדח' הוא עיקר בעיני שלפעמים א' מאלף יבא הענין שטריפה חיה וחכמים לא נתנו כלל אלא אכל שכמוה חיה אינה טריפ' אבל לא נתנו כלל שכמוה חיה שבודאי כשרה ומ"ה לא מכשירים בשיהוי אלא בספק טריפה גם החכמים שבאו להביא ראייה מהנהו עובדי שחיה יותר