ים של שלמה על חולין סח

מי"ב ח' אלא להוציא מכלל טריפות דבר שנפל עליו מחלוק' א"כ שפיר בא להביא ראייה שאין נמנה בכלל טריפות דהיינו ר' יוסי ב"נ ששאל רי"בל בקדורת קנה סבר שאין הלכה כרשב"ג מהאי עובדא שראינו שחיה עד שהשיב לו שמוטת ירך שהלכה רווחת בישראל אע"פ שאינו מן הנמנין במשנתינו ומ"מ היה מעשה וחיה וא"כ אמאי לא חזרנו מדברים להכשיר שמוט' ירך בפרט מאח' בשכב' נפל בו מחלוק' כדאיתא בסמוך אלא תוך י"בח היה כו' ה"נ כו' וכן כל הני שבא להביא ראיות על איזה טריפה שלא היה נר' להם להיו' נמנין בכלל הטריפות ורצו להכשירה אבל בודאי מה שמוסכם כבר שהוא טריפה אפי' יבא שיחיה אין זו סתירת ד"ח הקדושי' כלל ומ"מ נר' שמוטת גף בעוף שאנו מטריפים משום חשש נקיבת הריאה או נחבסה הגלגלת משום שסופו לינקב הקרום אם באה שחיה יותר מי"בח יצא מכלל ההיא חששא וכשר וחכמים שהטריפו על הרוב אמרו וכן כל כיוצא בזה

פא דין אם ס"ד נתערבה בין הרבה בדמות כולן אסורות ואם ודאי דרוסה נתערבה באחרות אפי' ליכבישינהו דניידי אסורין

פסק כ' בסמ"ג ואם נשא הזאב שה מן העדר בפיו והצילו הרועה כבר ביארנו שאין דריס' בשן ומותר ואם ספק לו אם דרסה ביד או לאו ואח"כ נתערבה עם הרבה בהמות שמא יש להתיר כל א' מטעם ס"ס שמא אין זאת הבהמ' שנגע בה הזאב ואפי' אם היה זו שמא לא דרס' ביד אפס ר"י פי' דבריה או דבר שבמנין שיש בו ספיק' דאוריי' אין להתיר בתערובו' ע"י ס"ס וביארנו דבר זה במצו' בשר בחלב והיינו שכ' שם בשם ר"ב שכ' בשם ר"י דאין להתי' תערובות בספק טריפ' כמו שאין להתיר בודאי טריפה אם היא בריה או דבר שבמנין ומאח' שספק טריפה הוא נעשה בודאי איסור מדאורייתא. ושוב אין לה ביטול ברוב אלא בשני ריבויין או שאר ב' ספיקות ששייכ' בגוף הדבר מעניין אבל לא שיהא ספק אחר בגוף הענין וספק הב' מכח בטל ברוב כאש' נכתוב מזה בפ' ג"ה בסי' נ"ד והטור כ' וז"ל הסמ"ג גמגם לאסור דכיון דבריה הוא אינו ניתר בס"ס כיון שקודם שנתערבה היה הספ' אסור מן התורה ונר' שיש תקנה אפי' לודאי דרוסה שנתערבה באחרות דנכבשונהו דניידי וכל דפריש מרובא פרי' וכולן מותרות חוץ מב' האחרונות והנה יש מקשי' עליו מדברי עצמו שכ' לקמן בסי' ק"י הא דשרינן כשפירש א' מהם מן הרוב דוקא דומיא דט' חניות שהאיסור ידוע וניכר במקומו אבל ב"ח ושאר דברים חשובים שנתערבו בהיתר שאפילו באלף אינן בטילים אפי' אם פי' אחד מהן מן הרוב אסור כיון שאין האיסור ניכר במקומו חיישינן שמא יקח מן הקבוע וכ' עוד בשם הרא"ש דאפילו אם פי' ממילא אחר שנודע התערובות שאסור ונרא' מ"ש לקמן הוא העיקר ותפס דברי ר"י שחולק על ר"ת דס"ל א"נ רי' בכל דוכתא דליכבשינהו כדי דניידי והביא ראייה מפ' התערובות דלא אמרי הכי ומ"ש כאן הוא אליבא דר"ת דס"ל דלא גזרינן שמא יקח מן הקבוע אלא לענין קדשים דחמירי טפי ולא בחולין וכ' שיש תקנ' לתי' ר"ת ועוד אפשר לומ' דהכא הטור הכריע כדברי ר"ת משום דמן הדין היה ראוי להתיר הדרוסה עצמה אפי' היא ודאי דרוסה דומה לס"ס שמא נדרס' ברגל או בשן ואף את"ל דנדרסה ביד שמא אי הוה בדקינן לה הוה כשרה וכמ"ש הרא"ש דאפי' ודאי דרוסה מהני בדיקה אלא שמכח חומרא אין אנו סומכין אבדיקתינו ומ"ה אפי' דלא חשבינן בס"ס ממש דסתם הדורסי' דורסים כדרכן מ"מ היכא דליכבשינהו שרינן מכח מאן דפריש מרוב' קא פריש ומ"ה אי חזינן להדיא דדריס ביד אין מועיל מה דליכבשינהו ומה שק' מדב' הטור שכתב נמי בסי' י"ו גבי או"ב דליכבשינהו כו' אכתוב לקמן אם ירצה השם בפ' או"ב ועובדא דר"י רישב' דמחו בגיד' דנשיא וקטלי כו' כתבתי לעיל בסימן ס"ב

פב דין בוקא דאטמא דשף מדוכתי' אינו טריפה עד דאיעכול ניביה אבל נשמט בלא עיכול אפי' נפסקו ניביה כשרה וכן עיכול ניביה ולא נשמטה מדוכתיה כשר' וכן בעוף לא מיטרף עד דאיעכול והאידנ' אין אנו בקיאין באיעכיל ניביה וצריך להטריף ואם מצא שמוטה לאחר שחיטה ויודע שקודם שהביאו לשחוט לא היתה שמוטה רק שהוא ספק אם נשמט בשעת שחיטה או לאחר שחיטה כשרה בין בעוף בין בבהמה וראשו התחתון של עצם זה המחובר עם השוק שנשל ממקומו כשר אפי' נפסקו ונתעכלו ניביו

מתניתין אילו כשרות בבהמה כו' ופליגי בסוגיא ר"י אמר אילו טריפות דוקא ור"ל אמר אילו כשרות דוקא ומסיק דלר"י דאמר א"ט דוקא ממעטין הא דרב מתני דאמר בוקא דאטמא דשף מדוכתיה טריפה אלא כשרה וכן אמר רבא כשרה ואי איפסיק ניביה טריפה והלכתא איפסיק נמי כשרה עד דאיעכל ניביה פי' נרקב' ומ"מ איעכול ניביה ולא שף מדוכתיה כשרה כ"פ המרד' וכן משמעת הלשון עד דאיעכל ניביה שקאי על הא דשף מדוכתא וכתב הרשב"א מ"מ אם ניטל הירך כולו דלא הדרא בריא טריפה אפי' בלא איעכל ניביה ופשוט הוא ופסק הטור והוא דעת רוב המחברים שאין חילוק בין שמוט' ירך בבהמה לשמוטת ירך בעוף דבתרווייה בעינן עיכול ניבי ולא כר' אלחנן שבא לחלק בין בהמה לעוף מדפליגי לקמן בשמוטות ירך בעוף סתמא ודאי איירי בלא עיכול ניביה ומ"ה חד מכשיר וחד מטריף והלכתא דטריפה והא דלא תני יתר עליהן בעוף דשמוטת ירך טריפה בלא איעכול ניביה מש"כ בבהמה משום דס"ס שם טריפת שמוטת ירך ואיפסק ניביה איתנהו בתרווייהי וכ"כ במרדכי בשמו אכן כ' שהס"ת והתו' לא ס"ל הכי ונ"ל דאף ר"א לא בא לחלק בעוף אלא שניבי דק הוא ואין ניכר באיעכול ניביה או לא ומ"ה סבר דפסקינן כמאן דמטריף משום האי חששא ומ"ה לק"מ מה דלא תני יתר עליהן בעוף לפי שמן הדין אף התם בעי איעכול ניבי אלא דלא ידעינן ולדידן אין נפקותא בזה דאף בבהמ' מטריפין בלא איעכול ניבי' לפי שא"א בקיאין באיעכל כאשר פסקו השערים וכת' במרדכי ואם אין בקיאים איעכל ניביה או לא מספק טריפה אמנם אם מצאוה שמוטה לאחר שחיטה ואין ידוע אם בשעת שחיטה או לאחר שחיטה כשרה דודאי בשעה מועטת לא איעכל ניביה ובלבד שידע שלא הית' שמוטה בשעת שהובאה לשחיטה וכ' נמי לבסוף אח' דבר' ר"א שמטריף בעוף אפי' בלא איעכל ניביה הלכך גבי עופות אע"ג דידע דלא נשמט' הירך כשהביאו לשחוט מ"מ אם נמצאת הירך שמוטה אחר שחיטה וספק הוא לו אם קודם שחיטה או לאחר שחיטה אע"ג דהאי לא איעכל ניביה בשעה מועטת כ"כ מ"מ טריפה כדפרי' דשמוטת ירך בעוף טריפ' אע"ג דלא איעכול ניביה ע"כ מיסוד הר"פ ואני אומר לפי מה שפי' דאף לר"א לא מטריף בעוף בלא איעכול ניביה אלא משום דאינו ניכר ולא ידעי' א"כ אם הובא לפניו שלם קודם שחיטה ונמצא אח"כ שמוטה כשרה אפי' בעוף דהא בזמן מועט לא איעכול וכ"ש לפי מ"ש שרוב המחברים לא ס"ל כר"א עוד כ' הטור בשם הרשב"א ראשו התחתון של עצם זה המחבר עם השוק שנשל ממקומו פי' מן העצם העליון דהוא בוקא דאטמא יש אוסרין אף ע"פ שלא נפסקו ולא נתעכלו גידיו וי"מ אפילו נפסקו ונתעכלו ולזה דעתי נוטה ע"כ ובחדושיו כ' טעם לדברי האוסרי' שסוברים בוקא דאטמא דשף מדוכתא ושמוטת ירך דלקמן ב' עניינים הם כי בוקא דאטמא דשף מדוכתיה שהוא למעלה בעצם ושמוט ירך היינו שנשמט ראש השני של ירך שהוא בוקא דאטמא מעצ' האמצעי שבו צומת הגידין שטריפה בפסיקת חוטין לבד והראב"ד תפס עוד דרך אחרת וכ' דבוקא דאטמא דשף מדוכתי' למטה קאמר ששף מעצם האמצעי כדפרי' אבל שמוט' ירך הוא למעלה שהוא טריפה אפי' בלא איעכול ניביה וחולק על שתיה' ונ"ל בוקא דאטמא דשף מדוכתיה ושמוטת ירך חדא מילתא היא כפירש"י והתו' וכל המחברים וכן עיקר דא"א לומר כפי' הראב"ד דראש השני לא נקרא בוקא שמוטת ירך אלא הול"ל שמוטת עצם מן הירך אלא עיקר שבוקא דאטמא כו' ושמוט' ירך חדא מילתא היא וכ"כ הר"ן במסקנ' והיכא שקפץ ראש העליון מבוקא דאטמא ומחובר עדיין בו ולא איפסיק ניביה כשרה אף שהבהמה לא היתה יכולה לילך בו דלא הוי אלא שבר ועור ובשר חופי' רוב השבירה דכשרו וע"ל בסי' צ"ט נחזור למשנה ניקבה הגרגרת או שנסדקה עד כמה תחס' רשב"ג אומר עד כאיסר האיטלקי נפחתה הגלגולת ולא ניקב קרום של מוח ודוקא שלא נחסר מן הגלגולת כרוח' סלע שהיא טריפה כמ"ש לקמן ניקב הלב ולא לבית חללו נשברה השדרה ולא נפסק החוט שלה ניטלה הכבד ונשתייר הימנו כזית וכן הוא בספרים שלנו וכ"ה בגיר' הרא"ש אכן בגיר' הרי"ף מצאתי ונשתיירה הימנו כ"ש וכ"פ הר"ן להדי' אכן צ"ע גדול שהרי מסקי' להדיא לעיל דפליגי אהדדי הך מתני' דא"ט אהך דאילו כשרות ומוקי הך קמייתה כר"ש והך דהכא כר' חיי' ופליגי אהדדי ואף הרי"ף גופי' כ' לעיל דמתני' אתיא כר"ש ולא ק"ל כוותיה וא"א ליישבו אלא שהוא גריס לעיל והא תניא ומקשה מברייתא על המשנה ומתרץ מתני' כר"ש וברייתא כר"ח אבל נ"ל הנך תרתי מתני' כדקיימי ולא סתרי אהדדי ולא כת' זאת אלא כדי ליישב דברי הגדול שלא נחשבו לטועה ח"ו המססובית הכוסות שניקבו זה לתוך זה ניטל הטחול ניטלו הכליות ניטל לחי התחתון וכ' הגאונים דוקא שיכולה לחיות ע"י המראה והלעטה וכבר כ' בסימן ז' שאף בניטל לחי העליון כשרה ע"י המראה והלעטה ודלא כדברי הרמב"ם נטלה האם שלה וחרות' בידי שמי' כשרה והגלוד' ר"מ מכשיר וחכמים פוסלין ופירש"י גלודה שניטל עורה מחמת שחין או מחמת מלאכה וכן יראה